ביאור:ירמיהו מט
קיצור דרך: a1149
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
ירמיהו פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב (מהדורות נוספות של ירמיהו מט)
א
לִבְנֵי עַמּוֹן:
כֹּה אָמַר יְהוָה: הֲבָנִים אֵין לְיִשְׂרָאֵל? אִם יוֹרֵשׁ אֵין לוֹ? מַדּוּעַ יָרַשׁ כבש מַלְכָּם המלך של עמון אֶת גָּד השטח של שבט גד, וְעַמּוֹ עמו של מלכם, העמונים בְּעָרָיו בערים של גד יָשָׁב.
ב
לָכֵן הִנֵּה יָמִים בָּאִים, נְאֻם יְהוָה, וְהִשְׁמַעְתִּי אֶל רַבַּת בְּנֵי עַמּוֹן עמאן, בירתה של עמון תְּרוּעַת מִלְחָמָה, וְהָיְתָה לְתֵל שְׁמָמָה וּבְנֹתֶיהָ הערים שסביבה בָּאֵשׁ תִּצַּתְנָה, וְיָרַשׁ יִשְׂרָאֵל אֶת יֹרְשָׁיו מי שחשבו להיות הכובשים מישראל - אָמַר יְהוָה.
ג
הֵילִילִי חֶשְׁבּוֹן, כִּי שֻׁדְּדָה עַי. צְעַקְנָה בְּנוֹת רַבָּה הערים שסביב רבת בני עמון, חֲגֹרְנָה שַׂקִּים, סְפֹדְנָה וְהִתְשׁוֹטַטְנָה בַּגְּדֵרוֹת ושוטטתו בין גדרות הצאן. כִּי מַלְכָּם בַּגּוֹלָה יֵלֵךְ, כֹּהֲנָיו וְשָׂרָיו יַחְדָּיו.
ד
מַה תִּתְהַלְלִי בָּעֲמָקִים בעמקי ארצך הפוריים? זָב עִמְקֵךְ התמוסס ונזל העמק שלך, הַבַּת הַשּׁוֹבֵבָה האומה החוטאת, הַבֹּטְחָה בְּאֹצְרֹתֶיהָ: "מִי יָבוֹא אֵלָי"?
ה
הִנְנִי מֵבִיא עָלַיִךְ פַּחַד, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה צְבָאוֹת, מִכָּל סְבִיבָיִךְ. וְנִדַּחְתֶּם אִישׁ לְפָנָיו כל אחד ירוץ לכיוון שאליו הוא מסתכל וְאֵין מְקַבֵּץ לַנֹּדֵד לפליטים אלו.
ו
וְאַחֲרֵי כֵן אָשִׁיב אֶת שְׁבוּת בְּנֵי עַמּוֹן, נְאֻם יְהוָה.
{ס}
ז
לֶאֱדוֹם:
כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת: הַאֵין עוֹד חָכְמָה בְּתֵימָן כינוי לאדום, מכיוון שתימן היה נכדו של עשו - בראשית לו טו. (ואולי גם אחת מערי אדום נקראה על שמו)? אָבְדָה עֵצָה מִבָּנִים? נִסְרְחָה התקלקלה חָכְמָתָם?
ח
נֻסוּ, הָפְנוּ הפנו עורף לאויב, הֶעְמִיקוּ לָשֶׁבֶת רדו להסתתר בבורות יֹשְׁבֵי דְּדָן. כִּי אֵיד אסון עֵשָׂו כינוי לאדום (ר' בראשית כה ל וכן בראשית לו ט) הֵבֵאתִי עָלָיו, עֵת פְּקַדְתִּיו כאשר אזכור להענישו.
ט
אִם בֹּצְרִים בָּאוּ לָךְ - לֹא יַשְׁאִרוּ עוֹלֵלוֹת ענבי בוסר הנקטפים לאחר הבציר (אבל עכשיו האויב יהרוס הכל)? אִם גַּנָּבִים בַּלַּיְלָה באו לך בלילה - הִשְׁחִיתוּ דַיָּם הרי שישחיתו במידה לפי הצורך שלהם ולא יותר?
י
כִּי אֲנִי חָשַׂפְתִּי אֶת עֵשָׂו אדום, גִּלֵּיתִי אֶת מִסְתָּרָיו מקומות המסתור שלו, וְנֶחְבָּה להיחבא לֹא יוּכָל. שֻׁדַּד זַרְעוֹ וְאֶחָיו וּשְׁכֵנָיו וְאֵינֶנּוּ עד שיכלה.
יא
עָזְבָה עזוב את יְתֹמֶיךָ אֲנִי אֲחַיֶּה כי אני, ה', אדאג להם לחיות (אך רק להם אדאג ולא לכל העם), וְאַלְמְנֹתֶיךָ ועזוב את האלמנות שלך, כי עָלַי תִּבְטָחוּ.
{ס}
יב
כִּי כֹה אָמַר יְהוָה: הִנֵּה אֲשֶׁר אֵין מִשְׁפָּטָם אפילו העמים שלא רגילים לִשְׁתּוֹת הַכּוֹס את כוס הפורענות (כלומר גם מדינות חזקות הוכו לאחרונה) שָׁתוֹ יִשְׁתּוּ, וְאַתָּה הוּא נָקֹה תִּנָּקֶה? לֹא תִנָּקֶה כִּי שָׁתֹה תִּשְׁתֶּה.
יג
כִּי בִי נִשְׁבַּעְתִּי - נְאֻם יְהוָה - כִּי לְשַׁמָּה, לְחֶרְפָּה, לְחֹרֶב וְלִקְלָלָה תִּהְיֶה בָצְרָה בצרה היא עיר הבירה של אדום ומייצגת כאן את כל אדום (כפי שאפשר לראות בפסוק כב), וְכָל עָרֶיהָ תִהְיֶינָה לְחָרְבוֹת עוֹלָם.
יד
שְׁמוּעָה נבואה שָׁמַעְתִּי מֵאֵת יְהוָה, וְצִיר שליח בַּגּוֹיִם שָׁלוּחַ: "הִתְקַבְּצוּ וּבֹאוּ עָלֶיהָ, וְקוּמוּ לַמִּלְחָמָה".
טו
כִּי הִנֵּה קָטֹן נְתַתִּיךָ בַּגּוֹיִם, בָּזוּי בָּאָדָם.
טז
תִּפְלַצְתְּךָ היכולת שלך לעורר פלצות, להפחיד הִשִּׁיא הסית, השלה אֹתָךְ, זְדוֹן לִבֶּךָ, שֹׁכְנִי בְּחַגְוֵי אתה השוכן בסתרי הַסֶּלַע, תֹּפְשִׂי התופס מקום ב- מְרוֹם גִּבְעָה. כִּי גם אם תַגְבִּיהַ כַּנֶּשֶׁר קִנֶּךָ - מִשָּׁם אוֹרִידְךָ, נְאֻם יְהוָה.
יז
וְהָיְתָה אֱדוֹם לְשַׁמָּה לשממה, כֹּל עֹבֵר עָלֶיהָ יִשֹּׁם ישתומם וְיִשְׁרֹק עַל כָּל מַכּוֹתֶהָ.
יח
כְּמַהְפֵּכַת סְדֹם וַעֲמֹרָה וּשְׁכֵנֶיהָ, אָמַר יְהוָה, לֹא יֵשֵׁב שָׁם אִישׁ וְלֹא יָגוּר בָּהּ בֶּן אָדָם.
יט
הִנֵּה כְּאַרְיֵה יַעֲלֶה מִגְּאוֹן הַיַּרְדֵּן ממישור ההצפה של נהר הירדן, שטח מישורי מצידי הירדן המוצף לעיתים, ולכן מלא בצמחים אֶל נְוֵה אֵיתָן אל מקום מרעה טוב, כִּי אַרְגִּיעָה אֲרִיצֶנּוּ ברגע אחד, במהירות, אבריחנו (את הצאן, ובנמשל: האויב תוקף את אדום, וה' יבריח את אדום) מֵעָלֶיהָ ממקום המרעה, וּמִי בָחוּר וכל חייל מובחר אֵלֶיהָ אֶפְקֹד עליה אמנה (לתקוף את אדום). כִּי מִי כָמוֹנִי וּמִי יֹעִידֶנִּי יחליט בשבילי מתי להלחם, באיזה מועד וּמִי זֶה רֹעֶה אֲשֶׁר יַעֲמֹד לְפָנָי ימנע מהאריה לטרוף את צאנו.
{ס}
כ
לָכֵן שִׁמְעוּ עֲצַת יְהוָה אֲשֶׁר יָעַץ אֶל אֱדוֹם, וּמַחְשְׁבוֹתָיו אֲשֶׁר חָשַׁב אֶל יֹשְׁבֵי תֵימָן: אִם לֹא לשון שבועה, אכן יִסְחָבוּם צְעִירֵי הַצֹּאן ימשכו אותם, הצידה, על מנת לטרוף, אפילו כבשים ועיזים צעירים, ולא רק אריות (נמשל: אפילו חיילים לא מנוסים ינצחו את אדום), אִם לֹא אכן יַשִּׁים יהפוך לשממה עֲלֵיהֶם נְוֵהֶם.
כא
מִקּוֹל נִפְלָם נפילתם רָעֲשָׁה הָאָרֶץ, צְעָקָה את הצעקה של אדום - בְּיַם סוּף נִשְׁמַע קוֹלָהּ.
כב
הִנֵּה כַנֶּשֶׁר יַעֲלֶה וְיִדְאֶה וְיִפְרֹשׂ כְּנָפָיו עַל בָּצְרָה, וְהָיָה לֵב גִּבּוֹרֵי אֱדוֹם בַּיּוֹם הַהוּא כְּלֵב אִשָּׁה מְצֵרָה כואבת, בצרה, בצירי לידה.
{ס}
כג
לְדַמֶּשֶׂק:
בּוֹשָׁה חֲמָת חמה, עיר על גדות נהר העאסי בסוריה וְאַרְפָּד ארפד, עיר בצפון סוריה כִּי שְׁמֻעָה רָעָה שָׁמְעוּ, נָמֹגוּ ונמסו מרוב פחד, בַּיָּם דְּאָגָה אפילו על יורדי ים מרוחקים נפל הפחד, הַשְׁקֵט לֹא יוּכָל.
כד
רָפְתָה נחלשה (רפו ידיה) דַמֶּשֶׂק, הִפְנְתָה פנתה (הפנתה עורף לאויב כאשר ברחה מהם) לָנוּס, וְרֶטֶט הֶחֱזִיקָה רעד אחז בה. צָרָה צירי לידה וַחֲבָלִים חבלי לידה אֲחָזַתָּה כַּיּוֹלֵדָה.
כה
"אֵיךְ לֹא עֻזְּבָה עִיר התחזקה העיר (תהלה) תְּהִלָּת, קִרְיַת מְשׂוֹשִׂי שהיא העיר שמשמחת אותי בגדולתה".
כו
לָכֵן יִפְּלוּ בַחוּרֶיהָ בִּרְחֹבֹתֶיהָ, וְכָל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה יִדַּמּוּ ישמדו בַּיּוֹם הַהוּא, נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת.
כז
וְהִצַּתִּי אֵשׁ בְּחוֹמַת דַּמָּשֶׂק, וְאָכְלָה אַרְמְנוֹת בֶּן הֲדָד בן הדד שמלך בדמשק.
{ס}
כח
לְקֵדָר קדר, שבט ערבי עתיק ששכן בצפון חצי האי ערב ובמדבר הסורי וּלְמַמְלְכוֹת חָצוֹר שם נוסף לקדר אֲשֶׁר הִכָּה (נבוכדראצור) נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל:
כֹּה אָמַר יְהוָה: קוּמוּ פניה לבבלים, עֲלוּ אֶל קֵדָר וְשָׁדְדוּ אֶת בְּנֵי קֶדֶם שם נוסף לקדר.
כט
אָהֳלֵיהֶם וְצֹאנָם יִקָּחוּ, יְרִיעוֹתֵיהֶם וְכָל כְּלֵיהֶם וּגְמַלֵּיהֶם יִשְׂאוּ יקחו לָהֶם, וְקָרְאוּ עֲלֵיהֶם 'מָגוֹר דברי אימה מִסָּבִיב מכל עבר, בכל המקומות בהם שוכנים בני קדר'.
ל
נֻסוּ, נֻּדוּ מְאֹד. הֶעְמִיקוּ לָשֶׁבֶת התחבאו (כמו בפסוק ח) יֹשְׁבֵי חָצוֹר, נְאֻם יְהוָה, כִּי יָעַץ עֲלֵיכֶם נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל עֵצָה וְחָשַׁב (עליהם) עֲלֵיכֶם מַחֲשָׁבָה.
לא
קוּמוּ עֲלוּ אֶל גּוֹי שְׁלֵיו, יוֹשֵׁב לָבֶטַח, נְאֻם יְהוָה. לֹא דְלָתַיִם וְלֹא בְרִיחַ לוֹ, בָּדָד יִשְׁכֹּנוּ הם רגילים לחיות לבד, בלי שכנים שתוקפים אותם מדי פעם.
לב
וְהָיוּ גְמַלֵּיהֶם לָבַז, וַהֲמוֹן מִקְנֵיהֶם לְשָׁלָל. וְזֵרִתִים לְכָל רוּחַ, קְצוּצֵי פֵאָה כינוי גנאי לבני קדר - כיוון שהיו נוהגים לספר את צדי ראשיהם, ולהשאיר שיער רק מעל קודקודם (מנהג שהיה נפוץ אצל עובדי אלילים). וּמִכָּל עֲבָרָיו אָבִיא אֶת אֵידָם, נְאֻם יְהוָה.
לג
וְהָיְתָה חָצוֹר לִמְעוֹן תַּנִּים, שְׁמָמָה עַד עוֹלָם. לֹא יֵשֵׁב שָׁם אִישׁ וְלֹא יָגוּר בָּהּ בֶּן אָדָם.
{ס}
| מפת ממלכת עילם |
לד
אֲשֶׁר הָיָה דְבַר יְהוָה אֶל יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא אֶל על עֵילָם, בְּרֵאשִׁית מַלְכוּת צִדְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה לֵאמֹר:
לה
כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת: הִנְנִי שֹׁבֵר אֶת קֶשֶׁת מייצגת את כל כלי הנשק עֵילָם, רֵאשִׁית גְּבוּרָתָם מיטב גבורתם.
לו
וְהֵבֵאתִי אֶל על עֵילָם אַרְבַּע רוּחוֹת סערות מֵאַרְבַּע קְצוֹת הַשָּׁמַיִם, וְזֵרִתִים לְכֹל הָרֻחוֹת הָאֵלֶּה. וְלֹא יִהְיֶה הַגּוֹי תהיה מדינה אֲשֶׁר לֹא יָבוֹא שָׁם נִדְּחֵי (עולם) עֵילָם.
לז
וְהַחְתַּתִּי אשבור אֶת עֵילָם לִפְנֵי אֹיְבֵיהֶם וְלִפְנֵי מְבַקְשֵׁי נַפְשָׁם, וְהֵבֵאתִי עֲלֵיהֶם רָעָה, אֶת חֲרוֹן אַפִּי, נְאֻם יְהוָה. וְשִׁלַּחְתִּי אַחֲרֵיהֶם אֶת הַחֶרֶב עַד כַּלּוֹתִי אוֹתָם.
לח
וְשַׂמְתִּי כִסְאִי כס המלכות (או כס המשפט) בְּעֵילָם, וְהַאֲבַדְתִּי מִשָּׁם מֶלֶךְ וְשָׂרִים, נְאֻם יְהוָה.
לט
וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים (אשוב) אָשִׁיב אֶת (שבית) שְׁבוּת עֵילָם, נְאֻם יְהוָה.
{ס}
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
הערות
- מספר פסוקים בפרק זה דומים לפסוקים מספר עובדיה. כדאי לעיין בהערות שם לגבי הרקע למאבקי ישראל ואדום.
- "מַלְכָּם" בפסוק א ובפסוק ג יכול להתפרש גם כ"מילכום", אלילם של עמון, כפי שמוזכר למשל במלכים א יא לג: "וּלְמִלְכֹּם אֱלֹהֵי בְנֵי עַמּוֹן".
- "הִנֵּה כַנֶּשֶׁר יַעֲלֶה וְיִדְאֶה וְיִפְרֹשׂ כְּנָפָיו עַל בָּצְרָה, וְהָיָה לֵב גִּבּוֹרֵי אֱדוֹם בַּיּוֹם הַהוּא כְּלֵב אִשָּׁה מְצֵרָה" - ביטוי דומה נאמר בפרק הקודם (פסוקים מ-מא) על מואב: "הִנֵּה כַנֶּשֶׁר יִדְאֶה, וּפָרַשׂ כְּנָפָיו אֶל מוֹאָב... וְהָיָה לֵב גִּבּוֹרֵי מוֹאָב בַּיּוֹם הַהוּא כְּלֵב אִשָּׁה מְצֵרָה".