קטגוריה:שיר השירים ח ו

עריכה

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •

משל:

(ו) "שימני". הרעיה מבקשת מדודה שישים אותה כחותם הקבוע על לבו וזרועו. להגן בעדה מחמת המלך, כי אמנם עזה כמות אהבה שמסרה נפשה בעבור אהבתו. אבל גם קשה כשאול קנאת המלך, על שעזבה אותו. רק רשפיה של אהבה גדולים מן אש השאול כי הם רשפי אש שלהבת יה:

מליצה:

(ו) "שימני". הנפש מבקשת מאת דודה העליון שישים אותה כחותם על לבו ועל זרועו, ר"ל שידביק אותה אליו ברצון ובפועל, כי האהבה שאהבה את ה' עזה כמות ומסרה נפשה למות בעבור אהבתו, הגם שקנאת היצר היה קשה כשאול, שרצה להטותה מעבודת ה' ולשום בעמקי שאול קרואיה, בכ"ז רשפי אהבת ה' אשר בערו בלבה, היו רשפי אש ושלהבת יה, אשר בם שרפה חבלי שאול ופתויי היצר, ואחר שהיה לה תמיד מלחמה כבדה עם היצר ונצחה אותו, וראוי שתהיה כחותם על רצונו ועל זרועו, לתת לה שכר ברצון ובפועל:

ו.    [ עריכה ]
שימני כחותם אמר רבי מאיר: אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: רבש"ע! מה שחשבת בלבך לעשות לנו עשה. דאמר ר' יוחנן בשם ר' אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי: בשעה שעמדו ישראל לפני הר סיני ואמרו: נעשה ונשמע, באותה שעה קרא הקב"ה למלאך המות, ואמר לו: אע"פ שמניתיך קפוקליטור קוזמוקרוטור על בריותי, אין לך עסק באומה זו, הדא הוא דכתיב: (דברים ה') ויהי כשמעכם את הקול מתוך החשך. וכי יש חשך למעלה, והא כתיב: (דניאל ב') ונהורא עמה שרא ומהו מתוך החשך? זה מלאך המות שקרוי חשך, שנאמר: (שמות ל"ב) והלוחות מעשה אלוהים המה והמכתב מכתב אלוהים, הוא חרות על הלוחות, אל תקרי חרות אלא חירות. רבי יהודה ור' נחמיה ורבנן רבי יהודה אומר: חירות ממלאך המות. ר' נחמיה אמר: חירות מן המלכיות. ורבנן אמרי: חירות מן היסורין: דבר אחר: שימני כחותם ר' ברכיה אמר: זה קריאת שמע, שנאמר: (דברים ו') והיו הדברים האלה וגו' על לבבך. כחותם על זרועך אלו התפילין, היך מה דאת אמר: (שם) וקשרתם לאות על ידך. אמר רבי מאיר: שימני כחותם על לבך. כחותם על זרועך כיהויכין. דאמר רבי מאיר: נשבע הקדוש ברוך הוא שבועה שהוא נותק מלכות בית דוד מידו, הדא הוא דכתיב: (ירמיה כ"ב) חי אני נאם ה' כי אם יהיה כניהו בן יהויקים מלך יהודה חותם על יד ימיני, כי משם אתקנך. אמר רבי חנינא בר יצחק: משם אני נותק מלכות בית דוד. דבר אחר: אנתקתך אין כתיב כאן, אלא אתקנך אתקנך בתשובה, ממקום שנתיקתך, שם תהיה תקנתך. אמר רבי זעירא: אנא שמעית קליה דרבי יצחק יתיב דריש הדא מילה ולית אנא ידעה מה היא. אמר ליה רבי אחא אריכא: תימר הדא ה"ד: (שם) כתבו את האיש הזה ערירי גבר לא יצלח בימיו, בימיו אינו מצליח אבל בימי בנו מצליח, דכתיב: (חגי ב') ביום ההוא נאם ה' צבאות אקחך זרובבל בן שאלתיאל עבדי נאם ה' ושמתיך כחותם וגו'. ר' אחא בר רבי אבון בר בנימין, בשם ר' אחא בריה דרב פפי אמרין: גדול כחה של תשובה שמבטלת הגזירה ומבטלת את השבועה. מבטלת הגזרה מניין? שנאמר: כתבו את האיש הזה ערירי. וכתיב: ביום ההוא נאם ה' צבאות אקחך זרובבל בן שאלתיאל עבדי וגו'. מבטלת את השבועה מניין? שנאמר חי אני נאם ה' כי אם יהיה כניהו בן יהויקים מלך יהודה חותם על יד ימיני. וכתיב: (ד"ה א' ג') ובני יכניה אסיר שאלתיאל בנו וגו'. רבי תנחום בר' ירמיה אמר: אסיר שהיה חבוש בבית האסורין שאלתיאל, שממנו הושתלה מלכות בית דוד. דבר אחר: אסיר שאסר הקב"ה בשבועה את עצמו, שאלתיאל ששאל לבית דין של מעלה והתירו לו נדרו:

אמר ר' איבו: שני דברים שאלו ישראל מלפני הקדוש ברוך הוא ולא שאלו כהוגן, עמדו הנביאים ותקנו על ידיהם. ישראל אמרו: (הושע ו') ויבא כגשם לנו. אמרו להן הנביאים: לא שאלתם כהוגן שהגשמים הללו סימן טירחות הן לעולם: יוצאי דרכים מצירין בהם. מפרישי ימים מצירין בהם. טחי גגות מצירין בהם. דורכי גיתות מצירין בהם. עומסי גרנות מצירין בהם. מי שבורו מלא מים וגתו מלא יין מצירין בהם. ואתם אומרים ויבא כגשם לנו?! ועמדו הנביאים ותקנו: (שם י"ד) אהיה כטל לישראל. ועוד אמרו ישראל לפני הקב"ה: שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך. אמרו להם הנביאים: לא שאלתם כהוגן, הלב פעמים נראה ופעמים אינו נראה, ואין חותמו נגלה. ואיזהו כהוגן? (ישעיה ס"ב) והיית עטרת תפארת ביד ה'. ר' סימון בן קוזות אמר בשם ר' לוי: אמר להם הקדוש ברוך הוא: לא אתם ולא נביאכם שאלתם כהוגן וכראוי, שמלך בשר ודם עובר ועטרה נופלת מעל ראשו, וצניף מלוכה מעליה ואיזה כהוגן? הדא הוא דכתיב: (שם מ"ט) הן על כפים חקותיך חומותיך נגדי תמיד, כשם שאי אפשר לו לאדם לשכח כפות ידיו, כך (שם) גם אלה תשכחנה ואנכי לא אשכחך: 3 כי עזה כמות אהבה עזה אהבה כמות שהקב"ה אוהב אתכם, הדא הוא דכתיב: (מלאכי א') אהבתי אתכם אמר ה' וגו'. קשה כשאול קנאה בשעה שמקנאים אותו בעבודת כוכבים שלהם, שנאמר: (דברים ל"ב) יקניאוהו בזרים. דבר אחר: כי עזה כמות אהבה אהבה שאהב יצחק את עשו, הדא הוא דכתיב: (בראשית כ"ה) ויאהב יצחק את עשו. קשה כשאול קנאה שקנא עשו ליעקב, שנאמר: (שם כ"ז) וישטום עשו את יעקב. דבר אחר: כי עזה כמות אהבה אהבה שאהב יעקב ליוסף, שנאמר (שם ל"ז) וישראל אהב את יוסף מכל בניו. קשה כשאול קנאה שקנאו בו אחיו שנאמר (שם) ויקנאו בו אחיו. דבר אחר: כי עזה כמות אהבה אהבה שאהב יהונתן לדוד, שנאמר: (שמואל א' י"ח) ויאהבהו יהונתן כנפשו. קשה כשאול קנאה קנאה שקנא שאול לדוד שנאמר (שם) ויהי שאול עוין את דוד. דבר אחר: כי עזה כמות אהבה אהבה שאוהב האיש לאשתו, שנאמר (קהלת ט') ראה חיים עם אשה אשר אהבת. קשה כשאול קנאה קנאה שמקנא לה ואומר לה: אל תדברי עם איש פלוני והלכה ודברה עמו, מיד: (במדבר ה') ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו. דבר אחר: כי עזה כמות אהבה אהבה שאהבו דורו של שמד להקדוש ברוך הוא שנאמר: (תהילים מ"ד) כי עליך הורגנו כל היום. קשה כשאול קנאה שעתיד הקב"ה לקנא לציון קנאה גדולה, הדא הוא דכתיב: (זכריה ח') כה אמר ה' קנאתי לציון קנאה גדולה. רשפיה רשפי אש שלהבת יה רבי ברכיה אמר: כאש של מעלה לא האש מכבה למים, ולא המים מכבין לאש: