מלאכת שלמה על יומא ו
<< · מלאכת שלמה · על יומא · ו · >>
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
שני שעירי יוה"כ: פ"ה דהלכות עבודת יוה"כ סי' י"ד ט"ו:
שיהו שניהם שוין: מדכתיב שְנֵי ובגמ' מסיק דשני כבשים של תמידין אה"נ דלמצוה בעינן שיהו שניהם שוין דהא מדכתיב כבשים משמע שנים ומה ת"ל שנים אלא ללמד שיהיו שניהם שוין אלא מדהדר וכתב את הכבש האחד וגומר ואת הכבש השני וגו' לימד שאע"פ שאין שוין כשרין וקרא דכתיב שנים איצטריך ללמד ששניהם ישחטו כנגד היום וכדתנן ברפ"ד דמסכת תמיד אבל מוספין של שבת שנאמר בהן שני כבשים ודאי צריך שיהו שניהם שוין לעכובא מדלא הדר כתב בהו אחד לרבות אע"פ שאינם שוין:
אע"פ שאינם שוין כשרים לקח א' היום ואחד למחר כשרים: תימה לע"ד דאמאי לא ערבינהו וליתני הכי אע"פ שאינם שוין או אם לקח אחד היום ואחד למחר כשרים ועל הרמב"ם ז"ל קשה יותר אמאי לא ערבינהו בס"פ בתרא דהלכות עבודת יה"כ ואילו גבי שתי צפורים של מצורע אע"ג דבמשנה לא ערבינהו תנא בפ' בתרא דנגעים הוא ז"ל ערבינהו בספי"א דהלכות טומאת צרעת וצ"ע לע"ד:
ואם משהגריל מת יביא שנים ויגריל עליהם בתחלה: כצ"ל:
ואם של עזאזל מת יאמר זה שעלה עליו: כצ"ל הלשון בפי' ר"ע ז"ל: ומה שפי' הוא ז"ל ושני שבזוג שני הוא שירעה עד שיפול בו מום וכו'. אמר המלקט כרב דמתני' דייקא כותיה דקתני אם של שם מת זה שעלה עליו הגורל לשם יתקיים תחתיו דאינו נותן תמורה אלא לזה שמת ואידך כדקאי קאי בקדושתיה ולא אמרינן ידחה ויפסל ויביא זה תחתיו ודלא כר' יוחנן דס"ל שני שבזוג ראשון ירעה ושני שבזוג שני יקרב דס"ל בעלי חיים נדחין וברייתא דייקא כותיה דקתני שני זה ששנינו עליו ירעה אינו יודע אם שני שבזוג ראשון אם שני שבזוג שני כשהוא אומר יעמד חי ולא שכבר עמד ונדחה על ידי מיתת חברו ועכשיו הוא בא לחזור ולעמוד דיעמד חי עמידה אחת ולא שתי עמידות משמע. ביד פט"ו דהלכות מעשה הקרבנות סימן ד':
והשני ירעה: בפ"ק דשבועות דף י"ב ומוכח התם שהם דברי ר"ש ואיתה נמי בפרק ולד חטאות דתמורה דף כ"ב ודף כ"ג:
שאין חטאת צבור מתה: ירושלמי פ"ק דשקלים וס"פ ולד חטאת דתמורה בדף כ"ד ופירש הרמב"ם ז"ל וידוע כי שעירי יום הכפורים הם חטאת צבור שכן כתיב ומאת עדת בני ישראל יקח שני שעירי עזים לחטאת: ובגמ' דייקי' הא דיחיד כה"ג מתה ולרב דאמר בשני שבזוג שני קתני מתני' דירעה ובראשון שנדחה יתכפר אמאי הא דיחיד תמות אפי' לרבי דפליג בתמורה פ' ולד חטאת גבי מפריש חטאתו ואבדה והפריש אחרת תחתיה ונמצאת הראשונה והרי שתיהן עומדות ואמר רבי מתכפר באחת מהן והשנייה תמות וחכמים אומרים אין חטאת מתה אלא שנמצאת לאחר שכפרו הבעלים אבל נמצאת קודם כפרה ולאחר הפרשה רועה והא אפי' לרבי לא מתה שהרי לא הופרש לתשלומי אבוד שהרי מתחלה היה קיים ראשון ובשביל משתלח שמת הוצרך להביא שנים וכיון דאין ב"ח נדחין מעיקרא אי בעי האי מקריב ואי בעי האי מקריב וה"ל כמפריש שתי חטאות לאחריות שאם יאבד אחד מהן יקריב את חברו ומשני רב סבר לה כר' יוסי דאמר דמצוה בראשון ומעיקרא כי אפרשיה להאי שני אדעתא דאבוד אפרשיה ולא גרע ממפריש לאבוד ומתני' רבי היא והכי אמרי' במסכת תמורה דרב כרבי מוקי לה למתני' והא דר' יוסי מפ' בגמ' דר' יוסי דפסח הוא דתניא המפריש פסחו ואבד והפריש אחר תחתיו ואח"כ נמצא הראשון והרי שניהם עומדים איזה מהם שירצה יקריב דברי חכמים ר' יוסי אומר מצוה בראשון ואם היה שני מובחר ממנו יביאנו וכבר הארכנו פה יותר מדאי: ועיין בספר קרבן אהרן פרק שני דפ' אחרי מות:
ר' יהודה אומר תמות: אשני שבזוג ראשון קאי ובתרתי פליג עלייהו דרבנן דקא אמריתו אין חטאת צבור מתה אני אומר תמות ועוד לא בזה שאמרתם עליו ירעה אני אומר ימות אלא הוא יקרב ובו מתכפר ושני שבזוג ראשון ימות:
ועוד א"ר יהודה נשפך הדם ימות המשתלח: דס"ל ב"ח נדחין ובהא פליגי ר' יהודה ורבנן ורב ס"ל כרבנן וכי קאמר מילתיה דשני שבזוג שני הוא שירעה אליבא דרבנן הוא דקאמר ולר' יוחנן קאי בקושיא מאי ועוד דלדידיה הא רבנן נמי אמרי ראשון ידחה וחנן המצרי ס"ל דאפי' דם בכוס ומת המשתלח לא נדחה הדם אלא מביא שעיר אחר ומזווג לו וכשר הדם למתנותיו וזה ישתלח ור"ש ס"ל בברייתא מת אחד מהם מביא חברו שלא בהגרלה ואיתא בכמה דוכתי חד מינייהו ס"פ בתרא דכריתות:
מת המשתלח: פרק כל הפסולין (זבחים דף ל"ד) ובפ' כל המנחות באות מצה (מנחות דף נ"ט):
בא לו אצל שעיר: השתא הדר תנא למילתיה לאורויי בסדר העבודה וקאמר דלאחר שגמר וכו':
אנא ה' חטאו עוו פשעו: ממה שכתב הרמב"ם ז"ל לעיל פ"ד וז"ל וזה שתמצא כתוב בשלשת הוידויין עון פשעו חטא הוא דעת ר"מ ע"כ נרא' שגם פה גרסי' עוו פשעו חטאו עמך בית ישראל וכן הוא בירוש': ואילו בני אהרן עם קדושיך לא קתני ואפ"ה מוקי לה אביי בגמ' אפי' כר' יהודה דפליגי אדר' שמעון בספ"ק דשבועות ואמר יש להם כפרה בשעיר המשתלח דאטו כהנים לאו בכלל עמך ישראל נינהו:
והכהנים והעם: וכוליה בירוש' ל"ג ליה אף הכא. אכן ה"ר יהוסף ז"ל מחקו כולו אלא ה"ג לפני ה' תטהרו והן עונין אחריו בשכמל"ו וכתב כן מצאתי בכל הספרים דל"ג ליה הכא וכן נ"ל דל"ג ליה אלא בהזכרת השם הראשון בפ' שלישי ותו לא צריך ע"כ:
בתורת משה עבדך לאמר: צריך למחוק מלת לאמר:
מפי כ"ג כורעין ומשתחוין: אית דגרסי מפי כ"ג בקדושה וּבְטָהָרָה כורעין ומשתחוין וביד ס"פ שני דהלכות עבודת יוה"כ ובפ"ד:
מסרו למי שהוא מוליכו וכו': עד סוף הפרק פ"ג דהלכות עיוה"כ סי' ז' ח' ובפ"ד:
הכל כשרין להוליכו: ולא תימא כיון דכפרה כתיב ביה ליבעי כהן: ובגמ' בברייתא יליף לה שנאמר איש להכשיר את הזר עתי שיהא מזומן עתי ואפי' בשבת פי' שאם חלה השעיר מרכיבו על כתפיו עתי ואפי' בטומאה פי' שאפי' נטמא משלחו נכנס לעזרה בטומאה ומקבלו מיד המוסרו לו שבעזרה הוא מוסרו לו:
כהנים גדולים: גרסי' וכן הוא ג"כ שם ביד: אכן ראיתי שה"ר מנחם דילונזאנו ז"ל מחקו:
ערסאלא: מצפורי וישראל היה גרסינן אכן ה"ר יהוסף ז"ל הגיה ערשלא וישראל הי' וכתב שכן מצא בכל הספרים:
וכבש עושין לו מפני הבבליים: פ"ד דהלכות שקלים סי' ח' ובגמ' אמר רבה ב"ב חנא לא בבליים היו אלא אלכסנדריים היו ומתוך ששונאים בני ארץ ישראל את הבבליים היו קורין כל קלי הראש ועושי דבר שלא כהוגן על שמם: תניא א"ר יהודה לא בבליים היו אלא אלכסנדריים היו א"ל ר' יוסי תנוח דעתך שהנחת דעתי:
טול וצא טול וצא: גמר' תנא מה את שהי צפירא דן וחובי דרא סגיאין:
תשעים ריס: מציעא דף ל"ג ס"פ אלו מציאות כתבו תוס' ז"ל דאית דגרסי רוס דשבעה ומחצה רוס עולה אלפים דהוי שיעור מיל: ומה שכתוב בפי' ר"ע ז"ל שהם אלפים פסיעות פחות חמש נראה שמהם שתה וכן כתוב ג"כ בערוך בערך רוס וכתב וזה חסרון החמש אל יקשה בעיניך לפי שלא היה יכול לעשות ריס שהיה עולה החשבון יותר מאלפים ולכן העמידו ברוס ומאתים וששים ושש דהיינו רוס הוי מטחוי קשת ע"כ וכן כתבו תוס' ז"ל ג"כ בפ' לא יחפור (בבא בתרא דף כ"ג) קרוב לזה:
הרי מזון והרי מים: ירוש' ליפות כתו כדי שייטיב לבו אומרים לו כך למה שאין יצר הרע תאב אלא לדבר האסור כהדא ר' מנא סלק למבקרא לר' חנאי דהוה תשיש א"ל צהינא א"ל שתא שבקיה ונחת ליה בתר שעתא סלק לגביה א"ל מה עבדת לההיא להיותך א"ל כדי שרית לי אזלת לה:
חוץ מן האחרון שבהם וכו': גמ' ת"ר עשר סוכות ושנים עשר מילין היו דברי ר"מ ר' יהודה אומר ט' סוכות ועשרה מילין ר' יוסי אומר חמש סוכות ועשרה מילין וכל אחד מלַוֵהוּ יותר ממיל או עד הסוכה ע"י עירוב א"ר יוסי סח לי אלעזר ברי בלשון שחוק על דברי אם ע"י עירוב יכולני לעשות אפי' שתי סוכות ועשרה מילין שיהו בני ירושלם מלוין אותו שני מילין ומסוכה ראשונה יצאו לקראתו שני מילין הרי ד' מילין שאתה יכול להרחיק הסוכה מירושלם וסוכה השניה לסוף ד' מילין של ראשונה ויהו מקצת בני הראשונה מערבין לצד השנייה ומקצת ערבו לצד ירושלם וכן בני השניה מקצתן ערבו לצד הראשונה לצאת לקראתו שני מילין ומקצתן ערבו לצד הצוק ללוותו שני מילין: ומתני' לא אתיא אלא לר"מ דהכי אמרי' בגמ' כמאן אזלא הא דתנן חוץ מן האחרון שבהן שאינו מגיע עמו לצוק אלא עומד מרחוק ורואה את מעשיו כמאן כר"מ דאילו לר' יהודה ור' יוסי אף האחרון מגיע לצוק ע"כ אלא דמתוס' ז"ל מוכח דאסוף ברייתא דלעיל קאי האי כמאן אזלא וגרסי' הא דתניא:
חציו קושר בסלע וחציו בין קרניו: גרסי' פי' המוליכו הוא הקושרו ותניא בברייתא בגמ' בראשונה היו קושרין לשון של זהורית על פתח האולם מבחוץ הלבין היו שמחין לא הלבין היו עצבין ומתביישין התקינו שיהו קושרין על פתח האולם מבפנים ועדיין היו מציצין ורואין הלבין היו שמחין לא הלבין היו עצבין התקינו שיהו קושרין אותו חציו בסלע וחציו בין קרניו:
לא היה מגיע וכו': פ"ק דחולין דף י"א:
עד שנעשה אברים אברים: בגמ' בעינן אותם אברים מה הן בהנאה ופליגי עלה רב ושמואל ובגמ' מפ' טעמייהו:
בא וישב לו וכו': לפי שהוא מעונה וחלש ועוד שירא לעמוד במדבר משתחשך התירו לו:
משיצא חוץ לחומת ירושלם: בברייתא הם דברי ר' יהודה וקאמר יכול משיצא חוץ לחומת העזרה ת"ל לעזאזל אי לעזאזל יכול עד שיגיע לצוק ת"ל והמשלח הא כיצד משיצא חוץ לחומת ירושלם שכבר הוא לצד המדבר ר' יוסי אומר לעזאזל יכבס עד שהגיע לצוק אע"פ שעדיין לא דחפו ר"ש אומר והמשלח את השעיר לעזאזל יכבס בגדיו זורקו בבת ראש ומטמא בגדים דקסבר דחיפחו וזריקתו הוא שלוחו ולכ"ע המשלח הוא דמטמא בגדים ולא השולח את המשלח דהיינו המלוין אותו מירושלם וביד פ"ה דהלכות פרה אדומה סי' ו':
בא לו אצל פר ושעיר וכו': חזר לו התנא לסדרו הראשון שמסדר עבודות כ"ג רש"י ז"ל: ובירוש' אנן תנינן בא לו אצל הפר ושעיר הנשרפים אית תנויי תני בא לי כ"ג לקרות א"ר חנניא קרא מסייע למתני' והמשלח את השעיר לעזאזל יכבס בגדיו מה כתיב אחריו ואת פר החטאת ואת שעיר החטאת:
והקטירן: נתנם במגס כדי להקטירן וכן נמי פירשתי והקטירן דבפסחים ס"פ תמיד נשחט כדכתבי' התם:
קלען כמקלעות: כתב הר"מ דילונזאנו ז"ל בגמרא וירושלמי וב' נכ"י במקלות וכן בסדר עבודה לרי"צ גיאת ע"כ: ובברייתא יליף דהשורפם לא היה מנתחן נתוח בשר עולה אחר הפשט העור אלא עור ע"ג בשר מנתח ושורף ואינו מפשיט:
משיצא חוץ לחומת: ה"ר יהוסף ז"ל מחק מלת חוץ וביד שם פ"ה דהלכות פרה אדומה סימן ה'. ובגמ' בברייתא נפקא לן מחוץ למחנה יתרא דכתיב גבי פר יה"כ דחוץ לשלש מחנות דהיינו עזרה והר הבית וירושלם נשרפים כדילפי' בהקשא דועשה לפר כאשר עשה וכו' דלא נאמר האי חוץ למחנה אלא ללמד על טומאת בגדי' הכתובה אחריה והשורף אותם יכבס בגדיו ולומר לך כיון שיצא חוץ למחנה אחת דהיינו חוץ לחומת העזרה מטמאין בגדים ואף של פר כהן משיח מכאן למד ולדידהו שריפתם בצפונה של ירושלם שכל מעשה חטאת בצפון או בבית הדשן כר' יוסי ור"ש דפליג ואמר משיוצת האור ברובן דריש לאל מחוץ למחנה לג"ש מפרה אדומה מה להלן במזרחה של ירושלם דכתיב בה אל נכח פני אהל מועד אף כאן במזרחה של ירושלם ומה כאן גבי פרים הנשרפין חוץ לשלש מחנות אף שחיטת פרה אדומה חוץ לשלש מחנות:
הגיע שעיר למדבר: כתוב בתוספת י"ט כתב הרב שנאמר ושלח וגו' ואח"כ ואת חלב וגו' וכ"כ רש"י ז"ל ולא דוקא כמ"ש לעיל אלא משום דלעיל תני ליה והקטירן וכו' וכן בכתוב לא נכתב אח"כ ואת חלב וגו' אלא ועשה את עולתו וגו' ואת חלב וגו' וכן פי' רש"י ז"ל בגמ' כיון שהגיע שעיר למדבר נעשית מצותו ומתחיל לקרות הפרשה וכ"כ הרמב"ם ז"ל ויוצא לעזרת הנשים וקורא שם אחר שיגיע שעיר למדבר הרי שאפי' הקריאה לא היתה קודם שהגיע שעיר למדבר ע"כ:
דרכיות היו עושין: פי' הרמב"ם ז"ל מצעות גדולות ע"כ וז"ל רש"י ז"ל דרכאיות בני אדם עומדים מירושלים לצוק בכדי שיראה זה סימנו של זה ומניפין אותן הסמוכין למדבר בסודרין וזה הסמוך לו רואה ומניף גם הוא ורואה חברו הסמוך לירושלם ע"כ ודכוותה אשכחן במכלתא הובא בילקוט בפרשת בשלח על פסוק ויוגד למלך מצרים האוקטורין שלו הגידו לו ויש אומרים דרכיות היו לו וי"א עמלק הגיד לו ע"כ. ואני מצאתי מוגה ומנוקד בשם החכם הה"ר חיים חבר ז"ל דירביות בבי"ת ובנקודת חיר"ק תחת הדלי"ת ובפת"ח תחת הבי"ת: אבל בערוך הביאו בערך דדכאות בשתי דלתין וכאף ופי' שהן מצבות גדולות בנויות בדרך מירושלם ועומדים עליהם אנשים ובידם סודרין וכשמגיע שעיר למדבר מניפין בסודרין אחד לחברו עד שרואין אנשי ירושלם הנפת הסודרין ויודעין שהגיע שעיר למדבר ואז כ"ג קורא בספר תורה ע"כ וגם בירוש' הוא בשתי דלתין וכאף ושם ביד פ"ג דרביות בדלי"ת ורי"ש ובי"ת אמנם מצאתי מוגה שם דותביאות בדלי"ת וי"ו תי"ו בי"ת יו"ד אל"ף וי"ו תי"ו:
ועד בית חדודו: בשני דלתין לשון חדוד דהיינו ההר שהוא זקוף וחדוד והויו אפשר שהוא כנוי לשעיר המשתלח משם ויש גורסין הדורו בדלי"ת ורי"ש. אכן הרמב"ם ז"ל נראה דגריס בית חורון וכן בירוש'. ובערוך גריס חרורו בשני רישין. ובגמ' ש"מ בית חרורו במדבר קאי:
רבי ישמעאל אומר וכו': ס"א אינו כגירסת המשנה שהוא ברייתא ואית דגרסי ועוד א"ר יהודה והלא סימן אחר היה להם וכו' וכן כתב ה"ר יהוסף שמצא בספר אחד אכן בגמ' במשנה גרסי' ר' ישמעאל אומר וכו'. ומ"מ קשיא לי דפליג מאן דהו ר' ישמעאל או ר' יהודה בתרתי חדא דתנא דברייתא דלעיל שכתבתי בסימן ו' קאמר בראשונה וכאן משמע דלעולם היה ועוד דלעיל קתני על פתחו של אולם או מבחוץ או מבפנים וכאן קאמר על פתחו של היכל ודוחק לומר דפתחו של היכל היינו מבפנים דאולם וכ"ש שדוחק לומר שזוהי לשון של זהורית אחרת מלבד הקשורה חציה בסלע וחציה בין קרניו:
שנאמר אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו ואם יאדימו כתולע כצמר יהיו: כך הוגה שנכתב כל הפסוק במשנת החכם הר"ר יהוסף אשכנזי ז"ל כאן וגם בשבת פ' ר' עקיבא ואיני יודע טעם נכון למה שהרי כך יש להביא מרישיה דקרא כמו בסיפיה ושמא משום דמלת כשנים איכא למדרשה לשון שנה מדלא כתיב כשֹנִי בלא מ"ם כמו שכתבתי שם פרק ר' עקיבא סוף סימן ב' אמטו להכי מייתינן ראיה עיקרית מסיפיה דקרא לדעתו ז"ל: