תנחומא על סדר צא מן התיבה
ח. [ עריכה ]
וידבר אלהים אל נח לאמר צא מן התיבה. ילמדנו רבינו, מהו ליתן רוק תפל על גבי העין בשבת? א"ר חייא בר אבא בשם רבי לוי אסור ליתן רוק על גבי העין בשבת, מפני שהוא כמרפא בשבת, בוא וראה שאין מכה בעולם שאין לה רפואה ומה היא רפואתו של יצה"ר תשובה דאמר ר"י ב"ר שלום בשם ר"א ג' דברים מבטלין גזרה קשה אלו הן תשובה ותפלה וצדקה, א"ר יוסי אף שינוי השם ומעשים טובים לפיכך הקב"ה מקוה לדור המבול שמא יעשו תשובה, כיון שלא עשו תשובה וימח את כל היקום וגו' ושייר לנח בתבה, כיון שנחו המים היה צריך נח לצאת מן התבה, אלא אמר ברשות הקדוש ברוך הוא נכנסתי שאמר לי בא אתה וכל ביתך אל התבה ועכשיו איני יוצא אלא ברשותו, נגלה עליו הקב"ה שנאמר וידבר אלהים אל נח לאמר צא מן התבה אתה ואשתך:
ט. [ עריכה ]
צא מן התבה. זש"ה הוציאה ממסגר נפשי להודות את שמך בי יכתירו צדיקים כי תגמול עלי (תהלים, קמב) הוציאה ממסגר נפשי שהיה נח סגור בתבה, א"ר לוי כל אותן י"ב חדש לא טעם טעם שינה לא נח ולא בניו שהיו זקוקין לזון את הבהמה ואת החיה ואת העופות, ר"ע אומר אפי' שבישתין לפילין וזכוכית לנעמיות הכניסו בידן לזון אותן, יש בהמה שאוכלת לב' שעות בלילה ויש אוכלת לשלשה, תדע לך שלא טעמו טעם שינה דא"ר יוחנן בשם ר"א ברבי יוסי הגלילי פעם אחד שהה נח לזון את הארי הכישו הארי ויצא צולע שנאמר וישאר אך נח, אך שלא היה שלם ולא היה כשר להקריב קרבן והקריב שם בנו תחתיו, ועליו נאמר הן צדיק בארץ ישולם (משלי, יח), רב הונא בשם רבי יוסי אמר יצא גונח וכוהה דם מן הצנה לפיכך הוא אומר הוציאה ממסגר נפשי וגו' בי יכתירו צדיקים, שבי נוטל הקדוש ברוך הוא כתר (ס"א נוטלת כתר צדיקים) שאומר ומה נח שהיה צדיק ולא היה צדיק שלם כך עשה לו הקב"ה נסים שנאמר ימלט אי נקי (איוב, כב) ולא נקי, אם היה צדיק גמור עאכ"ו:
י. [ עריכה ]
צא מן התבה. זש"ה (קהלת, ח) אני פי מלך שמור על דברת שבועת אלהים. אמר הקדוש ברוך הוא לישראל משביע אני עליכם שאם תגזור עליכם מלכות גזירות קשות אל תמרדו עליה בכל דבר שהיה גוזר עליכם אלא פי מלך שמור, אבל אם תגזור עליכם לבטל התורה ואת המצות אל תשמע לה אלא אמור לה אני פי מלך שמור בכל מה שאתם צריכים, אבל על דברת שבועת אלהים אל תבהל מפניו תלך, לפי שאין מבטלין אתכם מן המצות אלא שתכפרו בהקב"ה לפיכך על דברת שבועת אלהים, וכן עשה חנניה מישאל ועזריה בשעה שהעמיד נבוכדנצר את הצלם אמרו לו מה אתה סבור שאם תשליך אותנו לתוך כבשן האש אין הקדוש ברוך הוא מצילנו, יודעים אנחנו שהקב"ה יכול להציל אותנו, אלא בין מציל ובין שאינו מציל אין אנו משתחוים לצלם דכתיב (דניאל ג, יז) הן איתי אלהנא די אנחנא פלחין יכול לשיזבותנא מן אתון נורא יקדתא ומן ידך מלכא ישזיב, (דניאל ג, יח) והן לא ידיע להוא לך מלכא די לאלהך לא איתנא פלחין ולצלם דהבא די הקימת לא נסגד, אמר להם נבוכדנצר (דניאל ג, יד) הצדא שדרך מישך ועבד נגו. מהו הצדא, אמר להם האמת אתם אומרים כך (דניאל ג, טז): ענו שדרך מישך ועבד נגו ואמרים למלכא נבוכדנצר לא חשחין וגו', ולא אמרו לו מלכא אלא אמרו לו נכובדנצר לא חשחין אנחנא על דנא פתגם להתבותך, אם למסים אם לארנוניות ולכל מה שאתה גוזר אני פי מלך שמור ואתה מלך עלינו, אבל לכפור בהקדוש ברוך הוא אתה נבוכדנצר לא חשחין אנחנא וגו' שכן אנו מצווין על דברת שבועת אלהים אל תבהל מפניו תלך אל תעמוד בדבר רע (קהלת, ח), כיון ששמע מהן כך (דניאל ג, יט): באדין נבוכדנצר התמלי חמא וצלם אנפוהי אשתני על שדרך מישך ועבד נגו ענה ואמר למזא לאתונא חד שבעה על די חזא למזיה. כיון שהסיקו את הכבשן (דניאל ג, כא): באדין גבריא אילך כפותו בסרבליהון פטישהון וכרבלתהון ולבושיהן ורמיו לגוא אתון נורא יקידתא, מכאן אתה למד שאפי' בשעת הסכנה אל ישנה אדם את עצמו מן כבודו שהרי יצאו אלו לשרוף וקישטו עצמן, (דניאל ג, כג) וגבריא אילך תלתהון שדרך מישך ועבד נגו נפלו לגוא אתון נורא יקדתא מכפתין, כיון שירדו לתוך הכבשן תלו עיניהם ואמרו רבש"ע גלוי וידוע לפניך שלא בטחנו במעשינו אלא בשמך הגדול שלא יתחלל לעיני הגוים, (תהלים, קטו) לא לנו ה' לא לנו כי לשמך תן כבוד וגו', למה יאמרו הגוים איה נא אלהיהם וגו' כל אותו ענין, והרי כנס הרשע הזה את כל הלשונות שנאמר (דניאל ג, ג) באדין מתכנשין אחשדרפניא סגניא ופחותא אדרגזריא גדבריא דתבריא תפתיא כל שלטוני מדינתא לחנכת צלמא די הקים נבוכדנצר, ו' נסים נעשו באותו היום לצדיקים, ואלו הן: צף הכבשן, ונפרץ הכבשן, ונמק יסודו, ונהפך הצלם על פניו, ונשרפו ארבע מלכיות, והחיה יחזקאל את המתים, וכולן מן המשנה אלא הללו ד' מלכיות מפורש מן הפסוק דכתיב (דניאל ג, כב) גברא אליך די הסקו לשדרך מישך ועבד נגו קטל המון שביבא די נורא, ומנין שנשרפו ארבע מלכיות דכתיב (דניאל ג, כז) ומתכנשין אחשדרפניא סגניא ופחותא והדברי מלכא. והיכן אדרגזריא גדבריא וחבריו אלא קטילו המון שביבא דנורא, באותה שעה בקשו מלאכי השרת לירד להציל חנניה מישראל ועזריה מן הכבשן, אמר להן הקב"ה הואיל ולשמי יורד אני יורד ומצילן ומתירן שנאמר (תהלים, קמו) עושה משפט לעשוקים ה' מתיר אסורים משהתירן והציף להם את הכבשן והעלה אותו והשוה אותו לארץ שהיה עמוק, כיון שראה המלך אמר להן צאו לכם מכאן שהרי כבר התיר אתכם הקדוש ברוך הוא ועשה לכם נסים והשוהו לארץ, א"ל אין אנו יוצאין אלא ברשות המלך שלא יאמר ברחו להן מן הכבשן אני פי מלך שמור ברשותו הושלכנו ברשותו נצא, כשבא נבוכדנצר וראה אותן התחיל תמיה (דניאל ג, כו): ענה ואמר שדרך מישך ועבד נגו עבדוהי די אלהא עלאה פוקו ואתו, באדין נפקין שדרך מישך ועבד נגו מן גוא נורא. "פוקו וסקו" לא נאמר, אלא: "פוקו ואתו". מכאן שנעשה הכבשן שוה לארץ. באדין נפקין, ברשותו הושלכו וברשותו יצאו, ממי למדו? מנח, שנכנס ברשותו של הקב"ה שנאמר לו בא אתה וכל ביתך ולבסוף נאמר לו צא מן התבה, בפשע שפתים מוקש רע ויצא מצרה צדיק (משלי, יב). בפשע שפתים מוקש רע, אלו דור המבול שאמרו (איוב כא, טו): מה שדי כי נעבדנו ומה נועיל כי נפגע בו, ולא עוד אלא אמרו לאל סור ממנו (איוב כא, יד). יש גר ותושב אומר לבעל הבית פנה את כליך? ויצא מצרה צדיק, זה נח שאמר ליה צא מן התבה:
יא. [ עריכה ]
ד"א צא מן התבה. אמר דוד (תהלים, קמא) הוציאה ממסגר נפשי, כשהיה נח בתיבה היה מתפלל תמיד הוציאה ממסגר נפשי שנא' (תהלים, לב) על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו, א"ל הקדוש ברוך הוא נח גזרה היה מלפני שלא תצא מן המסגר הזה עד שתשלימו י"ב חדש, וכן ישעיה אמר ה' בעת רצון עניתיך וגו' (ישעיה מט, ח), לאמר לאסורים צאו לאשר בחשך הגלו (ישעיה מט, ט). לאמר לאסורים צאו, שהיו אסורים מתשמיש המטה, למה שבשעה שהעולם ניתן בצרה ובחרבן אסור לאדם להזקק בפריה ורביה שלא יהא הקב"ה עוסק בחורבן העולם והוא בונה וכן עשה יוסף עד שלא באו שני בצורת נזקק לאשתו שנאמר (בראשית, מא) וליוסף יולד שני בנים אימתי בטרם תבוא שנת הרעב, וכן איוב אומר (איוב ל, ג) בחסר ובכפן גלמוד, כשהחסר והכפן בא לעולם גלמוד גלה מתשמיש המטה, וכן עשה נח כשנכנס בתיבה כתיב בו ויבא נח ובניו אח"כ ואשתו ונשי בניו וכשיצא א"ל צא מן התבה אתה ואשתך ובניך וגו' מכאן אתה למד שנאסרו נח ובניו מתשמיש המטה הה"ד לאמר לאסורים צאו, לאמר לאסורים מתשמיש המטה צאו מן התבה, לאשר בחשך הגלו אלו הבהמה והחיה והעוף, מיד אמר להן ואתם פרו ורבו שרצו בארץ ורבו בה, א"ל נח רבון העולם שמא אתה חוזר ומביא מבול אמר ליה לאו נשבע אני שאיני מביא מבול עוד לעולם שנאמר וירח ה' את ריח הניחוח ויאמר ה' וגו', ואומר (ישעיה נד, ט) כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבור מי נח וגו', אתה מוצא מן אותה שעה עד שבנה שלמה בהמ"ק ארבעים יום היו עושין גשמים כל שנה ושנה לשום מי המבול שהיו מ' יום, וכשבנה שלמה ביהמ"ק בקש רחמים עליהם ופסקו מן העולם שנאמר (מלכים א, ו) ובשנה האחת עשרה בירח בול, מהו ירח בול ירח שבוללין לבהמות מתוך הבית, ד"א בירח בול ירח שבחרו (ס"א שנחסרו) ארבעים יום של מבול, ומצינו שאמר לנח לא יהיה עוד מים למבול ובא ישעיה ופי' שנשבע דכתיב אשר נשבעתי וקיים דברי לעולם, שלש שבועות שנשבע בפירוש לישראל עאכ"ו, אלו הן: (ישעיה נד, ט) כן נשבעתי מקצוף עליך ומגער בך וגו', זה ראשונה, והשניה (עמוס, ד): נשבע אדני ה' בקדשו וגו', והשלישית (ישעיה, סב): נשבע ה' בימינו ובזרוע עזו. בימינו, זו תורה שנאמר (דברים, לג) מימינו אש דת למו. ובזרוע עוזו, אלו תפלין שנאמר (תהלים, כט) ה' עוז לעמו יתן, אם אתן את דגנך עוד מאכל לאוביך וגו' בחצרות קדשי זו ירושלים, ומה נשבע שהוא בכבודו בונה אותה שנא' (תהלים, קמז) בונה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס, א"ר שמואל בר נחמני מסורת אגדה היא שאין ירושלים נבנית עד שיתכנסו הגליות, ואם יאמר לך אדם שכבר נתקבצו הגליות ולא נבנית ירושלים אל תאמין למה שכך כתיב בונה ירושלים ואחר כך נדחי ישראל יכנס, אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא רבש"ע לא כבר נבנית ירושלים וחרבה, אמר להם על ידי עונותיכם חרבה וגליתם מתוכה אבל לעתיד לבא אני בונה אותה ואיני הורס אותה לעולם שנא' (תהלים, קב) כי בנה ה' ציון נראה בכבודו: