ביאור:ישעיהו לו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
(הופנה מהדף A1036)

בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י

ישעיהו פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו (מהדורות נוספות של ישעיהו לו)


א וַיְהִי בְּאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ עָלָה סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר עַל כָּל עָרֵי יְהוּדָה הַבְּצֻרוֹת וַיִּתְפְּשֵׂם. ב וַיִּשְׁלַח מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֶת רַב שָׁקֵה מִלָּכִישׁ יְרוּשָׁלַ‍ְמָה אֶל הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ בְּחֵיל כָּבֵד עם צבא גדול, וַיַּעֲמֹד בִּתְעָלַת הַבְּרֵכָה תעלה המובילה מים אל הבריכה הָעֶלְיוֹנָה בִּמְסִלַּת שְׂדֵה דרך המובילה אל השדה כוֹבֵס שם היו העם מכבסים את בגדיהם (מסתבר כי היה זה מקום כינוס של קהל רב). ג וַיֵּצֵא אֵלָיו אֶלְיָקִים בֶּן חִלְקִיָּהוּ אֲשֶׁר עַל הַבָּיִת השר הממונה על בית המלך, וְשֶׁבְנָא הַסֹּפֵר וְיוֹאָח בֶּן אָסָף הַמַּזְכִּיר כותב את ספר זכרונות המלך.

פרשיות מקבילות:

ד וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם רַב שָׁקֵה: אִמְרוּ נָא אֶל חִזְקִיָּהוּ, כֹּה אָמַר הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל, מֶלֶךְ אַשּׁוּר: 'מָה הַבִּטָּחוֹן בטחון עצמי, האומץ שיש לך למרוד במלך אשור הַזֶּה אֲשֶׁר בָּטָחְתָּ? ה אָמַרְתִּי אַךְ דְּבַר שְׂפָתַיִם בהתחלה חשבתי שזאת רק שמועה עֵצָה וּגְבוּרָה לַמִּלְחָמָה שאתה מתכונן למלחמה, עַתָּה אבל עתה כאשר נתברר כי אתה מתכוון להילחם בי, אני שואל: עַל מִי בָטַחְתָּ כִּי מָרַדְתָּ בִּי? ו הִנֵּה בָטַחְתָּ עַל מִשְׁעֶנֶת מקל הליכה הַקָּנֶה העשוי מקנה. קנה הוא צמח הגדל על גדות נחלים (וביניהם הנילוס, ומכאן הדימוי שלו למצרים) והוא חלש מכדי לשמש כמקל הליכה הָרָצוּץ שבור וסדוק הַזֶּה, עַל מִצְרַיִם, אֲשֶׁר יִסָּמֵךְ ישען אִישׁ עָלָיו וּבָא בְכַפּוֹ וּנְקָבָהּ והקצה השבור של הקנה ינעץ בכף ידו ויפצע אותה - כֵּן פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם לְכָל הַבֹּטְחִים עָלָיו. ז וְכִי תֹאמַר אֵלַי: אֶל יְהוָה אֱלֹהֵינוּ בָּטָחְנוּ, הֲלוֹא הוּא אֲשֶׁר הֵסִיר ראה מ"ב יח, ד (ואמנם חזקיהו נהג לפי ההלכה, אך סנחריב פירש זאת לא נכון) חִזְקִיָּהוּ אֶת בָּמֹתָיו וְאֶת מִזְבְּחֹתָיו וַיֹּאמֶר לִיהוּדָה וְלִירוּשָׁלַ͏ִם לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ הַזֶּה רק לפני מזבח אחד (בבית המקדש) תִּשְׁתַּחֲווּ. ח וְעַתָּה הִתְעָרֶב הצטרף נָא אֶת אל (עשה שותפות עִם) אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אַשּׁוּר, וְאֶתְּנָה לְךָ אַלְפַּיִם סוּסִים אִם תּוּכַל לָתֶת לְךָ רֹכְבִים עֲלֵיהֶם. ט וְאֵיךְ תָּשִׁיב איך תעז לסרב לראות אֵת פְּנֵי פַחַת שר (נסמך של פחה) אַחַד עַבְדֵי אֲדֹנִי הַקְטַנִּים, וַתִּבְטַח לְךָ עַל מִצְרַיִם לְרֶכֶב וּלְפָרָשִׁים שיתנו לך מרכבות וסוסים. י וְעַתָּה, הֲמִבַּלְעֲדֵי האם בלי הסכמת יְהוָה עָלִיתִי עַל הָאָרֶץ הַזֹּאת לְהַשְׁחִיתָהּ להחריב אותה - לא כן הוא, אלא יְהוָה אָמַר אֵלַי כנראה שסנחריב התייעץ עם קוסמיו, והם אמרו לו שאלוהי הארץ (כביכול ה') מתיר לו: עֲלֵה אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת וְהַשְׁחִיתָהּ.'

יא וַיֹּאמֶר אֶלְיָקִים וְשֶׁבְנָא וְיוֹאָח אֶל רַב שָׁקֵה: דַּבֶּר נָא אֶל עֲבָדֶיךָ אֲרָמִית שהיתה השפה המקובלת בעינייני מדיניות בין-לאומיים כִּי שֹׁמְעִים מבינים אֲנָחְנוּ, וְאַל תְּדַבֵּר אֵלֵינוּ יְהוּדִית עברית בְּאָזְנֵי כי שומעים הָעָם אֲשֶׁר עַל הַחוֹמָה.

יב וַיֹּאמֶר רַב שָׁקֵה: הַאֶל האם אל אֲדֹנֶיךָ המלך שלך, חזקיהו וְאֵלֶיךָ שְׁלָחַנִי אֲדֹנִי לְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה? הֲלֹא עַל לא כן. הוא שלח אותי לדבר אל הָאֲנָשִׁים הַיֹּשְׁבִים עַל הַחוֹמָה לֶאֱכֹל ואם נעשה מצור, הם יאלצו מרוב רעב לאכול אֶת (חראיהם) צוֹאָתָם וְלִשְׁתּוֹת אֶת (שיניהם) מֵימֵי רַגְלֵיהֶם השתן שלהם עִמָּכֶם וכך גם אתם, השרים, תאלצו לעשות.

יג וַיַּעֲמֹד רַב שָׁקֵה וַיִּקְרָא בְקוֹל גָּדוֹל יְהוּדִית בעברית וַיֹּאמֶר: שִׁמְעוּ אֶת דִּבְרֵי הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל מֶלֶךְ אַשּׁוּר. יד כֹּה אָמַר הַמֶּלֶךְ: אַל יַשִּׁא אל יפתה לָכֶם חִזְקִיָּהוּ, כִּי לֹא יוּכַל לְהַצִּיל אֶתְכֶם. טו וְאַל יַבְטַח אֶתְכֶם חִזְקִיָּהוּ אֶל ביחס אל יְהוָה לֵאמֹר 'הַצֵּל יַצִּילֵנוּ יְהוָה, לֹא תִנָּתֵן הָעִיר הַזֹּאת בְּיַד מֶלֶךְ אַשּׁוּר'. טז אַל תִּשְׁמְעוּ אֶל חִזְקִיָּהוּ, {ס}
כִּי כֹה אָמַר הַמֶּלֶךְ אַשּׁוּר: עֲשׂוּ אִתִּי בְרָכָה שלום וּצְאוּ אֵלַי, וְאִכְלוּ אִישׁ גַּפְנוֹ וְאִישׁ תְּאֵנָתוֹ וּשְׁתוּ אִישׁ מֵי בוֹרוֹ. יז עַד בֹּאִי וְלָקַחְתִּי ולאחר מכן, אבוא ואשלח אתכם לגלות אֶתְכֶם אֶל אֶרֶץ כְּאַרְצְכֶם, אֶרֶץ דָּגָן וְתִירוֹשׁ, אֶרֶץ לֶחֶם וּכְרָמִים. יח פֶּן יַסִּית אֶתְכֶם חִזְקִיָּהוּ לֵאמֹר 'יְהוָה יַצִּילֵנוּ' - הַהִצִּילוּ אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם אִישׁ אֶת אַרְצוֹ מִיַּד מֶלֶךְ אַשּׁוּר? יט אַיֵּה אֱלֹהֵי חֲמָת וְאַרְפָּד? אַיֵּה אֱלֹהֵי סְפַרְוָיִם? וְכִי הִצִּילוּ הצילו אלוהי שומרון אֶת שֹׁמְרוֹן מִיָּדִי. כ מִי בְּכָל אֱלֹהֵי הָאֲרָצוֹת הָאֵלֶּה אֲשֶׁר הִצִּילוּ אֶת אַרְצָם מִיָּדִי, כִּי תוכלו להביא כראיה לכך ש- יַצִּיל יְהוָה אֶת יְרוּשָׁלַ͏ִם מִיָּדִי.

כא וַיַּחֲרִישׁוּ וְלֹא עָנוּ אֹתוֹ דָּבָר, כִּי מִצְוַת הַמֶּלֶךְ הִיא לֵאמֹר 'לֹא תַעֲנֻהוּ'. כב וַיָּבֹא אֶלְיָקִים בֶּן חִלְקִיָּהוּ אֲשֶׁר עַל הַבַּיִת וְשֶׁבְנָא הַסּוֹפֵר וְיוֹאָח בֶּן אָסָף הַמַּזְכִּיר אֶל חִזְקִיָּהוּ קְרוּעֵי בְגָדִים, וַיַּגִּידוּ לוֹ אֵת דִּבְרֵי רַב שָׁקֵה. {ס}


הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


הערות