משנה יומא ו ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת יומא · פרק ו · משנה ו | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

מה היה עושה? חולק לשון של זהורית, חציו קשר בסלע וחציו קשר בין שתי קרניו, ודחפו לאחוריויב, והוא מתגלגל ויורד, ולא היה מגיע לחצי ההר, עד שנעשה איברים איברים.

בא וישב לו תחת סוכה אחרונה עד שתחשך.

ומאימתי מטמא בגדים? משיצא חוץ יג לחומת ירושלים.

רבי שמעון אומר: משעת דחייתו לצוק.

משנה מנוקדת

[עריכה]

מֶה הָיָה עוֹשֶׂה? חוֹלֵק לָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית, חֶצְיוֹ קָשַׁר בַּסֶּלַע וְחֶצְיוֹ קָשַׁר בֵּין שְׁתֵּי קַרְנָיו, וּדְחָפוֹ לַאֲחוֹרָיו וְהוּא מִתְגַּלְגֵּל וְיוֹרֵד, וְלֹא הָיָה מַגִּיעַ לַחֲצִי הָהָר, עַד שֶׁנַּעֲשָׂה אֵבָרִים אֵבָרִים. בָּא וְיָשַׁב לוֹ תַּחַת סֻכָּה אַחֲרוֹנָה עַד שֶׁתֶּחֱשַׁךְ. וּמֵאֵימָתַי מְטַמֵּא בְגָדִים? מִשֶּׁיֵּצֵא חוּץ לְחוֹמַת יְרוּשָׁלַיִם. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: מִשְּׁעַת דְּחִיָּתוֹ לַצּוּק.

נוסח הרמב"ם

מה היה עושה חלק לשון של זהורית חצייו קשר בסלע וחצייו קשר בין שתי קרניו ודחפו לאחוריו והוא מתגלגל ויורד לא היה מגיע לחצי ההר עד שהוא נעשה איברים איברים בא וישב לו תחת סוכה האחרונה עד שתחשך מאמתי מטמא בגדים משיצא לחומת ירושלים רבי שמעון אומר משעת דחייתו לצוק.

פירוש הרמב"ם

מה היה עושה חולק לשון של זהורית כו': לא היה קושר הלשון כולו בצוק שמא ילבין קודם דחיית השעיר ויחשבו כי העונות מתכפרין קודם שידחה השעיר. ומה שחייב שלא יקשור אותו כולו בין קרנותיו שמא בשעת דחייתו יכוף ראשו ולא יראה לשון של זהורית אם הלבינה ותחלוש דעתן שיחשבו שהכפרה לא נשלמה ולשון התורה במשלח השעיר שהוא מטמא בגדים אמר יתברך [שם] והמשלח את השעיר לעזאזל יכבס בגדיו. ואין הלכה כרבי שמעון:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

חציו קשר בסלע וחציו קשר בין קרניו - לא היה קושר כל הלשון של זהורית בסלע שמא תלבין מיד קודם דחיפת השעיר, ומשמחת לבון הלשון של זהורית שמראה שכבר נתכפרו העונות ישכח מצות הדחיפה וידמה שכבר נשלמה המצוה מאחר שהלבין הלשון. ולא היה קושר כולה בין קרניו שמא בשעת דחיפה יכוף השעיר ראשו תחת גופו כשיפול לאחוריו ולא יוכל לראות הלשון כשתלבין ויהיו כל ישראל עצבין לפיכך קשר חציה בסלע והיא לא תלבין לחצאין עד שתגמר מלאכת כולה. וכשקושר באחרונה חציה בין קרניו אע"פ שתלבין מיד לא יניח מלדחפו הואיל והוא עסוק בה:

בא וישב לו - חוזר עד סוכה אחרונה. ואע"פ שהיוצא חוץ לתחום אפילו ברשות חכמים אין לו אלא אלפים אמה ממקום שיצא לשם ברשות, לזה התירו לפי שירא לעמוד במדבר משתחשך:

מטמא בגדים - דכתיב (ויקרא י, ו) והמשלח את השעיר לעזאזל יכבס בגדיו:

רבי שמעון אומר כו' - ואין הלכה כר"ש:

פירוש תוספות יום טוב

ודחפו לאחוריו. דכתיב (ויקרא ט"ז) אל ארץ גזירה אין גזירה אלא דבר המתגזר ויורד. ומשום הכי בעינן שיהא צוק דתרווייהו יליף בברייתא מדכתיב גזירה:

בא וישב לו תחת סוכה אחרונה. כתב הר"ב דלזה התירו לפי שירא כו' כ"כ רש"י. ומצינו עוד כיוצא בזה במשנה ג' פ"ד דעירובין דיוצא להציל וכו' ויראים מפני האויבים לאוקמתא חדא כמ"ש שם בס"ד ולפי שבגמ' לא הביאו לההוא אוקמתא ראיה מדהכא. ש"מ דהכא שאני דטפי חששו ליראת המדבר מיראת האויב. להכי שפיר כתב רש"י לזה התירו כו':

משיצא חוץ לחומת ירושלים. דוהמשלח משמע משעה ששילחו כבר לצד המדבר. ור' שמעון דריש והמשלח לעזאזל דחיפתו וזריקתו הוא שילוחו. גמ':

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יב) (על המשנה) לאחוריו. דכתיב אל ארץ גזירה אין גזירה אלא דבר המתגזר ויורד. ומש"ה בעינן שיהא צוק דתרוייהו יליף בברייתא מדכתיב גזירה:

(יג) (על המשנה) חוץ דוהמשלח משמע משעה ששלחו כבר לצד המדבר. ור"ש דריש והמשלח לעזאזל דחיפתו וזריקתו הוא שלוחו גמרא:


פירושים נוספים