לדלג לתוכן

ביאור:ירמיהו מ

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
(הופנה מהדף A1140)

בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י

ירמיהו פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב       (מהדורות נוספות של ירמיהו מ)


נבוזראדן משחרר את ירמיהו והוא מצטרף לגדליה בן אחיקם במצפה

א הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל יִרְמְיָהוּ מֵאֵת יְהוָה, אַחַר שַׁלַּח לאחר ששילח אותו (כפי שיסופר להלן בפרק זה). מדובר בכותרת לכל נבואותיו לאחר החורבן אֹתוֹ נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים מִן הָרָמָה רמה - ישוב צפונית לירושלים, בְּקַחְתּוֹ אֹתוֹ וְהוּא אָסוּר בָּאזִקִּים בְּתוֹךְ כָּל גָּלוּת בקרב כל גולי יְרוּשָׁלַ͏ִם וִיהוּדָה הַמֻּגְלִים בָּבֶלָה. ב וַיִּקַּח רַב טַבָּחִים נבוזראדן לְיִרְמְיָהוּ, וַיֹּאמֶר אֵלָיו: "יְהוָה אֱלֹהֶיךָ דִּבֶּר אֶת הָרָעָה הַזֹּאת אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה. ג וַיָּבֵא וַיַּעַשׂ יְהוָה כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר, כִּי חֲטָאתֶם לַיהוָה, וְלֹא שְׁמַעְתֶּם בְּקוֹלוֹ, וְהָיָה לָכֶם (דבר) הַדָּבָר הַזֶּה. ד וְעַתָּה הִנֵּה פִתַּחְתִּיךָ הַיּוֹם מִן הָאזִקִּים אֲשֶׁר עַל יָדֶךָ. אִם טוֹב בְּעֵינֶיךָ לָבוֹא אִתִּי בָבֶל - בֹּא וְאָשִׂים אֶת עֵינִי עָלֶיךָ. וְאִם רַע בְּעֵינֶיךָ לָבוֹא אִתִּי בָבֶל - חֲדָל המנע מכך. אתה יכול להישאר בארץ. רְאֵה כָּל הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ, אֶל טוֹב וְאֶל הַיָּשָׁר בְּעֵינֶיךָ לָלֶכֶת שָׁמָּה לֵךְ". ה וְעוֹדֶנּוּ לֹא יָשׁוּב לפני שהחליט לחזור, אמרו לו:: "וְשֻׁבָה אֶל גְּדַלְיָה בֶן אֲחִיקָם בֶּן שָׁפָן אֲשֶׁר הִפְקִיד מֶלֶךְ בָּבֶל בְּעָרֵי יְהוּדָה, וְשֵׁב אִתּוֹ בְּתוֹךְ הָעָם, אוֹ אֶל כָּל הַיָּשָׁר בְּעֵינֶיךָ לָלֶכֶת לֵךְ", וַיִּתֶּן לוֹ רַב טַבָּחִים אֲרֻחָה וּמַשְׂאֵת מתנה וַיְשַׁלְּחֵהוּ. ו וַיָּבֹא יִרְמְיָהוּ אֶל גְּדַלְיָה בֶן אֲחִיקָם הַמִּצְפָּתָה מנהיג הגולים התמקם במצפה, בגלל שירושלים נחרבה, וַיֵּשֶׁב אִתּוֹ בְּתוֹךְ הָעָם הַנִּשְׁאָרִים בָּאָרֶץ. {ס}

