מ"ג במדבר כז יב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


<< · מ"ג במדבר · כז · יב · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויאמר יהוה אל משה עלה אל הר העברים הזה וראה את הארץ אשר נתתי לבני ישראל

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה וּרְאֵה אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה עֲלֵ֛ה אֶל־הַ֥ר הָעֲבָרִ֖ים הַזֶּ֑ה וּרְאֵה֙ אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃


תרגום

​ ​
אונקלוס (תאג'):
וַאֲמַר יְיָ לְמֹשֶׁה סַק לְטוּרָא דְּעִבְרָאֵי הָדֵין וַחְזִי יָת אַרְעָא דִּיהַבִית לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל׃
ירושלמי (יונתן):
וַאֲמַר יְיָ לְמשֶׁה סוֹק לְטַוְורָא דְעַבְרָאֵי הָדֵין וְחָמֵי יַת אַרְעָא דִיהָבִית לִבְנֵי יִשְרָאֵל:

רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"עלה אל הר העברים" - (במדבר רבה) למה נסמכה לכאן כיון שאמר הקב"ה נתן תתן להם אמר אותי צוה המקום להנחיל שמא הותרה הגזירה ואכנס לארץ אמר לו הקב"ה גזרתי במקומה עומדת (ספרי) ד"א כיון שנכנס משה לנחלת בני גד ובני ראובן שמח ואמר כמדומה שהותר לי נדרי משל למלך שגזר על בנו שלא יכנס לפתח פלטין שלו נכנס לשער והוא אחריו לחצר והוא אחריו לטרקלין והוא אחריו כיון שבא ליכנס לקיטון א"ל בני מכאן ואילך אתה אסור ליכנס 


רש"י מנוקד ומעוצב

לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים – לָמָּה נִסְמְכָה לְכָאן? כֵּיוָן שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: "נָתֹן תִּתֵּן לָהֶם" (לעיל פסוק ז), אָמַר: אוֹתִי צִוָּה הַמָּקוֹם לְהַנְחִיל? שֶׁמָּא הֻתְּרָה הַגְּזֵרָה וְאֶכָּנֵס לָאָרֶץ? אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: גְּזֵרָתִי בִּמְקוֹמָהּ עוֹמֶדֶת (תנחומא ט). דָּבָר אַחֵר: כֵּיוָן שֶׁנִּכְנַס מֹשֶׁה לְנַחֲלַת בְּנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן, שָׂמַח וְאָמַר: כִּמְדֻמֶּה לִי שֶׁהֻתַּר נִדְרִי. מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁגָּזַר עַל בְּנוֹ שֶׁלֹּא יִכָּנֵס לְפֶתַח פַּלָּטִין שֶׁלּוֹ. נִכְנַס לַשַּׁעַר, וְהוּא אַחֲרָיו. לֶחָצֵר, וְהוּא אַחֲרָיו. לַטְּרַקְלִין, וְהוּא אַחֲרָיו. כֵּיוָן שֶׁבָּא לְהִכָּנֵס לַקִּיטוֹן, אָמַר לוֹ: בְּנִי, מִכָּאן וָאֵילַךְ אַתָּה אָסוּר לְהִכָּנֵס (ספרי קלד).

רמב"ן

לפירוש "רמב"ן" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"עלה אל הר העברים הזה" - שם ההר הזה "הר נבו" כאשר פירש בסדר האזינו (דברים לב מט) ובזאת הברכה (שם לד א) אבל יקראו אותו "הר העברים" מפני שהוא על מעברות הירדן ומשם יעברו אל ארץ כנען כאשר אמר כאן (בהאזינו ובזאת הברכה) "אשר על פני ירחו" ושם עברו את הירדן כמו שנאמר (יהושע ד יט) והעם עלו מן הירדן ויחנו בגלגל בקצה מזרח יריחו ואיננה מצוה שיצונו הקב"ה לעשות כן עתה שאם כן יהיה מתחייב לעלות שם מיד אבל טעמו תעלה אל הר העברים וראית את הארץ כי בעבור שצוהו לאלה תחלק הארץ (לעיל כו נג) הודיעו כי לא על ידך תחלק כי אתה תעלה לראש הר העברים טרם שיסעו ישראל מארץ מואב ותמות בו ולא יגיעך מן הארץ לבד הראיה וכן קח לך את יהושע (פסוק יח) בבוא יומך תקח את יהושע והשלים הכתוב (פסוק כב) לספר כי עשה כן משה בלב שלם והוא העשייה אשר יזכיר (דברים לא ז) בעת פטירת משה כאשר אמרו השירה הוא והושע בן נון

רבינו בחיי בן אשר

לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

עלה אל הר העברים הזה. נסמכה פרשה זו לפרשת נחלות לפי שבקש משה לדעת מי ינחל נחלתו.

דון יצחק אברבנאל

לפירוש "דון יצחק אברבנאל" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

ויאמר ה' אל משה עלה אל הר העברי' וגומר עד וידבר ה' אל משה לאמר צו את בני ישראל. מפני שצוה יתברך על נחלת הארץ וחלוקתה אמר לו אל תחשוב שאתה תנחילנה אותה לכך אמר לו שיעלה בהר העברים ויראה את הארץ משם ויאסף אל עמיו והיה לו תועלת רב בידיעה הזאת כדי שישתדל לבאר הדברים שהיו צריכים ביאור קודם מותו כמו שהתפלל עליו דוד עליו השלום הודיעני ה' קיצי ומדת ימי מה היא ואדעה מה חדל אני. והרמב"ן מאשר הוקשה לו אם צוהו ית' למשה שיאסף אל עמיו כמו שנאסף אהרן אחיו בהר ההר איך לא מת משה שמה בעת ההיא שנצטוה עליו כתב שלא היתה הכונה בצווי הזה שיעשה כן עתה אבל שהוא הודעה שהודיעו יתברך מה שיהיה אחר כך ביום מותו שיעלה בהר העברים ויראה את הארץ וימות שמה והוא מה שנזכר בסוף סדר האזינו ופירש מה שנאמר שנעשה אז לא עתה. ואינו נכון בעיני כי למה זה יספר הכתוב כאן ענין אחד שלא היה בזמן ההוא וקרוב לזה יחזור ויספרהו פעם אחרת ויותר טוב לכתוב כל זה אחר שירת האזינו. גם אמרו ויעש משה כאשר צוה ה' אותו אי אפשר שיפורש אלא על מה שנעשה עתה לא שיבשרהו אח"כ ובזה אין בשורה מוצאת ואיך יצוהו השם על העליה בהר למות שם אם עדין היה צריך לעשות מלחמת מדין כמ"ש נקם נקמת בני ישראל מאת המדינים אחר תאסף אל עמך. ואין יצוה אותו עתה לעלות בהר ולמות שם. והנה אחר זה בסדר מסעי באו מצות מחודשות כענין כבוש הארץ ונחלתה והמנחילים אותה וערי המקלט וערי הלוים וכל זה ממה שיוכיח שלא בא הדבור הזה במקומו הראוי והיא השאלה התשיעית שזכרתי בפרשה ומפני זה כלו אמרתי אני שבדבור הזה עם היות שצוהו יתברך שיעלה בהר ויראהו את הארץ לא היה כדי שימות שמה מיד ואינו כספור האחר שבא בסוף סדר האזינו ואין הפועל שזכר הכ' שיעשה כאן הוא הנזכר שמה כמו שחשב הרב רבי משה בר נחמן זכרונו לברכה ולכן לא נאמר כאן ומות בהר כמו שנזכר שם אבל צוהו שיעלה בהר שהיה לפניהם כלומר פעמים רבות ויראה משם את הארץ שבכל עת שיעלה שמה ישא עיניו אל ההרים כדי לראותה יום יום. ואמרו עתה וראית אותה ונאספת אל עמך הוא להגיד שעתה יראה את הארץ מעצמו כל מה שיוכל לראות אבל עוד יראה אותה ראיה אחרת בעת מיתתו כמו שיזכור שמה וזהו וראית אותה שהוא העתיד בזמן ההוא ונאספת אל עמך אז אחרי אותה ראיה אחרונה כאשר נאסף אהרן אחיך כי השוה ענינו לענין אהרן באסיפה אל עמיו אבל לא בראיית הארץ כי משה ראה אותה ואהרן לא ראה אותה הנה א"כ לא צוה למשה שימות עתה אבל שיתמי' לעלות שמה בהר ולראות את הארץ משם כי קרובה מיתתו לבא ונתן הסבה באסיפתו אל עמיו במדבר ושלא יבא אל הארץ שאמר שהוא כפי חטאם וכמו שביארתי. ומשה השיבו יפקוד ה' אלהי הרוחות רוצה לומר אחרי שאני עתיד למות ותצוה אותי דברים מחמת מיתה גם אני לא אחשוך פי ואבקש מאתך הדברים הצריכי' לאותו ענין והוא שתפקוד איש שיהיה שר צבא העם הזה ולפי שצריך שיהיה בו רוח אלהין קדישין לכן אמר יפקוד ה' אלהי הרוחות כלומר אתה אלהי הרוחות בוחן לבות וכליות תפקוד איש שיהיה על העדה נגיד ומצוה ולא יהיה ככבש לפניהם אבל יהיה איש חיל רב פעלים מושל ותקיף בתוכם. ובקש עליו שני דברים האחד שיהיה גבור מלחמה ועל זה אמר אשר יצא לפניה' ואשר יבא לפניהם כי רוב הסכנה במלחמה הוא ההולכים ראשונה ולכך בקש שיהיה כ"כ גבורתו ותקפו שהוא יצא לפניהם ויבא לפניהם. והב' שיהיה טוב המזל כדי שיגבר תמיד על אויביו וישמור את עמו תמיד שלא ימותו תחת ידו ועל זה אמר ואשר יוציאם ואשר יביאם ר"ל שלא יפלו במלחמה לפניו ונכלל בזה המאמר שתהיה לו חכמ' ותבונה לסדר המלחמה כראוי באופן שיצליח במעשיו. וכאשר יהיה גבור בעצמו ומנהיג שלם לעמו לא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה וע"ז השיבו השם קח לך את יהושע בן נון ר"ל אתה אמרת יפקוד ה' אלהי הרוחות ואני מפני כבודך איני רוצה לפקוד אותו אבל אתה תפקוד ולכן קח לך את יהושע כי אני אלהי הרוחות מעיד עליו שהוא איש אשר בו רוח חכמה ותבונה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת ה' ורוח נבואיי ג"כ. ומלבד השלמות אשר יש בו בטבעו הנה כדי שישתלם יותר תסמוך את ידך עליו ותלמדהו במדות ובדעות ולפי שיהושע היה משרת משה מבחוריו ואולי מפני זה לא יהיה נחשב בעיני העדה ושריה ויקלו בכבודו צוה למשה שמכאן ואילך יכבדהו ועל זה אמר והעמדת אותו לפני אלעזר הכהן ולפני כל העדה וצוית אותו לעיניה' כי יצוה אותו בעינינו ההנהגה וינהוג בו כבוד וזהו ונתת מהודך עליו וחז"ל אמרו מהודך ולא כל הודך לפי שלא זכה יהושע במדרגת הנבואה מה שזכה בה משה רבו ואמר שיעשה זה למען ישמעו כל עדת בני ישראל ויכבדו אותו ג"כ אך אמנם צוה שיגלה את אזן יהושע שלא יחשוב בלבו שכמו שהיה נשאר במקום משה במדרג' ההנהגה כך ישאר במקומו במדרגת נבואה כי הנה לא יהיה כן אבל הוא לפני אלעזר הכהן יעמוד ושאל לו במשפט האוריה לפני ה' רוצה לומר שאחרי מות משה יתנהג יהושע ע"פ האורים והתומים כי לא יגיע ענינו להנבא בכל עת כמו רבו אבל יצטרך לשאול מהכהן גדול מה יעשה ישראל. ואמרו על פיו יצאו ועל פיו יבואו אפשר לפרשו על יהושע שיעמוד לפני כ"ג עם היות שעל פי יהושע יצאו ויבואו כל בני ישראל. או יחזור לאלעזר הנזכר שעל פיו במשפט האורי' יצאו ויבואו כל בני ישראל. אך אמנם מאשר לא מצאנו בכל ספר יהושע שעמד לשאול באורים מצאנו שפעמים רבות באה אליו הנבואה אמרתי שיהיה פי' הפסוק הזה שלפני אלעזר יעמוד יהושע לא אחרי מות משה כי אם עתה בחייו אחרי שסמך ידיו עליו ויהיה תכלית העמידה הזאת עתה לפני אלעזר כדי שידעו כל ישראל שיהושע היה מנהיג את העם ואב ב"ד יען וביען כפי הדין אין שואלים באורים ותומים כי אם מלך או אב ב"ד ולכן עתה לפני אלעזר הכהן יעמוד ושאל לו. וכדי שיחזיקוהו ישראל לנגיד ומצוה לאומים ועכ"ז אחרי כן על פיו של יהושע ונבואתו יצאו ויבואו אלעזר וכל ישראל כי תבואהו הנבואה מבלי שיצטרך לאורים ותומים וזכרה התורה כי כמו שעשה הקב"ה מה שבקש לפניו משה מהפקיד' כך עשה משה מה שצוהו האל בסמיכת יהושע ומצותו אליו וכבודו. וע"ז אמר ויעש משה כאשר צוה ה' אותו כי לא אמר זה על עלייתו להר לראות את הארץ כי כמו שיתבאר בתחלת סדר ואתחנן היה משה מתאחר בראיית הארץ בתקותו שעוד ישוב ה' מחרון אפו ויתן לו מקום לעבור שמה אבל אומר כאן ויעש משה כאשר צוה ה' אותו על עניני יהושע מהסמיכה והצוואה והכבוד. ואמ' ויקח את יהושע ויעמידהו לפני אלעזר להודיע שמעתה בימי משה נעשה זה. הנה התבארה הפרשה הזאת והותרו השאלות הט' והי' האחרוני':

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

"ויאמר ה' אל משה", אחרי שמנה את אנשי המלחמה שהיה הכנה לכניסתן לארץ הודיע שנית למשה שהוא לא יכנס לארץ, ושבכל זאת יראה אותה, נגד שבקש אעברה נא ואראה את הארץ אמר שתפלה עושה מחצה שיראה את הארץ אבל לא יעבור שמה, והנה עתה א"ל שיעלה אל הר העברים ויראה את הארץ ולא צוהו עדיין למות, כי היה מוכן למלחמת מדין ולכמה דברים רק אמר לו שעוד יראה אותה פעם שנית בעת מותו ועז"א:

כלי יקר

לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

עלה אל הר העברים הזה וגו'. צריך עיון למה נסמכה פרשה זו לכאן, ולמה קרא להר נבו הר העברים, וכשאמר משה יפקוד אלהי הרוחות איש על העדה למה לא בקש שינחיל שררתו לבניו.

והקרוב אלי לומר בזה, לפי שנאמר למעלה והעברתם את נחלתו לבתו, פירש"י שלכך נאמר והעברתם ללמדך שכל מי שאינו מניח בן ליורשו הקב"ה מלא עליו עברה, ויש לדקדק ליורשו למה לי הל"ל כל מי שאינו מניח בן, אלא שר"ל אע"פ שמניח בן אבל אינו ראוי ליורשו דהיינו שאינו ראוי לירש מעלת אביו בתורה וחכמה ושררה, אז הקב"ה מלא עברה עליו על שלא הדריך את בנו שיהיה ראוי למלא את מקומו ומנ"ל לרש"י זה, כי מצלפחד ליכא למילף שהרי לא היו לו בנים כלל אלא שסמך על סמיכת פרשת עלה אל הר העברים הזה, שלכך קרא הקב"ה שמו הר העברים כי עליו נתמלא ה' עברה על משה על שלא הדריך את בניו שיהיו ראויין ליורשו, שררתו ונבואתו התלויה בהכנת כח המקבל, ומלשון זה הבין משה שלא ירד אחריו כבודו לבניו. וכן פירש משה הדבר שאמר (דברים ג', כ"ו-כ"ח) ויתעבר ה' בי למענכם וגו' וסמיך ליה וצו את יהושע וגו' הורה באצבע שזהו העברה שנתעבר ה' בו שינחיל שררתו ליהושע ולא לבניו, ומאחר שהרגיש שהדבר נמנע אמר מיד יפקוד אלהי הרוחות וגו' ועיין למעלה פר' לך לך (בראשית טו, ד) בפסוק לא יירשך זה. ואע"פ שליורשו לא יתישב על זה האופן אצל צלפחד מ"מ נקט לשון זה בעבור משה כאמור. ואצל צלפחד יכול להיות שאין לשון והעברתם יוצא מידי פשוטו וכך פירושו אילו נאמר ונתתם הייתי אומר שעוד שם המת יקרא על נחלתו כי מה לי אם הנחלה נתונה לבנו או לבתו, ומדקאמר והעברתם ש"מ שאף על פי שהיא נתונה לבתו מכל מקום דומה כאלו העביר נחלתו מיוצאי חלציו אל שבט אחר וכאילו לא זכה שזרעו יירש ארץ מזה אנו למידין שהקב"ה מלא עליו עברה כי לא זכה להקים שמו על נחלתו.

ויש עוד בדבר זה סוד הנמשך מסוד היצירה, כארז"ל (ברכות ס, א) איש מזריע תחילה יולדת נקיבה, ואמרו המפרשים שהזרע הראשון נפסד והבא אחרונה נשאר קיים ולעולם מזרע אשה נולדת הנקיבה וא"כ דומה כאלו אין הבת מזרעו.

מדרש ספרי

לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

ויאמר ה' אל משה עלה אל הר העברים הזה הר נבו - זו נחלה בני ראובן ובני גד. בשעה שנכנס משה לנחלת בני ראובן ובני גד שמח, ואמר דומה אני שהותר לי נדרי. התחיל שופך תנחומים לפני המלך. משל למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שגזר על בנו שלא יכנס לפתח פלטרין שלו. נכנס לשער - והוא אחריו, לטרקלין - הוא אחריו; כיון שבא ליכנס לקיטון אמר לו: בני, מכאן ואילך אתה אסור. כך בשעה שנכנס משה לנחלת בני גד ובני ראובן שמח, ואמר דומה אני שהותר לי נדרי! התחיל שופך תחנונים לפני המקום. והלא דברים ק"ו: ומה אם משה, חכם גדול אב החכמים ואב הנביאים, אע"פ שיודע שנגזרה עליו גזירה - לא מנע עצמו מן הרחמים, ק"ו לשאר בני אדם:

דברים ג ואתחנן אל ה' - במיני תחנונים: בעת ההיא לאמר - שאין ת"ל, אלא א"ל: הודיעני אם אני נכנס לארץ ואם לאו: אדוני - אדון לכל באי העולם: אלהים - בדין בראת את העולם: אתה החילות - אתה החילות לפתוח פתח לעבדך, בשעה שנכנסתי לנחלת בני ראובן ובני גד. ד"א: אתה החלות את השבועה: כתבת בתורה שמות כב זובח לאלהים יחרם - ובניך עבדו ע"ז, ובקשתי רחמים ממך וסלחת! אתה החלות את השבועה: להראות את עבדך - נסים וגבורות, שנאמר ויאמר משה אסורה נא ואראה: את גדלך - זו מדת טובך, שנאמר במדבר יד ועתה יגדל נא כח ה': ואת ידך - זו ימינך שפשוטה לכל באי העולם, שנאמר שמות טו ימינך ה' נאדרי בכח, ואומר תהלים מד ימינך וזרועך ואור פניך, ואומר ישעיה מה בי נשבעתי: החזקה - שאתה כובש ברחמים את מדת הדין, שנא' מיכה ז מי אל כמוך נושא עון ועובר על פשע. ואומר מיכה ז ישוב ירחמנו יכבוש עונותינו... תתן אמת ליעקב: אשר מי אל בשמים ובארץ - שלא כמדת הקב"ה מדת ב"ו: מדת ב"ו הגדול מחבירו - מבטל גזירות חבירו; אבל אתה - מי יכול למחות על ידך? וכן הוא אומר איוב כג והוא באחד ומי ישיבנו. ר' יהודה בן בבא אומר: משל באדם שנתון בקונטריסים של מלכות, אפילו נותן ממון הרבה - אי אפשר ליעקר, אבל אתה אומר "עשו תשובה ואני מקבל"! שנא' ישעיה מד מחיתי כעב פשעיך וכענן חטאתיך. ר' אומר: אשר מי אל בשמים ובארץ - חוץ מכאן. ישראל אומר דברים ד וידעת היום והשבות אל לבבך... אין עוד - אלא אף באומות העולם: אשר יעשה כמעשיך וכגבורותיך - כמעשיך במצרים, וכגבורותיך על הים. ד"א כמעשיך וכגבורותיך על נחלי ארנון: אעברה נא ואראה - אין נא אלא לשון בקשה: הארץ הטובה אשר בעבר הירדן - וזו היא שרבי יהודה אומר: ארץ כנען היא טובה, ולא נחלת בני ראובן ובני גד: ההר הטוב - זו ירושלים: והלבנון - זה בית המקדש, וכן הוא אומר זכריה יא פתח לבנון דלתיך, ואומר ישעיה י והלבנון באדיר יפול, וי"א: לבנון - מינה עליהם את מלכיהם:

ויתעבר ה' בי - כאדם שאומר נתעבר בי פלוני, ונתמלא עלי חימה: למענכם - שאתה גרמתם. וכן הוא אומר תהלים קו ויקציפו על מי מריבה וירע למשה בעבורה: ולא שמע אלי - ולא קיבל תפלתי. ר' נתן אומר: הרי הוא אומר איוב לו הן אל כביר לא ימאס תם, אין הקב"ה מואס תפלתם של רבים; אבל כאן לא קיבל תפלתי: ויאמר ה' אלי - אמר לו למשה: בדבר הזה רב לך, שאין מניחים את הצדיקים לבוא לידי עבירה חמורה. מכאן היה ר' ישמעאל אומר: משל להדיוט - לפום גמלא שיחנא. ד"א: אם משה, חכם חכמים גדולים, אבי נביאים, לא נשא לו פנים - ק"ו לשאר כל אדם. המענים את הדין והמעותין את הדין - עאכ"ו: רב לך - אמר לו: הרבה שמור לך, הרבה צפון לך, שנאמר תהלים לא מה רב טובך אשר צפנת ליראיך, ואומר ישעיה סד ומעולם לא שמעו ולא האזינו, ולא ראתה אלהים זולתך, יעשה למחכה לו. ד"א: רב לך - אמר לו הרבה יגעת, הרבה עמלת, צא משה ונח! שנא' דניאל יב לך לקץ הימין ותנוח. אמר לו: אם לאו - אכנס כהדיוט! א"ל: אין המלך נכנס כהדיוט. אמר לו: אם לאו אעשה תלמיד ליהושע! אמר לו: רב לך, הרב נעשה תלמיד לתלמידו? אמר לו: אם לאו אכנס דרך אויר, או דרך חלל! אמר לו: ושמה לא תבוא. אמר לו: אם לאו עצמותי יעברו את הירדן! אמר לו: כי לא תעבור את הירדן הזה, וכי המת יכול לעבור? אלא אמר לו: משה, אף עצמותיך לא יעברו את הירדן: אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה - אמר לו: בדבר הזה אל תבקש ממני, אבל בדבר אחר גזור עלי ואני אעשה. משל למה הדבר דומה? למלך שגזר על בנו גזרה קשה, והיה הבן ההוא מבקש מאביו. אמר לו בדבר הזה אל תבקש ממני, אבל בדבר אחר גזור עלי ואני אעשה, איוב כב ותגזר אומר ויקם לך. אמר לו: אם לאו הראני! אמר לו: בדבר זה אני עושה:

עלה ראש הפסגה - מגיד הכתוב שהראהו המקום למשה את הרחוק כקרוב, את שאין גלוי כגלוי, את כל הקרוי ארץ ישראל, שנאמר דברים לד ויראהו ה' את הארץ ואת נפתלי ואת הנגב ואת הככר ויאמר ה' אליו זאת הארץ.

ר' עקיבא אומר: מגיד הכתוב, שהראהו המקום למשה את כל חדרי ארץ ישראל, כשלחן ערוך, שנא' ויראהו ה' את הארץ. ר' אליעזר אומר: נתן כח בעיניו של משה, וראה מסוף העולם ועד סופו. וכן אתה מוצא בצדיקים שרואים מסוף העולם ועד סופו, שנאמר ישעיה לג מלך ביופיו תחזינה עיניך; ונמצאת אתה אומר ב' ראיות הם: אחת ראייה של נחת ואחת ראייה של צער. באברהם הוא אומר בראשית יג שא נא עיניך וראה מן המקום אשר אתה שם - זו היא ראייה של נחת. במשה הוא אומר עלה אל הר העברים, עלה ראש הפסגה - זו היא ראייה של צער. נמצאת אתה אומר שתי קריבות הם: אחת קריבה שהיא לשום שמים ואחת קריבה שאינה לשום שמים. דברים ד ותקרבון ותעמדון תחת ההר - זו קריבה לשום שמים. דברים א ותקרבון אלי כלכם - זו קריבה שאינה לשום שמים: דברים ג וצו את יהושע וחזקהו ואמצהו - צוהו על דברי תלמוד. ר' יהודה אומר: צוהו על הגבעונים, צוהו על המשאות ועל הטרחות ועל הריבות: כי הוא יעבור לפני העם הזה והוא ינחיל אותם - מגיד שאין יהושע נפטר מן העולם עד שהנחיל לישראל את הארץ: אשר תראה - מגיד שראה משה בעיניו מה שלא הלך יהושע ברגליו: ונשב בגיא מול בית פעור - אמר להם ראו איזו עבירה עברתם, ואמר לכם המקום עשו תשובה ואני מקבל, ואני כמה בקשות בקשתי ולא נסלח לי. רבי יהודה בן בבא אומר: מג' מקומות שבאו ישראל לידי עבירה חמורה, ואמר להם המקום עשו תשובה ואני מקבל. כיוצא בו אתה אומר שמות יז ויקרא שם המקום ההוא מסה ומריבה על ריב בני ישראל. מהו אומר? שמות טו ויאמר אם שמוע תשמע בקול ה' אלהיך והישר בעיניו תעשה. ובתבערה ובמסה ובקברות התאוה - דברים י ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך. וכאן הוא אומר ונשב בגיא מול בית פעור - ועתה ישראל שמע אל החקים ואל המשפטים:

<< · מ"ג במדבר · כז · יב · >>