מלבי"ם על שיר השירים ח ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

משל:

(ו) "שימני". הרעיה מבקשת מדודה שישים אותה כחותם הקבוע על לבו וזרועו. להגן בעדה מחמת המלך, כי אמנם עזה כמות אהבה שמסרה נפשה בעבור אהבתו. אבל גם קשה כשאול קנאת המלך, על שעזבה אותו. רק רשפיה של אהבה גדולים מן אש השאול כי הם רשפי אש שלהבת יה:

מליצה:

(ו) "שימני". הנפש מבקשת מאת דודה העליון שישים אותה כחותם על לבו ועל זרועו, ר"ל שידביק אותה אליו ברצון ובפועל, כי האהבה שאהבה את ה' עזה כמות ומסרה נפשה למות בעבור אהבתו, הגם שקנאת היצר היה קשה כשאול, שרצה להטותה מעבודת ה' ולשום בעמקי שאול קרואיה, בכ"ז רשפי אהבת ה' אשר בערו בלבה, היו רשפי אש ושלהבת יה, אשר בם שרפה חבלי שאול ופתויי היצר, ואחר שהיה לה תמיד מלחמה כבדה עם היצר ונצחה אותו, וראוי שתהיה כחותם על רצונו ועל זרועו, לתת לה שכר ברצון ובפועל:

<< · מלבי"ם על שיר השירים · ח ו · >>