משנה סנהדרין ו ב
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת סנהדרין · פרק ו · משנה ב | >>
היה רחוק מבית הסקילה כעשר אמות, אומרים לו התודה, שכן דרך המומתין מתודין, שכל המתודה יש לו חלק לעולם הבא.
שכן מצינו בעכן שאמר לו יהושע (יהושע ז', י"ט-כ') "בני שים נא כבוד לה' אלהי ישראל ותן לו תודה וגו', ויען עכן את יהושע ויאמר אמנה אנכי חטאתי [ לה' אלהי ישראל ] וכזאת וגו'".
ומנין שכיפר לו ודויו, שנאמר (יהושע ז, כה) "ויאמר יהושע מה עכרתנו יעכרך ה' ביום הזה", היום הזה אתה עכור ואי אתה עכור לעולם הבא.
ואם אינו יודע להתודות, אומרים לו אמור תהא מיתתי כפרה על כל עונותי.
רבי יהודה אומר, אם היה יודע שהוא מזומם, אומר תהא מיתתי כפרה על כל עונותי חוץ מעון זה.
אמרו לו, אם כן, יהו כל אדם אומרים כך כדי לנקות את עצמן.
הָיָה רָחוֹק מִבֵּית הַסְּקִילָה כְּעֶשֶׂר אַמּוֹת, אוֹמְרִים לוֹ: הִתְוַדֵּה,
- שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ הַמּוּמָתִין מִתְוַדִּין,
- שֶׁכָּל הַמִּתְוַדֶּה – יֵשׁ לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא.
- שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְּעָכָן,
- שֶׁאָמַר לוֹ יְהוֹשֻׁעַ (יהושע ז, יט):
- בְּנִי, שִׂים נָא כָבוֹד לַה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְתֶן לוֹ תוֹדָה וְגוֹ'.
- וַיַּעַן עָכָן אֶת יְהוֹשֻׁעַ וַיֹּאמַר:
- אָמְנָה אָנֹכִי חָטָאתִי [לַה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל] וְכָזֹאת וְגוֹ'.
- וּמִנַּיִן שֶׁכִּפֵּר לוֹ וִדּוּיוֹ? שֶׁנֶּאֱמַר (שם, כה):
- וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ: מֶה עֲכַרְתָּנוּ? יַעְכָּרְךָ ה' בַּיּוֹם הַזֶּה;
- הַיּוֹם הַזֶּה אַתָּה עָכוּר,
- וְאִי אַתָּה עָכוּר לָעוֹלָם הַבָּא.
- וְאִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ לְהִתְוַדּוֹת, אוֹמְרִים לוֹ:
- אֱמֹר: תְּהֵא מִיתָתִי כַּפָּרָה עַל כָּל עֲווֹנוֹתָי.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- אִם הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁהוּא מְזֻמָּם, אוֹמֵר:
- תְּהֵא מִיתָתִי כַּפָּרָה עַל כָּל עֲוֹנוֹתַי, חוּץ מֵעָוֹן זֶה.
- אָמְרוּ לוֹ:
- אִם כֵּן, יְהוּ כָּל אָדָם אוֹמְרִים כָּךְ,
- כְּדֵי לְנַקּוֹת אֶת עַצְמָן:
- אִם הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁהוּא מְזֻמָּם, אוֹמֵר:
רחוק מבית הסקילה עשר אמות -
- אומרין לו: התוודה - שכן דרך כל המומתים מתוודים.
- שכל המתוודה - יש לו חלק לעולם הבא,
- שכן מצינו בעכן שאמר לו יהושע: "בני שים נא כבוד לה' אלוהי ישראל" וכו',
- "ויען עכן ויאמר, אומנה" וכו' (יהושע ז יט-כ).
- ומנין שכיפר לו וידויו?
- שנאמר: "ויאמר יהושע, מה עכרתנו, יעכורך ה' ביום הזה" (יהושע ז כה),
- היום הזה אתה עכור - ואי אתה עכור לעתיד לבוא.
- אם אינו יודע להתוודות, אומרין לו: "אמור, תהא מיתתי כפרה על כל עוונותי".
- רבי יהודה אומר:
- אם יודע שהוא מזומם -
- יאמר: "תהא מיתתי כפרה על כל עוונותי - חוץ מהעוון הזה".
- אמרו לו: אם כן יהוו כל אדם אומרין כן - כדי לנקות את עצמן.
- רבי יהודה אומר:
מה שהצריך להתודות רחוק מבית הסקילה, כדי שלא יפחד ותטרף דעתו, ולא יוכל לדבר כשיהיה קרוב ממקום המיתה.
ודע שהריגת יהושע לעכן היתה הוראת שעה, לפי שתורתנו האמיתית אינה מחייבת מיתה על החוטא בהודאתו בעצמו, ולא בנבואת נביא שיאמר שעשה זה המעשה.
ואין הלכה כרבי יהודה:
היה רחוק מבית הסקילה - דקרוב לבית הסקילה שמא תטרף דעתו ולא יכול להתודות:
ותן לו תודה - ואע"ג דאין אדם נהרג על פי עצמו, הריגת עכן הוראת שעה היתה:
כזאת וכזאת עשיתי - בגמרא מפרש שמעל בחרמים בימי משה:
שהוא מזומם - שעדיו הן זוממין ח:
לנקות את עצמן - מן הבריות ויוציאו לעז על הדיינים ועל העדים. ואין הלכה כר"י:
תהא מיתתי כפרה על כל עונותי. עיין מ"ש בזה בשס הרמב"ם במשנה ד' פ"ו דנזיר:
שהוא מזומם. לשון הר"ב שעדיו הם זוממין. לאו למימרא שהם זוממין. כלומר שיש עליהם עדים להזימן אלא שלא באו. דאטו אם אין עדים בעולם שיוכלו להזימן ואפ"ה שקר העידו מי לא שייך נמי שיאמר חוץ מעון הזה. אלא זוממין דקאמר. לשון הכתוב כאשר זמם לעשותנקט כלומר שעדיו הם שזממו להעיד עליו. וז"ל רש"י שהוא מזומם שהעדים שקרנים ובמחשבתן הרעה הרגוהו:
(ח) (על הברטנורא) לשון הכתוב כאשר זמם לעשות וה"פ שעדיו הם שזממו להעיד עליו. ועתוי"ט:
היה רחוק מבית הסקילה: דקרוב לבית הסקילה לא שמא תטרף דעתו ולא יוכל להתודות:
שים נא כבוד לה' אלהי ישראל: כך צ"ל:
וכזאת וכזאת עשיתי: בגמרא מפ' שמעל בחרמו בימי משה ומאי דלא איענש עד השתא מתרץ ר' יוחנן משום שלא ענש על הנסתרות עד שעברו ישראל את הירדן ולר' נחמיה דס"ל דאף משעברו ישראל את הירדן לא ענש על הנסתרות נענשו עכשיו ישראל בחרם יהושע על ידו משום דהוו ידעי ביה אשתו ובניו ולא הוי נסתר:
שנאמר ויאמר יהושע מה עכרתנו יעכרך ה' ביום הזה וכו': כך צ"ל ופי' הרמב"ם ז"ל ודע שהריגת יהושע לעכן היתה הוראת שעה לפי שתורתינו האמיתית אינה מחייבת מיתה על החוטא בהודאתו דעצמו ולא בנבואת נביא שיאמר שעשה זה המעשה ע"כ:
יהא כל אדם: אף החוטאים אומרים כך רש"י ז"ל:
יכין
היה רחוק מבית הסקילה כעשר אמות: דבקרוב יותר, תטרף דעתו ולא יתוודה יפה:
אומרים לו התודה: חטאתי חטא זה, וכ"כ שאר חטאיו:
שכן דרך המומתין מתודין: נ"ל דכל זה אומרים לו, ור"ל דדרך המומת שמתוודה מדאין לו לירא עוד משום בושה והפסד שיתגלגל לו עי"ז בעולם העובר, ושכרו בעה"ב מתרבה עי"ז:
שכל המתודה יש לו חלק לעולם הבא: ר"ל רק כשמתוודה יש לו חלק לעה"ב מיד אחר שנתעכל הבשר כסי' מ"ח:
ויען עכן את יהושע ויאמר אמנה אנכי חטאתי וכזאת וגומר: כזאת וכזאת עשיתי, שמעל בחרם עתה וגם בימי משה, ועל כולם התוודה:
ואם אינו יודע להתודות: שאינו זוכר שאר חטאיו:
תהא מיתתי כפרה על כל עונותי: מיהו נ"ל דחטא זה צריך לפרוט [כיומא דפ"ו ב']:
רבי יהודה אומר אם היה יודע שהוא מזומם: שזממו וחשבו עדיו עליו להמיתו והעידו שקר:
אומר: ר"ל רשאי לומר:
אמרו לו אם כן יהו כל אדם אומרים כך כדי לנקות את עצמן: ולהכי כשיאמר כן משתקין אותו מפני כבוד הבית דין והעדים ואחר שהתוודה משקין אותו כוס יין גדול, ובתוכו קורט חלתית, כדי שישתכר ולא ירגיש כאב המיתה כל כך [רמב"ם פי"ג מסנהדרין]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת