משנה מעשר שני ב י

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת מעשר שני · פרק ב · משנה י | >>

מי שהיו מקצת בניו טמאין ומקצתן טהורים, מניח את הסלע ואומר: מה שהטהורים שותים, סלע זו מחוללת עליו; נמצאו טהורין וטמאין שותין מכד אחדכ.

משנה מנוקדת

מִי שֶׁהָיוּ מִקְצָת בָּנָיו טְמֵאִין וּמִקְצָתָן טְהוֹרִים, מַנִּיחַ אֶת הַסֶּלַע וְאוֹמֵר:

מַה שֶּׁהַטְּהוֹרִים שׁוֹתִים, סֶלַע זוֹ מְחֻלֶּלֶת עָלָיו.
נִמְצְאוּ טְהוֹרִין וּטְמֵאִין שׁוֹתִין מִכַּד אֶחָד:

נוסח הרמב"ם

מי שהיו -

מקצת בניו - טמאים,
ומקצתן - טהורים,
מניח את הסלע - ואומר:
"מה שטהורים שותין - סלע זו, מחוללת עליו",
נמצאו הטמאים, והטהורים - שותין, מכד אחת.

פירוש הרמב"ם

הטמאים אסורים לאכול מעשר שני לפי שהוא קודש.

וצריך אתה לדעת איך תהיה טומאתן, ואז תדע איך תהיה צורת שתייתם. והוא שהם אם היו טמאים בשאר מיני הטומאות מלבד זיבות, אפשר שיהיה המשקה אותם טמא, ובתנאי שלא יגע ביין, ויהיה הכוס מחרס, כי העיקר אצלנו כלי חרם אינו מטמא מגבו, כמו שיתבאר במקומות ממה שאנו עתידין לבאר. אבל אם היו טמאין בזיבות, אין להם רשות להשקות הטהורים כי הזב מטמא כל מה שיטלטל, ולפיכך צריך שיהיה המשקה אותם טהור, והדבר שישתו הטהורים יהיה מעשר שני, וכאילו קנאו בזה הסלע של מעשר שני, ויצא הסלע לחולין כדין מעות מעשר שני שהוציאם במאכלות:

פירוש רבינו שמשון

מקצת בניו טמאים בירושלמי (לקמן פ"ג הל' ב) אמר דקיימא לן טבל ועלה אוכל במעשר ואם לא טבל לא:

שהטהורים שותים. בירושלמי (שם) דייק בה מה אנן קיימין אם באומר מכבר משקה מעורב כלומר דאמר מעכשיו יהא מחולל כפי מה שמגיע לטהורים נמצא הכל מעורב ואף הטמאים שותים מעשר ואם באומ' לכשישתו למפרע חולין שתו כלומר ואין הסלע מתחלל על מה ששתו אלא הן קיימים באומר מכבר לכשישתו כלומר מעכשיו יהא מחולל לכשישתו בירושלמי בטמאים טומאת מת שאין כלי חרס מטמא מאחוריו אבל בטמאים טומאת זיבה שהוא מטמא בהסט לא בד"א בשאין אחר מערה אבל יש אחר מערה אפי' טמאים טומאת זיבה:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

מקצת בניו טמאין ומקצתן טהורים - ורוצה שישתו יחד מכד אחד, והטמאים אסורים ביין הקנוי בדמי מעשר:

מניח את הסלע ואומר - מה שישתו הטהורים מן היין, לכשישתו תהא סלע זו מחוללת עליו מעכשיו יט. נמצא מה ששתו טהורים היה מעשר ומה ששתו טמאים היה חולין. ואינו חולין ומעשר שני מעורבים זה בזה, שאין היין קדוש בקדושת מעשר, אלא לכשישתו חוזר היין ששתו בלבד להיות מעשר למפרע:

פירוש תוספות יום טוב

מה שהטהורים שותים וכו'. פי' הר"ב שאומר לכשישתו תהא וכו' מעכשיו. פירש הכ"מ סוף פרק שמיני דהשתא חל החלול קודם שיתחילו לשתות ולא מופלג אלא סמוך ביותר בשעה שפירש היין מהכד לפיהם ואינו ענין לדין ברירה. ואתיא מתני' ככולי עלמא. ולא כמ"ש הראב"ד דמתני' כר"מ דסבירא לי' דאף בדאורייתא יש ברירה. ולא קיימא לן הכי כמ"ש הר"ב במ"ד פרק ז דדמאי. ועיין שם במ"ב:

נמצאו טהורים וטמאים שותים מכד א'. וכתב הרמב"ם והוא שיהיו טמאים בשאר טומאות מלבד זיבות ושיהיה הכלי מחרס ובתנאי שלא יגע ביין. וכלי חרס אינו מטמא מגבו. אבל אם היו טמאים בזיבות מטמא בהיסט. עכ"ל. ודתנן שותים רוצה לומר זה אחר זה בתחלה הטהורים ואח"כ הטמאים אבל הטמאים רשאים להשקות לטהורים ע"פ אלו התנאים:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יט) (על הברטנורא) דהשתא חל החילול קודם שיתחילו לשתות ולא מופלג אלא סמוך ביותר בשעה שפירש היין מהכד לפיהם. ואינו ענין לדין ברירה. כ"מ:

(כ) (על המשנה) מכד אחד. והוא, שיהיו טמאים בשאר טומאות מלבד זיבות ושיהיה הכלי מחרס ובתנאי שלא יגעו ביין, וכלי חרס אינו מטמא מגבו, אבל אם היו טמאים בזיבות מטמא בהיסט. הר"מ: ודתנן שותין רוצה לומר זה אחר זה, בתחילה הטהורים ואחר כך הטמאים אבל הטמאים רשאים להשקות לטהורים על פי אלו התנאים. תוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

מי שהיו מקצת בניו טמאים וכו':    וכתוב שם בכסף משנה לפרש הירוש' ולהשיב בעד הרמב"ם ז"ל דלהשגת הראב"ד ז"ל דה"פ מה אנן קיימין אם באומר מכבר כלומר אם באומר מעכשיו תהא מחוללת סלע זו על מה שישתו טהורים משקה מעורב ונמצאו טמאין שותין מעשר שני ואם באומר לכשישתו תהא מחוללת עליו למפרע חולין שתו שבשעה ששתו עדיין לא נתחלל והיאך יתחלל לאחר שכבר שתו אותו אלא באומר מכבר לכשישתו כלומר סמוך לעת שמתחילין לשתות תהא סלע זו מחוללת עליו דהשתא חל החלול קודם שיתחילו לשתות ולא מופלג אלא סמוך ביותר בשעה שפירש היין מן הכד לפיהם דהשתא אינו ענין לברירה ע"כ. ובירוש' מפ' בטמאין טומאת מת דאין מטמאין כלי חרס אלא מאוירו פי' שיכניסו ידיהן לתוך האויר ואינם מטמאין במשא ומפורש בפ' העור והרוטב דהיסט מטעם משא הוא טמא הלכך כיון דאין להם היסט מצו טמאים לערות מן הכד לתוך כוסן ובלבד שלא יכניסו לתוך חללו של כלי חרס דאין כלי חרס מקבל טומאה מגבו אלא מאוירו דאילו הוו טמאים טומאת זיבה הא מטמאין בהיסטן ואין תקנה אלא שיערה אחר לטמאים וכן בפי' הרמב"ם ז"ל:

מה שהטהורין שותין סלע זו מחוללת עליו:    על יין ששותין דאמרי' בפ' הערל דמעשר שני בין אכלו בטומאת הגוף בין אכלו בטומאת עצמו לוקה ויליף לה התם מקראי ומש"ה תני הכא כדי שלא יכשלו לאכלו בטומאת עצמו וטמאים נמי לא יכשלו לשתות מעשר שני טהור בטומאת הגוף אומר מה שהטהורין שותין ממנו תהא סלע זו של מעשר מחוללת עליו ונמצא מה ששתו טהורין היה מעשר ומה ששתו טמאים היה חולין:

שותין מכד אחד:    ואינם חוטאים הר"ש שירילי"ו ז"ל. וכתוב בתוס' י"ט ודתנן שותין ר"ל זה אחר זה בתחלה הטהורים ואח"כ הטמאים אבל הטמאים רשאין להשקות לטהורים על פי אלו התנאים ע"כ פי' שלא יגעו ביין ושיהיו טמאים בשאר טומאות מלבד זיבות ושיהיה הכלי מחרס ובד"א בשאין אחר מערה אבל אם אחר מערה אפילו טמאים טומאת זיבה. וז"ל ה"ר יהוסף ז"ל נמצאו טמאים וטהורים שותין מכד אחד לאו דוקא מכד אחד כי אינם שותין מן הכד עצמו כי אם היה כן היו מטמאין את היין ואסור לשתותו בתורת מעשר שני אלא מיירי שמערים מן הכד לכוסן וכל אחד יש לו כוסו בפני עצמו ומיירי נמי שהן טמאים טומאת מת ולא טומאת זיבה כי הטמא טומאת זיבה מטמא את הכלי בהיסט אך כשיש אחר שמערה לכוסות מותר אפילו בטומאת זיבה עכ"ל ז"ל:

תפארת ישראל

יכין

נו) מי שהיו מקצת בניו טמאין ומקצתן טהורים:    ורוצה שיערו כל א' לכוסו מכד א' של יין ומה שישתו הטהורים ירצה שיהיה מחולל על מעות מע"ש שבידו והרי טמא אסור במע"ש:

נז) נמצאו טהורים וטמאים שותים מכד אחד:    מוקי בירושלמי (פ"ב ה"ד) שהיה היין בכלי חרס שאינו מק"ט מגבו מידי הטמאים ועירו כל א' וא' לתוך כוסו שלא נגעו ביין וטמאוהו והטמאים היו בשאר טומאות דאי בטומאת זיבה הרי טמאו ליין בהיסט כשעירו מהכד לכוס וא"ת על כל פנים הרי המעשר והחולין מעורבים ואיך ישתו הטמאים י"ל דמיירי שאמר שלא יהי' היין. שישתו הטהורים מעשר עד אחר שיהיה מעורה בכוסותיהן:

בועז

פירושים נוספים