ראש מילין/השרשים/מאמר על תבנית אות אל"ף מכתי"ק
מאמר על תבנית אות אל"ף מכתי"ק
[עריכה]א) אלף. צורת האות הראשונה בסדר האותיות. בניתוחה היא כוללת בקרבה שתי יו"דין, האחת מלמעלה ואחת מלמטה, וביניהם קו אלכסוני ההולך מלמעלה למטה, מן השמאל לימין. נכבדה היא מאד דייקנות הכתיבה, לשמור את התורה מכל חשש חילוף כונה באורך הזמן, ולהגן גם כן על כל הדברים הרמוזים מצד החכמה העליונה בכל קוץ וקוץ של האותיות שלא יחסרו מהם מאומה ע"י מה שיהיו האותיות שלמים בתמותם, כי החכמה העליונה אין קץ לעשרה והיא צריכה לכלים מרובים להכניס בהם את כל מכמניה, וכאשר אין האותיות השלמות מספיקות לאצור בהם את כל שפעת החיים המתגלה תמיד מתוכה לנשמת האדם העולה למעלה בתעופת רעיונותיה, תמצא לכלים מוכשרים את חלקי האותיות, את קוציהן ותגיהן, שיהיו שמורים בכתב קודש של תורת אלהים, שהיא מקור החכמה, והמעוררת את נשמת האדם לתחייתה. הנקודה העליונה שהיא כעין אות יו"ד צריכה שיהיה לה עוקץ קטן עליה, ויהיה פניה עם העוקץ נוטה כלפי מעלה, וירך היו"ד היורדת לגוף הקו העב שבאמצע צריכה שתהיה מחוברת בו בלא הפסק ביניהם, ותגע בו באמצע ארכו של הקו. ויהיה סוף הקו האמצעי עקום למעלה מאחוריו במקצת. והנקודה שלמטה שהיא ג"כ כעין תבנית אות יו"ד תהיה רחוקה מן הראש של הקו האמצעי כשיעור עובי קולמוס ומחצה. ותהיה לה להנקודה התחתונה עוקץ קטן למטה לצד הימין, והנקודה העליונה צריך שיהיה לה עוקץ כזה מצד השמאל, ויהיה העוקץ של צד הימין של התחתונה מכוון כנגד העוקץ של צד השמאל של הנקודה העליונה. [ב"י או"ח סי' ל"ו בשם ברוך שאמר]. הרמז הגלוי שבעוקץ של צד העליון של היו"ד העליונה של האלף אמור כמדרש אותיות דרבי עקיבא, מפני מה יו"ד שעל האלף זקוף למעלה, מפני שצופה להקב"ה ומעידו שהוא אחד, כלומר שאין בשום אות ומחשבה לצייר את הענין של אחדות העליונה, אלא שכל הרוממות והאחדות המצוייר בתכלית הגובה הוא רומז על הגודל העליון הבלתי מצוייר, ומתוך שהגודל המצוייר שואף אל הגודל העליון הבלתי מצוייר הוא מתרומם תמיד גם הוא להזדכך למעלה מכל ציור. ותג קטן צריך שיהיה על היו"ד, והוא רומז לסוד, כלומר שמה שהוא למעלה מכל ציור עומד הוא תמיד להתגלות לפי ההכשר של גדולי הדורות ודורותיהם, וההכנה הראשונה מוכנת היא תמיד להנשא למעלה מכל גובה האותיות, אבל הכל יבא דוקא ע"י החיבור עם האור המתגלה ע"י האותיות בשינונם ובברכה העליונה המשתלחת על ידן בנשמה החושבת, הצמאה להשכיל השכלות צחות עליונות מאד. וסוף גגה, דהיינו ראש הגג העליון של צד השמאל, צריך שיהיה עקום, נוטה מעט לתבנית אות עי"ן. וזה נלמד מדאמרינן בגמרא [שבת ק"ג ב'] שלא יעשה אלפין עיינין ועיינין אלפין משום שאין זו כתיבה תמה, ואנן וכתבתם בעינן שתהיה כתיבה תמה, וכיון שהוזהרנו שלא יעשה אל"פין עיינין מכלל שיש איזה דמיון לאות האלף עם אות העי"ן, וזה אי אפשר כ"א ע"י העקמימות של הקו בצדו העליון, שאם יעוקם הרבה יהיה כמו ראש שמאל של אות עי"ן [ב"י בשם הרא"ם]. ונראין הדברים שדעה זו סוברת; שהעקמימות צריכה להיות בצד העליון של הקו באופן שקערורית העוקם יהיה מצד המעלה ששם נמצאת היא היו"ד העליונה של האל"ף שעל ידי עקמימות מרובה תהיה צורת האלף מתקרבת לצורת העי"ן. וזו היא כנראה שלא כהדעה האמורה למעלה שהעוקם יהיה לצד אחוריו מלמעלה, שפשטן של דברים נראים שהגבנונית של העקמימות תהיה כלפי מעלה ואז ג"כ תהיה נוטה קצת לצורת עי"ן הפוכה עם הצירוף של היו"ד התחתונה, אלא שלדעה זו תהיה קרבותה של האל"ף לצורת העי"ן באה ע"י היפוך מלמעלה למטה, ולדעה האמורה [בשם הרא"ם] תהיה קרבתה לאות העי"ן מצד ההיפוך מימין לשמאל. וגם לנקודה התחתונה יהיה עוקץ קטן למטה מצד ימין, מפני שתמונתה היא כמו יו"ד שתלוי בתג שלה בגוף האל"ף, כלומר בקו היסודי. ושלמות אות היו"ד באה ע"י העוקץ השמאלי, שבמעמד ההפוך הוא לצד ימין. והיו"ד התחתונה ג"כ צריכה להיות תלויה ודבוקה בתג שלה בגוף האל"ף בקו האמצעי האלכסוני, וכן נמצא בספרים ישנים, וכן הוא לפי הסוד [ב"י]. שההשכלות כולן שהם למעלה ממה שיכול האדם להשיג ע"י כל התאמצות קנין השכל שבתכונתו וההשכלות שיש בכחו להשיגן ע"י רוב השתדלותו רמוזים הם בשני היו"דין. העליונה והתחתונה, והכנה אמצעית ישנה בודאי המקשרת את ההשכלה הכללית העליונה הנשגבה מהכשר קנינו של אדם לההשכלה התחתונה המוכשרת לו, ואת ההשכלה התחתונה בההשכלה העליונה, והכנה זו ארוכה היא ועוברת את כל ההויה, מרום שמאלה עד תחתית ימינה, כלומר מצד מיעוט הכח שבהתגלות העליונה, הדומה ליד השמאל הכהה, עד תחתית הצד היותר בהיר שבהשגות היותר קטנות וקרובות. והעוקצים של שני היו"דין גם הם יהיו מכוונים זה לעומת זה ע"פ הסוד [שם]. כלומר שיחש נערך יש להחכמה התחתונה שבכח האדם והכשרתו אל החכמה העליונה שהיא למעלה ממנו, עד שפורחות השגות נעלמות מזו לזו, וכפי התגדלותו של האדם בטהרת הציור במה שהוא בהכשרו יתנוצץ עליו ג"כ זיו עליון ממה שהוא למעלה מהכשרו, והזיו הזה יאיר לו ג"כ דרכים רבים נעלמים בתוך החכמה המוכשרת לו ג"כ, מפני שמה שהוא למעלה ממנו ומה שהוא מותאם לו יש להם ערך זה לזה ומכוונות זו לזו.