שרי חיילים ששרדו את המלחמה נפגשים עם גדליה

ז וַיִּשְׁמְעוּ כָל שָׂרֵי הַחֲיָלִים אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה נותרו בשדות, בשטחים הפתוחים. בכך שהתחבאו מחוץ לערי יהודה שרדו בחיים מהמלחמה, הֵמָּה וְאַנְשֵׁיהֶם, כִּי הִפְקִיד מֶלֶךְ בָּבֶל אֶת גְּדַלְיָהוּ בֶן אֲחִיקָם בָּאָרֶץ, וְכִי הִפְקִיד אִתּוֹ אֲנָשִׁים וְנָשִׁים וָטָף וּמִדַּלַּת הָאָרֶץ מֵאֲשֶׁר לֹא הָגְלוּ בָּבֶלָה. ח וַיָּבֹאוּ אֶל גְּדַלְיָה הַמִּצְפָּתָה, וְיִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָהוּ וְיוֹחָנָן וְיוֹנָתָן בְּנֵי קָרֵחַ וּשְׂרָיָה בֶן תַּנְחֻמֶת וּבְנֵי (עופי) עֵיפַי הַנְּטֹפָתִי וִיזַנְיָהוּ בֶּן הַמַּעֲכָתִי - הֵמָּה וְאַנְשֵׁיהֶם. ט וַיִּשָּׁבַע לָהֶם גְּדַלְיָהוּ בֶן אֲחִיקָם בֶּן שָׁפָן וּלְאַנְשֵׁיהֶם לֵאמֹר: "אַל תִּירְאוּ מֵעֲבוֹד הַכַּשְׂדִּים. שְׁבוּ בָאָרֶץ וְעִבְדוּ אֶת מֶלֶךְ בָּבֶל וְיִיטַב לָכֶם. י וַאֲנִי הִנְנִי יֹשֵׁב בַּמִּצְפָּה לַעֲמֹד לִפְנֵי ותפקידי יהיה לייצג אתכם אל מול הַכַּשְׂדִּים אֲשֶׁר יָבֹאוּ אֵלֵינוּ. וְאַתֶּם אִסְפוּ יַיִן וְקַיִץ תאנים (הכוונה כנראה לתאנים מיובשות, כשם שיין ושמן הם דרך לשמר ענבים וזיתים לזמן ממושך. כוונת גדליהו בדברים היא להבטיח להם שלווה לאורך זמן, ולהרגיע אותם מחשש שאויבים ישדדו את מחסניהם) וְשֶׁמֶן, וְשִׂמוּ בִּכְלֵיכֶם, וּשְׁבוּ בְּעָרֵיכֶם אֲשֶׁר תְּפַשְׂתֶּם".

יהודים ממדינות שכנות נקבצים ליהודה

יא וְגַם כָּל הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּמוֹאָב וּבִבְנֵי עַמּוֹן וּבֶאֱדוֹם, וַאֲשֶׁר בְּכָל הָאֲרָצוֹת, שָׁמְעוּ כִּי נָתַן מֶלֶךְ בָּבֶל שְׁאֵרִית רשות להשאיר שארית לִיהוּדָה, וְכִי הִפְקִיד עֲלֵיהֶם אֶת גְּדַלְיָהוּ בֶּן אֲחִיקָם בֶּן שָׁפָן. יב וַיָּשֻׁבוּ כָל הַיְּהוּדִים מִכָּל הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר נִדְּחוּ שָׁם, וַיָּבֹאוּ אֶרֶץ יְהוּדָה, אֶל גְּדַלְיָהוּ, הַמִּצְפָּתָה. וַיַּאַסְפוּ יַיִן וָקַיִץ הַרְבֵּה מְאֹד מתוך הרבה כרמים ומטעים נטושים, של יהודים שהוגלו, או של יהודים שלא יכלו לקטוף בזמן המלחמה. {פ}

יוחנן בן קרח מנסה להזהיר את גדליה מפני בעליס מלך עמון שמנסה להורגו בידי ישמעאל בן נתניה

יג וְיוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ וְכָל שָׂרֵי הַחֲיָלִים אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה, בָּאוּ אֶל גְּדַלְיָהוּ הַמִּצְפָּתָה. יד וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו: "הֲיָדֹעַ תֵּדַע כִּי בַּעֲלִיס מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן שָׁלַח אֶת יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה לְהַכֹּתְךָ נָפֶשׁ"? וְלֹא הֶאֱמִין לָהֶם גְּדַלְיָהוּ בֶּן אֲחִיקָם. טו וְיוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ אָמַר אֶל גְּדַלְיָהוּ בַסֵּתֶר בַּמִּצְפָּה לֵאמֹר: "אֵלְכָה נָּא וְאַכֶּה אֶת יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה, וְאִישׁ לֹא יֵדָע. לָמָּה יַכֶּכָּה נֶּפֶשׁ וְנָפֹצוּ כָּל יְהוּדָה הַנִּקְבָּצִים אֵלֶיךָ וְאָבְדָה שְׁאֵרִית יְהוּדָה". טז וַיֹּאמֶר גְּדַלְיָהוּ בֶן אֲחִיקָם אֶל יוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ: "אַל (תעש) תַּעֲשֵׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, כִּי שֶׁקֶר אַתָּה דֹבֵר אֶל על יִשְׁמָעֵאל". {ס}


הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


הערות

  • כוונתו של בעליס מלך עמון הייתה כנראה להחליש את היישוב היהודי שהלך והתחדש בארץ אחר החורבן (על פי מלבים על יחזקאל כא, לג), והוא אף קיווה להיות גורם משפיע בארץ בעזרת בעל בריתו, ישמעאל בן נתניה.

ראו גם