מדרש תנחומא נח י

י. [ עריכה ]
צא מן התבה. זש"ה (קהלת, ח) אני פי מלך שמור על דברת שבועת אלהים. אמר הקדוש ברוך הוא לישראל משביע אני עליכם שאם תגזור עליכם מלכות גזירות קשות אל תמרדו עליה בכל דבר שהיה גוזר עליכם אלא פי מלך שמור, אבל אם תגזור עליכם לבטל התורה ואת המצות אל תשמע לה אלא אמור לה אני פי מלך שמור בכל מה שאתם צריכים, אבל על דברת שבועת אלהים אל תבהל מפניו תלך, לפי שאין מבטלין אתכם מן המצות אלא שתכפרו בהקב"ה לפיכך על דברת שבועת אלהים, וכן עשה חנניה מישאל ועזריה בשעה שהעמיד נבוכדנצר את הצלם אמרו לו מה אתה סבור שאם תשליך אותנו לתוך כבשן האש אין הקדוש ברוך הוא מצילנו, יודעים אנחנו שהקב"ה יכול להציל אותנו, אלא בין מציל ובין שאינו מציל אין אנו משתחוים לצלם דכתיב (דניאל ג, יז) הן איתי אלהנא די אנחנא פלחין יכול לשיזבותנא מן אתון נורא יקדתא ומן ידך מלכא ישזיב, (דניאל ג, יח) והן לא ידיע להוא לך מלכא די לאלהך לא איתנא פלחין ולצלם דהבא די הקימת לא נסגד, אמר להם נבוכדנצר (דניאל ג, יד) הצדא שדרך מישך ועבד נגו. מהו הצדא, אמר להם האמת אתם אומרים כך (דניאל ג, טז): ענו שדרך מישך ועבד נגו ואמרים למלכא נבוכדנצר לא חשחין וגו', ולא אמרו לו מלכא אלא אמרו לו נכובדנצר לא חשחין אנחנא על דנא פתגם להתבותך, אם למסים אם לארנוניות ולכל מה שאתה גוזר אני פי מלך שמור ואתה מלך עלינו, אבל לכפור בהקדוש ברוך הוא אתה נבוכדנצר לא חשחין אנחנא וגו' שכן אנו מצווין על דברת שבועת אלהים אל תבהל מפניו תלך אל תעמוד בדבר רע (קהלת, ח), כיון ששמע מהן כך (דניאל ג, יט): באדין נבוכדנצר התמלי חמא וצלם אנפוהי אשתני על שדרך מישך ועבד נגו ענה ואמר למזא לאתונא חד שבעה על די חזא למזיה. כיון שהסיקו את הכבשן (דניאל ג, כא): באדין גבריא אילך כפותו בסרבליהון פטישהון וכרבלתהון ולבושיהן ורמיו לגוא אתון נורא יקידתא, מכאן אתה למד שאפי' בשעת הסכנה אל ישנה אדם את עצמו מן כבודו שהרי יצאו אלו לשרוף וקישטו עצמן, (דניאל ג, כג) וגבריא אילך תלתהון שדרך מישך ועבד נגו נפלו לגוא אתון נורא יקדתא מכפתין, כיון שירדו לתוך הכבשן תלו עיניהם ואמרו רבש"ע גלוי וידוע לפניך שלא בטחנו במעשינו אלא בשמך הגדול שלא יתחלל לעיני הגוים, (תהלים, קטו) לא לנו ה' לא לנו כי לשמך תן כבוד וגו', למה יאמרו הגוים איה נא אלהיהם וגו' כל אותו ענין, והרי כנס הרשע הזה את כל הלשונות שנאמר (דניאל ג, ג) באדין מתכנשין אחשדרפניא סגניא ופחותא אדרגזריא גדבריא דתבריא תפתיא כל שלטוני מדינתא לחנכת צלמא די הקים נבוכדנצר, ו' נסים נעשו באותו היום לצדיקים, ואלו הן: צף הכבשן, ונפרץ הכבשן, ונמק יסודו, ונהפך הצלם על פניו, ונשרפו ארבע מלכיות, והחיה יחזקאל את המתים, וכולן מן המשנה אלא הללו ד' מלכיות מפורש מן הפסוק דכתיב (דניאל ג, כב) גברא אליך די הסקו לשדרך מישך ועבד נגו קטל המון שביבא די נורא, ומנין שנשרפו ארבע מלכיות דכתיב (דניאל ג, כז) ומתכנשין אחשדרפניא סגניא ופחותא והדברי מלכא. והיכן אדרגזריא גדבריא וחבריו אלא קטילו המון שביבא דנורא, באותה שעה בקשו מלאכי השרת לירד להציל חנניה מישראל ועזריה מן הכבשן, אמר להן הקב"ה הואיל ולשמי יורד אני יורד ומצילן ומתירן שנאמר (תהלים, קמו) עושה משפט לעשוקים ה' מתיר אסורים משהתירן והציף להם את הכבשן והעלה אותו והשוה אותו לארץ שהיה עמוק, כיון שראה המלך אמר להן צאו לכם מכאן שהרי כבר התיר אתכם הקדוש ברוך הוא ועשה לכם נסים והשוהו לארץ, א"ל אין אנו יוצאין אלא ברשות המלך שלא יאמר ברחו להן מן הכבשן אני פי מלך שמור ברשותו הושלכנו ברשותו נצא, כשבא נבוכדנצר וראה אותן התחיל תמיה (דניאל ג, כו): ענה ואמר שדרך מישך ועבד נגו עבדוהי די אלהא עלאה פוקו ואתו, באדין נפקין שדרך מישך ועבד נגו מן גוא נורא. "פוקו וסקו" לא נאמר, אלא: "פוקו ואתו". מכאן שנעשה הכבשן שוה לארץ. באדין נפקין, ברשותו הושלכו וברשותו יצאו, ממי למדו? מנח, שנכנס ברשותו של הקב"ה שנאמר לו בא אתה וכל ביתך ולבסוף נאמר לו צא מן התבה, בפשע שפתים מוקש רע ויצא מצרה צדיק (משלי, יב). בפשע שפתים מוקש רע, אלו דור המבול שאמרו (איוב כא, טו): מה שדי כי נעבדנו ומה נועיל כי נפגע בו, ולא עוד אלא אמרו לאל סור ממנו (איוב כא, יד). יש גר ותושב אומר לבעל הבית פנה את כליך? ויצא מצרה צדיק, זה נח שאמר ליה צא מן התבה: