ביאור:ירמיהו י

קיצור דרך: a1110

בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י

ירמיהו פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב       (מהדורות נוספות של ירמיהו י)

---

אל תלמדו מהגויים להכין פסלים ולהשתחוות להם

"מַעֲשֵׂה יְדֵי חָרָשׁ בַּמַּעֲצָד" (ג) - חרש עץ מכה במעצד

א שִׁמְעוּ אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה עֲלֵיכֶם בֵּית יִשְׂרָאֵל. ב כֹּה אָמַר יְהוָה: אֶל דֶּרֶךְ מנהגי הַגּוֹיִם אַל תִּלְמָדוּ, וּמֵאֹתוֹת הַשָּׁמַיִם סימני הכוכבים (אסטרולוגיה) אַל תֵּחָתּוּ, כִּי יֵחַתּוּ גם אם יפחדו הַגּוֹיִם מֵהֵמָּה. ג כִּי חֻקּוֹת הָעַמִּים דתי העמים, הפסלים שלהם - הֶבֶל הוּא, כִּי עֵץ מִיַּעַר כְּרָתוֹ, מַעֲשֵׂה יְדֵי חָרָשׁ בַּמַּעֲצָד בקרדום. ד בְּכֶסֶף וּבְזָהָב יְיַפֵּהוּ, בְּמַסְמְרוֹת וּבְמַקָּבוֹת פטישים יְחַזְּקוּם, וְלוֹא יָפִיק כדי שלא יזוז ממקומו. ה כְּתֹמֶר מִקְשָׁה כמו בול עץ קשה מעץ דקל הֵמָּה וְלֹא יְדַבֵּרוּ, נָשׂוֹא יִנָּשׂוּא יש לשאת את הפסלים בידיים ממקום למקום כִּי לֹא יִצְעָדוּ, אַל תִּירְאוּ מֵהֶם כִּי לֹא יָרֵעוּ וְגַם הֵיטֵיב אֵין אוֹתָם. {ס}

ו מֵאֵין כָּמוֹךָ יְהוָה, גָּדוֹל אַתָּה וְגָדוֹל שִׁמְךָ בִּגְבוּרָה. ז מִי לֹא יִרָאֲךָ מֶלֶךְ הַגּוֹיִם? כִּי לְךָ יָאָתָה ראויה היראה, כִּי בְכָל חַכְמֵי הַגּוֹיִם וּבְכָל מַלְכוּתָם מֵאֵין כָּמוֹךָ. ח וּבְאַחַת אך חכמי הגויים בדבר אחד יִבְעֲרוּ וְיִכְסָלוּ: מוּסַר הֲבָלִים בהבל שהם מלמדים את עמם (עבודת הפסלים), עֵץ הוּא. ט כֶּסֶף מְרֻקָּע מִתַּרְשִׁישׁ יוּבָא, וְזָהָב מֵאוּפָז מַעֲשֵׂה חָרָשׁ וִידֵי צוֹרֵף. תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן לְבוּשָׁם מלבישים את הפסלים, מַעֲשֵׂה חֲכָמִים אומני מלאכה כֻּלָּם. י וַיהֹוָה אֱלֹהִים אֱמֶת הוּא, אֱלֹהִים חַיִּים וּמֶלֶךְ עוֹלָם; מִקִּצְפּוֹ תִּרְעַשׁ הָאָרֶץ, וְלֹא יָכִלוּ יצליחו להכיל, לשאת גוֹיִם זַעְמוֹ. {ס}

מקור יא כִּדְנָה תֵּאמְרוּן לְהוֹם: אֱלָהַיָּא דִּי שְׁמַיָּא וְאַרְקָא לָא עֲבַדוּ, יֵאבַדוּ מֵאַרְעָא וּמִן תְּחוֹת שְׁמַיָּא אֵלֶּה. {ס}

תרגום מארמית כך תאמרו להם בארמית, כך שיבינו כל הגויים: האלוהים שאת השמים והארץ לא עשו, יאבדו מהארץ ומתחת שמים אלה.

יב עֹשֵׂה אֶרֶץ בְּכֹחוֹ, מֵכִין תֵּבֵל בְּחָכְמָתוֹ, וּבִתְבוּנָתוֹ נָטָה פרש את ה- שָׁמָיִם. יג לְקוֹל תִּתּוֹ כשנותן קולו הֲמוֹן מַיִם בַּשָּׁמַיִם של המיית גשם, וַיַּעֲלֶה נְשִׂאִים מִקְצֵה (ארץ) הָאָרֶץ; בְּרָקִים לַמָּטָר הנראים לפני ירידת המטר עָשָׂה, וַיּוֹצֵא רוּחַ מֵאֹצְרֹתָיו. יד נִבְעַר כָּל אָדָם מִדַּעַת מחוסר דעת (והכוונה לעובדי הפסלים המפורטים בהמשך הפסוק), הֹבִישׁ כָּל צוֹרֵף מִפָּסֶל מהפסל שהכין, כִּי שֶׁקֶר נִסְכּוֹ הדבר שיצק, הפסל (בדומה ל"הַפֶּסֶל נָסַךְ חָרָשׁ" - ישעיהו מ יט) וְלֹא רוּחַ בָּם. טו הֶבֶל הֵמָּה, מַעֲשֵׂה תַּעְתֻּעִים, בְּעֵת פְּקֻדָּתָם יֹאבֵדוּ. טז לֹא כְאֵלֶּה כמו האלילים חֵלֶק יַעֲקֹב ה', נחלת ישראל, כִּי יוֹצֵר הַכֹּל הוּא, וְיִשְׂרָאֵל שֵׁבֶט נַחֲלָתוֹ הוא העם שלו - יְהוָה צְבָאוֹת שְׁמוֹ. {ס}

היכונו לגלות, לאחר שיכה בכם האויב שבה מהצפון ויהפוך את הארץ לשממה

יז אִסְפִּי פניה לציון, לקראת הוצאתם לגלות מֵאֶרֶץ כִּנְעָתֵךְ את הסחורה שלך (הכנענים היו סוחרים מפורסמים ו"כנעני" הפך למילה נרדפת ל"סוחר" - למשל בישעיהו כג ח) , (ישבתי) יֹשֶׁבֶת בַּמָּצוֹר. {ס}
יח כִּי כֹה אָמַר יְהוָה: הִנְנִי קוֹלֵעַ זורק אֶת יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ בַּפַּעַם הַזֹּאת, וַהֲצֵרוֹתִי לָהֶם לְמַעַן יִמְצָאוּ כדי שימצאו את הדרך הישרה (אך ללא הועיל). {ס}

יט אוֹי לִי עַל שִׁבְרִי, נַחְלָה אנושה מַכָּתִי, וַאֲנִי אָמַרְתִּי חשבתי בתחילה: "אַךְ זֶה חֳלִי מחלה קלה, וְאֶשָּׂאֶנּוּ". כ אָהֳלִי שֻׁדָּד וְכָל מֵיתָרַי מיתרי האוהל נִתָּקוּ. בָּנַי יְצָאֻנִי יצאו ממני וְאֵינָם, אֵין נֹטֶה עוֹד אָהֳלִי וּמֵקִים יְרִיעוֹתָי. כא כִּי נִבְעֲרוּ הָרֹעִים המנהיגים, וְאֶת יְהוָה לֹא דָרָשׁוּ - עַל כֵּן לֹא הִשְׂכִּילוּ, וְכָל מַרְעִיתָם נָפוֹצָה. {ס}

כב קוֹל שְׁמוּעָה הִנֵּה בָאָה, וְרַעַשׁ גָּדוֹל מֵאֶרֶץ צָפוֹן: "לָשׂוּם אֶת עָרֵי יְהוּדָה שְׁמָמָה, מְעוֹן תַּנִּים". {ס}

תפילה לה' לחוס על העם ועל ציון העתידה להחרב

כג יָדַעְתִּי, יְהוָה, כִּי לֹא לָאָדָם דַּרְכּוֹ בני האדם אינם יודעים ללכת בדרך הטובה, לֹא לְאִישׁ הֹלֵךְ וְהָכִין אין איש שהולך ויודע לכוון היטב אֶת צַעֲדוֹ. כד יַסְּרֵנִי יְהוָה, אַךְ בְּמִשְׁפָּט אבל עשה זאת במדויק, ולא יותר מדי, אַל בְּאַפְּךָ ולא מתוך כעס פֶּן תַּמְעִטֵנִי תחלישני (וניתן לפרש את כל הפסוק על עם ישראל, ואז "תַּמְעִטֵנִי" יקבל משמעות של הרג רבים). כה שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ עַל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּךָ, וְעַל מִשְׁפָּחוֹת עמים אֲשֶׁר בְּשִׁמְךָ לֹא קָרָאוּ, כִּי אָכְלוּ אֶת יַעֲקֹב וַאֲכָלֻהוּ אכלו (השמידו) אותו שוב ושוב, וַיְכַלֻּהוּ, וְאֶת נָוֵהוּ ביתו, ארץ ישראל, ובפרט ירושלים והמקדש הֵשַׁמּוּ. {פ}

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

הערות

• לגבי פסוק יא, היחיד בארמית בכל הספר, מסביר רש"י: "אגרת היא ששלח ירמיהו ליכניה וגלותו בגולה, להשיב לכשדים ארמית תשובה, אם אומרין להם לעבוד עכו"ם."
• פסוק כה מופיע בנוסח דומה בתהלים עט: "שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ אֶל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּךָ, וְעַל מַמְלָכוֹת אֲשֶׁר בְּשִׁמְךָ לֹא קָרָאוּ. כִּי אָכַל אֶת יַעֲקֹב, וְאֶת נָוֵהוּ הֵשַׁמּוּ." ומשם הוא מצוטט גם בהגדה של פסח.