קטגוריה:במדבר כז יב

עריכה

• לפירוש "דון יצחק אברבנאל" על כל הפרק • ליתר הפירושים על הפסוק •

ויאמר ה' אל משה עלה אל הר העברי' וגומר עד וידבר ה' אל משה לאמר צו את בני ישראל. מפני שצוה יתברך על נחלת הארץ וחלוקתה אמר לו אל תחשוב שאתה תנחילנה אותה לכך אמר לו שיעלה בהר העברים ויראה את הארץ משם ויאסף אל עמיו והיה לו תועלת רב בידיעה הזאת כדי שישתדל לבאר הדברים שהיו צריכים ביאור קודם מותו כמו שהתפלל עליו דוד עליו השלום הודיעני ה' קיצי ומדת ימי מה היא ואדעה מה חדל אני. והרמב"ן מאשר הוקשה לו אם צוהו ית' למשה שיאסף אל עמיו כמו שנאסף אהרן אחיו בהר ההר איך לא מת משה שמה בעת ההיא שנצטוה עליו כתב שלא היתה הכונה בצווי הזה שיעשה כן עתה אבל שהוא הודעה שהודיעו יתברך מה שיהיה אחר כך ביום מותו שיעלה בהר העברים ויראה את הארץ וימות שמה והוא מה שנזכר בסוף סדר האזינו ופירש מה שנאמר שנעשה אז לא עתה. ואינו נכון בעיני כי למה זה יספר הכתוב כאן ענין אחד שלא היה בזמן ההוא וקרוב לזה יחזור ויספרהו פעם אחרת ויותר טוב לכתוב כל זה אחר שירת האזינו. גם אמרו ויעש משה כאשר צוה ה' אותו אי אפשר שיפורש אלא על מה שנעשה עתה לא שיבשרהו אח"כ ובזה אין בשורה מוצאת ואיך יצוהו השם על העליה בהר למות שם אם עדין היה צריך לעשות מלחמת מדין כמ"ש נקם נקמת בני ישראל מאת המדינים אחר תאסף אל עמך. ואין יצוה אותו עתה לעלות בהר ולמות שם. והנה אחר זה בסדר מסעי באו מצות מחודשות כענין כבוש הארץ ונחלתה והמנחילים אותה וערי המקלט וערי הלוים וכל זה ממה שיוכיח שלא בא הדבור הזה במקומו הראוי והיא השאלה התשיעית שזכרתי בפרשה ומפני זה כלו אמרתי אני שבדבור הזה עם היות שצוהו יתברך שיעלה בהר ויראהו את הארץ לא היה כדי שימות שמה מיד ואינו כספור האחר שבא בסוף סדר האזינו ואין הפועל שזכר הכ' שיעשה כאן הוא הנזכר שמה כמו שחשב הרב רבי משה בר נחמן זכרונו לברכה ולכן לא נאמר כאן ומות בהר כמו שנזכר שם אבל צוהו שיעלה בהר שהיה לפניהם כלומר פעמים רבות ויראה משם את הארץ שבכל עת שיעלה שמה ישא עיניו אל ההרים כדי לראותה יום יום. ואמרו עתה וראית אותה ונאספת אל עמך הוא להגיד שעתה יראה את הארץ מעצמו כל מה שיוכל לראות אבל עוד יראה אותה ראיה אחרת בעת מיתתו כמו שיזכור שמה וזהו וראית אותה שהוא העתיד בזמן ההוא ונאספת אל עמך אז אחרי אותה ראיה אחרונה כאשר נאסף אהרן אחיך כי השוה ענינו לענין אהרן באסיפה אל עמיו אבל לא בראיית הארץ כי משה ראה אותה ואהרן לא ראה אותה הנה א"כ לא צוה למשה שימות עתה אבל שיתמי' לעלות שמה בהר ולראות את הארץ משם כי קרובה מיתתו לבא ונתן הסבה באסיפתו אל עמיו במדבר ושלא יבא אל הארץ שאמר שהוא כפי חטאם וכמו שביארתי. ומשה השיבו יפקוד ה' אלהי הרוחות רוצה לומר אחרי שאני עתיד למות ותצוה אותי דברים מחמת מיתה גם אני לא אחשוך פי ואבקש מאתך הדברים הצריכי' לאותו ענין והוא שתפקוד איש שיהיה שר צבא העם הזה ולפי שצריך שיהיה בו רוח אלהין קדישין לכן אמר יפקוד ה' אלהי הרוחות כלומר אתה אלהי הרוחות בוחן לבות וכליות תפקוד איש שיהיה על העדה נגיד ומצוה ולא יהיה ככבש לפניהם אבל יהיה איש חיל רב פעלים מושל ותקיף בתוכם. ובקש עליו שני דברים האחד שיהיה גבור מלחמה ועל זה אמר אשר יצא לפניה' ואשר יבא לפניהם כי רוב הסכנה במלחמה הוא ההולכים ראשונה ולכך בקש שיהיה כ"כ גבורתו ותקפו שהוא יצא לפניהם ויבא לפניהם. והב' שיהיה טוב המזל כדי שיגבר תמיד על אויביו וישמור את עמו תמיד שלא ימותו תחת ידו ועל זה אמר ואשר יוציאם ואשר יביאם ר"ל שלא יפלו במלחמה לפניו ונכלל בזה המאמר שתהיה לו חכמ' ותבונה לסדר המלחמה כראוי באופן שיצליח במעשיו. וכאשר יהיה גבור בעצמו ומנהיג שלם לעמו לא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה וע"ז השיבו השם קח לך את יהושע בן נון ר"ל אתה אמרת יפקוד ה' אלהי הרוחות ואני מפני כבודך איני רוצה לפקוד אותו אבל אתה תפקוד ולכן קח לך את יהושע כי אני אלהי הרוחות מעיד עליו שהוא איש אשר בו רוח חכמה ותבונה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת ה' ורוח נבואיי ג"כ. ומלבד השלמות אשר יש בו בטבעו הנה כדי שישתלם יותר תסמוך את ידך עליו ותלמדהו במדות ובדעות ולפי שיהושע היה משרת משה מבחוריו ואולי מפני זה לא יהיה נחשב בעיני העדה ושריה ויקלו בכבודו צוה למשה שמכאן ואילך יכבדהו ועל זה אמר והעמדת אותו לפני אלעזר הכהן ולפני כל העדה וצוית אותו לעיניה' כי יצוה אותו בעינינו ההנהגה וינהוג בו כבוד וזהו ונתת מהודך עליו וחז"ל אמרו מהודך ולא כל הודך לפי שלא זכה יהושע במדרגת הנבואה מה שזכה בה משה רבו ואמר שיעשה זה למען ישמעו כל עדת בני ישראל ויכבדו אותו ג"כ אך אמנם צוה שיגלה את אזן יהושע שלא יחשוב בלבו שכמו שהיה נשאר במקום משה במדרג' ההנהגה כך ישאר במקומו במדרגת נבואה כי הנה לא יהיה כן אבל הוא לפני אלעזר הכהן יעמוד ושאל לו במשפט האוריה לפני ה' רוצה לומר שאחרי מות משה יתנהג יהושע ע"פ האורים והתומים כי לא יגיע ענינו להנבא בכל עת כמו רבו אבל יצטרך לשאול מהכהן גדול מה יעשה ישראל. ואמרו על פיו יצאו ועל פיו יבואו אפשר לפרשו על יהושע שיעמוד לפני כ"ג עם היות שעל פי יהושע יצאו ויבואו כל בני ישראל. או יחזור לאלעזר הנזכר שעל פיו במשפט האורי' יצאו ויבואו כל בני ישראל. אך אמנם מאשר לא מצאנו בכל ספר יהושע שעמד לשאול באורים מצאנו שפעמים רבות באה אליו הנבואה אמרתי שיהיה פי' הפסוק הזה שלפני אלעזר יעמוד יהושע לא אחרי מות משה כי אם עתה בחייו אחרי שסמך ידיו עליו ויהיה תכלית העמידה הזאת עתה לפני אלעזר כדי שידעו כל ישראל שיהושע היה מנהיג את העם ואב ב"ד יען וביען כפי הדין אין שואלים באורים ותומים כי אם מלך או אב ב"ד ולכן עתה לפני אלעזר הכהן יעמוד ושאל לו. וכדי שיחזיקוהו ישראל לנגיד ומצוה לאומים ועכ"ז אחרי כן על פיו של יהושע ונבואתו יצאו ויבואו אלעזר וכל ישראל כי תבואהו הנבואה מבלי שיצטרך לאורים ותומים וזכרה התורה כי כמו שעשה הקב"ה מה שבקש לפניו משה מהפקיד' כך עשה משה מה שצוהו האל בסמיכת יהושע ומצותו אליו וכבודו. וע"ז אמר ויעש משה כאשר צוה ה' אותו כי לא אמר זה על עלייתו להר לראות את הארץ כי כמו שיתבאר בתחלת סדר ואתחנן היה משה מתאחר בראיית הארץ בתקותו שעוד ישוב ה' מחרון אפו ויתן לו מקום לעבור שמה אבל אומר כאן ויעש משה כאשר צוה ה' אותו על עניני יהושע מהסמיכה והצוואה והכבוד. ואמ' ויקח את יהושע ויעמידהו לפני אלעזר להודיע שמעתה בימי משה נעשה זה. הנה התבארה הפרשה הזאת והותרו השאלות הט' והי' האחרוני':