רבינו שמשון על מעשר שני ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

<< · רבינו שמשון · על מעשר שני · ב · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

משנה א[עריכה]

ניתן לאכילה ולשתיה. אמרינן בירושלמי (הל' א) לאכילה שכתב בו אכילה ושתיה שהיא בכלל אכילה ר' יונה שמע מן הדא (ויקרא יז) כל נפש מכם לא תאכל דם מה אנן קיימין אם בדם שקרש והתניא דם שקרש אינו לא אוכל ולא משקה אלא כמות שהוא נקרא אכילה ופריך והתניא המחה את החלב וגמעו והקפה את הדם ואכלו חייב ומה עביד ליה רבי יונה אינו אוכל לטמא טומאת אוכלין ואינו משקה לטמא טומאת משקין ולא מצי לשנויי כדמשני בהקומץ רבה (דף כא.) כאן שהקפהו באור כאן שהקפהו בחמה דהכא דם שקרש קתני שקרש מאליו וקתני סיפא חישב עליו לאכילה מטמא טומאת אוכלים למשקה בטלה דעתו והדר חזר רבי יונה ושמע מן הדא ונתתה הכסף בכל אשר תאוה וגו' מה אנן קיימין אי בטעם יין בתבשיל והלא טעם לפגם הוא והדר קאמר רבי חנינא בשם רבי פנחס שמע לה מהדא שבועה שלא אוכל ואכל אוכלים שאינן ראוים לאכילה שתה משקים שאינן ראויין לשתיה פטור הא ראויין חייב ותו דריש סיכה ושתיה בכלל אכילה מדכתיב (דברים יב) לא תוכל לאכול בשעריך תירושך זה יין ויצהרך זו סיכה והתורה קראתן אכילה ורבי אליעזר דריש סיכה מדכתיב (שם כו) לא נתתי ממנו למת מה אנן קיימין אם להביא לו ארון ותכריכין לחי אסור כ"ש למת אלא איזהו דבר מותר לחי ואסור למת הוי אומר זו סיכה ובפרק בתרא דיומא (דף עו:) יליף סיכה כשתיה מקרא אחרינא:

לאכול דבר שדרכו לאכול. כי האי גוונא תנן במסכת שביעית פרק ח' (מ"ב) ושם פירשתי:

אין מפטמין שמן של מעשר שני. לשום בו תבלין ושרשי בשמים שבולעין את השמן ואזיל לאיבוד דשרשים לא מתאכלי:

אין לוקחים בדמי מעשר שני שמן מפוטם. דבעינן דבר השוה לכל ואין זה אלא למעונגין ומפסיד הדמים שמוכרין ביוקר:

אבל מפטמין את היין. לעשות קונדיטון:

השבח לפי חשבון. כמה היין שוה בפני עצמו והדבש והתבלין בפני עצמו והשבח חולקין ונותן לכל אחד לפי דמיו ופודה היין ולפי שבח המגיעו וכן קפלוטות שישבחו מן הדגים ואתיא הך משנה דלא כרבי יהודה כדאמר במסכת תרומות פ"י (מ"א) וה"נ מייתי לה בירושלמי (שם):

השבח לשני לעיסה של מעשר שני ואין נותנין כלל משבח הפת לעצים לפי שאין שבח עצים ניכר בפת:

זה הכלל כל ששבחו ניכר. בירושלמי (שם) פליגי בה רבי יוחנן וריש לקיש רבי יוחנן אומר כל שיש בו הותיר מדה השבח לפי חשבון וכל שאין בו הותיר מדה השבח לשני ריש לקיש אמר כל שטעם שבחו ניכר השבח לפי חשבון וכל שאין טעם שבחו ניכר השבח לשני ופריך עלה דתניא תבלין (של תבשיל) של מעשר שני שנתבשל בתבלין של חולין השבח לפי חשבון [ושל חולין] שנתבשל בתבלין של מעשר שני אל יצא מעשר שני לפדיון ומשני על דעתי' דר' יוחנן והוא שהותיר מדה על דעתי' דריש לקיש והוא שיהא שבחו ניכר דמינכר שבחא טובא מה שהשביחו החולין את המעשר רובא דמינכר בעינא אי נמי ניכר בחזותא וטעמא וריחא דכיון דמינכר כולי האי אין השבח למעשר אלא לפי חשבון אבל היכא דלא מינכר שבחא דחולין במעשר כל השבח למעשר והיכא דמעשר משביח את החולין כגון תבשיל של חולין שנתבשל בתבלין של מעשר אין לו תקנה לפדיון כדתני אל יצא מעשר לפדיון דלא שייך פדיון בדבר שאין בו ממש וצריך להוליכו לירושלים דכיון שהמעשר נתן טעם בחולין אסור לאוכלו בגבולין כדתני' בפרק קמא דחולין (דף ו:) חושש לשאור ותבלין שבה משום מעשר ומשום שביעית:

משנה ב[עריכה]

אין סכין שמן של מעשר שני. דקסבר רבי שמעון דלא ניתן לסיכה:

אם הקל בתרומה. דמותר לסוך כדתנן בפרק ח' דשביעית (מ"ב) וכן בתרומה וכן במעשר שני ור' שמעון לא פליג אלא אמעשר שני:

שהקל בכרשינין ובתלתן של תרומה יותר משל מעשר שני כדתנן לקמן:

משנה ג[עריכה]

תאכל צמחונין. כשזרע תלתן של מעשר שני וצמח ואע"ג דתנן בפ"ט דתרומות (מ"ד) גידולי מעשר שני חולין הא תני סיפא ופודה אותן בזמן זרען והכא בדלא פדה עסקינן ומפרש בירושלמי (הל' ב) כיני מתני' מותר להאכיל צמחונין ואין חוששין משום דבר שאין דרכו לאכול א"נ לא חיישינן אי אכיל ליה בטומאה דלאו אוכל הוא:

חוץ מחפיפתה. כהנת חופפת בה ראשה כדתניא תלתן של טבל שחפפה בה בת כהן ראשה אין בת ישראל רשאי לחוף אחריה אלא מצננת שערה בשערה ולא חיישינן אי חפפה בטומאה לב"ה דכל מעשיה בטומאה דלאו אוכל חשוב הוא ואי מיטמא מיטמא אבל בשרייה מיתקן הוא ואסור לטמאותו בידים וצריך לעשותם בטהרה ובזה חמור מעשר שני דלא התרנו אלא צמחונין אבל משתגדיל כל מעשיה בטהרה:

משנה ד[עריכה]

יאכלו צמחונין. כלומר מותרין לאוכלן:

ונכנסין לירושלים ויוצאין. אמר בירושלמי (שם) מתניתין דלא כרבן שמעון בן גמליאל דתנן (בפרק ג משנה ה) מעות נכנסות לירושלים ויוצאות פירות נכנסין ואין יוצאין רבן שמעון בן גמליאל אומר אף הפירות נכנסין ויוצאים והדר מסיק דברי הכל היא הכא הקילו בכרשיני תרומות:

יתחלקו לעיסות. ואינן כשאר מעשר שני שנטמא שפודין אותו אפי' בירושלים ומפרש בירושלמי דברי רבי טרפון דאין פודין את הקדשים להאכיל לבהמה ויתחלקו לעיסות של מעשר שני שחלק שבכל עיסה ועיסה יערב מאלה פחות מכביצה דלא מטמא אחרים ויאכל לאדם אגב העיסה דהשתא לא הוי פודה להאכיל לבהמה אלא לאדם ורבנן סברי דנפדה כשאר מעשר שני שנטמא:

שורין. דרך להשרותן במים להכשירן לאכילה כדאמר בפ"ק דשבת (דף יז:):

ושפין. כותשין אותן להשיר קליפתן מלשון ואכות אותו תרגום ושפית (דברים ט):

בטהרה. כי היכי דלידעו שהם תרומה ולא יאכלם זר אי נמי להיכר דהוי כשאר תרומה שאינן ניתנות לכהן עם הארץ וקצת משמע כן בתוספתא (פ"ב):

ומאכיל אותן בטומאה דלא חשיבי אוכל:

וב"ה סברי השריי' לחודא להיכר משם ואילך בטומאה:

צריד. לשון יובש כמו צריד של מנחות בפ"ב דחולין (דף לו.) דהוא יובש מנחה שלא נבלל בה שמן בכולה כלומר מה שהתרנו להאכיל בטומאה ובלבד שיהיו עושים בשעת אכילה שלא יהא ניכר שהוכשרו א"נ לאדם טמא התירו לאכול יבש שלא הוכשרו ולא לטמא במגע דאם נטמאו הן עצמן לא שרו ב"ש לאוכלן:

רבי עקיבא אומר כל מעשיהם בטומאה. אפי' בשרייה תניא בתוספתא (שם) תלתן מעשר שני תאכל צמחונים ושל תרומה ב"ש אומרים כל מעשיה בטומאה וב"ה אומרים כל מעשיה בטהרה חוץ מחפיפתה דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר ב"ש אומר כל מעשיה בטהרה חוץ מחפיפתה וב"ה אומרים כל מעשיה בטומאה חוץ משרייתה כרשיני מעשר שני יאכלו צמתונין ושל תרומה בית שמאי אומר שפין ושורין בטהרה ומאכילין בטומאה וב"ה אומרים שורין בטהרה ושפין ומאכילין בטומאה דברי רבי יהודה ר' מאיר אומר בית שמאי אומרים שורין בטומאה ומאכילין בטומאה וב"ה אומרים כל מעשיה בטהרה אמר רבי יוסי זו משנת רבי עקיבא לפיכך הוא אומר ינתנו לכל וחכמים לא הודו לו והשתא סתם מתני' בין דתלתן בין דכרשינין רבי יהודה היא:

משנה ה[עריכה]

לקט למעשר שני עד שישלים אמר בירושלמי (הל' ג) אמר ר' זעירא כדי לשכר שני שמא יאבדו השאר ויהיו אלו שבידו תפיסין על השני אמר ר' זירא וצריך להתנות ולומר אם אלו שלמטן שני יהיו אלו שבידי תפיסין עליהן אמר רבי יונה והוא שילקט מיכן ומיכן אבל אם ליקט על אומן כבולל וחופן מלשון מלא חפניו (ויקרא טז):

לפי חשבון. שאם זה מנה וזה מאתים זה נוטל שני חלקים וזה נוטל שליש:

והנבללים. מפרש בירושלמי רבי יוסי ברבי בון בשם רבי חנינא סלקא מתניתין הנבללין והנחפנין לפי חשבון:

משנה ו[עריכה]

שנתערבו ורוצה ליהנות בשל חולין:

מביא בסלע מעות. של נחשת בדמי סלע:

מחוללת על מעות הללו. ונמצאו שתיהן חולין והמעות מעשר ובורר היפה ומחלל מעות הללו עליה ותהא היא מעשר והמעות והסלע השנית חולין כבראשונה ותימה דמעיקרא נמי לישקול יפה ונימא אם היא של מעשר שני הרי טוב ואם הרע של מ"ש תהא מחוללת על זו דקיימא לן מחללים סלעין על סלעין דכסף כסף ריבה בריש הזהב (דף נה) ושמא חיישינן דילמא אתי למישקלה בלא שום תנאי ואי מצרכת ליה להביא כסף אחר מעלמא ולחלל עליו אכתי גזרי' דילמא אתי למישקל חדא מהני בלא תנאי ומשום הכי קאמר דמחללים כסף על נחשת מדוחק ועוד יש לפרש דנהי דמדאורייתא מחללים כסף על כסף מדרבנן לאו דרך חילול הוא ואפי' מדוחק נמי לא אבל קשה לפי טעם זה בפרק הזהב (נה:) דמייתי ההיא דדמאי דמחללים אותו כסף על כסף כסף על נחושת ופריך מי מחללים כסף על נחשת ומייתי מתני' דקתני מדוחק: אין שלא מדוחק לא הוה ליה לאקשויי נמי מכסף על כסף דאפילו מדוחק אין מחללין וכ"ת דדמאי דמחללין כסף על כסף בסלע על דנרין (זהב) דהוי דרך חילול אבל סלעים על סלעים לאו דרך חילול הוא דמשמע מדמייתי מעות של נחושת דאכסף אין יכול לחלל בשום ענין אפי' מביא דינרי כסף וכן משמע בירושלמי (שם) דר' חגי אמר קומי ר' זעירא (ר') מנחם בשם רבי יוחנן כל שאמרו בדמאי מחללין בודאי מחללין אותו מדוחק ופריך והתנינן מחללין כסף על נחשת מדוחק הא כסף על כסף לא אלא א"ר אבא בר כהנא קומי ר' יונה כל שאמרו בדמאי מחללין בודאי עבר וחילל מחולל ולפי טעם קמא שפירשנו ניחא דמכסף על כסף לא מצי לאקשויי מדמאי אודאי דנתערבו שאני דאתו לידי תקלה ומיהו קשה דהוה מצי לאקשויי מהא דתנן לקמן (מ"ח) אין מחללין כסף ופירות על כסף ואפי' רבנן לא שרו אלא ע"י צירוף כמו שאפרש ובפרק קמא דביצה (דף י:) גבי הניח מנה ומצא מאתים חולין ומעשר שני מעורבין זה בזה פירש שם בקונטרס ויטול היפה שבהם ויאמר אם הוא של מעשר יפה ואם היא של חולין תהא חברתה מחוללת עליה ולא יתכן כדמוכח הכא ובפ"ק דפסחים (דף י.) פירש שמביא סלעים בשוה מנה ואומר כל מקום שהן מעות מעשר שני מחוללין על הסלעים הללו ויתכן פירושו אם אותו מנה מעות נחשת דאי מעות כסף אין מחללין אותו על סלעים של כסף:

ומחללין עליה. בירושל' (שם) פריך ויבור את הרעה ומשני א"ר יונה אני אומר אם היתה מעשר שני כלומר היפה ופריך מ"מ יוצאה לחילול כלומר שהרי חללה על נחשת ומשני אמר רבי יונה לא יתכוין לעשות חולין ברורין תדע לך שהוא כן דתני לא יקיים כן אלא שחוזר ומחללן על הכסף:

משנה ז[עריכה]

לא יעשה אדם סלעין דינרי זהב. בריש הזהב (מד:) פליגי דאיכא למאן דאמר בית שמאי וב"ה בכסף ראשון ולא בכסף שני [פליגי] ואיכא למ"ד דמדרבנן פליגי דב"ש סברי גזרינן שמא ישהה עליותיו זמנין דלא מלו זוזי בדינרין ולא סליק וב"ה סברי לא גזרינן:

משנה ח[עריכה]

הפירט סלע. מהכא דייקי' בריש הזהב דאפריטי מחללין דלשון הפורט משמע שהיו לו פרוטות של נחשת שחילל עליהם פירות של מעשר שני ובא לפורטם בסלע כסף להעלות לירושלים מפני משוי הדרך ב"ש אומרים בכל הסלע מעות אם בא לפורטן כולן יפרוט ליתן מעות בכל הסלע:

וב"ה אומרים לא יפרוט אלא חציין שהפרוטות יוצאות בירושלים וכשיבא שם יהא צריך לפרוטות לקנות צרכי סעודה וכשירוצו הכל אצל שולחני יוקירו הפרוטות ומעשר שני נפסד לפיכך ישא פרוטות עמהן ומיהו לפי טעם זה ב"ה לחומרא וקשה דהוה למיתנייהו בעדיות גבי קולי ב"ש וחומרי ב"ה לפיכך נראה דב"ש סברי בכל הסלע מעות שלא יתעפשו וב"ה לא חיישי:

כסף ופירות על כסף. כגון שיש לו חצי דינר כסף של מעשר שני ויש לו פירות של מעשר שני שוה חצי דינר כסף לא יצרפם לחללם על הדינר וכן מוכח בירושלמי (הל' ד) דאמר ריש לקיש מה פליגן ר"מ ורבנן בפירות שאין בהן כדי כסף אבל בפירות שיש בהן כדי כסף אף רבנן מודו וחצי דינר כסף וחצי דינר פירות מותר דינר כסף ודינר פירות אסור כ"ש ב' דינרי כסף וב' דינרי פירות אסור כלומר לחלל על הסלע:

משנה ט[עריכה]

הפורט סלע. הכא מיירי שהביא בירושלים סלע של מעשר שני ובא אצל שולחני לקנות בו פרוטות להוציאם לצרכי סעודה ולעולם ב"ש דוקא קאמרי בכל הסלע מעות שלא יצטרכו לקנות ב' פעמים וליתן ב' קולבנות וב"ה לא חיישי והשתא ניחא דלא תני לה בעדיות אבל סוגיא דירושלמי איפכא דב"ש מקילים וב"ה מחמירים דחיישינן שמא יוזלו פרוטות א"נ שלא ישהה בעיר עד שיוציא את כולן ויפקידם בעיר עד רגל אחר והפרוטות מתעפשות:

לפני חכמים. בסוף פ"ק דסנהדרין (דף יז:) דהיינו רבי שמעון בן עזאי ושמעון בן זומא וחנן המצרי:

ברביעית. כלומר ברובע סלע יקח ברביעית ממנו מעות שיקח כל ג' רביעית דינר [כסף] ורביעית דינר מעות:

ד' אספרי כסף. הדינר ה' אספרי ובאספרא אחד יקח מעות:

יניחנו בחנות. סברי ב"ש דאין פורטין כלל אלא מניחה אצל חנוני ואוכל כנגדה עד שתכלה ובירושלמי (שם) אמרי' מאי טעמא דשמאי שמא ישכח ויעשה אותן חולין:

משנה י[עריכה]

מקצת בניו טמאים בירושלמי (לקמן פ"ג הל' ב) אמר דקיימא לן טבל ועלה אוכל במעשר ואם לא טבל לא:

שהטהורים שותים. בירושלמי (שם) דייק בה מה אנן קיימין אם באומר מכבר משקה מעורב כלומר דאמר מעכשיו יהא מחולל כפי מה שמגיע לטהורים נמצא הכל מעורב ואף הטמאים שותים מעשר ואם באומ' לכשישתו למפרע חולין שתו כלומר ואין הסלע מתחלל על מה ששתו אלא הן קיימים באומר מכבר לכשישתו כלומר מעכשיו יהא מחולל לכשישתו בירושלמי בטמאים טומאת מת שאין כלי חרס מטמא מאחוריו אבל בטמאים טומאת זיבה שהוא מטמא בהסט לא בד"א בשאין אחר מערה אבל יש אחר מערה אפי' טמאים טומאת זיבה: