ראש מילין/השרשים/בש
בש.
[עריכה]בש. הבושה, וההתמהמהות עד בוש, האיחור, הם זה בזה תלויים. אין דבר שלא יעלה ויגיע למדרגתו העליונה, הכל מתוקן לסעודה, כל הבושת הנמצא בעולם תלוי בהאיחור הזמני, שהיצור והדורות מאחרים את עלייתם ואת ההגעה למדתם העליונה. הבושת אכלה את יגיע אבותינו. ועבודה זרה נקראת אלהים אחרים, מפני שהיא מאחרת את הטובה מלבא לעולם, מאחרת היא ולא מאבדת. השי"ן, תואר השן, המורה את הכליון, אכלה ומדקה, מצד אחד, ואת הובלת החיים, את הכשרת ההזנה, לכוננם ולעודדם, ששם מתאחד היסוד הריבויי, הכמותי ואיכותי, ביו"ד, משך החיים בוי"ו, תכונת המלחמה בזיין. האיגוד הזה מציג את הבושה, כשהחיים ומלחמותיהם אינם נערכים לפי האידיאליות האמיתית, כשתחת להרבות את החיים בכמותם ואיכותם הם ממעטים אותו, תחת להרבות את האורה הם מחשיכים אותה, וההתאחרות העולמית, היסוד המביא להיות הקץ המקווה ונכסף מכל צופה, דוקא מאוחר לעדן ועדנים. ההכרח לאיחורם של התקוות היותר נעלות ורוממות, יחד עם הבושת העומד אחר כתלם של ברואי עולם, בעת שתקותם עדיין לא באה, הכל אחוז הוא במה שבבית המקבל, בנושאי החיים, נכנסים הם ערכי השי"ן לפי פלוגותיהם, ותביעתם הגדולה היא ארוכה מאד, והדרך רב עד אשר תוציא תקות העולמים את פריה, אשר אז בבא עתה, תחת בשתם משנה ירונו חלקם, בעת אשר יגמלו וישאו את פרים לברכה כל ערכי החיים לפי האידיאליות המכוונה, שהיו"ד הוי"ו והזיי"ן יאחדו בבסיסם והיו לשי"ן, שהבי"ת יסוד בריאת העולמים, בית דבראשית, יחובר אליה בצורה מאירה, שהיא מגלה בעולם את יסוד היראה העליונה, שהיא אמתת הבושה במקורה, בתעודתה התמימה, בראשית, ירא בושת. לבעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו זו הבושה. והבושה הזאת היא הבגרות העולמית, הכוללת את כל הבריות כולם, בהיותם מכירים את יסוד התפארת, מקור הכבוד וההוד, וכל נקודת חייהם יהיו נערכים על פיו. כי מלך ד' צבאות בהר ציון ובירושלים, ונגד זקניו כבוד.