משנה יומא ה א
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת יומא · פרק ה · משנה א | >>
הוציאו לו את הכף ואת המחתהא, וחפן מלא חפניו ונתן לתוך הכף, הגדול לפי גדלו, והקטן לפי קטנו, וכך היתה מידתה.
נטל את המחתה בימינו ואת הכף בשמאלו.
היה מהלך בהיכל, עד שמגיע לבין שתי הפרוכות המבדילות בין הקודש ובין קודש הקדשים, וביניהן אמה.
רבי יוסי אומר, לא היתה שם אלא פרוכת אחת ד בלבד, שנאמר, (שמות כו) והבדילה הפרוכת לכם בין הקודש ובין קודש הקדשים.
החיצונה היתה פרופה מן הדרוםו, והפנימית מן הצפון.
מהלך ביניהן, עד שמגיע לצפון.
הגיע לצפון, הופך פניו לדרום, מהלך לשמאלו עם הפרוכת עד שהוא מגיע לארון.
הגיע לארון, נותן את המחתה בין שני הבדים.
צבר את הקטורת על גבי גחלים, ונתמלא כל הבית כולו עשןח.
יצא ובא לו בדרך בית כניסתו, ומתפלל תפילה קצרה בבית החיצון, ולא היה מאריך בתפילתו, שלא להבעית את ישראל.
הוֹצִיאוּ לוֹ אֶת הַכַּף וְאֶת הַמַּחְתָּה, וְחָפַן מְלֹא חָפְנָיו, וְנָתַן לְתוֹךְ הַכַּף.
- הַגָּדוֹל לְפִי גָדְלוֹ, וְהַקָּטָן לְפִי קָטְנוֹ, וְכָךְ הָיְתָה מִדָּתָהּ.
- נָטַל אֶת הַמַּחְתָּה בִּימִינוֹ וְאֶת הַכַּף בִּשְׂמֹאלוֹ.
- הָיָה מְהַלֵךְ בַּהֵיכָל,
- עַד שֶׁמַּגִּיעַ לְבֵין שְׁתֵּי הַפָּרוֹכוֹת הַמַּבְדִּילוֹת בֵּין הַקֹדֶשׁ וּבֵין קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים,
- וּבֵינֵיהֶן אַמָּה.
- רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:
- לֹא הָיְתָה שָׁם אֶלָּא פָּרֹכֶת אַחַת בִּלְבַד,
- שֶׁנֶּאֱמַר (שְׁמוֹת כו, לג): "וְהִבְדִּילָה הַפָּרֹכֶת לָכֶם בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים".
- הַחִיצוֹנָה הָיְתָה פְּרוּפָה מִן הַדָּרוֹם, וְהַפְּנִימִית מִן הַצָּפוֹן.
- מְהַלֵּךְ בֵּינֵיהֶן, עַד שֶׁמַּגִּיעַ לַצָפוֹן.
- הִגִּיעַ לַצָּפוֹן, הוֹפֵךְ פָּנָיו לַדָּרוֹם.
- מְהַלֵּךְ לִשְׂמֹאלוֹ עִם הַפָּרֹכֶת, עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לָאָרוֹן.
- עַד שֶׁמַּגִּיעַ לְבֵין שְׁתֵּי הַפָּרוֹכוֹת הַמַּבְדִּילוֹת בֵּין הַקֹדֶשׁ וּבֵין קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים,
- הִגִּיעַ לָאָרוֹן, נוֹתֵן אֶת הַמַּחְתָּה בֵּין שְׁנֵי הַבַּדִּים.
- צָבַר אֶת הַקְּטֹרֶת עַל גַּבֵּי גֶּחָלִים,
- וְנִתְמַלֵּא כָּל הַבַּיִת כֻּלּוֹ עָשָׁן.
- יָצָא וּבָא לוֹ בְּדֶרֶךְ בֵּית כְּנִיסָתוֹ,
- וּמִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה קְצָרָה בַּבַּיִת הַחִיצוֹן.
- וְלֹא הָיָה מַאֲרִיךְ בִּתְפִלָּתוֹ,
- שֶׁלֹּא לְהַבְעִית אֶת יִשְׂרָאֵל:
הוציאו לו -
- את הכף, ואת המחתה.
- חפן מלוא חופניו - ונתן לתוך הכף.
- הגדול - לפי גודלו.
- והקטן - לפי קוטנו.
- וכך הייתה מידתה.
- נטל את המחתה - בימינו,
- ואת הכף - בשמאלו.
- מהלך בהיכל -
- עד שהוא מגיע - לבין שתי הפרוכות,
- המבדילות, בין הקודש - ובין קודש הקדשים,
- וביניהן - אמה.
- רבי יוסי אומר:
- לא היה שם - אלא פרוכת אחת,
- שנאמר: "והבדילה הפרוכת לכם,
- בין הקודש ובין קודש הקדשים" (שמות כו לג).
- המבדילות, בין הקודש - ובין קודש הקדשים,
- הראשונה - פרופה מן הדרום.
- והפנימית - מן הצפון.
- עד שהוא מגיע - לבין שתי הפרוכות,
- מהלך ביניהן -
- עד שהוא מגיע - לצפון.
- הגיע לצפון - והפך פניו לדרום.
- מהלך לשמאלו - עם הפרוכת,
- עד שהוא מגיע - לארון.
- הגיע לארון -
- נתן את המחתה - בין שני הבדים,
- צבר את הקטורת - על גבי הגחלים,
- ונתמלא הבית - עשן.
- יצא, ובא לו - כדרך בית כניסתו.
- ומתפלל תפילה קצרה - בבית החיצון.
- לא היה מאריך - שלא להבעית את ישראל.
מקדש ראשון היה בו פרוכת אחת, ובמקדש שני היו שתים מפני ספק שנתחדש להם בעת הבנותו, ועוד נבאר זה במקומו במסכת מידות.
ורבי יוסי נתבאר לו אותו ספק, וראה כי הפרוכת על צורתו כך, וזהו עניין אמרו לא היתה שם אלא פרוכת אחת, ועוד אבארהו לך במקומו.
ואמרו עד שהוא מגיע לארון - רוצה בו למקום ארון, כי בבית ראשון שהיה שם ארון לא היה שם אלא פרוכת אחת, והוא יספר בכאן סדר בית שני שלא היה שם ארון והיו שם שתי פרוכת.
ועניין אמרו ובא לו בדרך בית כניסתו - שהיה יוצא אחורנית ופניו כלפי קדשי הקדשים ואחוריו אל הפתח, וזה גדולה וכבוד למקום. וכן היו עושין כהנים בחזרתן מן העבודה, ולוים בחזרתן מן הדוכן, וישראל בחזרתן מן המעמד, כולם היו חוזרין אחוריהם.
ולשון תפלה קצרה כך, "יהי רצון מלפני ה' אלהינו, שאם תהיה שנה זו שחונה תהיה גשומה, ולא יעדי עביד שלטן מדבית יהודה, ולא יהיו עמך בית ישראל צריכין לפרנסה זה לזה, ואל תכנס לפניך תפילת עוברי דרכים".
פירוש "שחונה" - חמה, תרגום "ולא יחם לו"(מלכים א א, א) "ולא שחין ליה".
והיה מתפלל שישוה מזג אותה שנה, וזו טובה גדולה כוללת האדם והבהמה, כי כשהאויר שוה במזגו יבריאו גופות בני אדם החולים, ויתמיד בריאות הבריאים, והברכה הראשונה היא "והסיר ה' ממך כל חולי"(דברים ז, טו). ואחר כך היה מתפלל בהתמדת מלכות היושר והאמונה, וזהו הצריך יותר. ואחר כך היה מתפלל אחר אלו השני דברים הכלליים על דברים פרטיים לכל בני אדם, שיתקן השם מעשה כל אחד ואחד, שיצליח מעשיו וסחורותיו כדי שלא יצטרך לבקש ולשאול מאחר. ואחר כך היה מתפלל בירידת הגשמים, והוא אמרו ואל תכנס לפניך תפלת עוברי דרכים, לפי שאלו לא יבקשו תמיד אלא התמדת זריחת השמש וצחות האויר ומניעת הגשם.
שלא להבעית את ישראל - כלומר שלא להפחיד, לפי שאילו היה מתאחר היו מפחדין שמא אירעו מיתה, כי הרבה כהנים גדולים היו מתים בקדש הקדשים אם לא היו ראוין, או אם שינו דבר במעשה הקטרת, הלא תראה אמר יתעלה לאהרן "ולא ימות, כי בענן, אראה על הכפורת"(ויקרא טז, ב):
הוציאו לו - מלשכת הכלים:
וכך היתה מדתה - כמדתה בחוץ כך מדתה בפנים מה בחוץ היה חופן בחפניו ממש ולא בכלי, כך בפנים כשמערה הקטורת מן הכף לתוך חפניו לא היה מערה בכלי עשוי כמדת חפניו אלא לתוך חפניו ממש:
נטל את המחתה בימינו - לפי שהיא כבדה וחמה ב וכף הקטורת קלה הימנה לכך מחתה בימינו וכף בשמאלו:
היה מהלך בהיכל - נכנס ומהלך בתוכה למערב:
לבין שתי הפרוכות - לפי שנסתפקו בבית שני אם המחיצה המבדלת בין הקודש ובין קודש הקדשים שהיתה בבית ראשון והיה עביה אמה ג אי אותה אמה כלפנים או כלחוץ, לפיכך עשו ב' פרוכות אחת חיצונה ואחת פנימית וביניהן אויר אמה לקלוט ביניהן אויר מקום המחיצה:
החיצונה פרופה מן הדרום - רבנן קאמרי לה, דפליגי עליה דרבי יוסי ואמרי והבדילה הפרוכת לכם במשכן בלבד נאמר. פרופה. ראשה כפולה לצד החיצון ונאחזת בקרס של זהב להיות [פתוחה] מן הדרום ועומדת ה:
מהלך ביניהן - נכנס בפריפת הדרום ומהלך ביניהם עד שמגיע לפריפת הצפון:
הגיע לצפון - משנכנס לתוך חלל בית קודש הקדשים הפך פניו לדרום לילך עד בין הבדים שהוא באמצע החלל. שהבדים היו ארוכין עד הפרוכת ראשו אחד למערב והשני לו למזרח, אחד בראש הארון לצפון ואחד בראשו לדרום:
מהלך לשמאלו עם הפרוכת - שהמהלך מצפון לדרום שמאלו למזרח והפרוכת היתה במזרח נמצא שמאלו עם הפרוכת:
עד שהוא מגיע לארון - למקום ארון, ולא לארון ממש דבבית שני לא היה שם ארון ז:
דרך כניסתו - שלא היה מסב את פניו לצאת אלא יוצא דרך אחוריו ט ופניו לארון:
ומתפלל תפלה קצרה - וזו היא יהי רצון מלפניך ה' אלהי שאם שנה זו שחונה פירוש חמה, שתהא גשומה, ולא יעדי עבד שולטן מדבית יהודה, ולא יהיו עמך ישראל צריכים פרנסה זה מזה ולא מעם אחר ולא תכנס לפניף תפלת עוברי דרכים פירוש מפני שהם מתפללין שלא ירדו גשמים:
בבית החיצון - בהיכל:
שלא להבעית את ישראל - שיאמרו מת הוא י:
הוציאו לו את הכף ואת המחתה. פירשו בגמרא מחתה מלאה קטרת וממנה חפן כו':
ונתן לתוך הכף. כדאשכחן בנשיאים (במדבר ז) כף אחת מלאה קטרת. גמ':
נטל את המחתה בימינו. היינו מחתה דגחלים. וכתב הר"ב לפי שהיא כבדה וחמה כו' דאי לאו הכי יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא כדאי' בגמ'. אבל לא משום דהולכה בשמאל פסולה דאם כן מאי קאמר מטעם יציבא כו' דאינה אלא סברא בעלמא עדיפא ה"ל לאקשויי והא הולכה בשמאל פסולה. אלא שראיתי להרמב"ם בפ"ד מהלכות עי"כ שכתב כבר בארנו שהולכה בשמאל פוסלת בדם הקדשים ובשאר עבודות לפיכך היה מן הדין שיוליך המחתה בשמאלו וכף הקטרת בימינו אבל מפני כובד וכו' ע"כ. דש"מ דהני טעמי צריכים. משום דאל"ה הולכה פסולה בשמאל והדין עמו משום דאיתותב רב ששת דמכשיר בשמאל בפרקין דף מ"ט. ובכ"מ בפרק ה' מהלכות ביאת המקדש לא הראה מקום על זה הדין. וא"ת קושיתינו דעדיפא הוה ליה לאקשויי כו' נ"ל דשאלה זו דיציבא כו' נשאלה בבית המדרש קודם דבעיא מיניה מרב ששת הולכה בשמאל מהו. אי נמי בתר דפשטה רב ששת דהולכה כשירה. וקודם דאיתותב אבל אין ה"נ דבתר דאיתותב מברייתא דתני בה בהדיא דשמאל פסולה בהולכה צריכים להני טעמי בלאו יציבא כו' אלא מכח הדין עצמו כדברי הרמב"ם. ומסדר הגמרא סדר השאלה כמו שנשאלה כדאמרינן בעלמא, ומשנה ראשונה לא זזה ממקומה (ביבמות משנה ו' פ"ג) וגדולה מזו בגמרא פרק בתרא דף ע"ו דמאי דקאמר מעיקרא צ"ל דלא איתמר אלא בתר מאי דאיתמר בתר הכי כ"ש הך פירכא שמסודרת קודם התיובתא. וכתב בכ"מ וק"ל כיון שהולכה בשמאל פוסלת היאך הכשירו כאן מפני טעמים הללו. ואפשר דהולכה בשמאל לא פסלה אלא מדרבנן. אי נמי אף על גב דהולכה בשמאל פסולה מדאורייתא משום דא"א שלא בהילוך בקטרת לא פסלה. ובהכי אכשר רחמנא עכ"ל. וז"ש דלא פסלה אלא מדרבנן היינו טעמא משום דבקרא דמיניה ילפינן ימין (כדכתב הר"ב ריש פ"ב דזבחים) לא כתיב אלא קבלה ונתינה. והיינו דבע' בגמרא אהולכה אי כשרה בשמאל. ולא איפשיט אלא מברייתא דתני דשמאל פוסל בהולכה. ואין להקשות אמאי לא תקנו שיוליך ב' פעמים פעם המחתה בימין ופעם הכף בימין. דהבאה א' אמר רחמנא (ולקח הכהן מלא המחתה גחלי אש וגו' ומלא חפניו קטרת וגו' והביא מבית לפרוכת) ולא שתי הבאות. כדאיתא בגמרא ריש פרקין [והשתא דאתית להכי אפשר לומר דאפילו בתר דאתותב רב ששת פרכינן שפיר יציבא בארעא כו' דכיון שאינו רשאי לעשות שתי הבאות על כרחין מכשירין השמאל בחדא. ומשום יציבא כו' ה"ל להפוך ותהא המחתה בשמאל. אלא שאין לשונו של הרמב"ם כך שהרי כתב לפיכך היה מן הדין כו' ומשמע דמהדין שהקדים דהיינו שהולכה בשמאל פוסלת הוא. הלכך נראה דהולכת המחתה של גחלים שאינה אלא מכשירי הקטרת מן הדין כשר אף בשמאל]:
לבין שתי הפרוכת. כתב הר"ב לפי שנסתפקו בבית שני אם המחיצה וכו' והיה עוביה אמה ומסיים רש"י ואינה יכולה לעמוד בגובה מאה אמה ולהוסיף על עוביה א"א דכתיב (דברי הימים א כח יט) הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל עכ"ל. וקשיא לי דבד"ה שני ג' (ד') כתיב והגבה מאה ועשרים. ופירש"י שם דעד קירוי עלייה ראשונה ל' וממנו עד גג העליון צ' בין הכל ק"ך. וכ"כ הרד"ק לסברת רז"ל. א"כ גובה הראשון יותר מהשני. הלכך נראה בעיני שזה שלא היה יכול לעמוד בבית שני לפי שגובה ההיכל עצמו עד קירוי עלייה ראשונה היה מ' כדתנן במדות פ"ד ושל ראשון לא היה רק ל' כמ"ש רש"י בד"ה. והכי איתא בפ"ק דב"ב דף ג' כי קאי בתלתין קאי. ועיין משנה ה' פ"ד דמדות מ"ש בס"ד. ואפשר שהיה כתוב בפירש"י מ' וטעו והדפיסו מאה. וא"ת אמאי עשאו בית שני גבוה מבית ראשון כבר אמרו בגמ' דב"ב דכתיב (חגי ב ט) גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון בבנין ובשנים. וגם שם פירש"י בבנין ק' אמה. וא"א מהקושיא שכתבתי אלא ר"ל מ' דהיכל כמ"ש. וכבר כתבתי זה במהדורות לסי' נ"א בספר צורת הבית. עוד הקשו התם בגמרא לעבד מאי דאפשר בבנין ואידך בפרוכת. אמר אביי גמירי אי כולה בבנין כמקדש ראשון אי כולה בפרוכת כמשכן. ובהכי מתרצים התוספות דכאן אמאי לא עביד פרוכת אחת שעביה אמה. אלא דכיון דגמירי אי כולה בפרוכת ה"נ גמירי דלעבדיה כי היכי דעבדי במשכן ובמשכן נאמר והבדילה וגו' דמשמע שמצד החיצון של פרוכת יהא קדש ומתחלת עוביה ולפנים יהא הכל קדש קדשים ודלמא אותה אמה כלחוץ ונמצא דמתחלת עוביה ולפנים אינו הכל קדש קדשים אבל כי עביד שתי פרוכת ניחא דאע"ג דהוי כלחוץ קיימינן והבדילה בעובי פרוכת השניה שהיה דבוק לסוף אמה טרקסין:
רבי יוסי אומר לא היתה שם אלא פרוכת א' שעוביה אמה. דס"ל והבדילה הפרוכת היינו בין חלל לחלל [דחלל] שחוצה לה קדש וחלל שלפנים הימנה קדשי קדשים א"נ דלמא פשיטא ליה דקדושת האמה כלפנים נמצא דלדידיה מתחלת עוביה ולפנים קדש קדשים כמו במשכן. תוספות:
פרופה. פירש הר"ב ראשה כפולה לצד החיצון ונאחזת בקרס כו' וכפי' רש"י. ור"ל שהפרוכת על פני כל הדביר מכותל הצפון עד כותל הדרום. ושם בכותל דרום נכפלה ר"ל היתה ארוכה ויצאת לחוץ לתוך ההיכל ונאחזת בכותל הדרום בקרס כו' ועל שם הקרס מקרי פרופה כדמתרגם קרסי זהב. פורפין דדהב:
מן הדרום. ואע"ג דנמצא כשהוא מהלך בהיכל עד שמגיע לפריפה זו שהוא הולך לשמאלו שההולך ממזרח למערב והופך פניו לדרום פונה לשמאלו. ובמשנה ה' דפרק דלעיל כתב הר"ב דכל פינות כו' לא יהו אלא לימין. מ"מ כדי שכשהוא מהלך עם הפרוכת השני בתוך הדביר שנמצא שמאלו עם הפרוכת וימינו מול ארון הקודש. אבל לעשות גם פריפה הראשונה בצפון לא בעו למעבד דכבוד הוא לקדש הקדשים שלא יהיו נפתחים שתי הפרוכות בצד אחד ויהיו עיניו ניזונות מיד מבית קדש קדשים כדאמר בגמרא אליבא דר"מ דס"ל כר' יוסי שלא היה אלא פרוכת אחת. ומצריכו שלא יכנס בהיכל כנגד הפריפה כדי שלא יזונו עיניו כל שהוא מהלך באורך ההיכל דרך הפריפה שכנגדו. ואמרינן בגמרא דלר"י נמי פריפת הפרוכת בצפון ונמצא שאם היה נכנס להיכל וילך לו כנגד הפריפה שהיה פונה לימינו ואפילו הכי הצריכו ר' מאיר לפנות לשמאלו שלא יזונו עיניו. ומיניה נשמע לרבנן דס"ל דשתי פרוכות היו דמה"ט לא עבדי פריפתו דחיצונה בצפון כדי שלא יזונו עיניו כל מה שנוכל לעכבו. ועיין משנה ה' דלקמן:
לארון. פירש הר"ב מקום ארון כו' דבבית שני כו'. כי בבית ראשון שהיה שם ארון לא היה שם אלא פרוכת אחת והוא יספר בכאן סדר בית שני שלא היה שם ארון והיו שם שתי פרוכות. הרמב"ם. ובגמ' והא קתני לבין שני הבדים. אימא כבין שני הבדים:
בין שני הבדים. פירש הר"ב שהבדים היו ארוכים כו' הכל לשון רש"י. וזו צורתו:
צבר את הקטורת. עיין בפירוש הר"ב סוף פ"ו דתמיד:
ונתמלא כל הבית כולו עשן. לשון הרמב"ם בפרק ד' מהלכות עי"כ וממתין שם עד שיתמלא הבית עשן ויצא ע"כ. דאלת"ה מאי למימרא דנתמלא כו':
בדרך בית כניסתו. פירש הר"ב לאחוריו וילפינן לה בגמרא מאמר קרא (דברי הימים ב א יג) ויבא שלמה לבמה אשר בגבעון ירושלים דה"ל לכתוב מירושלים או מן הבמה כו' לירושלים. אלא ה"ק ויבא שלמה הבמה אשר בגבעון דרך הליכתו וכן לירושלים בשובו מגבעון היתה כביאה ראשונה:
שלא להבעית את ישראל. פירש הר"ב שיאמרו מת הוא. כי הרבה כהנים גדולים היו מתים בקדש הקדשים אם לא היו ראוין. או אם ישנה דבר במעשה הקטורת הלא תראה אמר השם יתעלה לאהרן (ויקרא טז ב) ולא ימות כי בענן אראה על הכפורת. רמב"ם:
(א) (על המשנה) הכף ואת המחתה. מחתה מלאה קטורת וממנה חפן כו' גמרא:
(ב) (על הברטנורא) דאל"ה יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא אבל לא משום דהולכה בשמאל פסולה. והר"מ מצרף גם הטעם הזה. ועתוי"ט:
(ג) (על הברטנורא) ואינה יכול לעמוד בגובה מאה אמה ולהוסיף על עוביה א"א דכתיב (ד"ה א' כ"ה) הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל:
(ד) (על המשנה) פרוכת אחת. שעוביה אמה דס"ל והבדילה הפרוכת היינו בין חלל לחלל דחלל שחוצה לה קדש וחלל שלפנים הימנה קדש קדשים א"נ דלמא פשיטא ליה דקדושת האמה כלפנים נמצא דלדידיה מתחלת עוביה ולפנים קודש קדשים כמו במשכן. תוספ':
(ה) (על הברטנורא) ור"ל שהפרוכת על פני כל הדביר מכותל הצפון עד כותל הדרום. ושם בכותל דרום נכפלה ר"ל היתה ארוכה יוצאת לחוץ לתוך ההיכל ונאחזת בכותל הדרום בקרס כו' ועל שם הקרס מקרי פרופה. קרסי זהב מתרגם פורפין דזהב:
(ו) (על המשנה) מן הדרום ; ואע"ג דנמצא מהלך בהיכל עד שמגיע לפרופה זו שהוא הולך לשמאלו שההולך ממזרח למערב והופך פניו לדרום פונה לשמאלו ובמ"ה לעיל כתב הר"ב דכל פינות כו' לא יהיו אלא לימין מ"מ כשהוא מהלך עם הפרוכת השני בתוך הדביר שנמצא שמאלו עם הפרוכת וימינו מול ארון הקודש. אבל לעשות גם פריפה הראשונה בצפון לא בעו למיעבד דכבוד הוא לקודש הקדשים שלא יהיו נפתחים שתי הפרוכת בצד אחד ויהיו עיניו ניזונות מיד מבית קה"ק. ועתוי"ט:
(ז) (על הברטנורא) כי בבית ראשון שהיה שם ארון לא היה שם אלא פרוכת אחת והוא יספר בכאן סדר בית שני שלא היה שם ארון והיה שם שתי פרוכת. הר"מ. ובגמרא והא קתני לבין שני הבדים. אימא כבין שני הבדים:
(ח) (על המשנה) עשן. לשון הר"מ וממתין שם עד שיתמלא הבית עשן ויצא. דאלת"ה מאי למימרא דנתמלא כו':
(ט) (על הברטנורא) וילפינן לה מדאמר קרא (ד"ה כ"א) ויבא שלמה לבמה אשר בגבעון ירושלים דה"ל למכתב מירושלים. או מן הבמה כו' לירושלים. אלא ה"ק ויבא שלמה הבמה אשר בגבעון דרך הליכתו וכן לירושלים בשובו מגבעון היתה כביאה ראשונה:
(י) (על הברטנורא) כי הרבה כהנים גדולים היו מתים בקדש הקדשים אם לא היו ראוין או אם ישנה דבר במעשה הקטורת הלא תראה אמר ה' יתעלה לאהרן. ולא ימות כי בענן אראה על הכפורת. הר"מ:
הוציאו לו את הכף ואת המחתה: ביד פ"ד דהלכות עבודת יוה"כ כולה פרקין עד סוף סימן יו"ד ובבבלי וגם בירושלמי פריך מחתה הא תנא ליה בפירקין דלעיל נטל את המחתה ועלה לראש המזבח וחתה וירד ומשני (הגהה ז"ל ה"ר יהוסף ז"ל פי' בתלמוד מחתה דהכא לאו היינו מחתה דלעיל אלא זו המחתה היתה מחתה שבה היה הקטרת ואותה המחתה לא לפני לפנים אלא נטל ממנה מלא חפניו קטרת והניחה שם ונטל את המחתה של האש הנזכר למעלה ע"כ) התם מחתה דגחלים הכא מחתה דקטרת לחפון מתוכה דתניא הוציאו לו כף ריקן מלשכת הכלים ומחתה גדושה של קטרת מלשכת בית אבטינס וחפן מלא חפניו ונתן לתוך הכף ותו פריך בגמ' כף ביום הכפורים למה לי מלא חפניו אמר רחמנא ומשני משום דלא אפשר דהיכי נעביד ניעייל מחתה והדר ניעייל קטרת בחפניו הבאה אחת אמר רחמנא בגחלים וקטרת ולא שתי הבאות דכתיב ולקח מלא המחתה גחלי אש מעל המזבח ומלא חפניו קטרת סמים דקה והביא מבית לפרכת נשקליה לקטרת בחפניו ונחתיה למחתה דגחלים עלה וניעול. כי מטי התם היכי ליעביד נשקליה בשניה ונחתיה למחתה דגחלים השתא לפני מב"ו אין עושין כן לפני ממ"ה הקב"ה על אחת כמה וכמה הלכך לא אפשר וכיון דלא אפשר עבדינן כדאשכחן בנשיאים כף אחת מלאה קטרת:
הגדול לפי גדלו: בבבלי וירוש' אפי' כבן קמחית שהיתה ידו מחזקת כארבעת קבין:
והקטון לפי קוטנו: אפי' כבן גמלא שלא היתה ידו מחזקת אלא כשני זתים:
וכך היתה מדתה: בגמ' בברייתא אמרי' כיצד הוא עושה חפינה שנייה שבפנים מן הבזך לתוך חפניו אוחז את הבזך בראשי אצבעותיו ויש אומרים בשניו לאחר שהניח את המחתה בארץ וידה של בזך כלפי בין זרועותיו ומעלה בשני גודליו ומושך את ידה בגודליו לצד גופו מעט מעט עד שמגיע ראש ידה לבין אצילי ידיו וראש הבזך מגיע לגובה פס ידו וחוזר ומחזירה דרך צדה לתוך חפניו כמי שהיתה וצוברה על הגחלים כדי שיהא עשנה שוהה לבוא וי"א מפזרה כדי שיהא עשנה ממהר לבוא וזו היא אחת מעבודות קשות שבמקדש:
נטל את המחתה בימינו: לפי שהיא כבדה ואפי' בזמן ששניהם שוין וכמעשה דר' ישמעאל בן קמחית שהיה מחזיק הכף בימינו כמלא חפניו מ"מ זו חמה וזו צוננת שאל"כ לא הוה נקיט לכף בשמאלו דאטו יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא פי' שהכף שבו הקטרת בשמאל והמחתה שבה הגחלים בימין. ולשון הרמב"ם ז"ל שם בפ"ד כבר בארנו שההולכה בשמאל פוסלת בדם הקדשים ובשאר העבודות לפיכך היה מן הדין שיוליך המחתה בשמאלו וכף הקטרת בימינו אבל מפני כובד המחתה ועוד שהיא חמה אינו יכול לסבלה בשמאלו עד הארון לפיכך נוטל המחתה בימינו וכף הקטרת בשמאלו ע"כ כלומ' דאע"ג דבעלמא מדאורייתא בשמאל פוסלת הכא כיון דלא אפשר בהכי אכשר רחמנא:
לבין שני הפרוכות: פי' רש"י ז"ל בפ' שני דייני דאלו הפרכות היו במקדש שני במקום אמה טרקסין שעשה שלמה בבנין ראשון ואנשי הגולה עשו את ההיכל גבוה מאד ולא יכול בנין בעובי אמה להתקיים בגובה כ"כ ולהרחיבו לא יכלו לפי שמקצרים את ההיכל או את קדש הקדשים ועשו שתי פרוכות וביניהן אמה ואותן פרכות נעשו מקדשי בדק הבית ע"כ. ונראה מן המכלול עלה נ"ב וגם משרש פרך דגרסינן פַּרְכִיוֹת וז"ל שם ורז"ל אמרו קבוץ פרכת פרכיות ותלה בחופת בנו פרכיות שחורות חברו אותו כחבור מלכיות או תחתיות וכן אמרו קבוץ פרפרת פרפריות ע"כ:
ר' יוסי אומר לא היתה שם אלא פרכת אחת בלבד: ואצל הכותל הצפוני היה ראשה כפול ופרופה בקרס זהב כלפי החוץ ובו נכנסין לפני לפנים כדקתני מתני' אליבא דרבנן החיצונה פרופה מן הדרום והפנימית מן הצפון ור' יוסי דאמר אין שם אלא אחת פריפתה בצפון היא דבהא לא פליג דכניסתו לתוך חלל בית קדש הקדשים בצפון הוה:
צבר את הקטרת וכו': גמ' תנן במתני' כמ"ד בברייתא צוברה כדי שיהא עשנה שוהה לבוא:
דרך כניסתו: בגמרא ילפי' לה מקרא דכתי' ויבא שלמה הבמה אשר בגבעון לירושלם וכי מה ענין גבעון אצל ירושלם היה לו לכתוב מירושלם או מן הבמה אשר בגבעון לירושלם אלא מקיש יציאתו מגבעון לירושלם לביאתו מירושלם לגבעון מה ביאתו מירושלם לגבעון פניו כלפי במה כדרך ביאתו אף יציאתו מגבעון לירושלם פניו כלפי במה כדרך ביאתו וכתבו תוס' ז"ל אע"ג דביאה דרך אחוריו לאו שמה ביאה כדאמרי' פ' שני דשבועות הנכנס לבית המנוגע אפי' נכנס כולו חוץ מחוטמו טהור מדאיצטרי' והבא אל הבית דרך ביאה אסרה תורה יציאה דרך אחוריו שמה יציאה כדאמרי' הכא דאע"ג דכתי' ויצא אל המזבח יוצא דרך אחוריו כתלמיד הנפטר מרבו עכ"ל ז"ל. והביאו להאי בבא הם ז"ל בפ' ידיעות דף י"ז ובגמ' פ"ק דחולין דף י':
ומתפלל תפלה קצרה: תענית פ"ג דף כ"ד:
שלא להבעית את ישראל: וביד פ"ד דהלכות בית הבחירה סימן ב':
יכין
הוציאו לו: ר"ל הביאו לו לכה"ג מלשכת הכלים את וכו':
את הכף: [לעפפעל] זהב:
ואת המחתה: מלאה קטורת:
וחפן: מהקטורת:
מלא חפניו: מלוא פיסת ב' ידיו:
וכך היתה מדתה: הכף היה כמדת חפניו ממש, דבפנים מחזיר הקטורת מהכף לחפניו ומקטיר:
נטל את המחתה: של גחלים:
ואת הכף בשמאלו: אף שקטורת שבכף חשיב טפי ממחתה לוקח המחתה בימינו, דמרובה וכבדה טפי, ואפילו ר' ישמעאל כוה"ג, שחפינתו טפי משיעור הגחלים. אפ"ה צריך מחתה בימין, מדהיא חמה [ובהא מתורץ רש"י דמ"ו א' ד"ה אפילו, דהוא לכאורה דלא כש"ס יע"ש], ואף דהולכה בשמאל פסולה, זהו בדם אבל בקטורת אינו רק מדרבנן ובלא אפשר לא גזרו:
וביניהן אמה: שבבית ראשון היה בין היכל לק"ק כותל גבוה ל' אמה, כגובה ההיכל ועובי הכותל אמה, ובבית שני עשו ע"פ הנביא גובה ההיכל עד תקרת ההיכל שהיא רצפת העלייה, מ' אמה ומדאי אפשר לעמוד כותל דק כזה בגובה מ', היו צריכין לעשות פרוכת בין ההיכל לק"ק, כמו במשכן ונסתפקו אם קדושת הכותל כלפנים, וא"כ ראוי לתלות הפרוכת לחוץ מאותה אמה, או דקדושתה כלחוץ, וראוי לתלות הפרוכת לפנים מהאמה, לכן עשו ב' פרוכת, א' לפנים מעובי האמה, וא' לחוץ מהאמה:
ר' יוסי אומר לא היתה שם אלא פרוכת אחת בלבד: ס"ל דעובי אותה אמה כלפנים:
החיצונה היתה פרופה: [אנגעהאקט]:
מן הדרום: ת"ק קאמר לה, ור"ל שהפרוכת שהיה על כל פני המערב, מכותל צפון עד דרום, כנפה התחתון שבדרום נאחזת בקרס זהב לאחוריו ונכפל לצד חוץ, שיהיה עומד פתוח שם:
והפנימית מן הצפון: ולא פרפו גם הפנימי לצד דרום שלא יזונו הכהנים שבהיכל עיניהן מק"ק:
מהלך ביניהן: נכנס בפריפת הדרום ומהלך בין הפרוכת:
עד שמגיע לצפון: ר"ל עד פריפת הצפון:
מהלך לשמאלו עם הפרוכת: וימינו לצד הארון:
עד שהוא מגיע לארון: ר"ל מקום ארון, דבבית שני מיירי, ושם לא היה ארון:
נותן את המחתה בין שני הבדים: כבין הבדים:
ונתמלא כל הבית כולו עשן: ר"ל המתין בק"ק עד שנתמלא הבית עשן:
יצא ובא לו בדרך בית כניסתו: ר"ל הולך לאחוריו ופניו לארון:
ומתפלל תפלה קצרה בבית החיצון: ר"ל בק"ק מקום הרוחניות אינו מהראוי שישהה להתפלל על גופניות, רק בהיכל התפלל בקצרה, על שיויי מזג השנה, שהוא סבה לבריאות. ואח"כ שיתקיים מלכותם ושררותם של ישראל, ואח"כ על פרנסתם והצלחתם. ואח"כ על המטר שלא יחסר:
שלא להבעית את ישראל: שיחשבו שמת' דבלא היה הכוה"ג ראוי, או אם הקטיר כצדוקי' [פ"א וז'] היה נדחף מק"ק מת:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת
ראשונים על הפרק: רש"י |
תוספות |
רבינו חננאל |
רבינו אשר |
הריטב"א |
תוספות רי"ד |
תוספות ישנים
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | רש"ש | גבורות ארי