תפארת ישראל על מעשר שני ב
משנה מעשר שני, פרק ב':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
<< · תפארת ישראל · על מעשר שני · ב · >>
יכין
[עריכה]א) לאכול דבר שדרכו לאכול: שאם נתקלקל המאכל אינו חייב לאכלו גם אינו רשאי לאכול חי דבר שדרכו לבשלו:
ב) לא יסוך יין וחומץ: ונ"ל דדוקא סיכה ביין אסור אבל לזלף שרי מדעדיף משתיה [כפסחים דף כ' ע"ב]:
ג) אין מפטמין שמן של מעשר שני: לשום לתוכו עקרי בשמים דהשמן הנבלע בהן אזיל לאיבוד:
ד) ואין לוקחין בדמי מעשר שני שמן מפוטם: דאינו שוה לכל נפש:
ה) אבל מפטם הוא את היין: מדשתי ליה כולו עם הבשמים הרי נהנה מהבשמים גופייהו [כתרומות רפי"א]:
ו) נפל לתוכו: ליין מע"ש חוץ לירושלים:
ז) השבח לפי חשבון: דאם היה שוה ב' סלעים והדבש סלע והשביח ועמד על ו' סלעים. פודהו בד' סלעים:
ח) דגים שנתבשלו עם הקפלוטות: מין בצל שאלאטטען בל"א. וי"א מין כרתי אשלויך בל"א:
ט) עיסה של מעשר שני שאפאה והשביח השבח לשני: ופודה הפת בשויו. ואינו מנכה דמי עצים דאין שבח עצים בפת רק באיסורי הנאה מדהו"ל עכ"פ כהנאה בלי אכילה [ואפשר דמה"ט נמי רק בבו"ח וערלה וכ"כ אסור שלא כדרך אכילתן מדל"כ בהו ל' אכילה [כפסחים דכ"ד] ה"ט אף שאינו אכילה עכ"פ הנאה הוה. כ"כ ע"ר אאמ"ו הגאון זצוק"ל]:
י) זה הכלל כל ששכחו נכר: רצה לומר שהוסיף המעשר עי"ז במדה ומשקל משא"כ בהוסיף רק בטעם:
יא) רכי שמעון אומר אין סכין שמן של מעשר שני בירושלם: דלא ניתן רק לאכילה:
יב) אמרו לו לר' שמעון אם הקל בתרומה חמורה: דמותר בסיכה אע"ג דחמור דאסור לזרים כפרק ח' דשביעית:
יג) אמר להם מה לא אם הקל בתרומה החמורה מקום שהקל בכרשינים: וויקקען:
יד) ובתלתן: פענכעל:
טו) נקל במעשר שני הקל מקום שלא הקל בכרשינין ובתלתן: דבמע"ש הוא דוקא לאכילה לאדם ובטהרה. אבל בתרומה מותר בחפיפה ואפילו בטומאה מותר לאכלו. ואפילו לבהמה [כתרומות פי"א מ"ט]. [וק"ל אמאי לא חשב קולא לתרומה שמותר למכרה משא"כ מעש"נ כרפ"א וי"ל]:
טז) תלתן של מעשר שני תאכל צמחונים: מיד כשצמחו ולא יישנם לעשותם אוצר לאכול בתבשיל או בעיסה דמדעיקרן מאכל בהמ' שמא יתטמא בהמשך הזמן ויפדם לבהמה. ואין פודין מע"ש להאכיל לבהמה. משא"כ תרומה אין לחוש לזה דהרי אין לו פדיון [כתו' ביצה דכ"ז ב'] ולהיסק תחת תבשילו א"צ פדיון כ"כ ע"ר אאמ"ו הגזצוק"ל. ולרמב"ם (פ"ב מהל' מעשר שני הי"ד) ר"ל מותר לאכלה צמחונים וא"צ להמתין עד שיתבשלו בגדולין יפה. וכן משמע בירושלמי. וטעמא דקמ"ל דאין בזה משום הפסד אוכלין:
יז) ושל תרומה בית שמאי אומרים כל מעשיה בטהרה: דאף דאינו נאכל רק ע"י דחק ומש"ה נאכל גם כשנטמא. דלא חל עליה שם תרומה ממש מדאינו אוכל ממש מ"מ צריך טהרת נט"י כשיגע בה להיכירא דאסור לזרים:
יח) חוץ מחפיפתה: לחוף בהן הראש דשרי בלי נט"י:
יט) וב"ה אומרים כל מעשיה בטומאה: ליגע בה בלי נט"י:
כ) חוץ משרייתה: דמדהוכשר בשריי' הרי יטמאו בידי'. וגם זה רק להיכירא:
כא) כרשיני: כרשיני' הם וויקקען בל"א [כתרומות פי"א מ"ט]. והן טפי מאכל אדם מתלתן הנ"ל רק שגם הם אינן רק אכילה על ידי הדחק שעניים טוחנים אותם בשנת רעבון ועושין מהן פת. ומה"ט נקיט רק בכרשינין שנכנסין לירושלים ויוצאים דהיינו לצורך טחינה ואפייה ונקיט נמי גבי' מתחלקות לעיסות מדעושין מהן עיסה מה שאין כן בתלתן לא שייך גבייהו טחינה ואפייה ועיסה:
כב) ונכנסים לירושלם ויוצאין: לצורך כגון לאפות [דאין תנור מצוי בירושלים] ולחזור ולהכניסו אח"כ אבל שאר מע"ש שנכנס אסור להוציא':
כג) נטמאו רבי טרפון אומר יתחלקו לעסות: פחות פחות מכביצה שלא יטמא לעיסה משא"כ שאר מעשר שני שנטמא נפדה אפי' בירושלים אבל זה מדעיקר מאכלו לבהמה ס"ל אין פודין מעשר שני לבהמה (ב):
כד) ושל תרומה בית שמאי אומרים שורין ושפין בטהרה: דדרך לשרותו במים ולשפשף על בשרו צריך שיהיה בטהרת נטילת ידים ככל תרומה:
כה) ומאכילין בטומאה: לבהמה. דתרומה מותרת לבהמה משא"כ מע"ש:
כו) ושפין ומאכילין בטומאה: הוה מצי למנקט כבתלתן כל מעשיה בטומאה חוץ משרייתה רק התם והכא נקטו כאופן לישנא דב"ש. אלא דלב"ש לחומרא ולב"ה לקולא:
כז) שמאי אומר יאכלו צריך: ביובש שלא יוכשרו לק"ט. משא"כ לב"ש וב"ה לעיל כשירצה אדם לאכלן מותר לשרותם רק צריך לשרותן בטהרה. ואילה"ק לשמאי וכי חמירי הנך שאינן אוכל ותרומה רק מדיכול לאכלן ע"י דחק מתרומה דאו' דמותר לשרותו בטהרה י"ל דס"ל היא הנותנת דמדקילא חיישי' שלא יהא נזהר בה מלהתטמא וחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה [ככתובות דף נ"ו ב']:
כח) רבי עקיבא אומר כל מעשיהן בטומאה: אפי' השרייה:
כט) עד שישלים: ויתנה ויאמר אם מה שלקטתי כבר אינו מע"ש אזי יהי' המעשר מחולל על אלו שלקטתי כבר ואז מה שילקט אח"כ הו"ל חולין. ואף דאין מחללים מע"ש אחולין בשניהם מין מטבע א'. נראה לי הכא דהמעשר אינו בעין הו"ל אותן שהגביה כבר כחריפי טפי והרי בא' מהמטבעות חריף טפי מחללין כתו' [ב"מ דמ"ד]. ועוד שאני הכא דלא אפשר היכא דאין לו מין מטבע אחרת לחללן:
ל) אם בלל וחפן: שלא לקטם א' א' שיהיה אפשר לומר כל א' שלוקט של מעשר הוא רק עירבן יחד ולקטן מלא חפניו ונאבד קצת מהתערובות:
לא) לפי חשבון: דבהיה זה ק' וזה ר' נוטל בעל הר' ב' חלקים מהנלקטים:
לב) זה הכלל: לאתויי בהיו מ' מעשר וי' חולין ולקט י' נעשים מעשר ואם אח"כ בלל הנשארים מחשבין מהנבללים חלק ה' לחולין כשעת פיזור. ואע"ג דהשתא רק חלק ד' הוא חולין עכ"פ י' שלקט תחלה לאו וודאי מעשר הי':
לג) המתלקטים למעשר שני: נ"ל דכל הנלקטין ה"ל כט' חניות וכי' דדינו כקבוע. ואילה"ק אם חולין רובא ניזיל בתר רובא ונימא כל דפריש מרובא פריש דיש לומר דבר שיש לו מתירין הוא דהרי אפשר לחללן אמין מטבע אחר. א"נ מטבע דבר חשוב הוא ולא בטל [ועי' תוס' מעילה כ"א ב' ד"ה פרוטה]:
לד) סלע של מעשר שני ושל חולין שנתערבו: ורוצה להוציא החולין חוץ לירושלים:
לה) מביא בסלע מעות: פרוטות נחושת:
לו) ובורר: ואח"כ בורר וכו':
לז) את היפה שבה: שבב' הסלעים:
לח) ומחללן עליה: ר"ל וחוזר ומחלל הנחושת על הסלע שבירר וישארו הסלע הב' והנחושת חולין. וא"ת כיון דא' מהן יפה טפי ל"ל נחושת יקח היפה מיד ויתנה אם אינו של מעשר יהי' אותו של מעשר מחולל עליו. דהרי היפה הוא חריף טפי. י"ל דלהכי מפסיק לחלל תחלה אנחושת להיכירא שלא יטעה ליקח א' מהתערובות בלי תנאי:
לט) מפני שאמרו מחללין כסף על נחשת מדוחק: בשעת הדחק:
מ) ולא שיתקיים כן: שישאיר הנחושת למעשר:
מא) בית שמאי אומרים לא יעשה אדם את סלעיו: של מע"ש:
מב) דינרי זהב: שלא יתעכב עבור זה ויתבטל מלעלות לרגל:
מג) הפורט סלע ממעות מעשר שני: מעות נחושת מע"ש רוצה להחליף חוץ לירושלים על סלע כסף מפני משא הדרך דחוץ לירושלים מחליף נחושת על כסף ולא איפכא ובירושלים הדין בהיפוך. אבל כסף על כסף כאן וכאן אסור:
מד) בית שמאי אומרים כל הסלע מעות: בעד כל המעות הנחושת של מע"ש יפרוט סלע כסף שלא יתעפשו הפרוטות בדרך:
מה) אומרים שקל כסף ושקל מעות: שאם יבואו הכל עם סלעים לירושלים וירצו לקנות צרכי סעודה בפרוטות ירוצו כולם אצל שולחני לפרטם ויתייקרו הפרוטות ויפסיד למע"ש ותוס' [ב"מ דמ"ה] הקשו על פירוש רש"י זה דא"כ הו"ל מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה ולא נשנה בעדיות [פ"ד]. להכי פירשו דב"ש מחמרי ואמרו דדוקא בכל המעות סלע כדי שלא יתעפשו ולב"ה גם בעד חציין שרי דלא חיישי לעפושי. ולרב"א לב"ש דוקא כל המעות שיתן בעד הסלע יהיו של נחשת ולב"ה גם אם יהיו חצי המעות של כסף. ורק החצי של נחשת שרי להחליף על סלע כסף. ור"ל אף דאסור להחליף כסף אכסף הכא שכולל להו עם נחשת שרי. א"כ חוץ לירושלים מיירי וכן נלפע"ד מדלא נזכר מלת ירושלים רק במשנה ט' לקמן:
מו) רבי מאיר אומר אין מחללין כסף ופירות על הכסף: ביש לו בחצי דינר פירות וחצי דינר מעות מע"ש לא יחללם על דינר שלם:
מז) וחכמים מתירים: דמדהפירות מועטים אינן כדי פדיון לבדן. אבל בדינר פירות דיש בהן כדי פדיון לבדן לכ"ע אין מצרפן עם כסף לחללן יחד על כסף:
מח) הפורט סלע של מעשר שני בירושלם: אפרוטות לצרכי סעודה:
מט) בית שמאי אומרים כל הסלע מעות: שיחליף הכל בפ"א שלא יצטרך כל פעם שיחליף ליתן קלבון לשולחני ויפסיד המעשר:
נ) ובית הלל אומרים שקל כסף ושקל מעות: שמא לא ישהה בירושלים עד שיוציא כל הפרוטות וכשיפקידם בעיר עד הרגל האחר יתעפשו ולחזור ולהחליפם בסלע א"א שיצטרך ליתן שוב קלבון להשולחני:
נא) הדנין לפני חכמים: כך נקראים שמעון בן עזאי ושמעון בן זומא וחנן המצרי ושמעון בן ננס וחנניא בן חכנאי שלא באו לכלל זקנה וישבו בקרקע לפני רבותינו ודנין ומשיבין קושיות [כסנהדרין די"ז ב']:
נב) אומרים בשלשה דינרי כסף ודינר מעות: ר"ל חלק הד' יחליף אפרוטות:
נג) רבי עקיבא אומר שלשה דינרין כסף ורביעית מעות: ר"ל רביעית מדינר הד' ור"ל א' מט"ז יחליף:
נד) ר"ט אומר ארבע אספרי כסף: הדינר הוא ה' אספרים ר"ל חלק הכ' מהסלע יחליף אפרוטות:
נה) שמאי אומר יניחנה בחנות ויאכל כנגדה: ולא יחלל כלל שמא ישכח ויוציאם לחולין:
נו) מי שהיו מקצת בניו טמאין ומקצתן טהורים: ורוצה שיערו כל א' לכוסו מכד א' של יין ומה שישתו הטהורים ירצה שיהיה מחולל על מעות מע"ש שבידו והרי טמא אסור במע"ש:
נז) נמצאו טהורים וטמאים שותים מכד אחד: מוקי בירושלמי (פ"ב ה"ד) שהיה היין בכלי חרס שאינו מק"ט מגבו מידי הטמאים ועירו כל א' וא' לתוך כוסו שלא נגעו ביין וטמאוהו והטמאים היו בשאר טומאות דאי בטומאת זיבה הרי טמאו ליין בהיסט כשעירו מהכד לכוס וא"ת על כל פנים הרי המעשר והחולין מעורבים ואיך ישתו הטמאים י"ל דמיירי שאמר שלא יהי' היין. שישתו הטהורים מעשר עד אחר שיהיה מעורה בכוסותיהן:
בועז
[עריכה][במשנה א' "ולסיכה"] (א) כתב הר"ב דלהכי סיכה מותר במע"ש דהו"ל כשתיה מדכתיב ותבא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו. וכ' עלה רבינו הגאון מהו' עקיבא שליט"א [באות ז'] וז"ל לפמ"ש תוי"ט רפ"ו דתרומות דהאי קרא אסמכתא בעלמא ק' איך הקילו כו'. וצ"ע עכלה"ט. ולא זכיתי להבין דלפע"ד ירושלמי ובבלי לא פליגי דכיון דממלת ממנו דקאי אטמא שמעינן דטמא מותר בסיכה מכ"ש טהור והא דנקט הבבלי טמא כבר כתבו רש"י ותו' התם דמש"ה נקט טמא דסד"א דאסור דהו"ל כמבערו בטומאה. וגם על רש"י התם הו"ל לרבינו לאקשויי שכ' אע"ג דקיי"ל בשבת סיכה כשתייה וכו'. הרי התם בשבת מבואר שאינו רק אסמכתא. אמנם לפעד"נ כיון דגם לאבד מע"ש בידים אינו רק מד"ס מדפליגי בה בירושלמי ריש דמאי דלר' בון אפי' מע"ש וודאי ואפי' הרבה מותר לאבדו להכי הם אמרו הם אמרו דאע"ג דהא דסיכה כשתיי' אינו רק מד"ס ורק ביו"כ ותרומה ואסורי הנאה כתוס' (יומא דע"ז א') במע"ש דגם לאבדו אינו רק מד"ס הקילו בו בסיכה דלהוי כשתיי':
(ב) הקשה רבינו הגאון אאמ"ו זצוק"ל וז"ל לי"א [בי"ד צ"ט] דלבטל איסור לכתחילה אינה רק מדרבנן. א"כ ק"ל לר"ש לבטל ברוב. ותו למה כ' כי ירחק ממך המקום כי לא תוכל שאתו לאכילה דכשנטמא יפדנו כפ"ג מ"ט [וב"מ דנ"ג א'] יבטל טומאתו ברוב. ואת"ל דקרא רבותא קמ"ל דגם פדיון מהני עכ"פ לקוח בכסף מעשר שנטמא למה יקבר כפ"ג מ"י נהי דלקוח בכסף מעשר שלא נפדה טהור בריחוק מקום. אינו נפדה טמא בקירוב מקום עכ"פ יבטלו ברוב. ואת"ל דאם נתבטל טומאתו כ"כ נתבטל קדושת מע"ש עכ"פ הרי אפשר לבטלו במע"ש קודש שלא הוכשר לק"ט. ולפע"ד בו"ת נראה ממ"ש תו' [בכורות דכ"ב ב'] ד"ה ובלבד דדוקא חולין טמאים בטלי בטהורי' ברוב. ולא חיישי שמא יחזור וירצה לבטל עם התערובות הזה חולין טמאים אחרים. ויהיה טומאה עוררת טומא' משום דהתערובות לא הועיל להתיר איסורו משא"כ בתרומה כפ"ה דתרומות סי' י"ז. א"כ במעשר דהועיל נמי התערובות להתירו באכילה אפי' בדיעבד לא מהני ודו"ק ותו שמא יוכשר אח"כ ויגרום טומאה לשאר המעשר. ועמ"ש בס"ד לקמן סי' ל"ג:
הלכתא גבירתא
[עריכה]משנה א
מותר ליקח במעות מע"ש רק דברים שראויין לאכילה ושתיה וסיכה. ויין וחומץ אינן ראויין לסיכה. אין לפטם שמן מע"ש מדמשליך העקרי בשמים עם הבלוע בהם. גם אין ללקחו ממעות מע"ש מדלא חזי לכל אדם. אבל יין מע"ש מותר לפטמו מדשותהו עם הבשמים וגם ניקח במעות מע"ש. מע"ש שנתערב במאכל חולין חוץ לירושלים. והשביח ע"י תערובתו. אז כשפודהו חושב יפה כמה שבח מע"ש לפי חשבון. דאם א' שוה כפלים כחברו. מגיע לו ג"כ ב' חלקי השבח. ורק בעיסת מע"ש שאפאה. נחשב כל השבח שבפת למע"ש. דאין שבח עצים ניכר בפת. וכן בכל דבר שנתערב במע"ש והשביח. רק כשניכר הדבר שנתערב. אז השבח לפי חשבון:
משנה ב
שמן מע"ש מותר לסוכו בירושלים. ק"ו מתרומה דאסור לזר. אף דבכמה דברים קל תרומה ממע"ש:
משנה ג
תלתן דחזי לאכילת אדם קצת. תכף כשנתבשל בצמח יאכלנו. ולא יאצרנו שמא יטמא בהמשך הזמן. מדנאכל רק לפרקים. והרי בשנטמא אינו נפדה לבהמה. אבל תרומה א"צ לאכלו מהר מדמסיקו תחת תבשילו. משא"כ מע"ש. מותר לאכול התלתן מע"ש בלא נט"י. אף שבתרומה צריך. ורק כששרהו מדמכשירו צריך גם במע"ש נט"י:
משנה ד
וויקען מע"ש דחזי קצת טפי מתלתן לאכילה. צריך ג"כ לאכלן מיד כדאפשר מחשש הנ"ל. וקילא אעפ"כ קצת משאר מע"ש. שכשירצה לטחנם ואין רחיים תוך ירושלים. מותר להוציאן משם. וגם כשנטמא יפדה. וא"צ נט"י כשיאכלנו או כשמשפשף בו יבש על בשרו. ורק כשישרנו צריך נט"י:
משנה ה
נתערבו לו מעות חולין ומע"ש ונתפזרו בקרקע. מה שלוקט תחלה תחלה. שייך למע"ש. רק יתנה שמה שבנלקט אינו ממע"ש יהיה מחולל על המע"ש. אבל אם חפנם הרבה ביחד. ואבדו קצת מהתערובות. יחשב הנחסר לפי חשבון. ואם קצת מהתערובות לקט א' א'. והנשאר חפן. וחסר קצת מהתערובות. כגון שנתערב כ' מעשר וי' חולין. ולקט י' א' א' וחפן י"ב. ונחסרו ח'. הרי י' הנלקטים תחלה כולן מע"ש. והי"ב שחפן יחשב ח' מהן למע"ש וד' לחולין. מדבתחלת הפזור היה המע"ש כפל מהחולין:
משנה ו
סלע מע"ש שנתערב בסלע חולין שרוצה להוציאו חוץ לירושלים. מביא בסלע א' פרוטות נחושת. ויאמר. הסלע מע"ש שבתערובות זה יהיה מחולל על פרוטות אלו. ואח"כ יחזור ויחלל הפרוטות על הסלע היותר טובה שבב' הסלעים שנתערבו. דאע"ג דאסור לחלל מע"ש כסף על נחושת. בדוחק שרי. רק צריך שוב לחללו על כסף:
משנה ז
מותר לחלל סלעים על דינרי זהב ולא חיישינן שיתעכב עי"ז מלעלות לירושלים:
משנה ח
אף דאסור להחליף כסף מע"ש על כסף חולין. אפ"ה כשיש לו חצי מעות כסף. וחצי נחושת. מותר להחליפן יחד חוץ לירושלים על סלע שלם. אסור להחליף פירות וכסף על סלע כסף. ורק כשאין בהפירות לבדן שוה דינר. אז שרי לפדותן בצרוף על כסף:
משנה ט
כשמחלל סלע מע"ש בירושלים. פורט רק חציי' בפרוטות נחושת:
משנה י
היה לו סלע מע"ש בירושלים. וכד חרס יין חולין. ובני ביתו מקצתן טהורים ומקצתן נטמאו במת ונעשו אה"ט. או שהכלי שהיין בתוכו הוא כלי שטף שיטמא מאה"ט שיגע בו מגבו. אבל טמאים הנ"ל אינן רק ראשון לטומאה. יאמר כל מה שימזגו וישתו מכוסם בני ביתי הטהורים יהיה מחולל על סלע מע"ש זה. וישתו הטהורים והטמאים כל א' מכוסו מיין זה: