משנה יומא ה ד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת יומא · פרק ה · משנה ד | >>
הביאו לו את השעירטז, שחטו וקיבל במזרק את דמו.
נכנס למקום שנכנס, ועמד במקום שעמד, והיזה ממנו אחת למעלה ושבע למטה, ולא היה מתכוון להזות לא למעלה ולא למטה אלא כמצליף.
וכך היה מונה: אחת, אחת ואחת, אחת ושתים, אחת ושלוש, אחת וארבע, אחת וחמש, אחת ושש, אחת ושבע.
יצא והניחו על כן השני שהיה בהיכל.
רבי יהודה אומר: לא היה שם אלא כן אחד יז בלבד.
נטל דם הפר והניח דם השעיר, והיזה ממנו על הפרוכת שכנגד הארון מבחוץ, אחת למעלה ושבע למטה, ולא היה מתכוון להזות לא למעלה ולא למטה אלא כמצליף.
וכך היה מונה: אחת, אחת ואחת, אחת ושתים, אחת ושלוש, אחת וארבע, אחת וחמש, אחת ושש, אחת ושבע.
נטל דם השעיר והניח דם הפר, והיזה ממנו על הפרוכת שכנגד הארון מבחוץ, אחת למעלה ושבע למטה, ולא היה מתכוון להזות לא למעלה ולא למטה אלא כמצליף.
וכך היה מונה: אחת, אחת ואחת, אחת ושתים, אחת ושלוש, אחת וארבע, אחת וחמש, אחת ושש, אחת ושבע.
עירה דם הפר לתוך דם השעיר, ונתן את המלא בריקן.
משנה מנוקדת
הֵבִיאוּ לוֹ אֶת הַשָּׂעִיר.
- שְׁחָטוֹ וְקִבֵּל בַּמִּזְרָק אֶת דָּמוֹ.
- נִכְנַס לַמָּקוֹם שֶׁנִּכְנַס, וְעָמַד בַּמָּקוֹם שֶׁעָמַד,
- וְהִזָּה מִמֶּנּוּ אַחַת לְמַעְלָה וְשֶׁבַע לְמַטָּה.
- וְלֹא הָיָה מִתְכַּוֵּן לְהַזּוֹת לֹא לְמַעְלָה וְלֹא לְמַטָּה,
- אֶלָּא כְּמַצְלִיף.
- וְכָךְ הָיָה מוֹנֶה:
- אַחַת,
- אַחַת וְאַחַת,
- אַחַת וּשְׁתַּיִם,
- אַחַת וְשָׁלֹש,
- אַחַת וְאַרְבַּע,
- אַחַת וְחָמֵשׁ,
- אַחַת וָשֵׁשׁ,
- אַחַת וָשֶׁבַע.
- יָצָא וְהִנִּיחוֹ עַל כַּן הַשֵּׁנִי שֶׁהָיָה בַּהֵיכָל.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- לֹא הָיָה שָׁם אֶלָא כַּן אֶחָד בִּלְבַד;
- נָטַל דַּם הַפָּר וְהִנִּיחַ דַּם הַשָּׂעִיר.
- וְהִזָּה מִמֶּנּוּ עַל הַפָּרֹכֶת שֶׁכְּנֶגֶד הָאָרוֹן מִבַּחוּץ,
- אַחַת לְמַעְלָה וְשֶׁבַע לְמַטָּה.
- וְלֹא הָיָה מִתְכַּוֵּן לְהַזּוֹת לֹא לְמַעְלָה וְלֹא לְמַטָּה,
- אֶלָּא כְּמַצְלִיף.
- וְכָךְ הָיָה מוֹנֶה:
- אַחַת,
- אַחַת וְאַחַת,
- אַחַת וּשְׁתַּיִם,
- אַחַת וְשָׁלֹש,
- אַחַת וְאַרְבַּע,
- אַחַת וְחָמֵשׁ,
- אַחַת וָשֵׁשׁ,
- אַחַת וָשֶׁבַע.
- נָטַל דַּם הַשָּׂעִיר וְהִנִּיחַ דַּם הַפָּר,
- וְהִזָּה מִמֶּנּוּ עַל הַפָּרֹכֶת שֶׁכְּנֶגֶד הָאָרוֹן מִבַּחוּץ,
- אַחַת לְמַעְלָה וְשֶׁבַע לְמַטָּה.
- וְלֹא הָיָה מִתְכַּוֵּן לְהַזּוֹת לֹא לְמַעְלָה וְלֹא לְמַטָּה,
- אֶלָּא כְּמַצְלִיף.
- וְכָךְ הָיָה מוֹנֶה:
- אַחַת,
- אַחַת וְאַחַת,
- אַחַת וּשְׁתַּיִם,
- אַחַת וְשָׁלֹש,
- אַחַת וְאַרְבַּע,
- אַחַת וְחָמֵשׁ,
- אַחַת וָשֵׁשׁ,
- אַחַת וָשֶׁבַע.
- עֵרָה דַם הַפָּר לְתוֹךְ דַּם הַשָּׂעִיר,
- וְנָתַן אֶת הַמָּלֵא בָּרֵיקָן.
נוסח הרמב"ם
הביאו לו את השעיר -
- שחטו - וקיבל במזרק את דמו.
- נכנס - למקום שנכנס,
- ועמד - במקום שעמד.
- והזה ממנו -
- אחת למעלן - ושבע למטן.
- ולא היה מתכוון להזות,
- לא למעלן, ולא למטן - אלא כמצליף.
- וכך היה מונה -
- אחת, אחת ואחת,
- אחת ושתים, אחת ושלש,
- אחת וארבע, אחת וחמש,
- אחת ושש, אחת ושבע.
- יצא, והניחו - על כן הזהב השני, שהיה בהיכל.
- רבי יהודה אומר:
- לא היה שם - אלא כן אחד בלבד.
- רבי יהודה אומר:
- נטל דם הפר,
- והניח דם השעיר.
- והזה ממנו -
- על הפרוכת - כנגד ארון מבחוץ,
- אחת למעלן - ושבע למטן.
- ולא היה מתכוון להזות,
- לא למעלן, ולא למטן - אלא כמצליף.
- וכך היה מונה -
- אחת, אחת ואחת,
- אחת ושתים, אחת ושלש,
- אחת וארבע, אחת וחמש,
- אחת ושש, אחת ושבע.
- נטל דם השעיר,
- והניח דם הפר.
- והזה ממנו -
- על הפרוכת - שכנגד הארון מבחוץ,
- אחת למעלן - ושבע למטן.
- ולא היה מתכוון להזות,
- לא למעלן ולא למטן - אלא כמצליף.
- וכך היה מונה -
- אחת, אחת ואחת,
- אחת ושתים, אחת ושלש,
- אחת וארבע, אחת וחמש,
- אחת ושש, אחת ושבע.
- עירה דם הפר - לתוך דם השעיר,
- ונתן את המלא - בריקן.
פירוש הרמב"ם
היה שופך דם הפר במזרק שהיה בו דם השעיר, ומחזיר הכל במזרק שהיה בו דם הפר, כדי שיתערבו הדמים עירוב יפה.
והדבר כולו מבואר:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
נטל דם הפר והניח דם השעיר - מסקנא דמלתא דרבי יהודה היא יח, דאמר לא היה שם אלא כן אחד, וצריך ליטול דם הפר תחלה כדי להניח דם השעיר בכן שהיה עליו דם הפר. ואין הלכה כרבי יהודה:
על הפרוכת - דכתיב (ויקרא טז) וכן יעשה לאהל מועד יט:
עירה דם הפר - דכתיב במתנות המזבח (שם) ולקח מדם הפר ומדם השעיר, מדם שניהם יחד:
ונתן את המלא בריקן - וחוזר ומערה מזרק מלא תוך הריקן כדי שיתערבו הדמים יפה יפה:
פירוש תוספות יום טוב
הביאו לו את השעיר. רוצה לומר בין האולם ולמזבח במקום ששחט את פרו כדתנן במשנה ח' פ"ג. ועיין בפירוש הר"ב שם משנה ט' וז"ל הרמב"ם בפרק ד' מהלכות עי"כ ואח"כ יוצא מן ההיכל ושוחט את השעיר:
שחטו וקבל במזרק את דמו. עיין בפרק דלעיל משנה ג' מ"ש שם בס"ד.
רבי יהודה אומר לא היה שם אלא כן אחד. ובגמרא בעינן למימר דטעמיה משום דמחלפי ורבי יהודה לית ליה תקנתא דלכתוב עלייהו הי דפר והי דשעיר. דזימנין דלאו אדעתיה לעיונא בכתבא. ודחו ליה ממשנתינו די"ג שופרות משנה ה' פ"ו דשקלים דתנן וכתוב עליהם כו'. ונראה לי דטעמיה שסובר שלא היה שום צורך בכן שני שיכול לקחת בתחלה אותו הדם המונח קודם שיניח עליו זה שבידו. [אבל בסוף הסוגיא דף נ"ו ע"ב מסקינן דמשום חולשא דכ"ג לאו אדעתיה לעיוניה בכתיבה דאלת"ה בלא כתיבה נמי הא האי חיור והאי סומק אלא משום חולשא כו' ה"נ כו':
נטל דם הפר והניח דם השעיר. פי' הר"ב דמסקנא דמלתא דר' יהודה [היא] וכן פי' הרמב"ם. וכן הוא בסוגיא וטעמו נ"ל דאין לפרש דכרבנן אתיא ויהיה פי' והניח, כלומר לאפוקי שיערה דבסיפא דאם כן לשתוק לגמרי ולא לתני כלל והניח דם השעיר. וכן לקמן לא ליתני והניח דם הפר]:
על הפרוכת. כתב הר"ב דכתיב וכן יעשה לאהל מועד. כשם שמזה לפני ולפנים כך מזה בהיכל. ומה לפני ולפנים אחת למעלה ושבע למטה מדם הפר כך מזה בהיכל. וכשם שלפני ולפנים אחת למעלה ושבע למטה מדם השעיר כך בהיכל. גמרא. ובספר הרמב"ם פרק ג' מהלכות עי"כ (פ"ג מהל' עבודת יום הכפורים ה"ה) כתוב:
- "וחוזר ומזה בהיכל מדם הפר שמנה וכו'. שכך נאמר בדם הפר על הכפורת ולפני הכפורת וחוזר ומזה מדם השעיר כן על הפרוכת כו' שנאמר בדם השעיר ועשה את דמו כאשר עשה לדם הפר".
כך מצאתי בדפוס ישן גם חדש. ודברים מתמיהים הם דקרא דהביא בפר נאמר בשעיר. ועוד דקאי אהזיות דבקדש הקדשים והביאו אדהיכל. וכן נמי הך קרא דהביא בשעיר נאמר בהזיות דקדש הקדשים.
ודאי[1] הוא להגיה דקודם "וחוזר ומזה בהיכל" צ"ל "שנאמר בדם השעיר ועשה את דמו וגו'", ובמקומו כאן נגיה "שנאמר וכן יעשה לאהל מועד". וזה שאמר "שכך נאמר בדם הפר וכו'" -- אין לו מקום כלל וצריך למוחקו מן הספר. ואני מתמיה שהכסף משנה לא העיר בכל זה:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(טז) (על המשנה) השעיר ר"ל בין האולם ולמזבח במקום ששחט את פרו כדתנן במ"ח פ"ג:
(יז) (על המשנה) כן אחד. ובגמרא בעינן למימר דטעמיה משום דמחלפי. ור"י לית ליה תקנתא דלכתוב עליהו הי דפר והי דשעיר ומסיק דמשום חולשא דכהן גדול לאו אדעתיה לעיונא בכתבא דאי לא תימא הכי בלאו הכי נמי האי חיור והאי סומק אלא משום חולשא דכהן גדול:
(יח) (על הברטנורא) כן הוא בסוגיא. וטעמא נ"ל דאין לפרש דכרבנן אתיא ויהיה פירוש יהניח כלומר לאפוקי מוערה דבסיפא. דאם כן לשתוק לגמרי ולא לתני כלל והניח דם השעיר. וכן לקמן לא לתני והניח דם הפר:
(יט) (על הברטנורא) כשם שמזה לפני ולפנים כך מזה בהיכל ומה לפני ולפנים אחת למעלה וז' למטה מדם הפר כך מזה בהיכל וכשם שלפני ולפנים אחת למעלה וז' למטה מדם השעיר כך בהיכל. גמרא:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
שחטו וקבל: כצ"ל:
והזה ממנו אחת וכו': גמ' תנא כשהוא מזה אינו מזה על הפרכת אלא כנגד הפרכת א"ר אלעזר ב"ר יוסי אני ראיתיה ברומי והיו עליה כמה טפי דמים של פר ושעיר של יום הכפורים וליכא למיחש דילמא דפר העלם דבר של צבור או של שעירי ע"ז דעבידי כסדרן מלמעלה למטה כמצליף ושל פר העלם דבר של צבור ושעירי ע"ז שלא כסדרן ראה אותן כי הא דתנינן גבי פר העלם ושעירי ע"ז שלא היו נוגעין בפרכת ואם נגעו נגעו:
וכך היה מונה יצא: ה"ג בקצת ספרים כאן. וכן ג"כ בשתי בבות האחרות ה"ר יהוסף ז"ל:
רבי יהודה אומר לא היה שם אלא כן אחד בלבד: בגמ' מפריש טעמא משום חולשא דכ"ג לאו אדעתיה למנדע הי דפר והי דשעיר אי הוו תרי כני ואפי' בכתיבה נמי לאו אדעתי' לעיוני בכתיבה ואע"ג דדם הפר סומק ושל שעיר חיור לאו אדעתיה הלכך כי ליכא אלא חד לא מנח האי עד דשקל האי ונמצאו העבודות כסדרן של שעיר אחר פר בפנים ושל פר אחריהם בהיכל ואח"כ של שעיר. וראיתי מה שכתוב בספר תוס' י"ט ולפי הנראה דלא דק שפיר במסקנא:
נטל דם הפר והניח דם השעיר: מסקנא דמילתא דר' יהודה היא עכ"ל ר"ע ז"ל. אמר המלקט ולרבנן הכי בעי למימר הניח דם השעיר ונטל דם הפר והזה ממנו על הפרכת כנגד הארון מבחוץ מאחר שיש שני כנים:
עירה דם הפר וכו': גמ' תנן כמ"ד דכשבא ליתן מתנות קרנות מזבח הפנימי מערבין דם הפר בדם שעיר דאתמר ר' יאשיה ור' יונתן חד אמר מערבין וחד אמר אין מערבין ובברייתא פליגי בהדיא ר' יונתן ור' יאשיה ובגמ' מסיק דמתני' ר' יאשיה היא:
תפארת ישראל
יכין
הביאו לו את השעיר: לבין אולם ולמזבח:
והניח דם השעיר: רצונו לומר לרבי יהודה שלא היה רק כן א', נטל וכו' אבל לת"ק א"צ ואפשר דלת"ק אינו רשאי לעשות כן, דאם כן היה צריך ליטל דם הפר בשמאל, ואת"ל יחזיר תחלה דם השעיר לשמאל, למה נטריח היום להכה"ג חנם. וגם יש לחוש שע"י הטלטול מיד ליד ישתפך. ואין לדמות זה למקבל המלא ומחזיר הריקן [פסחים פ"ה מ"ו] התם דמדמושיטין לו צריך לקבלו דאין מעבירין על המצות, [ועי' רמג"א קמ"ז סקי"א]:
שכנגד הארון מבחוץ: כנגד בין הבדים:
ונתן את המלא בריקן: מערה מזרק המלא לתוך הריקן, שיתערבו הדמים יפה:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת
ראשונים על הפרק: רש"י |
תוספות |
רבינו חננאל |
רבינו אשר |
הריטב"א |
תוספות רי"ד |
תוספות ישנים
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | רש"ש | גבורות ארי
- ^ כאן הגהנו. ובדפוס כתוב 'וראי', ולחלופין אולי להגיה 'וראוי' - ויקיעורך