ראש מילין/השרשים/בר
בר.
[עריכה]בר. כשהריש, ההתחלה המעותקה, המושכת את תוכן חייה מהיסוד הקופי, מהערכים המחוקים, באה לבית קבולה, הרי היא מוציאה את תנובתה להיות למחיה לעמים רבים, להחיות עם רב, והמזון המבריא בכל הערכים הנה הוא בא, ולשבור הרעבון בא הבר לשובע. בהיות החיקוי הולך למשרים, מתנשא למעלה למעלה, וחוקק את חוקיו במורד. בהיותו יודע את ערכו, חוצץ בעד האורות המזהירים יותר מדאי שלא יטשטשוהו, ומתעסק בעבודתו המובילה אל המטרה שממנה לחיים תוצאות. אמנם מחוץ למקום שהרעיון מתנשא, ממעל לכל הגבלותיו, עומד הוא הערך הזה, שהרי מההתחלה של ההעתקה התרגומית אנו מדברים, שהיא אמנם הערכה חיצונה לעומת אותו הלשד הפנימי החי בעצמתה של הנשמה, ויהיה בשביל ביטוי בר מתואר להבנה של חוצה, העומד מחוץ להפרגוד אשר חביון עז קודש הקדשים של הדממה העליון אצורה שמה. התולדה החיה והפועלת, הכובשת והסוללת דרכים, ג"כ באה מתוצאה זו בהיותה נכונה במדותיה, והבן היסודי שמרום שבתו בבנין האצילי הוא מתואר בהביטוי העברי המקורי, יהיה פה לבר תרגומי. והברירות, הזיכוך המחשבי והמעשי, תכון ע"פ ההאפלה הסדורה הזאת, השומרת את העין השכלי מלהיות מתעששת, בהיותה שולחת את מבטיה במקום האור המזהיר, אשר קרני השמש הבהירה יכהו אותה ויכוה לפעמים בתמהון ועורון, בערבוב מושגים, והכנסת עבי סכלות הבאים מרוב התחכמות בתוך החוג הרוחני. והיתה בזה התכונה המדודה של התוכן הרישי, המצל בצל קורתו את הזיו העליון המזהיר יותר מדאי, שלא יחדור אל הסדרים המעשיים, לשמירה מעולה לבורם ובירורם של המושגים והנתיבות, והיתה תבואתו לברכה. יגמלני ד' כצדקי כבר ידי ישיב לי, כי שמרתי דרכי ד' ולא רשעתי מאלהי.