משנה יומא ה ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת יומא · פרק ה · משנה ג | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

נטל את הדם ממי שהיה ממרס בו, נכנס למקום שנכנס, ועמד במקום שעמד, והיזה ממנו אחת למעלה ושבע למטהיד, ולא היה מתכוון להזות לא למעלה ולא למטה אלא כמצליף.

וכך היה מונה: אחת, אחת ואחת, אחת ושתים, אחת ושלוש, אחת וארבע, אחת וחמש, אחת ושש, אחת ושבע.

יצא והניחו על כן הזהב שבהיכל.

משנה מנוקדת

[עריכה]

נָטַל אֶת הַדָּם מִמִּי שֶׁהָיָה מְמָרֵס בּוֹ.

נִכְנַס לַמָּקוֹם שֶׁנִּכְנַס, וְעָמַד בַּמָּקוֹם שֶׁעָמַד,
וְהִזָּה מִמֶּנּוּ אַחַת לְמַעְלָה וְשֶׁבַע לְמַטָּה.
וְלֹא הָיָה מִתְכַּוֵּן לְהַזּוֹת לֹא לְמַעְלָה וְלֹא לְמַטָּה,
אֶלָּא כְּמַצְלִיף.
וְכָךְ הָיָה מוֹנֶה:
  1. אַחַת,
    1. אַחַת וְאַחַת,
    2. אַחַת וּשְׁתַּיִם,
    3. אַחַת וְשָׁלֹש,
    4. אַחַת וְאַרְבַּע,
    5. אַחַת וְחָמֵשׁ,
    6. אַחַת וָשֵׁשׁ,
    7. אַחַת וָשֶׁבַע.
יָצָא וְהִנִּיחוֹ עַל כַּן הַזָּהָב שֶׁבַּהֵיכָל.

נוסח הרמב"ם

נטל את הדם ממי שהוא ממרס בו נכנס למקום שנכנס ועמד במקום שעמד הזה ממנו אחת למעלן ושבע למטן ולא היה מתכוון להזות לא למעלן ולא למטן אלא כמצליף וכך היה מונה אחת אחת ואחת אחת ושתים אחת ושלש אחת וארבע אחת וחמש אחת ושש אחת ושבע יצא והניחו על כן הזהב שהיה בהיכל.


פירוש הרמב"ם

נוטל את הדם ממי שהיה ממרס בו נכנס כו': נכנס במקום שנכנס ענינו למקום שנכנס בקטרת בין בדי הארון והיה מזה מן הדם לפני הארון. כמו שאמר הש"י [שם] על הכפרת ולפני הכפרת:

כמצליף כמי שמלקה בשוט: והיה מחזיר פעמיים מלת אחת כדי שלא יטעה במנין. והיה מונה ההזאה הראשונה מכלל שבע של מטה והש"י אמר [שם] והזה באצבעו והיא ההזאה הראשונה ואח"כ מן הדם באצבעו ז' פעמים כך באה הקבלה וכאילו הוא העיקר:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

למקום שנכנס - בבית קודש הקדשים:

במקום שעמד - בין הבדים:

ולא היה מתכוין להזות לא למעלה - שתהא אחת למעלה בחודה של כפורת העליון והשבע למטה [בעוביה], שהרי לא על הכפורת נוגעים אלא לארץ נופלים:

אלא כמצליף - כמלקה הזה טו שמתחיל בין הכתפים ויורד למטה, כך היה מתכוין שיהיו ח' הזאות הללו בארץ כשורה, זו תחת זו:

אחת ואחת - שאם לא ימנה הזאה ראשונה שלמעלה לעצמה עם כל שבע שלמטה פעמים שיטעה וימנה הזאה ראשונה עם שבע שלמטה, ובהזאה הראשונה שלמטה ימנה שתים. ואין לומר ימנה הזאה שלמעלה עם שבע שלמטה וימנה עד שמנה די"ל מצוה להפסיק מתנות שלמטה מתוך שבעה ולא מתוך שמונה:

פירוש תוספות יום טוב

והזה ממנו אחת למעלה ושבע למטה. דגבי פר כתיב (שם) והזה באצבעו על פני הכפורת קדמה ולפני הכפורת יזה שבע פעמים וגבי שעיר כתיב (ויקרא י"ז) והזה אותו על הכפורת ולפני הכפורת הרי שבפר מפורש דאותן דלפני הכפורת דהיינו דלמטה שבע. ובשעיר מפורש דאותה שעל הכפורת אחת היא דכתיב והזה אותו וחדא משמע. וכתיב נמי (שם) ועשה את דמו כאשר עשה לדם [הפר] מה ת"ל כאשר עשה. שיהיו כל עשייתיו שוות כשם שלמטה בפר שבע כך למטה בשעיר שבע. וכשם שלמעלה בשעיר אחת כך למעלה בפר אחת. גמ':

לא למעלה ולא למטה. דהא אמרן דלמטה דשעיר ילפינן מלמטה דפר וא"כ לא לכתוב כלל גבי שעיר ולפני הכפורת. דסוף סוף גמר ממטה דפר מהיקשא דכאשר עשה. אלא הא דכתיב בשעיר ולפני הכפורת. לאקושי על הכפורת ללפני. מה לפני על הארץ משמע ולא ממש נוגע בכפורת אף על דלא ממש נוגע בכפורת אבל אפכא ליכא למימר דכיון דיליף מעלה דפר ממעלה דשעיר לשתוק מן על הכפורת דגבי פר אלא דאתי לאקושי לפני לעל מה על ממש כו' דההוא על הכפורת דגבי פר לאו מופנה כראב"י דאמר על פני הכפורת קדמה זה בנה אב כל מקום שנאמר פני אינו אלא קדים. גמרא:

כמצליף. פירש הר"ב כמלקה וכו' הכי איתא בגמ'. וכתב רש"י כמצליף לא ידעתי לשונו ע"כ. ובערוך הביא יודע כמביא למעלה (תהלים ע"ד ה') תרגומו יצליף בקורנסא היאך גבר דמרים ידוהי:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יד) (על המשנה) אחד למעלה ושבע למטה. דנבי פר כתיב והזה כו' על פני כו' ולפני הכפורת יזה שבע פעמים דגבי שעיר כתיב והזה אותו על הכפורת ולפני הכפורת הרי שבפר מפורש דאותן דלפני הכפורת דהיינו למטה שבע. ובשעיר מפורש דאותה שעל הכפורת אחת הוא דכתיב והזה אותו וחדא משמע. וכתיב נמי ועשה את דמו כאשר עשה לדם הפר. מה ת"ל כאשר עשה שיהיו כל עשיותיו שוות כשם שלמטה בפר שבע כך למטה בשעיר שבע. וכשם שלמעלה בשעיר אחד כך למעלה בפר אחת. גמרא:

(טו) (על הברטנורא) וכתב רש"י כמצליף לא ידעתי לשונו. ובערוך הביא יודע כמביא למעלה תרגומו יצליף בקורנסא היאך גבר דמרים ידוהי:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

נטל את הדם וכו':    עד סוף סי' ו' ביד פ"ג דהלכות עבודת יום הכפורים סי' ה' ו'. וכתוב בספר לקח טוב פ' אחרי מות וז"ל ולפני הכפרת יזה וכו' האי יזה הוא מיותר אלא שבא ללמד שצריכה ההזאה ראשונה שימנה אותה עם כל א' מאלו השבעה וכך היה מונה אחת אחת ואחת אחת ושתים וכו' ע"כ:

ולא היה מתכוין להזות וכו':    לשון ר"ע ז"ל עד אלא לארץ נופלים. אמר המלקט וכשהוא מזה למעלה מצדד גב ידו למטה ומזה כלפי מעלה וכשהוא מזה השבע למטה מצדד ידו למעלה ומזה למול פניו אחת גבוהה ואחת בנמוך הימנה וכלן נופלות לארץ:

אלא כמצליף:    לא ידעתי לשונו רש"י ז"ל. ובלשון ר"ע ז"ל צריך להגיה כמלקה בשוט הזה וכו'. ואיתה למתני' בפ' ב"ש דזבחים דף ל"ח וכתבו תוס' ז"ל שם בשם הערוך כמצליף כמנגדנא פי' כמכה שמרים ידו ואינו מכה עד שיורד. ירושלמי מצליף כמטבריר פי' שמטה ידו עד טבורו עכ"ל ז"ל. ובקשתיו עוד וכמו שכתבתיו מצאתיו ובתוספת י"ט איני יודע אם נפל טעות סופר או טעות דפוס או חסרון לשון במה שכתב שם ובערוך הביא יודע כמביא למעלה תרגומו יצליף בקורנסא היך גבר דמרים ידוהי ע"כ: והראב"ד ז"ל פי' כמלקה הזה שפעמים הוא מגביה ידו ופעמים שהוא מורידה וכלן במקום אחד כך היה זה למעלה ולמטה בהגבהת יד ובהורדתה וכולן בפני הכפרת וכשהוא נותן למטה מצדד ידו למעלה ע"כ. ובספר קרבן אהרן סוף פרק שלישי דפ' אחרי מות כתב בשם רבינו ירוחם שהדמיון הוא שלמתנה שלמעלה מצדד גב ידו למטה ולמטה מצדד גב ידו למעלה ובזה היה כמלקה שהמלקה מלקה ב' שלישין מאחוריו של נלקה ושליש מלפניו וכשהוא מכה מלפניו גב ידו למטה כדי שתגיע ההכאה על בטנו וכשמכה מאחוריו גב ידו למעלה וכך היה בענין ההזאות שבמתנה אחת מצדד גב ידו למטה ובשבע גב ידו למעלה ע"כ:

אחת אחת ואחת אחת ושתים וכו':    בגמ' אחת מצאתי מוגה הלשון דבגמ' כך מתני' מני ר' יהודה היא דת"ר אחת. אחת ואחת. שתים ואחת. שלש ואחת. ארבע ואחת. חמש ואחת. שש ואחת. שבע ואחת. דברי ר"מ ר' יהודה אומר אחת. אחת ואחת. אחת ושתים. אחת ושלש. אחת וארבע. אחת וחמש. אחת ושש. אחת ושבע. ולא פליגי מר כי אתריה ומר כי אתריה באתריה דר"מ מונין מנין כלל תחלה ואח"כ פרט כגון עשרים ואחת עשרים ושתים ובאתריה דר' יהודה פרט תחלה שתים ועשרים שלש ועשרים. גם בתלמוד הרב בצלאל אשכנזי ז"ל כך הוא מוגה אלא שאין שם מלות מתני' מני ר' יהודה היא ואיתא למתני' פ"ק דיומא דף ט"ו. ומצאתי שכתב ה"ר יהוסף ז"ל ס"א אחת באחת. אחת בשתים וכו':

יצא והניחו:    תוס' פרק כל הפסולין (זבחים דף ל"ד):

תפארת ישראל

יכין

נכנס למקום שנכנס:    בק"ק:

ועמד במקום שעמד:    בין הבדים:

ולא למטה:    ר"ל לא שיזה א' למעלה בחוד הכפורת וז' למטה על עוביה, רק על הארץ נופלים כולן ולא נגעו בכפורת:

אלא כמצליף:    ר"ל כמכה בשבט, שכשמרים ידו מתחלה גב ידו למטה, ואח"כ למעלה. ה"נ בהזאה שלמעלה גב ידו למטה, ובז' שלמטה גב ידו למעלה:

אחת ואחת:    דצריך למנות הא' שלמעלה עם כל א' מז' שלמטה, שלא יטעה לצרפם עם ז' שלמטה. ואי"ל נתקן שימנה ח'. יש לומר מצוה להפסיק במניינו בין מניין א' שלמעלה, למניין ז' שלמטה:

יצא והניחו על כן:    [געשטעלל]:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים