ביאור:ירמיהו טז
קיצור דרך: a1116
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
ירמיהו פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב (מהדורות נוספות של ירמיהו טז)
א
וַיְהִי דְבַר יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר:
ב
לֹא תִקַּח לְךָ אִשָּׁה, וְלֹא יִהְיוּ לְךָ בָּנִים וּבָנוֹת בַּמָּקוֹם הַזֶּה.
ג
כִּי כֹה אָמַר יְהוָה עַל הַבָּנִים וְעַל הַבָּנוֹת הַיִּלּוֹדִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה, וְעַל אִמֹּתָם הַיֹּלְדוֹת אוֹתָם וְעַל אֲבוֹתָם הַמּוֹלִדִים אוֹתָם בָּאָרֶץ הַזֹּאת:
ד
מְמוֹתֵי תַחֲלֻאִים מוות ממחלות יָמֻתוּ, לֹא יִסָּפְדוּ וְלֹא יִקָּבֵרוּ, לְדֹמֶן לזבל עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה יִהְיוּ, וּבַחֶרֶב וּבָרָעָב יִכְלוּ, וְהָיְתָה נִבְלָתָם לְמַאֲכָל לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְבֶהֱמַת הָאָרֶץ.
{ס}
ה
כִּי כֹה אָמַר יְהוָה: אַל תָּבוֹא בֵּית מַרְזֵחַ לבית אבל (כאות לכך שבעתיד לא יהיה מי שינחם, מרוב מתים), וְאַל תֵּלֵךְ לִסְפּוֹד, וְאַל תָּנֹד תכופף גופך במחווה של הזדהות עם אבלם לָהֶם; כִּי אָסַפְתִּי הסרתי אֶת שְׁלוֹמִי מֵאֵת הָעָם הַזֶּה - נְאֻם יְהוָה - אֶת הַחֶסֶד וְאֶת הָרַחֲמִים.
ו
וּמֵתוּ גְדֹלִים וּקְטַנִּים בָּאָרֶץ הַזֹּאת, לֹא יִקָּבֵרוּ, וְלֹא יִסְפְּדוּ לָהֶם, וְלֹא יִתְגֹּדַד וְלֹא יִקָּרֵחַ לָהֶם מנהגי אבל נפוצים בכנען, שכנראה הושפעו מהם ביהודה - פציעה עצמית ותלישת שיערות ("לֹא תִתְגֹּדְדוּ וְלֹא תָשִׂימוּ קָרְחָה" - דברים יד א) .
ז
וְלֹא יִפְרְסוּ יתנו לאבלים פרוסת לחם לָהֶם עַל אֵבֶל בשביל איש אבל לְנַחֲמוֹ עַל מֵת, וְלֹא יַשְׁקוּ אוֹתָם כּוֹס של יין תַּנְחוּמִים עַל אָבִיו וְעַל אִמּוֹ.
ח
וּבֵית מִשְׁתֶּה ומאידך, גם לחגיגות (כגון חתונה) לֹא תָבוֹא לָשֶׁבֶת אוֹתָם, לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת.
{ס}
ט
כִּי כֹה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: הִנְנִי מַשְׁבִּית מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה לְעֵינֵיכֶם וּבִימֵיכֶם, קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה, קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה.
י
וְהָיָה כִּי תַגִּיד לָעָם הַזֶּה אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וְאָמְרוּ אֵלֶיךָ: "עַל מֶה דִבֶּר יְהוָה עָלֵינוּ אֵת כָּל הָרָעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת, וּמֶה עֲוֺנֵנוּ וּמֶה חַטָּאתֵנוּ אֲשֶׁר חָטָאנוּ לַיהוָה אֱלֹהֵינוּ"?
יא
וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם: עַל אֲשֶׁר עָזְבוּ אֲבוֹתֵיכֶם אוֹתִי, נְאֻם יְהוָה, וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַיַּעַבְדוּם וַיִּשְׁתַּחֲווּ לָהֶם, וְאֹתִי עָזָבוּ וְאֶת תּוֹרָתִי לֹא שָׁמָרוּ.
יב
וְאַתֶּם הֲרֵעֹתֶם לַעֲשׂוֹת מֵאֲבוֹתֵיכֶם, וְהִנְּכֶם הֹלְכִים אִישׁ אַחֲרֵי שְׁרִרוּת לִבּוֹ הָרָע לְבִלְתִּי שְׁמֹעַ אֵלָי.
יג
וְהֵטַלְתִּי אֶתְכֶם מֵעַל הָאָרֶץ הַזֹּאת עַל הָאָרֶץ אל ארץ אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתֶּם, אַתֶּם וַאֲבוֹתֵיכֶם. וַעֲבַדְתֶּם שָׁם אֶת אֱלֹהִים אֲחֵרִים יוֹמָם וָלַיְלָה, אֲשֶׁר לֹא בגלל שלא אֶתֵּן לָכֶם חֲנִינָה.
{ס}
יד
לָכֵן הִנֵּה יָמִים בָּאִים, נְאֻם יְהוָה, וְלֹא יֵאָמֵר עוֹד "חַי יְהוָה לשון שבועה אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם",
טו
כִּי אִם "חַי יְהוָה אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ צָפוֹן וּמִכֹּל הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִדִּיחָם שָׁמָּה", וַהֲשִׁבֹתִים עַל אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבוֹתָם.
{ס}
טז
הִנְנִי שֹׁלֵחַ (לדוגים) לְדַיָּגִים רַבִּים, נְאֻם יְהוָה, וְדִיגוּם והם (האויבים) ידוגו אותם (את אנשי יהודה). וְאַחֲרֵי כֵן, אֶשְׁלַח לְרַבִּים צַיָּדִים לקרא לציידים רבים וְצָדוּם, מֵעַל כָּל הַר וּמֵעַל כָּל גִּבְעָה וּמִנְּקִיקֵי הַסְּלָעִים.
יז
כִּי עֵינַי עַל כָּל דַּרְכֵיהֶם, לֹא נִסְתְּרוּ מִלְּפָנָי, וְלֹא נִצְפַּן עֲוֺנָם מִנֶּגֶד עֵינָי.
יח
וְשִׁלַּמְתִּי אעניש אותם רִאשׁוֹנָה תחילה מִשְׁנֵה פי שניים מ- עֲוֺנָם וְחַטָּאתָם, עַל חַלְּלָם אֶת אַרְצִי, בְּנִבְלַת שִׁקּוּצֵיהֶם וְתוֹעֲבוֹתֵיהֶם מָלְאוּ שבהם מילאו אֶת נַחֲלָתִי.
{ס}
יט
יְהוָה עֻזִּי כוחי וּמָעֻזִּי מבצרי וּמְנוּסִי המקום הבטוח אליו אני נס בְּיוֹם צָרָה. אֵלֶיךָ גּוֹיִם יָבֹאוּ מֵאַפְסֵי מקצוות ה- אָרֶץ, וְיֹאמְרוּ: "אַךְ שֶׁקֶר רק הבל (כל עבודת האלילים) נָחֲלוּ קיבלו בחלקם אֲבוֹתֵינוּ, הֶבֶל וְאֵין בָּם מוֹעִיל.
כ
הֲיַעֲשֶׂה לּוֹ אָדָם אֱלֹהִים?! וְהֵמָּה שהרי פסלים אלו לֹא אֱלֹהִים".
כא
לָכֵן הִנְנִי מוֹדִיעָם - בַּפַּעַם הַזֹּאת אוֹדִיעֵם אֶת יָדִי וְאֶת גְּבוּרָתִי, וְיָדְעוּ כִּי שְׁמִי יְהוָה.
{ס}
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
הערות
- "עֻזִּי וּמָעֻזִּי" (פסוק יט) - לשון נופל על לשון