ראש מילין/השרשים/בק
בק.
[עריכה]בק. הבוק תבוק הארץ, ענין של התרוקנות. כשהתוכן הקופי, ההתחקות העוזבת את ערכי עצמותה ופונה אל מה שהיא רואה מתוכנים חוציים, נפעלת על ידם להקלט בהופעה החיה והפועלת על פיהם, בכל אופן וערך היא באה היא מרוקנת את המהות העצמית. אם התוכן המחוקה נעלה הוא ומרומם, אז עוזבת היא המהותיות השפלה את שפלותה והיא מתחקה כולה בתוכן העליון, תוכן החיקוי שבקדושה. נקדש את שמך בעולם כשם שמקדישים אותו בשמי מרום, מלבישה אותנו אמרה זו גדולה מלאכית. ואם החיקוי בא בתכונה של שפלות, לעשות כמעשה הרשעים, לחקות חיתו טרף, דמיונו כאריה יכסוף לטרוף, אז מתרוקנת היא המהותיות העליונה, ובתוך הבית הקיבול הריקני תוקעת לה הקופיות השפלה את יתד אהלה, ואז הכל מתבלבל, הכל הולך ונחרב, בוקה ומבוקה ומבולקה.