ביאור:ירמיהו ח
קיצור דרך: a1108
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
ירמיהו פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב (מהדורות נוספות של ירמיהו ח)
א
בָּעֵת הַהִיא, נְאֻם יְהוָה, (ויציאו) יוֹצִיאוּ אֶת עַצְמוֹת מַלְכֵי יְהוּדָה וְאֶת עַצְמוֹת שָׂרָיו וְאֶת עַצְמוֹת הַכֹּהֲנִים וְאֵת עַצְמוֹת הַנְּבִיאִים וְאֵת עַצְמוֹת יוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלָ͏ִם מִקִּבְרֵיהֶם.
ב
וּשְׁטָחוּם לַשֶּׁמֶשׁ וְלַיָּרֵחַ וּלְכֹל צְבָא הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר אֲהֵבוּם וַאֲשֶׁר עֲבָדוּם וַאֲשֶׁר הָלְכוּ אַחֲרֵיהֶם וַאֲשֶׁר דְּרָשׁוּם וַאֲשֶׁר הִשְׁתַּחֲווּ לָהֶם. לֹא יֵאָסְפוּ וְלֹא יִקָּבֵרוּ, לְדֹמֶן לזבל עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה יִהְיוּ.
ג
וְנִבְחַר (בגלל החיים הקשים) יועדף אז מָוֶת מֵחַיִּים לְכֹל הַשְּׁאֵרִית הַנִּשְׁאָרִים מִן הַמִּשְׁפָּחָה הָרָעָה הַזֹּאת, בְּכָל הַמְּקֹמוֹת, הַנִּשְׁאָרִים אֲשֶׁר הִדַּחְתִּים גירשתי אותם שָׁם. נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת.
{ס}
| פסוק כג על גבי האנדרטה למחתרת היהודית במלחה"ע השניה, אמסטרדם, הולנד |
ד
וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם: כֹּה אָמַר יְהוָה: הֲיִפְּלוּ וְלֹא יָקוּמוּ האם כשאדם נופל לא ברור שיקום שוב?, אִם יָשׁוּב כך גם אם אדם שב - במובן של סר מהדרך ועושה מעשה שובבות, חטא וְלֹא יָשׁוּב האם לא ברור שישוב בתשובה?!
ה
מַדּוּעַ שׁוֹבְבָה חטאה (מוסב על ירושלים) הָעָם הַזֶּה יְרוּשָׁלַ͏ִם מְשֻׁבָה נִצַּחַת חטא ניצחי? הֶחֱזִיקוּ בַּתַּרְמִית ברמאות, מֵאֲנוּ סירבו לָשׁוּב.
ו
הִקְשַׁבְתִּי וָאֶשְׁמָע - לוֹא כֵן לא אמת יְדַבֵּרוּ. אֵין אִישׁ נִחָם מתחרט עַל רָעָתוֹ לֵאמֹר: "מֶה עָשִׂיתִי?". כֻּלֹּה שָׁב שב לחטוא (במרצותם) בִּמְרוּצָתָם כְּסוּס שׁוֹטֵף שרץ בפראות מבלי לחשוב בַּמִּלְחָמָה.
ז
גַּם אפילו חֲסִידָה בַשָּׁמַיִם יָדְעָה מוֹעֲדֶיהָ את זמנה לנדוד וְתֹר (וסוס) וְסִיס וְעָגוּר שָׁמְרוּ ידעו אֶת עֵת בֹּאָנָה, וְעַמִּי לֹא יָדְעוּ אֵת מִשְׁפַּט יְהוָה.
ח
אֵיכָה תֹאמְרוּ: "חֲכָמִים אֲנַחְנוּ וְתוֹרַת יְהוָה אִתָּנוּ"? אָכֵן אך הִנֵּה לַשֶּׁקֶר למען השקר עָשָׂה הסופר, מי שכתב את הספרים שאתם מסתמכים עליהם עֵט שֶׁקֶר סֹפְרִים.
ט
הֹבִישׁוּ יתביישו, אותם אלה המחשיבים את עצמם ל- חֲכָמִים, חַתּוּ נשברו וַיִּלָּכֵדוּ. הִנֵּה בִדְבַר יְהוָה מָאָסוּ - וְחָכְמַת מֶה לָהֶם ואם כך, מה שווה חכמתם?
{ס}
י
לָכֵן אֶתֵּן אֶת נְשֵׁיהֶם לַאֲחֵרִים, שְׂדוֹתֵיהֶם לְיוֹרְשִׁים. כִּי מִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל - כֻּלֹּה בֹּצֵעַ בָּצַע מחפש רווחים. מִנָּבִיא וְעַד כֹּהֵן - כֻּלֹּה עֹשֶׂה שָּׁקֶר.
יא
וַיְרַפּוּ וַיְרַפְּאוּ (כך לעיל, ו, יד) הכהנים והנביאים אֶת שֶׁבֶר בַּת עַמִּי עַל נְקַלָּה כאילו השבר היה בעיה קלה, לֵאמֹר: "שָׁלוֹם שָׁלוֹם", וְאֵין אבל באמת אין שָׁלוֹם.
יב
הֹבִשׁוּ היה ראוי שיתביישו כִּי תוֹעֵבָה עָשׂוּ. גַּם אבל בּוֹשׁ לֹא יֵבֹשׁוּ וְהִכָּלֵם לֹא יָדָעוּ. לָכֵן יִפְּלוּ בַנֹּפְלִים ביחד עם נפילת רבים אחרים, בְּעֵת פְּקֻדָּתָם כשאפקוד עליהם אסון (כשאזכור להענישם) יִכָּשְׁלוּ - אָמַר יְהוָה.
{ס}
יג
אָסֹף אֲסִיפֵם אאסוף אותם ואביא את סופם (לשון נופל על לשון) - נְאֻם יְהֹוָה. אֵין עֲנָבִים בַּגֶּפֶן דימוי לכיליון (וכן הדימויים הבאים) וְאֵין תְּאֵנִים בַּתְּאֵנָה וְהֶעָלֶה נָבֵל, וָאֶתֵּן לָהֶם ומה שנתתי להם יַעַבְרוּם ילקח מהם לאויביהם.
יד
"עַל מָה אֲנַחְנוּ יֹשְׁבִים דברי העם: למה אנחנו יושבים ללא מעש כאשר האויב יתקיף בקרוב?? הֵאָסְפוּ וְנָבוֹא אֶל עָרֵי הַמִּבְצָר, וְנִדְּמָה ונוכל לשבת בשקט שָּׁם, כִּי יְהוָה אֱלֹהֵינוּ הֲדִמָּנוּ השמיד אותנו (כך בוודאי יקרה בקרוב) וַיַּשְׁקֵנוּ מֵי רֹאשׁ מים שיש בהם רעל מצמח הרוש , כִּי חָטָאנוּ לַיהוָה".
טו
קַוֵּה לְשָׁלוֹם וְאֵין טוֹב, לְעֵת מַרְפֵּה קוה למרפא וְהִנֵּה בְעָתָה פחד.
טז
מִדָּן בצפון ישראל נִשְׁמַע נַחְרַת סוּסָיו, מִקּוֹל מִצְהֲלוֹת אַבִּירָיו רָעֲשָׁה כָּל הָאָרֶץ, וַיָּבוֹאוּ וַיֹּאכְלוּ אֶרֶץ וּמְלוֹאָהּ, עִיר וְיֹשְׁבֵי בָהּ.
{ס}
יז
כִּי הִנְנִי מְשַׁלֵּחַ בָּכֶם נְחָשִׁים צִפְעֹנִים אֲשֶׁר אֵין לָהֶם לָחַשׁ לחש רפואה וְנִשְּׁכוּ אֶתְכֶם. נְאֻם יְהוָה.
{ס}
| "הַצֳרִי אֵין בְּגִלְעָד" - אפרסמון מקראי, בתערוכה במוזיאון מגדל דוד |
יח מַבְלִיגִיתִי אני מנסה להבליג ולהתעלם עֲלֵי יָגוֹן על הצער, עָלַי לִבִּי דַוָּי כואב ועצוב. יט הִנֵּה קוֹל שַׁוְעַת צעקה לעזרה בַּת עַמִּי מֵאֶרֶץ מַרְחַקִּים: "הַיהֹוָה אֵין בְּצִיּוֹן, אִם מַלְכָּהּ כלומר אלוהים אֵין בָּהּ?" - "מַדּוּעַ תשובת ה': הִכְעִסוּנִי בִּפְסִלֵיהֶם? בְּהַבְלֵי נֵכָר?" כ "עָבַר קָצִיר שוב דברי העם: עברה כל תקופת הקציר, אביב-קיץ, כָּלָה קָיִץ, וַאֲנַחְנוּ לוֹא נוֹשָׁעְנוּ". כא עַל בגלל שֶׁבֶר בַּת עַמִּי הָשְׁבָּרְתִּי גם אני, הנביא, נשברתי וכאב לי, קָדַרְתִּי מלשון קדרות, עצב, שַׁמָּה שממון, תמיהה על הצרות הֶחֱזִקָתְנִי. כב הַצֳרִי צמח המשמש לרפואה אֵין בְּגִלְעָד? אִם רֹפֵא אֵין שָׁם? כִּי מַדּוּעַ לֹא עָלְתָה אֲרֻכַת לא עלה הבשר המתרפא לאחר הפציעה של- בַּת עַמִּי. כג מִי יִתֵּן רֹאשִׁי מַיִם וְעֵינִי מְקוֹר דִּמְעָה, וְאֶבְכֶּה יוֹמָם וָלַיְלָה אֵת חַלְלֵי בַת עַמִּי.
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
הערות
- "הַצֳרִי אֵין בְּגִלְעָד?" (כב) - הצרי הוא כנראה שיח האפרסמון. מן הצמח היו מפיקים בושם בצורת שמן, הקרוי שמן אפרסמון - ייחודי לארץ ישראל, שהיה ידוע בריחו הטוב. מכל רכיביו ניתן היה להפיק ריח עז בעת בעירה, בעוצמה משתנה, להנאה, לקטורת, לרפואה ואף למשיחת כלי המקדש, הכוהנים, ומלכים. יש חילוקי דעות בין חוקרי מקורות חז"ל לעניין השמות. לפי פרשנים אחדים "בלסם העץ" זהה לנטף המקראי, לצֳרִי (שהיה גדל בגלעד), ולקטף, שחז"ל מתארים כעץ אשר ממנו יוצא שרף אשר הוא הצרי.