ביאור:ירמיהו לא
קיצור דרך: a1131
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
ירמיהו פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב (מהדורות נוספות של ירמיהו לא) :: מבואר לפי פשוטו, ומעומד
א
כֹּה אָמַר יְהוָה: מָצָא חֵן בַּמִּדְבָּר העם שהלך במדבר לאחר יציאת מצרים, מצא חן בעיני עַם שְׂרִידֵי חָרֶב ששרדו את חרב המצרים, הָלוֹךְ לְהַרְגִּיעוֹ וה' הלך לפניהם במדבר כדי שיהיה להם מרגוע במדבר ובארץ המובטחת יִשְׂרָאֵל.
ב
"מֵרָחוֹק לפני זמן רב יְהוָה נִרְאָה לִי נראה אלינו (כך טוען עם ישראל, והמשך הפסוק היא תשובה ה')", וְאַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיךְ - עַל כֵּן מְשַׁכְתִּיךְ אני מוביל אותך ב- חָסֶד.
ג
עוֹד אֶבְנֵךְ וְנִבְנֵית בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל. עוֹד תַּעְדִּי תענדי, תתקשטי תֻפַּיִךְ בכלי נגינה קטנים, כגון תוף מרים וְיָצָאת בִּמְחוֹל מְשַׂחֲקִים בריקודים המלווים בנגינה.
ד
עוֹד תִּטְּעִי כְרָמִים בְּהָרֵי שֹׁמְרוֹן, נָטְעוּ נֹטְעִים וְחִלֵּלוּ נוטעי הכרמים עוד יזכו לאכול מהם לאחר חילול נטע רבעי - כמו "נָטַע כֶּרֶם וְלֹא חִלְּלוֹ".
ה
כִּי יֶשׁ יוֹם קָרְאוּ בו יכריזו נֹצְרִים שומרי השדות בְּהַר אֶפְרָיִם: "קוּמוּ וְנַעֲלֶה צִיּוֹן, אֶל יְהוָה אֱלֹהֵינוּ".
{פ}
ו
כִּי כֹה אָמַר יְהוָה: רָנּוּ רננו, שירו (נבואה בלשון ציווי לגויים)) לְיַעֲקֹב שִׂמְחָה שירים שמחים, וְצַהֲלוּ בְּרֹאשׁ הַגּוֹיִם במקום גבוה בארצות הגויים (כדי שישמע למרחוק); הַשְׁמִיעוּ, הַלְלוּ וְאִמְרוּ: "הוֹשַׁע הגויים יתפללו לה' ויבקשו שיושיע את ישראל יְהוָה אֶת עַמְּךָ, אֵת שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל".
ז
הִנְנִי מֵבִיא אוֹתָם מֵאֶרֶץ צָפוֹן, וְקִבַּצְתִּים מִיַּרְכְּתֵי מקצוות אָרֶץ. בָּם בין העולים יהיו גם עִוֵּר וּפִסֵּחַ, הָרָה וְיֹלֶדֶת יַחְדָּו, קָהָל גָּדוֹל יָשׁוּבוּ הֵנָּה.
ח
בִּבְכִי על חטאיהם יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים מתוך תפילה לה' שיסלח להם אוֹבִילֵם. אוֹלִיכֵם אֶל בדרך העוברת בסמוך ל- נַחֲלֵי מַיִם, בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ. כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב, וְאֶפְרַיִם - בְּכֹרִי הוּא "וַיָּשֶׂם אֶת אֶפְרַיִם לִפְנֵי מְנַשֶּׁה" (בראשית מח כ), וראה דברי הימים א ה א: "...רְאוּבֵן בְּכוֹר יִשְׂרָאֵל... וּבְחַלְּלוֹ יְצוּעֵי אָבִיו נִתְּנָה בְּכֹרָתוֹ לִבְנֵי יוֹסֵף".
{ס}
| "קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע... רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ... וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם" - פסל רחל, של הפסל דוד פולוס. הפסל ממוקם בקיבוץ רמת רחל הנקרא כך בשל קרבת הקיבוץ לקבר רחל בבית לחם |
ט
שִׁמְעוּ דְבַר יְהוָה, גּוֹיִם, וְהַגִּידוּ בָאִיִּים מִמֶּרְחָק את דבר ה' גם בארצות הים המרוחקות, וְאִמְרוּ: "מְזָרֵה מי שפיזר את יִשְׂרָאֵל יְקַבְּצֶנּוּ, וּשְׁמָרוֹ כְּרֹעֶה עֶדְרוֹ.
י
כִּי פָדָה יְהוָה אֶת יַעֲקֹב, וּגְאָלוֹ מִיַּד חָזָק מִמֶּנּוּ".
יא
וּבָאוּ וְרִנְּנוּ בִמְרוֹם בהר צִיּוֹן, וְנָהֲרוּ יזרמו כנהר אֶל טוּב יְהוָה: עַל דָּגָן על הדגן שבזכות ה' יש לנו וְעַל תִּירֹשׁ וְעַל יִצְהָר וְעַל בְּנֵי צֹאן וּבָקָר. וְהָיְתָה נַפְשָׁם כְּגַן רָוֶה רווי במים, מושקה היטב, וְלֹא יוֹסִיפוּ לְדַאֲבָה להצטער עוֹד.
יב
אָז תִּשְׂמַח בְּתוּלָה בְּמָחוֹל, וּבַחֻרִים וּזְקֵנִים יַחְדָּו. וְהָפַכְתִּי אֶבְלָם לְשָׂשׂוֹן וְנִחַמְתִּים, וְשִׂמַּחְתִּים מִיגוֹנָם.
יג
וְרִוֵּיתִי נֶפֶשׁ הַכֹּהֲנִים דָּשֶׁן במאכלים משובחים (מתרומות וקורבנות שהעם ירבו להביא), וְעַמִּי אֶת טוּבִי יִשְׂבָּעוּ. נְאֻם יְהוָה.
{ס}
יד
כֹּה אָמַר יְהוָה: קוֹל בְּרָמָה במקום גבוה (או בקול רם) נִשְׁמָע, נְהִי קינה, בְּכִי תַמְרוּרִים מר מאוד, רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ הכוונה כאן לכל השבטים (בינימין, שהוא מממלכת , מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ כִּי אֵינֶנּוּ העם איננו (יצא לגלות).
{ס}
טו
כֹּה אָמַר יְהוָה: מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה, כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ למעשייך (זכות אבות ואמהות), נְאֻם יְהוָה, וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב.
טז
וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ, נְאֻם יְהוָה, וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם.
{ס}
יז
שָׁמוֹעַ שָׁמַעְתִּי אֶפְרַיִם ששבט אפריים (מייצג כאן את כל עשרה השבטים) מִתְנוֹדֵד מניד את ראשו בצער על חטאיו, ואומר:: "יִסַּרְתַּנִי וָאִוָּסֵר, כְּעֵגֶל לֹא לֻמָּד שלא אולף. הֲשִׁיבֵנִי וְאָשׁוּבָה כִּי אַתָּה יְהוָה אֱלֹהָי.
יח
כִּי אַחֲרֵי שׁוּבִי שחזרתי בי מחטאי נִחַמְתִּי אני מתחרט על החטאים שעשיתי, וְאַחֲרֵי הִוָּדְעִי שנודעה לי האמת סָפַקְתִּי הכאתי בצער עַל יָרֵךְ. בֹּשְׁתִּי וְגַם נִכְלַמְתִּי כִּי נָשָׂאתִי זכרתי חֶרְפַּת נְעוּרָי".
יט
"הֲבֵן יַקִּיר לִי האם אני שומע את הבן היקר לי אֶפְרַיִם, אִם יֶלֶד שַׁעֲשֻׁעִים האם זה אכן הילד שעושה לי נחת, כִּי מִדֵּי דַבְּרִי בּוֹ אכן בכל פעם שאני מדבר עליו זָכֹר אֶזְכְּרֶנּוּ עוֹד - עַל כֵּן הָמוּ מֵעַי לוֹ, רַחֵם אֲרַחֲמֶנּוּ" - נְאֻם יְהוָה.
{ס}
כ
הַצִּיבִי לָךְ צִיֻּנִים סימנים בדרך, שיקלו עליך למצא את הדרך חזרה מהגלות, שִׂמִי לָךְ תַּמְרוּרִים סימנים גבוהים ובולטים (מלשון "תומר" - עץ זקוף המיתמר אל על. ואולי גם בדומה ל-"תִימֲרוֹת עָשָׁן"), שִׁתִי שימי לִבֵּךְ לַמְסִלָּה לשביל דֶּרֶךְ (הלכתי) הָלָכְתְּ; שׁוּבִי בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל, שֻׁבִי אֶל עָרַיִךְ אֵלֶּה.
כא
עַד מָתַי תִּתְחַמָּקִין תסתתרי, הַבַּת הַשּׁוֹבֵבָה אומת ישראל, שלא מתאמצת לחזור לארצה, כִּי בָרָא יְהוָה חֲדָשָׁה בָּאָרֶץ דבר חדש - מנהגו של עולם הוא שהגבר מחזר אחר האישה, אך עכשיו אומת ישראל תצטרך לרדוף אחרי ה' נְקֵבָה תְּסוֹבֵב תחזר אחרי גָּבֶר.
{ס}
| "נְוֵה צֶדֶק, הַר הַקֹּדֶשׁ" - שכונת נווה צדק שמקור שמה מפסוק כב |
כב כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: "עוֹד יֹאמְרוּ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה בְּאֶרֶץ יְהוּדָה וּבְעָרָיו בְּשׁוּבִי אֶת שְׁבוּתָם: 'יְבָרֶכְךָ יְהוָה נְוֵה צֶדֶק כשתשכון בציון, מקום בו נמצא הצדק הַר הַקֹּדֶשׁ ובפרט, בהר הבית'. כג וְיָשְׁבוּ בָהּ יְהוּדָה וְכָל עָרָיו בארץ יהודה ובכל עריה יַחְדָּו, אִכָּרִים וְנָסְעוּ בַּעֵדֶר וישבו בה איכרים (רועי בקר וצאן) וילכו עם עדריהם. כד כִּי הִרְוֵיתִי נֶפֶשׁ עֲיֵפָה, וְכָל נֶפֶשׁ דָּאֲבָה כואבת מִלֵּאתִי".
כה
עַל זֹאת בעקבות שמיעת נבואה זאת הֱקִיצֹתִי וָאֶרְאֶה, וּשְׁנָתִי עָרְבָה לִּי הנבואה שקיבלתי בשנתי היתה נעימה לי, כי באופן יוצא דופן היתה זאת נבואת נחמה.
{ס}
כו
הִנֵּה יָמִים בָּאִים, נְאֻם יְהוָה, וְזָרַעְתִּי אטע אותם באדמתם אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת בֵּית יְהוּדָה, זֶרַע אָדָם וְזֶרַע בְּהֵמָה וגם בעלי החיים שלהם ירבו.
כז
וְהָיָה כַּאֲשֶׁר שָׁקַדְתִּי עֲלֵיהֶם לִנְתוֹשׁ וְלִנְתוֹץ וְלַהֲרֹס וּלְהַאֲבִיד וּלְהָרֵעַ - כֵּן אֶשְׁקֹד עֲלֵיהֶם לִבְנוֹת וְלִנְטוֹעַ, נְאֻם יְהוָה.
כח
בַּיָּמִים הָהֵם לֹא יֹאמְרוּ עוֹד: "אָבוֹת אָכְלוּ בֹסֶר פרי שלא הבשיל, וְשִׁנֵּי בָנִים תִּקְהֶינָה יהפכו לקהות, שאינם חדות (כביכול כתוצאה ממעשה אבותם - והנמשל: בגלל חטאי דור החורבן נענש דור הילדים שלהם, בגלות בבל)".
כט
כִּי אִם: "אִישׁ בַּעֲוֺנוֹ יָמוּת; כָּל הָאָדָם הָאֹכֵל הַבֹּסֶר - תִּקְהֶינָה שִׁנָּיו".
{ס}
ל
הִנֵּה יָמִים בָּאִים, נְאֻם יְהוָה, וְכָרַתִּי אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת בֵּית יְהוּדָה בְּרִית חֲדָשָׁה מחודשת.
לא
לֹא כַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַתִּי אֶת אֲבוֹתָם בְּיוֹם הֶחֱזִיקִי שהחזקתי בְיָדָם לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, אֲשֶׁר הֵמָּה הֵפֵרוּ אֶת בְּרִיתִי אותה הברית וְאָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָם משלתי בהם, נְאֻם יְהוָה.
לב
כִּי זֹאת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֶכְרֹת אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי הַיָּמִים הָהֵם, נְאֻם יְהוָה: נָתַתִּי אֶת תּוֹרָתִי בְּקִרְבָּם, וְעַל לִבָּם אֶכְתֲּבֶנָּה, וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים וְהֵמָּה יִהְיוּ לִי לְעָם.
לג
וְלֹא יְלַמְּדוּ עוֹד אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת אָחִיו לֵאמֹר 'דְּעוּ אֶת יְהוָה', כִּי כוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי, לְמִקְטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם, נְאֻם יְהוָה. כִּי אֶסְלַח לַעֲוֺנָם, וּלְחַטָּאתָם לֹא אֶזְכָּר עוֹד.
{ס}
לד
כֹּה אָמַר יְהוָה נֹתֵן הנותן שֶׁמֶשׁ לְאוֹר יוֹמָם, חֻקֹּת וקבע את מסלולי יָרֵחַ וְכוֹכָבִים לְאוֹר לָיְלָה, רֹגַע הַיָּם המטלטל את הים וַיֶּהֱמוּ גַלָּיו - יְהוָה צְבָאוֹת שְׁמוֹ:
לה
אִם יָמֻשׁוּ הַחֻקִּים הָאֵלֶּה מִלְּפָנַי, נְאֻם יְהוָה, גַּם זֶרַע יִשְׂרָאֵל יִשְׁבְּתוּ מִהְיוֹת גּוֹי לְפָנַי כָּל הַיָּמִים.
{ס}
לו
כֹּה אָמַר יְהוָה: אִם יִמַּדּוּ אם ניתן יהיה למדוד שָׁמַיִם מִלְמַעְלָה, וְיֵחָקְרוּ מוֹסְדֵי אֶרֶץ יסודות הארץ לְמָטָּה - גַּם אֲנִי אֶמְאַס בְּכָל זֶרַע יִשְׂרָאֵל עַל כָּל אֲשֶׁר עָשׂוּ, נְאֻם יְהוָה.
{ס}
לז
הִנֵּה יָמִים בָּאִים, נְאֻם יְהוָה, וְנִבְנְתָה הָעִיר לַיהוָה, מִמִּגְדַּל חֲנַנְאֵל שַׁעַר הַפִּנָּה ועד שער בפינת חומות ירושלים.
לח
וְיָצָא עוֹד (קוה) קָו הַמִּדָּה חוט המשמש לתכנון בניית הקירות נֶגְדּוֹ מול שער הפינה עַל גִּבְעַת גָּרֵב שם של מקום בסביבות ירושלים, וְנָסַב גֹּעָתָה עד מקום המכונה גועה.
לט
וְכָל הָעֵמֶק שבקרבת ירושלים (אולי הכוונה לגיא בן הינום) הַפְּגָרִים שבו היו משליכים את הפגרים, גופות המתים במצור וְהַדֶּשֶׁן אפר גופות שנשרפו וְכָל (השרמות) הַשְּׁדֵמוֹת השדות עַד נַחַל קִדְרוֹן, עַד פִּנַּת שַׁעַר הַסּוּסִים שער שהוביל לאורוות מִזְרָחָה - קֹדֶשׁ לַיהוָה, לֹא יִנָּתֵשׁ וְלֹא יֵהָרֵס עוֹד לְעוֹלָם.
{ס}
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
הערות
- "הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם" (יט) - בניגוד לה"א הידיעה, ה"א השאלה לא גוררת אחריה דגש חזק. ולכן "הבֿן" ולא "הבּן". יש לציין שבמקרא יש חריגים לכלל זה, כגון: "הַכְּצַעֲקָתָהּ".
- המילה "תַמְרוּרִים" מופיעה בפרק פעמיים, במשמעויות שונות: "בְּכִי תַמְרוּרִים" (יד), "הַצִּיבִי לָךְ צִיֻּנִים, שִׂמִי לָךְ תַּמְרוּרִים" (כ).
