ביאור:ירמיהו ט
קיצור דרך: a1109
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
ירמיהו פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב (מהדורות נוספות של ירמיהו ט)
א
מִי יִתְּנֵנִי בַמִּדְבָּר מְלוֹן אֹרְחִים מקום לגור בו, רחוק מחברת אנשים, וְאֶעֶזְבָה אֶת עַמִּי וְאֵלְכָה מֵאִתָּם; כִּי כֻלָּם מְנָאֲפִים, עֲצֶרֶת בֹּגְדִים.
ב
וַיַּדְרְכוּ אֶת לְשׁוֹנָם כמו שדורכים קשת כדי לירות בה, קַשְׁתָּם שֶׁקֶר יורה חיצי שקר, וְלֹא לֶאֱמוּנָה לא למטרות טובות, שיש בהם נאמנות גָּבְרוּ בָאָרֶץ. כִּי מֵרָעָה אֶל רָעָה יָצָאוּ, וְאֹתִי לֹא יָדָעוּ - נְאֻם יְהוָה.
{ס}
ג
אִישׁ מֵרֵעֵהוּ הִשָּׁמֵרוּ, וְעַל כָּל אָח אַל תִּבְטָחוּ. כִּי כָל אָח עָקוֹב יַעְקֹב ירמה את אחיו, וְכָל רֵעַ רָכִיל יַהֲלֹךְ.
ד
וְאִישׁ בְּרֵעֵהוּ יְהָתֵלּוּ, וֶאֱמֶת לֹא יְדַבֵּרוּ. לִמְּדוּ לְשׁוֹנָם דַּבֶּר שֶׁקֶר, הַעֲוֵה נִלְאוּ התעייפו מרוב מעשים מעוותים.
ה
שִׁבְתְּךָ ה' לנביא: אתה יושב בתוך אנשי מרמה בְּתוֹךְ מִרְמָה, בְּמִרְמָה מתוך רמאות, והתכחשות לה' מֵאֲנוּ דַעַת אוֹתִי - נְאֻם יְהוָה.
{ס}
ו
לָכֵן כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת: הִנְנִי צוֹרְפָם וּבְחַנְתִּים מזקק אותם, כמו צורף המלבן מתכת באש כדי לנקות אותה, כִּי אֵיךְ אֶעֱשֶׂה אני יכול לעשות אחרת (לשפר את מעשיהם מבלי להכאיב להם) מִפְּנֵי בַּת עַמִּי.
ז
חֵץ (שוחט) שָׁחוּט מחודד לְשׁוֹנָם, מִרְמָה דִבֵּר. בְּפִיו שָׁלוֹם אֶת רֵעֵהוּ יְדַבֵּר, וּבְקִרְבּוֹ אך בליבו יָשִׂים אָרְבּוֹ מארב, להכשיל את חברו.
ח
הַעַל אֵלֶּה לֹא אֶפְקָד בָּם? - נְאֻם יְהוָה - אִם בְּגוֹי אֲשֶׁר כָּזֶה לֹא תִתְנַקֵּם נַפְשִׁי?
{ס}
ט
עַל הֶהָרִים אֶשָּׂא בְכִי וָנֶהִי יבבה, וְעַל נְאוֹת מִדְבָּר קִינָה אומר קינות, כִּי נִצְּתוּ הפכו לשממה מִבְּלִי אִישׁ עֹבֵר עד כדי שאף אחד לא עובר שם וְלֹא שָׁמְעוּ קוֹל מִקְנֶה; מֵעוֹף הַשָּׁמַיִם וְעַד בְּהֵמָה - נָדְדוּ הָלָכוּ.
י
וְנָתַתִּי אֶת יְרוּשָׁלַ͏ִם לְגַלִּים לגל אבנים מְעוֹן ולמשכנם של תַּנִּים, וְאֶת עָרֵי יְהוּדָה אֶתֵּן שְׁמָמָה מִבְּלִי יוֹשֵׁב.
{ס}
יא
מִי הָאִישׁ הֶחָכָם וְיָבֵן אֶת זֹאת, וַאֲשֶׁר ומי האיש אשר דִּבֶּר פִּי יְהוָה אֵלָיו וְיַגִּדָהּ: עַל מָה אָבְדָה הָאָרֶץ, נִצְּתָה הפכה לציה, שממה כַמִּדְבָּר מִבְּלִי עֹבֵר.
{ס}
יב
וַיֹּאמֶר יְהוָה: עַל עָזְבָם אֶת תּוֹרָתִי אֲשֶׁר נָתַתִּי לִפְנֵיהֶם, וְלֹא שָׁמְעוּ בְקוֹלִי וְלֹא הָלְכוּ בָהּ.
יג
וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי שְׁרִרוּת נטיות לִבָּם, וְאַחֲרֵי הַבְּעָלִים אֲשֶׁר לִמְּדוּם אֲבוֹתָם.
{ס}
יד
לָכֵן כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: הִנְנִי מַאֲכִילָם אֶת הָעָם הַזֶּה לַעֲנָה, וְהִשְׁקִיתִים מֵי רֹאשׁ.
טו
וַהֲפִצוֹתִים בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ הֵמָּה וַאֲבוֹתָם, וְשִׁלַּחְתִּי אַחֲרֵיהֶם אֶת הַחֶרֶב עַד כַּלּוֹתִי אוֹתָם.
{פ}
טז
כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת הִתְבּוֹנְנוּ וְקִרְאוּ לַמְקוֹנְנוֹת וּתְבוֹאֶינָה, וְאֶל הַחֲכָמוֹת היודעות לאמר דברי תוכחה שִׁלְחוּ וְתָבוֹאנָה.
יז
וּתְמַהֵרְנָה וְתִשֶּׂנָה תישאנה, תאמרנה עָלֵינוּ נֶהִי, וְתֵרַדְנָה עֵינֵינוּ דִּמְעָה וְעַפְעַפֵּינוּ יִזְּלוּ מָיִם.
יח
כִּי קוֹל נְהִי נִשְׁמַע מִצִּיּוֹן: "אֵיךְ שֻׁדָּדְנוּ, בֹּשְׁנוּ מְאֹד כִּי עָזַבְנוּ אָרֶץ, כִּי הִשְׁלִיכוּ מִשְׁכְּנוֹתֵינוּ מקומותינו השליכו אותנו, הארץ הקיאה את יושביה".
{ס}
יט
כִּי שְׁמַעְנָה נָשִׁים דְּבַר יְהוָה, וְתִקַּח אָזְנְכֶם דְּבַר פִּיו; וְלַמֵּדְנָה בְנוֹתֵיכֶם נֶהִי, וְאִשָּׁה רְעוּתָהּ קִינָה.
כ
כִּי עָלָה מָוֶת בְּחַלּוֹנֵינוּ, בָּא בְּאַרְמְנוֹתֵינוּ; לְהַכְרִית עוֹלָל מִחוּץ מלשחק בחוץ, בַּחוּרִים מֵרְחֹבוֹת.
כא
דַּבֵּר כֹּה נְאֻם יְהוָה: וְנָפְלָה נִבְלַת הָאָדָם כְּדֹמֶן זבל עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה, וּכְעָמִיר צרור שיבולים קצורות מֵאַחֲרֵי הַקֹּצֵר וְאֵין מְאַסֵּף.
{ס}
כב
כֹּה אָמַר יְהוָה: אַל יִתְהַלֵּל חָכָם בְּחָכְמָתוֹ, וְאַל יִתְהַלֵּל הַגִּבּוֹר בִּגְבוּרָתוֹ, אַל יִתְהַלֵּל עָשִׁיר בְּעָשְׁרוֹ.
כג
כִּי אִם בְּזֹאת יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל: הַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ אוֹתִי, כִּי אֲנִי יְהוָה עֹשֶׂה חֶסֶד מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ, כִּי בְאֵלֶּה בחסד, משפט וצדקה חָפַצְתִּי - נְאֻם יְהוָה.
{ס}
כד
הִנֵּה יָמִים בָּאִים - נְאֻם יְהוָה - וּפָקַדְתִּי עַל כָּל מוּל בְּעָרְלָה מי שנימול, אך עדיין כביכול עדיין עם עורלה (על לבבו - כמצויין בסוף הפסוק הבא).
כה
עַל מִצְרַיִם וְעַל יְהוּדָה וְעַל אֱדוֹם וְעַל בְּנֵי עַמּוֹן וְעַל מוֹאָב וְעַל כָּל קְצוּצֵי פֵאָה המסתפרים (סביב ראשם) הַיֹּשְׁבִים בַּמִּדְבָּר, כִּי כָל הַגּוֹיִם עֲרֵלִים, וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל עַרְלֵי לֵב.
{ס}
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
