קטגוריה:רות ב טו

בועז הזמין אותה לאכול איתו, העניק לה קלי בשפע, עד שנשאר לה יתרה והיא שמה בכליה להביא לנעמי.
בועז לא דיבר איתה, והיא לא דיברה איתו, לפחות ככה כתוב.
כשהיא גמרה לאכול, היא קמה וחזרה לעבודה שלה, בליקוט זרעי השעורה.
היא לא הודתה לו, ולא ברכה אותו או את אלוהיו בסוף הארוחה. היא לא הראתה כבוד או אהבה.

למרות מאמציו הגדולים של בועז לרצות אותה ולשכנע אותה שהוא יאהב אותה ויקח אותה כגבירתו, ניתן לראות שגם בועז, "אִישׁ גִּבּוֹר חַיִל" (ביאור:רות ב א), אינו יודע איך להתנהג יפה לאישה. ייתכן שזאת הסיבה שהוא לא היה מסוגל למצוא אישה.

"נְעָרָיו" - נעריו ברבים, כולל גם את הנערות. אין ספק שגם לנערות אסור היה להכלים או לגעור ברות.

ציווי זאת פקודה חמורה שחייבים למלא אותה, תחת איום של עונש חריף. כל מה שבועז יודע לעשות זה לתת פקודות.
כולם שמעו, וראו שכולם שמעו. סביר שבועז היה רואה אשם בכל הנערים, אם אחד היה מפר את פקודתו.
לבועז היה מאוד חשוב שהיא תמשיך לבוא לשדה שלו, וכל הטרדה או איום יגרמו לה להפסיק לבוא, ולחפש גואל אחר, טוב ממנו.

"הָעֳמָרִים" - אלומת שיבולים (מילוג).
פרוש המילה אינו ברור:

• האם זה השיבולים העומדות לפני הקצירה בחרמש?
• האם זה השבולים השוכבות אחרי הקצירה בחרמש, אבל לפני שהנערות אוספות את השיבולים לאלומה?
• האם זה מספר שיבולים אסופות לאלומה, לאחר שהנערות קשרו אותן ביחד?

לפי דברי רות לניצב על הקוצרים, כפי שהוא סיפר לבועז, רות אמרה לו: "אֲלַקֳּטָה נָּא וְאָסַפְתִּי בָעֳמָרִים אַחֲרֵי הַקּוֹצְרִים" (ביאור:רות ב ז).
רות בקשה לאסוף בעמרים, לאחר הקוצרים אבל לפני הנערות הקושרות ומאלמות אלומות. כלומר היא תאסוף שיבולים שלמות. זאת עבודה הרבה יותר קלה מאשר ללכת אחרי הנערות ולאסוף גרעינים מהאדמה, לפי חוק הלקט. בועז הודיע לכל הפועלים שלו, שמותר לה לעשות מה שהיא בקשה רשות לעשות.

ברור שכאשר הבחורה מתכופפת, עכוזה נראה מאחור, ולנערים יש סיבה להתלוצץ. בועז מודיע לנערים שמותר לה ללכת אחרי הקוצרים ולאסוף כרצונה את השיבולים שנקצרו, ואסור להם לבייש אותה, ולהגיד לה שמקומה מאחורי הנערות עם כל העניים והגרים.

"תַכְלִימוּהָ" - לרכל (הודגש בכוונה), לבזות, לביש, להשפיל, לצחוק על, , להעליב, לגחח מאחורי הגב, לחקות, להכשיל, להטעות, לשלוח מבטים, להשמיע קולות, לגעור, לקלל, להתחנף, לברך, לשאול, לחקור, להתעניין, לגעת, לקרוץ, ...
כל אחד יכול לראות שהרשימה היא בלתי גמורה ואפשר להוסיף עוד ועוד, וכל דבר הוא גם אוביקטיבי (לכל אדם) וגם סוביקטבי (אישי לה).
בקיצור, בועז אסר על אנשיו לעשות: "מִטּוֹב עַד רָע" (ביאור:בראשית לא כד).

אין ספק שהאיסור להכלים אותה כלל את האיסור להזכיר שהיא מואביה!

כולם חייבים להתייחס אליה כאילו שהיא בועז, אשתו או בתו, שהחליטה לעבוד בשדה בליקוט שיבולים.

אם היא תפסיק לבוא לשדה של בועז, הוא יכעס, ויחשוב שמישהו הפריע לה.

סביר שעניין רות בשדה היה מוקד משיכה, דבר מעורר עניין.
קיימת אפשרות שבועז למעשה פקד על אנשיו לא לספר בעיר, לרכל, על קייומה ועל מעשיה בשדה.
היה חשוב לבועז שלא ידעו על הקשר בינו לרות המואביה ונעמי, כדי שהגואל פלוני אלמוני לא יפריע לו בתוכניתו.

אם בועז היה מזהיר אותם בפרוש - לא לגלות מה קרה בשדה - אז, כמו ילדים קטנים, הם לא היו יכולים להמנע מלספר את זה בסוד, וכל העיר היתה שומעת את זה. וכמו כן, כדי להסתיר את מעשיה, רות שבה לביתה מאוחר בערב, לאחר שהיא חבטה את השיבולים (ביאור:רות ב יז), כדי שהיא תשוב לעיר בחושך, לא יראו אותה ולא יחקרו מאיפה ואיך היא קיבלה שק מלא אוכל.