משנה יומא ו רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) שני שעירי יום הכיפורים -

מצותן, עד שיהו שוין -

במראה, ובקומה, ובדמים.

ולקיחתן - כאחת.

אף על פי שאינן שוין - כשרים.

לקח -

אחד מהן היום, ואחד למחר - כשרים.

מת אחד מהן -

אם עד שלא הגריל - מת,

יקח זוג לשני.

ואם משהגריל - מת,

יביא שנים,

ויגריל עליהם - כתחילה,

ויאמר:

"אם של שם - מת,

זה שעלה עליו הגורל לשם - יתקיים תחתיו.

ואם של עזאזל - מת,

זה שעלה עליו הגורל לעזאזל - יתקיים תחתיו".

והשני - ירעה עד שיסתאב,

ויימכר - ויפלו דמיו לנדבה,

שאין חטאת הציבור - מתה.

רבי יהודה אומר: תמות.

ועוד אמר רבי יהודה:

נשפך הדם - ימות המשתלח.

מת המשתלח - ישפך הדם.

(ב) בא לו - אצל שעיר המשתלח,

וסמך שתי ידיו עליו - והתוודה.

וכך היה אומר:

"אנא ה' -

עוו, פשעו, וחטאו לפניך - עמך בית ישראל.

אנא ה' -

כפר נא לעוונות, ולפשעים, ולחטאים,

שעוו, ושפשעו, ושחטאו לפניך - עמך בית ישראל.

ככתוב בתורת משה עבדך לאמור:

"כי ביום הזה יכפר עליכם,

לטהר אתכם מכל חטאותיכם,

לפני ה' תטהרו" (ויקרא טז ל)".

והם עונין אחריו:

"ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד".

(ג) מסרו - למי שהוא מוליכו.

והכל - כשרים להוליכו.

אלא, שעשו כהנים גדולים - קבע,

ולא היו מניחין את ישראל - להוליכו.

אמר רבי יוסי:

מעשה, והוליכו ערסלה - מציפורי,

וישראל היה.

(ד) וכבש - עושין לו,

מפני הבבליים - שהיו מתלשין בשיערו,

ואומרין לו: "טול וצא, טול וצא".

יקירי ירושלים,

היו מלווין אותו - עד סוכה הראשונה.

עשר סוכות - מירושלים ועד צוק,

תשעים ריס - שבעה ומחצה לכל מיל.

(ה) על כל סוכה, וסוכה -

אומרין לו: "הרי מזון, והרי מים".

ומלווים אותו - מסוכה, לסוכה,

חוץ - מן האחרון שבהן,

שאינו מגיע לצוק,

אלא עומד מרחוק - ורואה את מעשיו.

(ו) מה היה עושה?

חלק לשון של זהורית -

חציו - קשר בסלע,

וחציו - קשר בין שתי קרניו.

ודחפו - לאחוריו,

והוא מתגלגל - ויורד.

לא היה מגיע - לחצי ההר,

עד שהוא נעשה - איברים, איברים.

בא, וישב לו - תחת סוכה האחרונה,

עד שתחשך.

מאמתי מטמא בגדים?

משיצא - לחומת ירושלים.

רבי שמעון אומר:

משעת דחייתו - לצוק.

(ז) בא לו - אצל הפר, ואצל שעיר הנשרפים -

קרען -

והוציא - את אימוריהן,

ונתנן - במגס,

והקטירן - על גבי המזבח.

קלען - במקלעות,

והוציאן - לבית השריפה.

מאמתי מטמאין בגדים?

משיצאו - לחומת העזרה.

רבי שמעון אומר:

משיצת האור - ברובן.

(ח) אמרו לו - לכוהן גדול:

"הגיע שעיר למדבר".

ומנין היו יודעין - שהגיע שעיר למדבר?

דידביות - היו עושין,

ומניפין - בסודרין,

ויודעים - שהגיע שעיר למדבר.

אמר רבי יהודה:

והלוא סימן גדול - היה להם,

שלשת מילין - מירושלים ועד בית חורון,

הולכים מיל, וחוזרים מיל, ושוהין כדי מיל,

ויודעים - שהגיע שעיר למדבר.

הדף הראשי של משנה יומא ו

משנה יומא, פרק ו':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב