משנה כתובות ט ח
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת כתובות · פרק ט · משנה ח | >>
הפוגמת כתובתה כיצד? היתה כתובתה אלף זוז, ואמר לה: התקבלת כתובתיך, והיא אומרת: לא התקבלתי אלא מנה, לא תיפרע אלא בשבועה.
עד אחד מעידה שהיא פרועה כיצד? היתה כתובתה אלף זוז, ואמר לה: התקבלת כתובתיך, והיא אומרת: לא התקבלתי, ועד אחד מעידה שהיא פרועה, לא תיפרע אלא בשבועה.
מנכסים משועבדים כיצד? מכר נכסיו לאחרים, והיא נפרעת מן הלקוחות, לא תיפרע אלא בשבועה.
מנכסי יתומים כיצד? מת והניח נכסיו ליתומים, והיא נפרעת מן היתומים, לא תיפרע אלא בשבועה.
ושלא בפניו כיצד? הלך לו למדינת הים, והיא נפרעת שלא בפניו, אינה נפרעת אלא בשבועה.
רבי שמעון אומר: כל זמן שהיא תובעת כתובתה, היורשין משביעין אותה.
ואם אינה תובעת כתובתה, אין היורשין משביעין אותה.
הַפּוֹגֶמֶת כְּתֻבָּתָהּ כֵּיצַד?
- הָיְתָה כְּתֻבָּתָהּ אֶלֶף זוּז,
- וְאָמַר לָהּ: הִתְקַבַּלְתְּ כְּתֻבָּתִיךְ,
- וְהִיא אוֹמֶרֶת: לֹא הִתְקַבַּלְתִּי אֶלָּא מָנֶה,
- לֹא תִּפָּרַע אֶלָּא בִּשְׁבוּעָה.
- עֵד אֶחָד מְעִידָהּ שֶׁהִיא פְּרוּעָה כֵּיצַד?
- הָיְתָה כְּתֻבָּתָהּ אֶלֶף זוּז,
- וְאָמַר לָהּ: הִתְקַבַּלְתְּ כְּתֻבָּתִיךְ,
- וְהִיא אוֹמֶרֶת :לֹא הִתְקַבַּלְתִּי,
- וְעֵד אֶחָד מְעִידָהּ שֶׁהיא פְּרוּעָה,
- לֹא תִּפָּרַע אֶלָּא בִּשְׁבוּעָה.
- מִנְּכָסִים מְשֻׁעְבָּדִים כֵּיצַד?
- מָכַר נְכָסָיו לַאֲחֵרִים,
- וְהִיא נִפְרַעַת מִן הַלָּקוֹחוֹת,
- לֹא תִּפָּרַע אֶלָּא בִּשְׁבוּעָה.
- מִנִּכְסֵי יְתוֹמִים כֵּיצַד?
- מֵת, וְהִנִּיחַ נְכָסָיו לִיתוֹמִים,
- וְהִיּא נִפְרַעַת מִן הַיְּתוֹמִים,
- לֹא תִּפָּרַע אֶלָּא בִּשְׁבוּעָה.
- וְשֶׁלֹּא בְּפָנָיו כֵּיצַד?
- הָלַךְ לוֹ לִמְדִינַת הַיָּם,
- וְהִיא נִפְרַעַת שֶׁלֹּא בְּפָנָיו,
- אֵינָהּ נִפְרַעַת אֶלָּא בִּשְׁבוּעָה.
- רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
- כָּל זְמַן שֶׁהִיא תּוֹבַעַת כְּתֻבָּתָהּ,
- הַיּוֹרְשִׁין מַשְׁבִּיעִין אוֹתָהּ;
- וְאִם אֵינָהּ תּוֹבַעַת כְּתֻבָּתָהּ,
- אֵין הַיּוֹרְשִׁין מַשְׁבִּיעִין אוֹתָהּ:
- כָּל זְמַן שֶׁהִיא תּוֹבַעַת כְּתֻבָּתָהּ,
הפוגמת כתובתה, כיצד?
- היתה כתובתה - אלף זוז,
- ואמר לה: התקבלת כתובתיך,
- והיא אומרת: לא התקבלתי - אלא מנה,
- לא תפרע - אלא בשבועה.
- ועד אחד מעידה שהיא פרועה, כיצד?
- אמר לה: התקבלת כתובתיך,
- והיא אומרת: לא התקבלתי,
- ועד אחד מעידה - שהיא פרועה,
- לא תפרע - אלא בשבועה.
- מנכסים משועבדים, כיצד?
- מכר נכסיו - לאחרים,
- והיא נפרעת - מן הלקוחות,
- לא תפרע - אלא בשבועה.
- מנכסי יתומים, כיצד?
- מת - והניח נכסיו ליתומים,
- והיא נפרעת - מן היתומים,
- לא תפרע - אלא בשבועה.
- והנפרעת שלא בפניו, כיצד?
- הלך לו - למדינת הים,
- והיא נפרעת - שלא בפניו,
- לא תפרע - אלא בשבועה.
- רבי שמעון אומר:
- כל זמן - שהיא תובעת כתובתה,
- היורשין - משביעין אותה,
- ואם - אינה תובעת את כתובתה,
- אין היורשין - משביעין אותה.
- כל זמן - שהיא תובעת כתובתה,
( ראו משנה ז )
רבי שמעון - קאי לעיל ארבנן דאמרי המושיב את אשתו חנונית או אפוטרופא משביעה כל זמן שירצה ואם כתב לה נדר ושבועה אין לי ולא ליורשי עליך אין יורשין משביעין אותה, ואתא הוא לאפלוגי ואמר דכל זמן שהיא תובעת כתובתה יורשין משביעין אותה ואפילו כתב לה נדר ושבועה אין לי ולא ליורשי עליך. לא ואם אינה תובעת כתובתה אין יורשין משביעין אותה על אפוטרופא שבחיי בעלה לב ואפילו לא פטרה מן השבועה, דלית ליה דר' אליעזר ומחלוקתו דאמרי לעיל במתניתין משביעה כל זמן שירצה. ואין הלכה כר' שמעון לג:
רבי שמעון אומר כל זמן שהיא תובעת כתובתה היורשין משביעין אותה. פירש הר"ב ואפילו כתב לה נדר ושבועה כו'. מפרש בגמרא [דר"ש ס"ל] כאבא שאול בן מרים דאמר [דף פ"ז ע"א] בין דלא נדר בין נקי נדר כו' בין הוא בין יורשיו אין משביעין אותה אבל מה אעשה שהרי אמרו חכמים הבא ליפרע מנכסי יתומים לא תפרע אלא בשבועה פירש רש"י דלעולם יורשים משביעין אותה אם מת הוא והיא נפרעת מהם ע"כ. ונראה בעיני דהיינו טעמא דרבינו הקדוש נטר ליה לר' שמעון ולא סדרו אמתניתין ג' דלעיל דעלה קאי פלוגתא. משום דטעמיה נפק ליה מהך מתניתין דהכא. דתנן בה מנכסי יתומים כו' ותקנה קדומה היא ואמר רבי שמעון שלח חילקו בה אלא לעולם אמרו שהנפרעת מנכסי יתומים [לא תפרע אלא בשבועה] ואפילו פטרה מהם:
ואם אינה תובעת כתובתה אין היורשין משביעין אותה. פירש הר"ב על אפוטרופא שבחיי בעלה ואפילו לא פטרה כו' ואית לן למימר דהאי דנקט אין היורשים וכו' לאו דוקא. דהוא הדין הוא עצמו. דהואיל ובאפוטרופא בחיי בעלה מיירי מאי חילוקא איכא. ואיידי דנקט ברישא דמלתא תובעת כתובתה יורשים משביעין אותה דהתם יורשים דוקא. תנא נמי סיפא יורשים. תוספות. וכתב הר"ב אין הלכה כרבי שמעון. ור"ת פוסק הלכה כמותו:
(לא) (על הברטנורא) מפרש בגמרא, דר' שמעון סבירא ליה כאבא שאול בן מרים דאמר בין דלא נדר בין נקי נדר כו' אין משביעין אותה אבל מה אעשה שהרי אמרו חכמים הבא ליפרע מנכסי יתומים לא תפרע אלא בשבועה. ופירש רש"י, דלעולם יורשין משביעין אותה אם מת הוא והיא נפרעת מהם:
(לב) (על הברטנורא) ואית לן למימר דהאי דנקט אין היורשים כר, לאו דוקא, דהוא הדין הוא עצמו כו', ואיידי דנקט ברישא דמלתא תובעת כתובתה כו', דהתם יורשים דוקא, תני נמי סיפא יורשים. תוספות:
(לג) (על הברטנורא) ורבינו תם פוסק הלכה כמותו:
הפוגמת כתובתה וכו': בגרושה מיירי דאילו באלמנה בלאו הכי היא נשבעת. ומסתמא דמתני' משמע כל מין פוגמת אפילו פוגמת כתובתה בפחות מש"פ כלומר שמדקדקת בחשבונה ומצרפת אפילו פחות מש"פ לא תשבע אלא בשבועה ולא אמרינן דכיון דקא דייקא כולי האי קושטא קאמרה אלא אמרינן איערומי מערמא. ובגמרא סלקא האי בעיא בתיקו והקשה רש"י ז"ל וא"ת בלא פוגם נמי הא קיימא לן בשבועות דאי אמר לו אשתבע לי דלא פרעתיך משבעינן ליה והאי נמי קא טעין לה פרעתיך ומה צורך בפגימה זו וכן בעד אחד מעידה שפרועה בלא עד נמי משבעינן לה הא פרכינן בשבועות מה בין זה לפוגם שטרו ומשנינן לה התם הכי כי פגים וא"ל האי פרעתיך משבעינן ליה ואפילו לא טען לו זה השבע לי אבל כי לא פגים אפילו א"ל פרעתיך אי לא אמר לו בהדיא אשתבע לי אמרינן ליה זיל שלים דהא נקיט שטרא ע"כ. וביד פי"ו דהלכות אישות סי' ד' י"ד ט"ו י"ו. ורפי"ד דהלכות מלוה ולוה והתם ס"ל דאם תבעו בתוך זמנו נפרע שלא בשבועה בין בפוגמת בין בעד אחד מעידה שהיא פרועה. ובטור א"ה סי צ"ו וח"מ סי' פ"ד ק"ו ק"ח קי"ד. ירושלמי דפירקין ודפ' בן סורר ודפ' כל הנשבעין תני הפוגמת לא הפוחתת כתובתה כיצד היתה כתובתה מאתים והיא אומרת מנה נפרעת שלא בשבועה מה בין פוגמת מה בין פוחתת א"ר חנינא פוגמת בא משא ומתן בינתים פוחתת לא בא משא ומתן בינתים ע"כ. ואיתיה נמי בבבלי בלשון זה פוחתת כיצד היתה כתובתה אלף זוז ואמר לה התקבלת כתובתיך והיא אומרת לא התקבלתי ואינה אלא מנה נפרעת שלא בשבועה:
עד אחד מעידה שהיא פרועה: כיצד אמר לה התקבלת כתובתיך וכו' כך הוגה במשנת החכם הר"ר יהוסף אשכנזי ז"ל והשאר נמחק והכי מסתברא דדוחק לומר דנקטיה איידי דרישא:
מנכסי יתומים: עיין במ"ש בפ"ד דגיטין סי' ג' גם עיין במ"ש בפ' כל הנשבעין סי' ז' וכתב נמוקי יוסף בפ' חזקת הבתים דף קע"ו דהבא ליפרע מנכסיו יתומים אף אם נטל בלא שבועה מחייבין אותו לישבע מיהו אי לא בעי לאשתבועי לא נחתינן לנכסי אלא דמשמתינן ליה עד דמשתבע כדין מי שהוא חייב לישבע שבועת היסת וכן כתב הרב אלפס ז"ל בהלכות שבועות ע"כ:
והנפרעת שלא בפניו כיצד הלך לו למדינת הים וכו': כצ"ל. ופי' הרמב"ם נפרעת שלא בפניו כשהיא מוציאה כתובתה וגיטה והיה בעלה בדרך רחוקה הרי היא נשבעת שבועה כעין של תורה ותפרע מנכסיו אבל אם הלך בעלה ולא גירשה לא תפרע מן הכתובה לפי שהעיקר אצלנו לא ניתנה כתובה ליגבות מחיים אבל יש לה מזונות בלבד כמו שיתבאר בפ' אחרון מזו המסכתא ע"כ. ופי' הרא"ש ז"ל בדרך רחוקה לאפוקי שהוא במקום קרוב בכדי שיוכל לילך שליח ויחזור בתוך שלשים יום דמודיעין אותו ואם לא יבוא ישביעוה ותטול מאחר שגיטה וכתובתה בידה ע"כ:
רש"א כל זמן וכו': בטור א"ה סי' צ"ז. וכל זמן שתובעת כתובתה ס"ל לר"ש דיורשין משביעין אותה ואפי' כתב לה נדר ושבועה אין לי ולא ליורשי עליך דס"ל כאבא שאול בן אמא מרים דאמר לעיל אבל מה אעשה שהרי אמרו חכמים הבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה דמשמע בכל גוונא אפילו שפטרם מן השבועה ואם אינה תובעת כתובתה אין היורשין משביעין אותה על אפיטרופא שבחיי בעלה ואפילו לא פטרה מן השבועה ולאפוקי מדר' אליעזר ומחלוקתו וכתבו תוס' ז"ל והשתא אית לן למימר דהאי דנקט אין היורשין משביעין אותה לאו דוקא דה"ה הוא עצמו דהואיל ובאפוטרופוסות דחיי בעלה מיירי מה חלוק איכא אלא איידי דנקט ברישא דמילתא תובעת כתובתה יורשין משביעין אותה דהתם יורשין דוקא תנא נמי סיפא יורשין ולהלכה למעשה פסק ר"ת כר"ש וגם ר"ח פסק כר' שמעון אבל הרי"ף ז"ל פסק כת"ק דאמר משביעה כל זמן שירצה וכן נראה דעת הרמב"ם ז"ל ברפ"ט דהלכות שלוחין ושותפין. וכתוב בתוס' י"ט ונראה בעיני דהיינו טעמא דרבינו הקדוש נטר ליה לר' שמעון ולא סדרו אמתני' ג' ד' דלעיל דעלה קאי פלוגתא משום דטעמיה נפק ליה מהך מתני' דהכא דתנן בה מנכסי יתומים וכו' ותקנה קדומה היא ואר"ש שלא חילקה בו אלא לעולם שהנפרעת מנכסי יתומים וכו' ואפילו פטרה מהם עכ"ל נר"ו. ונלע"ד דכיון דפוגמת כתובתה הוי מטעם דאמר רבא בגמרא משום דפרע דייק דמיפרע לא דייק ורמו רבנן שבועה עלה כי היכי דתידוק וטעמא דעד אחד מעידה שהיא פרועה הוי מדרבנן מטעם להפיס דעתו של בעל כדאמר רבא בגמרא משום הכי פלגינהו תנא לתרי באבא אבל מנכסים משועבדים ומנכסי יתומים ושלא בפניו דכולהו משום חד טעמא תננהו בהדי הדדי. ועוד נלע"ד דאע"ג דגבי פוגמת הוה שייך למימר נמי טעמא דכדי להפיס דעתו של בעל כיון דאשכח רבא טעמא אחרינא עדיפא מיניה קאמר ליה. ויש לדקדק אמאי איצטריך תנא לפרושינהו להני באבי דהא לענ"ד מובנים הם בלא פירוש ונלע"ד דאפשר לומר דבקצת מינייהו איצטריך לפרושי ואגבייהו פירש לשאר באבי כגון שלא בפניו אפשר לומר דאיצטריך לאשמועינן דדוקא הלך לו למדינת הים שהוא מקום רחוק אז תפרע בשבועה אבל למקום קרוב לא תפרע כלל עד בואו. אח"כ מצאתי שכן הדין ברור שם פי"ו דהלכות אישות וכתב מגיד משנה שכן הוא בהלכות ויש לו סמך בירושלמי ע"כ. וכתב הרא"ש ז"ל ויראה לי דהאי מקום קרוב כדי שילך השליח ויחזור תוך שלשים יום אבל טפי משלשים יום אין לנו לאחר הפרעון אלא ב"ד מוכרין מיד ופורעין והאשה נותנת שכר השליח ומוספת אותו על כתובתה ע"כ וכתבתיו לעיל בסמוך בשנוי לשון קצת. אי נמי אפשר עוד לומר משנה יתירה אשמעינן לר' יצחק נפחא דוקא כתובת אשה משום חנא אבל ב"ח לא ולרב נחמן אדרבא משנה יתירה אשמועינן דאפילו ב"ח נמי נפרע שלא בפניו בשבועה וכן בבבא דעד אחד מעידה שהיא פרועה אפשר לומר דאשמועינן משנה יתירה שאם בעלה אומר התקבלת כתובתיך בשלימות והיא אומרת לא התקבלתי מאומה ועד אחד מעידה שהיא פרועה מקצתה אע"פ שהעד אינו אומר כדברי בעלה אעפ"כ בכל גוונא לא תפרע אלא בשבועה. וכן בפוגמת כתובתה אי אמרינן דאין שייך פגימה בעיקר כתובתה דהיינו מנה מאתים רק בתוספת בלבד להכי איצטריך ליה לתנא לפרושה ג"כ:
יכין
עד אחד מעידה שהיא פרועה כיצד: נקט כיצד דלא תימא אפילו אין הבעל טוען ברי כנגדה, קמ"ל, וכן באינך בבי נקט בכל א' כיצד, דלא תימא דדוקא בשהבעל או ב"כ טוענין ברי כנגדה, קמ"ל:
לא תפרע אלא בשבועה: להפיס דעת הבעל תקנו שתשבע דשדא"ו אין כאן, דהרי נשבעת ונוטלת ותו דהרי הו"ל כפירות שיעבוד קרקעות מדגובה ממשעבדי:
לא תפרע אלא בשבועה: דדלמא אם היה הבעל כאן, היה טוען השבע לי:
הלך לו למדינת הים: ברחוק כל כך שלא יכול שליח ב"ד עם אזהרתם לילך ולשוב תוך למ"ד יום:
והיא נפרעת שלא בפניו: ע"י שמוציאה גט וכתובה:
רבי שמעון אומר כל זמן שהיא תובעת כתובתה היורשין משביעין אותה: אפילו פטרה מיורשים:
אין היורשין משביעין אותה: על עסקה בנכסים בחיי בעלה, אפילו לא פטרה משבועה וה"ה הוא עצמו א"י להשביעה כשאינה תובעת כתובתה:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת