משנה מעשר שני ב ו
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת מעשר שני · פרק ב · משנה ו | >>
סלע של מעשר שני ושל חולין שנתערבו, מביא בסלע מעות ואומר: סלע של מעשר שני, בכל מקום שהיא, מחוללת על המעות האלו, ובורר את היפה שבהן ומחללן עליה. מפני שאמרו: מחללין כסף על נחושת מדוחק, ולא שיתקיים כן, אלא חוזר ומחללם על הכסף.
משנה מנוקדת
סֶלַע שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְשֶׁל חֻלִּין שֶׁנִּתְעָרְבוּ,
- מֵבִיא בְּסֶלַע מָעוֹת, וְאוֹמֵר:
- סֶלַע שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, בְּכָל מָקוֹם שֶׁהִיא, מְחֻלֶּלֶת עַל הַמָּעוֹת הָאֵלּוּ;
- וּבוֹרֵר אֶת הַיָּפָה שֶׁבָּהֶן, וּמְחַלְּלָן עָלֶיהָ.
- מִפְּנֵי שֶׁאָמְרוּ:
- מְחַלְּלִין כֶּסֶף עַל נְחֹשֶׁת מִדֹּחַק;
- וְלֹא שֶׁיִּתְקַיֵּם כֵּן, אֶלָּא חוֹזֵר וּמְחַלְּלָם עַל הַכֶּסֶף:
נוסח הרמב"ם
סלע של מעשר שני,
- ושל חולין, שנתערבו -
- מביא בסלע מעות, ואומר:
- "סלע של מעשר שני,
- בכל מקום שהיא -
- מחוללת על המעות האלו" -
- ובורר - את היפה שבהן,
- ומחללן - עליה.
- מפני שאמרו:
- מחללין כסף על נחושת - מדוחק,
- לא שיקיים כן,
- אלא שהוא חוזר, ומחללן - על הכסף.
- מביא בסלע מעות, ואומר:
פירוש הרמב"ם
הסלע הוא מכסף, והמעות מנחושת מפותח.
ואומר בכאן שכשנתערבו שני סלעים, שיביא חלופי סלע אחת ממעות סלע של מעשר שני, ויהיה הכל חולין, ואחר כך יקח את היפה שבשני הסלעים ויחלל עליו המעות, ויחזור אותו הסלע מעשר שני, ויצאו המעות לחולין.
ואמרו מדוחק - עניינו ידוע, תרגום "לחץ" "דוחקא", והכוונה שלא יעשה זה אלא בשעת הדוחק.
לא שיתקיים כן - עניינו לא שיניח הנחושת מעשר ויוציא בו הכסף לחולין, אלא שחוזר ומחללן על הכסף, כמו שעשינו באלו השני סלעים:
פירוש רבינו שמשון
שנתערבו ורוצה ליהנות בשל חולין:
מביא בסלע מעות. של נחשת בדמי סלע:
מחוללת על מעות הללו. ונמצאו שתיהן חולין והמעות מעשר ובורר היפה ומחלל מעות הללו עליה ותהא היא מעשר והמעות והסלע השנית חולין כבראשונה ותימה דמעיקרא נמי לישקול יפה ונימא אם היא של מעשר שני הרי טוב ואם הרע של מ"ש תהא מחוללת על זו דקיימא לן מחללים סלעין על סלעין דכסף כסף ריבה בריש הזהב (דף נה) ושמא חיישינן דילמא אתי למישקלה בלא שום תנאי ואי מצרכת ליה להביא כסף אחר מעלמא ולחלל עליו אכתי גזרי' דילמא אתי למישקל חדא מהני בלא תנאי ומשום הכי קאמר דמחללים כסף על נחשת מדוחק ועוד יש לפרש דנהי דמדאורייתא מחללים כסף על כסף מדרבנן לאו דרך חילול הוא ואפי' מדוחק נמי לא אבל קשה לפי טעם זה בפרק הזהב (נה:) דמייתי ההיא דדמאי דמחללים אותו כסף על כסף כסף על נחושת ופריך מי מחללים כסף על נחשת ומייתי מתני' דקתני מדוחק: אין שלא מדוחק לא הוה ליה לאקשויי נמי מכסף על כסף דאפילו מדוחק אין מחללין וכ"ת דדמאי דמחללין כסף על כסף בסלע על דנרין (זהב) דהוי דרך חילול אבל סלעים על סלעים לאו דרך חילול הוא דמשמע מדמייתי מעות של נחושת דאכסף אין יכול לחלל בשום ענין אפי' מביא דינרי כסף וכן משמע בירושלמי (שם) דר' חגי אמר קומי ר' זעירא (ר') מנחם בשם רבי יוחנן כל שאמרו בדמאי מחללין בודאי מחללין אותו מדוחק ופריך והתנינן מחללין כסף על נחשת מדוחק הא כסף על כסף לא אלא א"ר אבא בר כהנא קומי ר' יונה כל שאמרו בדמאי מחללין בודאי עבר וחילל מחולל ולפי טעם קמא שפירשנו ניחא דמכסף על כסף לא מצי לאקשויי מדמאי אודאי דנתערבו שאני דאתו לידי תקלה ומיהו קשה דהוה מצי לאקשויי מהא דתנן לקמן (מ"ח) אין מחללין כסף ופירות על כסף ואפי' רבנן לא שרו אלא ע"י צירוף כמו שאפרש ובפרק קמא דביצה (דף י:) גבי הניח מנה ומצא מאתים חולין ומעשר שני מעורבין זה בזה פירש שם בקונטרס ויטול היפה שבהם ויאמר אם הוא של מעשר יפה ואם היא של חולין תהא חברתה מחוללת עליה ולא יתכן כדמוכח הכא ובפ"ק דפסחים (דף י.) פירש שמביא סלעים בשוה מנה ואומר כל מקום שהן מעות מעשר שני מחוללין על הסלעים הללו ויתכן פירושו אם אותו מנה מעות נחשת דאי מעות כסף אין מחללין אותו על סלעים של כסף:
ומחללין עליה. בירושל' (שם) פריך ויבור את הרעה ומשני א"ר יונה אני אומר אם היתה מעשר שני כלומר היפה ופריך מ"מ יוצאה לחילול כלומר שהרי חללה על נחשת ומשני אמר רבי יונה לא יתכוין לעשות חולין ברורין תדע לך שהוא כן דתני לא יקיים כן אלא שחוזר ומחללן על הכסף:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
שנתערבו - ורוצה להוציא של חולין חוץ לירושלים:
מביא בסלע מעות - של נחשת שיש עליהם צורה, ששוין סלע של כסף:
ובורר את היפה שבהן - שבשני הסלעים, ומחלל אלו המעות עליה, והסלע השני והמעות נשארים חולין:
מדוחק - כשהוא דחוק ואינו יכול לעשות בדרך אחרת:
ולא שיתקיים כן - שישאר המעות של נחושת מעשר, אלא חוזר ומחללם על הכסף. ואי קשיא ולמה מביא בסלע מעות, יקח אחד משני סלעים שנתערבו ויאמר אם זו היא של מעשר מוטב ואם לאו הרי השני שהיא של מעשר מחוללת עליה. אי שריית ליה ליקח אחת מהן ולהתנות, חיישינן דלמא אתי למשקל חד מינייהו בלא תנאי יג:
פירוש תוספות יום טוב
אלא חוזר ומחללם על הכסף. וכ' הר"ב ואי קשיא יקח א' משני סלעים וכו' אי שריית וכו' חיישינן דלמא אתי למשקל חד מינייהו בלא תנאי. וכן כתב הר"ש [*והוסיף ואי מצרכת ליה להביא כסף אחר מעלמא ולחלל עליו אכתי גזרינן דלמא אתי למשקל חדא מהני בלא תנאי ע"כ] ובמשנה דלעיל כתבתי דאיכא דסבר דמינייהו גופייהו יכול להתנות י"ל דטפי יש לחוש בשני סלעים מבהרבה מעות דיותר יזכור בתנאי כשלוקט הרבה משיקח א' משנים. ועוד י"ל דבשני סלעים מסתמא אין אחד חריף מהשני. משא"כ בהרבה מעות דמשכחת בהו חריפים ושאינם חריפים. וכדכתבינן לעיל ודברו חכמים בהווה:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(יג) (על הברטנורא) ובמשנה דלעיל כתבתי דאיכא דסבר דמנייהו גופייהו יכול להתנות. ויש לתרץ, דטפי יש לחוש בשני סלעים מבהרבה מעות. ועוד יש לומר דבשני סלעים מסתמא אין אחד חריף מהשני, מה שאין כן בהרבה מעות דמשכחת בהו חריפים ושאינם חריפים כמו שכתבנו לעיל, ודברו חכמים בהווה:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
סלע של מעשר שני וכו'. שנתערבו: ורוצה להוציא של חולין חוץ לירושלם עכ"ל ר"ע ז"ל וכתב עליו הר"ס ז"ל צ"ע אמאי נקט חוץ לירושלם וה"ר שמשון ז"ל לא כתב כן ע"כ:
מביא בסלע מעות: ירוש' תניא בן עזאי אומר בשתי סלעים צריך להביא פרוטות פי' שאם אתה מתיר לו בדמי סלע אחד שמא יצטרך הסלעים של כסף לצרכיו ונמצאו אלו שניהם מחוללין ויקיים כן שיהא קדושת המעשר על הפרוטות ויחלידו ונמצא מעשר מפסיד ועוד שישהה עליותיו שהן משא כבד ומתוך שאתה קונס אותו שיביא פרוטות בדמי שני סלעים ידחוק עצמו ויחליף אחד מן הסלעים על סלע הכסף כדי שלא יהיו שניהם קדושים בספק ולכך יחמיר על עצמו ויהא הכסף של מעשר שני ויהא זריז וקל לעלות שאין לו משא כבד של נחשת:
בפי' ר"ע ז"ל ואי קשיא כו'. ורש"י ז"ל פי' שם פ' הזהב (בבא מציעא דף נ"ו) מפני שאמרו מחללין כסף על נחושת מדוחק אבל כסף על כסף לאו דרך חלול הוא ואפי' מדוחק נמי לא וכיון דאף כסף על נחשת לא התירו אלא בדוחק הלכך לא שיקיים כן שבזיון מעשר הוא ועוד שהפרוטות מחלידות ע"כ:
תפארת ישראל
יכין
לד) סלע של מעשר שני ושל חולין שנתערבו: ורוצה להוציא החולין חוץ לירושלים:
לה) מביא בסלע מעות: פרוטות נחושת:
לו) ובורר: ואח"כ בורר וכו':
לז) את היפה שבה: שבב' הסלעים:
לח) ומחללן עליה: ר"ל וחוזר ומחלל הנחושת על הסלע שבירר וישארו הסלע הב' והנחושת חולין. וא"ת כיון דא' מהן יפה טפי ל"ל נחושת יקח היפה מיד ויתנה אם אינו של מעשר יהי' אותו של מעשר מחולל עליו. דהרי היפה הוא חריף טפי. י"ל דלהכי מפסיק לחלל תחלה אנחושת להיכירא שלא יטעה ליקח א' מהתערובות בלי תנאי:
לט) מפני שאמרו מחללין כסף על נחשת מדוחק: בשעת הדחק:
מ) ולא שיתקיים כן: שישאיר הנחושת למעשר:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת