מלאכת שלמה על יומא ה

<< · מלאכת שלמה · על יומא · ה · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

משנה א

הוציאו לו את הכף ואת המחתה:    ביד פ"ד דהלכות עבודת יוה"כ כולה פרקין עד סוף סימן יו"ד ובבבלי וגם בירושלמי פריך מחתה הא תנא ליה בפירקין דלעיל נטל את המחתה ועלה לראש המזבח וחתה וירד ומשני (הגהה ז"ל ה"ר יהוסף ז"ל פי' בתלמוד מחתה דהכא לאו היינו מחתה דלעיל אלא זו המחתה היתה מחתה שבה היה הקטרת ואותה המחתה לא לפני לפנים אלא נטל ממנה מלא חפניו קטרת והניחה שם ונטל את המחתה של האש הנזכר למעלה ע"כ) התם מחתה דגחלים הכא מחתה דקטרת לחפון מתוכה דתניא הוציאו לו כף ריקן מלשכת הכלים ומחתה גדושה של קטרת מלשכת בית אבטינס וחפן מלא חפניו ונתן לתוך הכף ותו פריך בגמ' כף ביום הכפורים למה לי מלא חפניו אמר רחמנא ומשני משום דלא אפשר דהיכי נעביד ניעייל מחתה והדר ניעייל קטרת בחפניו הבאה אחת אמר רחמנא בגחלים וקטרת ולא שתי הבאות דכתיב ולקח מלא המחתה גחלי אש מעל המזבח ומלא חפניו קטרת סמים דקה והביא מבית לפרכת נשקליה לקטרת בחפניו ונחתיה למחתה דגחלים עלה וניעול. כי מטי התם היכי ליעביד נשקליה בשניה ונחתיה למחתה דגחלים השתא לפני מב"ו אין עושין כן לפני ממ"ה הקב"ה על אחת כמה וכמה הלכך לא אפשר וכיון דלא אפשר עבדינן כדאשכחן בנשיאים כף אחת מלאה קטרת:

הגדול לפי גדלו:    בבבלי וירוש' אפי' כבן קמחית שהיתה ידו מחזקת כארבעת קבין:

והקטון לפי קוטנו:    אפי' כבן גמלא שלא היתה ידו מחזקת אלא כשני זתים:

וכך היתה מדתה:    בגמ' בברייתא אמרי' כיצד הוא עושה חפינה שנייה שבפנים מן הבזך לתוך חפניו אוחז את הבזך בראשי אצבעותיו ויש אומרים בשניו לאחר שהניח את המחתה בארץ וידה של בזך כלפי בין זרועותיו ומעלה בשני גודליו ומושך את ידה בגודליו לצד גופו מעט מעט עד שמגיע ראש ידה לבין אצילי ידיו וראש הבזך מגיע לגובה פס ידו וחוזר ומחזירה דרך צדה לתוך חפניו כמי שהיתה וצוברה על הגחלים כדי שיהא עשנה שוהה לבוא וי"א מפזרה כדי שיהא עשנה ממהר לבוא וזו היא אחת מעבודות קשות שבמקדש:

נטל את המחתה בימינו:    לפי שהיא כבדה ואפי' בזמן ששניהם שוין וכמעשה דר' ישמעאל בן קמחית שהיה מחזיק הכף בימינו כמלא חפניו מ"מ זו חמה וזו צוננת שאל"כ לא הוה נקיט לכף בשמאלו דאטו יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא פי' שהכף שבו הקטרת בשמאל והמחתה שבה הגחלים בימין. ולשון הרמב"ם ז"ל שם בפ"ד כבר בארנו שההולכה בשמאל פוסלת בדם הקדשים ובשאר העבודות לפיכך היה מן הדין שיוליך המחתה בשמאלו וכף הקטרת בימינו אבל מפני כובד המחתה ועוד שהיא חמה אינו יכול לסבלה בשמאלו עד הארון לפיכך נוטל המחתה בימינו וכף הקטרת בשמאלו ע"כ כלומ' דאע"ג דבעלמא מדאורייתא בשמאל פוסלת הכא כיון דלא אפשר בהכי אכשר רחמנא:

לבין שני הפרוכות:    פי' רש"י ז"ל בפ' שני דייני דאלו הפרכות היו במקדש שני במקום אמה טרקסין שעשה שלמה בבנין ראשון ואנשי הגולה עשו את ההיכל גבוה מאד ולא יכול בנין בעובי אמה להתקיים בגובה כ"כ ולהרחיבו לא יכלו לפי שמקצרים את ההיכל או את קדש הקדשים ועשו שתי פרוכות וביניהן אמה ואותן פרכות נעשו מקדשי בדק הבית ע"כ. ונראה מן המכלול עלה נ"ב וגם משרש פרך דגרסינן פַּרְכִיוֹת וז"ל שם ורז"ל אמרו קבוץ פרכת פרכיות ותלה בחופת בנו פרכיות שחורות חברו אותו כחבור מלכיות או תחתיות וכן אמרו קבוץ פרפרת פרפריות ע"כ:

ר' יוסי אומר לא היתה שם אלא פרכת אחת בלבד:    ואצל הכותל הצפוני היה ראשה כפול ופרופה בקרס זהב כלפי החוץ ובו נכנסין לפני לפנים כדקתני מתני' אליבא דרבנן החיצונה פרופה מן הדרום והפנימית מן הצפון ור' יוסי דאמר אין שם אלא אחת פריפתה בצפון היא דבהא לא פליג דכניסתו לתוך חלל בית קדש הקדשים בצפון הוה:

צבר את הקטרת וכו':    גמ' תנן במתני' כמ"ד בברייתא צוברה כדי שיהא עשנה שוהה לבוא:

דרך כניסתו:    בגמרא ילפי' לה מקרא דכתי' ויבא שלמה הבמה אשר בגבעון לירושלם וכי מה ענין גבעון אצל ירושלם היה לו לכתוב מירושלם או מן הבמה אשר בגבעון לירושלם אלא מקיש יציאתו מגבעון לירושלם לביאתו מירושלם לגבעון מה ביאתו מירושלם לגבעון פניו כלפי במה כדרך ביאתו אף יציאתו מגבעון לירושלם פניו כלפי במה כדרך ביאתו וכתבו תוס' ז"ל אע"ג דביאה דרך אחוריו לאו שמה ביאה כדאמרי' פ' שני דשבועות הנכנס לבית המנוגע אפי' נכנס כולו חוץ מחוטמו טהור מדאיצטרי' והבא אל הבית דרך ביאה אסרה תורה יציאה דרך אחוריו שמה יציאה כדאמרי' הכא דאע"ג דכתי' ויצא אל המזבח יוצא דרך אחוריו כתלמיד הנפטר מרבו עכ"ל ז"ל. והביאו להאי בבא הם ז"ל בפ' ידיעות דף י"ז ובגמ' פ"ק דחולין דף י':

ומתפלל תפלה קצרה:    תענית פ"ג דף כ"ד:

שלא להבעית את ישראל:    וביד פ"ד דהלכות בית הבחירה סימן ב':

משנה ב

משניטל הארון:    גמ' משנגנז לא קתני אלא משניטל כמ"ד ארון גלה לבבל דתניא ר' אליעזר אומ' ארון גלה לבבל שנאמר לתשובת השנה שלח המלך נבוכדנאצר ויביאהו בבלה עם כלי חמדת בית ה' שהוא הארון ר"ש בן יוחי אומ' ארון גלה לבבל שנאמר ולא יותר דבר אמר ה' אלו עשרת דברים שבו ר' יהודה בן לקיש אומ' ארון במקומו נגנז שנאמר ויאריכו ראשי הבדים מן הקדש על פני הדביר ולא יראו החוצה ויהיו שם עד היום הזה ועולא פליג בגמ' דלא אמ' ר"ש ארון גלה לבבל. ואיתא בפ' זה בורר (סנהדרין דף כ"ו:)

ושתיה היתה נקראת:    תנן כמ"ד מציון נברא העולם דתניא ר' אליעזר אומר עולם מאמצעיתו נברא שנאמר בצקת עפר למוצק ורגבים ידובקו ר' יהושע אומר עולם מן הצדדין נברא שנאמר כי לשלג יאמר הוה ארץ וגשם מטר וגשם מטרות עוזו כלומר מד' צדדין הורידו והגשימו להעשות ארץ ר' יצחק נפחא אמר אבן ירה הקב"ה בים ממנו הושתת העולם שנאמר על מה אדניה הטבעו או מי ירה אבן פנתה וחכמים אומרים מציון נברא העולם שנאמר מזמור לאסף אל אלהים ה' דבר ויקרא ארץ ובתריה כתיב מציון מכלל יופי אלהים הופיע ממנו מוכלל יופיו של עולם. וכתב רד"ק בשרש שות וי"מ והיו שתותיה מדוכאים כי השתות יסודות וכן בדברי רז"ל אבן היתה שם ושתיה היתה נקראת אע"פ שהמלה הזאת מנחי הלמ"ד ועוד אמרו ירדו לשיתין אין מועלין בהן שיתין מחוללין יורדין עד התהום כלם ענינם יסודות ע"כ:

משנה ג

נטל את הדם וכו':    עד סוף סי' ו' ביד פ"ג דהלכות עבודת יום הכפורים סי' ה' ו'. וכתוב בספר לקח טוב פ' אחרי מות וז"ל ולפני הכפרת יזה וכו' האי יזה הוא מיותר אלא שבא ללמד שצריכה ההזאה ראשונה שימנה אותה עם כל א' מאלו השבעה וכך היה מונה אחת אחת ואחת אחת ושתים וכו' ע"כ:

ולא היה מתכוין להזות וכו':    לשון ר"ע ז"ל עד אלא לארץ נופלים. אמר המלקט וכשהוא מזה למעלה מצדד גב ידו למטה ומזה כלפי מעלה וכשהוא מזה השבע למטה מצדד ידו למעלה ומזה למול פניו אחת גבוהה ואחת בנמוך הימנה וכלן נופלות לארץ:

אלא כמצליף:    לא ידעתי לשונו רש"י ז"ל. ובלשון ר"ע ז"ל צריך להגיה כמלקה בשוט הזה וכו'. ואיתה למתני' בפ' ב"ש דזבחים דף ל"ח וכתבו תוס' ז"ל שם בשם הערוך כמצליף כמנגדנא פי' כמכה שמרים ידו ואינו מכה עד שיורד. ירושלמי מצליף כמטבריר פי' שמטה ידו עד טבורו עכ"ל ז"ל. ובקשתיו עוד וכמו שכתבתיו מצאתיו ובתוספת י"ט איני יודע אם נפל טעות סופר או טעות דפוס או חסרון לשון במה שכתב שם ובערוך הביא יודע כמביא למעלה תרגומו יצליף בקורנסא היך גבר דמרים ידוהי ע"כ: והראב"ד ז"ל פי' כמלקה הזה שפעמים הוא מגביה ידו ופעמים שהוא מורידה וכלן במקום אחד כך היה זה למעלה ולמטה בהגבהת יד ובהורדתה וכולן בפני הכפרת וכשהוא נותן למטה מצדד ידו למעלה ע"כ. ובספר קרבן אהרן סוף פרק שלישי דפ' אחרי מות כתב בשם רבינו ירוחם שהדמיון הוא שלמתנה שלמעלה מצדד גב ידו למטה ולמטה מצדד גב ידו למעלה ובזה היה כמלקה שהמלקה מלקה ב' שלישין מאחוריו של נלקה ושליש מלפניו וכשהוא מכה מלפניו גב ידו למטה כדי שתגיע ההכאה על בטנו וכשמכה מאחוריו גב ידו למעלה וכך היה בענין ההזאות שבמתנה אחת מצדד גב ידו למטה ובשבע גב ידו למעלה ע"כ:

אחת אחת ואחת אחת ושתים וכו':    בגמ' אחת מצאתי מוגה הלשון דבגמ' כך מתני' מני ר' יהודה היא דת"ר אחת. אחת ואחת. שתים ואחת. שלש ואחת. ארבע ואחת. חמש ואחת. שש ואחת. שבע ואחת. דברי ר"מ ר' יהודה אומר אחת. אחת ואחת. אחת ושתים. אחת ושלש. אחת וארבע. אחת וחמש. אחת ושש. אחת ושבע. ולא פליגי מר כי אתריה ומר כי אתריה באתריה דר"מ מונין מנין כלל תחלה ואח"כ פרט כגון עשרים ואחת עשרים ושתים ובאתריה דר' יהודה פרט תחלה שתים ועשרים שלש ועשרים. גם בתלמוד הרב בצלאל אשכנזי ז"ל כך הוא מוגה אלא שאין שם מלות מתני' מני ר' יהודה היא ואיתא למתני' פ"ק דיומא דף ט"ו. ומצאתי שכתב ה"ר יהוסף ז"ל ס"א אחת באחת. אחת בשתים וכו':

יצא והניחו:    תוס' פרק כל הפסולין (זבחים דף ל"ד):

משנה ד

שחטו וקבל:    כצ"ל:

והזה ממנו אחת וכו':    גמ' תנא כשהוא מזה אינו מזה על הפרכת אלא כנגד הפרכת א"ר אלעזר ב"ר יוסי אני ראיתיה ברומי והיו עליה כמה טפי דמים של פר ושעיר של יום הכפורים וליכא למיחש דילמא דפר העלם דבר של צבור או של שעירי ע"ז דעבידי כסדרן מלמעלה למטה כמצליף ושל פר העלם דבר של צבור ושעירי ע"ז שלא כסדרן ראה אותן כי הא דתנינן גבי פר העלם ושעירי ע"ז שלא היו נוגעין בפרכת ואם נגעו נגעו:

וכך היה מונה יצא:    ה"ג בקצת ספרים כאן. וכן ג"כ בשתי בבות האחרות ה"ר יהוסף ז"ל:

רבי יהודה אומר לא היה שם אלא כן אחד בלבד:    בגמ' מפריש טעמא משום חולשא דכ"ג לאו אדעתיה למנדע הי דפר והי דשעיר אי הוו תרי כני ואפי' בכתיבה נמי לאו אדעתי' לעיוני בכתיבה ואע"ג דדם הפר סומק ושל שעיר חיור לאו אדעתיה הלכך כי ליכא אלא חד לא מנח האי עד דשקל האי ונמצאו העבודות כסדרן של שעיר אחר פר בפנים ושל פר אחריהם בהיכל ואח"כ של שעיר. וראיתי מה שכתוב בספר תוס' י"ט ולפי הנראה דלא דק שפיר במסקנא:

נטל דם הפר והניח דם השעיר:    מסקנא דמילתא דר' יהודה היא עכ"ל ר"ע ז"ל. אמר המלקט ולרבנן הכי בעי למימר הניח דם השעיר ונטל דם הפר והזה ממנו על הפרכת כנגד הארון מבחוץ מאחר שיש שני כנים:

עירה דם הפר וכו':    גמ' תנן כמ"ד דכשבא ליתן מתנות קרנות מזבח הפנימי מערבין דם הפר בדם שעיר דאתמר ר' יאשיה ור' יונתן חד אמר מערבין וחד אמר אין מערבין ובברייתא פליגי בהדיא ר' יונתן ור' יאשיה ובגמ' מסיק דמתני' ר' יאשיה היא:

משנה ה

ויצא אל המזבח אשר לפני ה' זה מזבח הזהב:    דאילו מזבח החיצון לאו לפני ה' הוא. ועיין בספר קרבן אהרן פ' ויקרא ס"פ ג' דדבורא דחטאות:

התחיל וכו':    תוס' פ' ר' ישמעאל דמנחות ד' ס"ו:

מחטא:    לשון ירידה הוא כדאמרי' במנחות נושא עולה ומתחטא רש"י ז"ל. והכי נמי גרסי' להאי נוטריקון דכנף רננים נעלס"ה בס"פ י"ד דת"כ פ' ויקרא וההא דנעלסה היא מתחטא: ונלע"ד דמשום דלא קתני יורד ומחטא נאד רש"י ז"ל מלפרשו כפשוטו שהוא לשון וטהרו וקדשו:

מהיכן הוא מתחיל וכו':    מתני' לא אתיא אלא לר' יוסי הגלילי אבל ר"ע פליג עליה בברייתא וממקום שר' יוסי הגלילי מתחיל שם ר' עקיבא פוסק מקום שר"ע מתחיל שם ר' יוסי הגלילי פוסק וטעמייהו מפ' בגמרא. וכתוב בספר חן טוב בפ' אחרי מות דף קצ"ג וז"ל בהזאה של חוץ עירה דם הפר לתוך דם השעיר כאילו הכל קרבן אחד הם זה קשור בזה שמי גרם להם עון העגל מכירת יוסף כמו שכתבנו בפ' כי תשא א"כ מצא מין את מינו ונעור ולכן עירה דם הפר לתוך דם השעיר ולהורות שעיקר הכל היה דם השעיר שאם לא מכרו את יוסף לא ירדו מצרימה ולא עשו עגל כמ"ש א"כ דם הפר נבלע בתוך דם השעיר שהוא גרם לעשיית העגל ומה' יצא הדבר של מכירת יוסף כאמור ע"ש עוד:

מהיכן הוא מתחיל:    בת"כ סוף פרק ד' דפ' אחרי מות היא שנויה וע"ש בספר קרבן אהרן:

ר' אליעזר אומר במקומו וכו':    ר' אליעזר גרסי' ביו"ד. ובגמ' מתני' ר' יהודה היא דתניא ר"מ אומר ר' אליעזר אומר במקומו עומד ומחטא ועל כולן היה נותן מלמעלה למטה בזאת שלפניו על כרחו כדי שלא יזוב הדם לתוך בית ידו נותן מלמעלה למטה ובאותן של צדדין נותן כדרך שהתחיל בזו חוץ מאותה שבאלכסון שהיא רחוקה ואם בא למשוך מלמעלה למטה טורח הוא לו להיות כפוף ופושט זרועו עד כלות המתנה אלא משכפף גופו ופושט זרועו מתחיל למטה ונזקף והולך למעלה ר' יהודה אומר ר' אליעזר אומר במקומו עומד ומחטא ועל כולן הוא נותן מלמטה למעלה חוץ מזו שהיתה לפניו שהי' נותן מלמעלה למטה כי היכי דלא נתווסן מאניה. ובנוסחאות רבות נמצא דגרסי' בכל המקומות למעלן בנון למטן בנון:

מקום שהוא מתחיל וכו':    צ"ל ממקום שהוא מתחיל וכו' שם הוא גומר. ועיין במה שכתב מהרי"ק ז"ל בפ"ד דהלכות עיה"כ בשם הרשב"א ז"ל וכבר רמזתיו:

משנה ו

הזה על טהרו של מזבח:    גמ' תניא חנניא אומר בצד צפוני היה נותן כל שבע הזאות דסבר פתח דפרכת בדרום וכי נפיק במערבית דרומית פגע ברישא והתם לא יהיב ברישא חטוי דקרנות משום דכתיב ויצא אל המזבח עד דנפיק מכוליה מזבח דהיינו למזרחית דרומית ויהיב והדר למערבית דרומית לשמאל משום דבהא איחייב למיהב ברישא ומשם למערבית צפונית צפונית מזרחית והתם דגמריה לחטוי שבע הזאות ור' יוסי אומר בצד דרום הוא נותן דסבר פתח בצפון כדקאמר במתני' בריש פירקין לא היתה שם אלא פרכת אחת בלבד וכדמפ' בגמ' ורמזתיו לעיל ריש פירקין הלכך במזרחית צפונית מתחיל ובדרומית מזרחית מסיים והתם יהיב להזאות ודכ"ע מיהא היכא דגמרן מתנות דקרנות התם יהיב על גגו דאמר קרא וטהרו וקדשו במקום שקדשו בקרנותיו שם טהרו בהזאות. ועיין בתשובות הרשב"א ז"ל סימן שפ"ח ושפ"ט וש"צ:

משנה ז

הזה על טהרו:    פ"ק דיומא דף ט"ו ובזבחים פרק ב"ש (זבחים דף ל"ח:)

טהרו:    כמו וכעצם השמים לטוהר פי' על גגו של מזבח שהיה בתחלה מטהרו מדשן שעליו ומגלה את גגו ועל שמטהרו ומייפהו קרי ליה טהרו כדכתב לטוהר:

ושירי הדם היה שופך על יסוד וכו':    דאמר קרא ואת כל דם הפר ישפוך גבי פר כהן משיח ותניא בת"כ הפר לרבות פר יה"כ שיהיו שיריו נשפכין ליסוד אשר פתח אהל מועד זה יסוד מערבי דכי נפיק בההוא פגע ברישא:

ושל מזבח החיצון היה שופך על יסוד דרומי:    הטעם פירשו ר"ע ז"ל בזבחים פרק איזהו מקומן:

אלו ואלו מתערבין וכו':    פ' כל שעה (פסחים דף כ"ב) ופי' שם רש"י ז"ל אלו ואלו שירי דם חטאות הפנימיות הנשפכין על יסוד מערבי של מזבח החיצון ושירי דם חטאות החיצונות הנשפכין על יסוד דרומי יוצאין מן היסוד לרצפה דרך שני נקבים קטנים ומתערבים באמה סילון שהיה עובר בעזרה ויוצאין לנחל קדרון כמו לנחל איתן עמק ע"כ ובתוס' פ' השוחט (חולין דף ל"ג:)

ומועלין בהן:    גמ' ת"ר מועלין בדמים דברי ר"מ ור"ש וחכמים אומרים אין מועלין בהן ע"כ ל"פ אלא מדרבנן דמ"ד מועלין מדרבנן קאמר לשלם קרן אבל מדאורייתא להוסיף חומש לא דאי מדאורייתא לא יצאו מידי מעילה היאך נמכרין לגננים לזבל ונפקא לן בגמ' דאין בו מעילה מן התורה מתלתא קראי חד מינייהו ואני נתתיו לכם שלכם יהא. ורמוזים בפי' ר"ע ז"ל ס"פ כל הבשר ואיתא נמי למתני' בפ' כל הצלמים (עבודה זרה דף מ"ד:)

כל מעשה יום הכפורים:    ר"פ ד' מיתות ובגמ' בברייתא א"ר יהודה אימתי בדברים הנעשים בבגדי לבן בפנים אבל דברים הנעשים בבגדי לבן מבחוץ אם הקדים מעשה לחברו מה שעשה עשוי ר' נחמיה אמר בד"א בדברים הנעשין בבגדי לבן בין מבפנים בין מבחוץ אבל בדברים הנעשים בבגדי זהב מבחוץ מה שעשה עשוי ובגמ' מפ' טעמייהו. ורש"י ז"ל מפ' דבחוץ היינו חוץ מלפני לפנים דהיינו בהיכל אכן הרמב"ם ז"ל מפ' שם ביד ר"פ ד' דהלכות עבודת יוה"כ היינו חוץ להיכל כגון ודוי והגרלה ושפיכת שירים: עוד גרסי' בגמ' א"ר חנינא קטרת שתפנה קודם שחיטה של פר לא עשה כלום ומתני' דקתני אם עד שלא גמר את הניתוח שבפנים נשפך הדם יביא דם אחר ויחזור ויזה בתחלה מבפנים יחזור ויחפון מיבעי ליה ודאי שהרי כבר נקטר הקטרת וזה שוחט פר אלא בקטרת לא קא מיירי ומיהו ודאי צריך להקטיר קטרת אחרת אחר שחיטת פר זה: ופסק הרמב"ם ז"ל להלכה שם רפ"ה: עוד איתא בגמ' אמר עולא שעיר ששחטו קודם מתן דמו של פר לא עשה כלום ומקשו ליה ממתני' דקתני הקדים דם השעיר לדם הפר יחזור ויזה מדם השעיר לאחר דם הפר ואם איתא יחזור וישחוט מיבעי ליה דקס"ד דבמתנות שבפנים קאמר דה"ל שעיר ששחטו קודם מתן דמו של פר ומהדרינן דבמתנות שבהיכל קאמר אבל שחיטת השעיר במקומו היתה לאחר מתן דם הפר בפנים וגם זה פסקו שם להלכה:

שכולן כפרה (כפרה) בפני עצמה:    גמ' בברייתא וכלה מכפר את הקדש זה לפני לפנים על טומאה שאירע שם אהל מועד זה היכל על טומאה שאירעה שם מזבח כמשמעו ומכפר על טומאה שאירעה לאדם במזבח ושהה כשיעור השחתויה שזהו שיעור שהייה למי שנטמא בעזרה מלמד שכולן כפרה בפני עצמה:

ר"א ור"ש אומרים ממקום שפסק משם הוא מתחיל:    פרק ב"ש (זבחים דף מ"ב) ובפ' השוחט והמעלה (זבחים דף ק"י) ואכולהו פליגי בין אמתנות שבפנים בין אהיכל בין אמזבח והכי איתא בהדיא בברייתא בגמ'. עוד בגמ' א"ר יוחנן ושניהם מקרא אחד דרשו מדם חטאת הכפורים אחת בשנה ר"מ דהיינו ת"ק דמתני' סבר כו' והכי נמי פליגי ר"א ור"ש נמי גבי לוג של מצורע בברייתא דת"ק ס"ל דאם נתן מקצת מתנות שבהיכל ונשפך הלוג יביא אחר ויתחיל במתנות ההיכל נתן מקצת מתנות בבהונות ונשפך הלוג יביא לוג אחר ויתחיל בתחלה במתנות בבהונות ור"א ור"ש אומרים ממקום שפסק משם הוא מתחיל וביד פ"ה מהלכות עבודת יוה"כ: