משנה חולין ד
חולין פרק ד', ב: משנה • תוספתא • בבלי
<< • משנה • סדר קדשים • מסכת חולין • פרק רביעי ("בהמה שהיא") • >>
פרקי מסכת חולין: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב
משנה א • משנה ב • משנה ג • משנה ד • משנה ה • משנה ו • משנה ז •
נוסח הרמב"ם • מנוקד • מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
בהמה המקשה לילד והוציא העובר את ידו והחזירה -- מותר באכילה. הוציא את ראשו, אף על פי שהחזירו, הרי זה כילוד.
חותך מעובר שבמעיה -- מותר באכילה. מן הטחול ומן הכליות -- אסור באכילה.
זה הכלל, כל דבר שהוא גופה, אסור. שאינו גופה, מותר.
המבכרת המקשה לילד -- מחתך אבר אבר ומשליך לכלבים.
יצא רובו -- הרי זה יקבר, ונפטרה מן הבכורה.
בהמה שמת עוברה בתוך מעיה והושיט הרועה את ידו ונגע בו, בין בבהמה טמאה, בין בבהמה טהורה, טהור.
רבי יוסי הגלילי אומר, בטמאה - טמא, ובטהורה - טהור.
האשה שמת ולדה בתוך מעיה ופשטה חיה את ידה ונגעה בו -- החיה טמאה טומאת שבעה, והאשה טהורה עד שיצא הולד.
בהמה המקשה לילד והוציא עובר את ידו וחתכה, ואחר כך שחט את אמו -- הבשר טהור.
שחט את אמו ואחר כך חתכה -- הבשר מגע נבלה, דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים, מגע טריפה שחוטה. מה מצינו בטריפה ששחיטתה מטהרתה, אף שחיטת בהמה תטהר את האבר.
- אמר להם רבי מאיר, לא אם טהרה שחיטת טריפה אותה דבר שגופה, תטהר את האבר דבר שאינו גופה.
- מנין לטריפה ששחיטתה מטהרתה? בהמה טמאה אסורה באכילה, אף טריפה אסורה באכילה. מה בהמה טמאה אין שחיטתה מטהרתה, אף טריפה לא תטהרנה שחיטתה!
- לא! אם אמרת בבהמה טמאה -- שלא היתה לה שעת הכושר, תאמר בטריפה -- שהיתה לה שעת הכושר!
- טול לך מה שהבאת! הרי שנולדה טריפה מן הבטן מנין?
- לא! אם אמרת בבהמה טמאה -- שכן אין במינה שחיטה, תאמר בטריפה שיש במינה שחיטה?! בן שמונה חי, אין שחיטתו מטהרתו, לפי שאין במינו שחיטה.
השוחט את הבהמה ומצא בה בן שמונה חי או מת, או בן תשעה מת -- קורעו ומוציא את דמו.
מצא בן תשעה חי --
- טעון שחיטה, וחייב באותו ואת בנו, דברי רבי מאיר.
- וחכמים אומרים, שחיטת אמו מטהרתו.
- רבי שמעון שזורי אומר, אפילו בן שמונה שנים וחורש בשדה -- שחיטת אמו מטהרתו.
קרעה ומצא בה בן תשעה חי -- טעון שחיטה, לפי שלא נשחטה אמו.
בהמה שנחתכו רגליה, מן הארכובה ולמטה -- כשרה; מן הארכובה ולמעלה -- פסולה. וכן שניטל צומת הגידין.
נשבר העצם, אם רוב הבשר קיים, שחיטתו מטהרתו. ואם לאו, אין שחיטתו מטהרתו.
השוחט את הבהמה ומצא בה שליא -- נפש היפה תאכלנה, ואינה מטמאה לא טומאת אוכלין ולא טומאת נבלות.
חישב עליה -- מטמאה טומאת אוכלין אבל לא טומאת נבלות.
שליא שיצתה מקצתה -- אסורה באכילה. סימן ולד באשה, וסימן ולד בבהמה.
המבכרת שהפילה שליא -- ישליכנה לכלבים. ובמוקדשין -- תקבר. ואין קוברין אותה בפרשת דרכים, ואין תולין אותה באילן, מפני דרכי האמורי.
- וְהוֹצִיא הָעֻבָּר אֶת יָדוֹ, וְהֶחֱזִירָהּ,
- מֻתָּר בַּאֲכִילָה.
- וְהוֹצִיא הָעֻבָּר אֶת יָדוֹ, וְהֶחֱזִירָהּ,
- הוֹצִיא אֶת רֹאשׁוֹ,
- אַף עַל פִּי שֶׁהֱחֱזִירוֹ,
- הֲרֵי זֶה כְּיָלוּד.
- אַף עַל פִּי שֶׁהֱחֱזִירוֹ,
- חוֹתֵךְ מֵעֻבָּר שֶׁבְּמֵעֶיהָ,
- מֻתָּר בַּאֲכִילָה;
- מִן הַטְּחוֹל וּמִן הַכְּלָיוֹת,
- אָסוּר בַּאֲכִילָה.
- זֶה הַכְּלָל:
- כָּל דָּבָר שֶׁהוּא גּוּפָהּ, אָסוּר;
- שֶׁאֵינוֹ גוּפָהּ, מֻתָּר:
- מְחַתֵּךְ אֵבֶר אֵבֶר,
- וּמַשְׁלִיךְ לַכְּלָבִים.
- מְחַתֵּךְ אֵבֶר אֵבֶר,
- יָצָא רֻבּוֹ,
- הֲרֵי זֶה יִקָּבֵר,
- וְנִפְטְרָה מִן הַבְּכוֹרָה:
- הֲרֵי זֶה יִקָּבֵר,
- וְהוֹשִׁיט הָרוֹעֶה אֶת יָדוֹ וְנָגַע בּוֹ,
- בֵּין בִּבְהֵמָה טְמֵאָה,
- בֵּין בִּבְהֵמָה טְהוֹרָה,
- טָהוֹר.
- רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר:
- בִּטְמֵאָה, טָמֵא;
- וּבִטְהוֹרָה, טָהוֹר.
- הָאִשָּׁה שֶׁמֵּת וְלָדָהּ בְּתוֹךְ מֵעֶיהָ,
- וּפָשְׁטָה חַיָּה אֶת יָדָהּ וְנָגְעָה בּוֹ,
- הַחַיָּה טְמֵאָה טֻמְאַת שִׁבְעָה,
- וְהָאִשָּׁה טְהוֹרָה,
- עַד שֶׁיֵּצֵא הַוָּלָד:
- וְהוֹצִיא עֻבָּר אֶת יָדוֹ וַחֲתָכָהּ,
- וְאַחַר כָּךְ שָׁחַט אֶת אִמּוֹ,
- הַבָּשָׂר טָהוֹר.
- שָׁחַט אֶת אִמּוֹ וְאַחַר כָּךְ חֲתָכָהּ,
- הַבָּשָׂר מַגַּע נְבֵלָה,
- דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
- הַבָּשָׂר מַגַּע נְבֵלָה,
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,
- מַגַּע טְרֵפָה שְׁחוּטָה;
- מַה מָּצִינוּ בִּטְרֵפָה, שֶׁשְּׁחִיטָתָהּ מְטַהֲרַתָּה,
- אַף שְׁחִיטַת בְּהֵמָה תְּטַהֵר אֶת הָאֵבֶר.
- אָמַר לָהֶם רַבִּי מֵאִיר:
- לֹא;
- אִם טִהֲרָה שְׁחִיטַת טְרֵפָה אוֹתָהּ, דָּבָר שֶׁגּוּפָהּ,
- תְּטַהֵר אֶת הָאֵבֶר, דָּבָר שֶׁאֵינוֹ גוּפָהּ?
- מִנַּיִן לִטְרֵפָה שֶׁשְּׁחִיטָתָהּ מְטַהֲרַתָּה?
- בְּהֵמָה טְמֵאָה אֲסוּרָה בַּאֲכִילָה,
- אַף טְרֵפָה אֲסוּרָה בַּאֲכִילָה;
- מַה בְּהֵמָה טְמֵאָה, אֵין שְׁחִיטָתָהּ מְטַהֲרַתָּה,
- אַף טְרֵפָה, לֹא תְּטַהֲרֶנָּה שְׁחִיטָתָהּ!
- לֹא;
- אִם אָמַרְתָּ בִּבְהֵמָה טְמֵאָה,
- שֶׁלֹּא הָיְתָה לָהּ שְׁעַת הַכֹּשֶׁר,
- תֹּאמַר בִּטְרֵפָה,
- שֶׁהָיְתָה לָהּ שְׁעַת הַכֹּשֶׁר?
- טֹל לְךָ מַה שֶּׁהֵבֵאתָ;
- הֲרֵי שֶׁנּוֹלְדָה טְרֵפָה מִן הַבֶּטֶן, מִנַּיִן?
- לֹא;
- אִם אָמַרְתָּ בִּבְהֵמָה טְמֵאָה,
- שֶׁכֵּן אֵין בְּמִינָהּ שְׁחִיטָה,
- תֹּאמַר בִּטְרֵפָה,
- שֶׁיֵּשׁ בְּמִינָהּ שְׁחִיטָה?
- בֶּן שְׁמוֹנָה חַי,
- אֵין שְׁחִיטָתוֹ מְטַהֲרַתּוּ,
- לְפִי שֶׁאֵין בְּמִינוֹ שְׁחִיטָה:
- וּמָצָא בָּהּ בֶּן שְׁמוֹנָה חַי אוֹ מֵת,
- אוֹ בֶּן תִּשְׁעָה מֵת,
- קוֹרְעוֹ וּמוֹצִיא אֶת דָּמוֹ.
- מָצָא בֶּן תִּשְׁעָה חַי,
- טָעוּן שְׁחִיטָה,
- וְחַיָּב בְּאוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ,
- דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר;
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
- שְׁחִיטַת אִמּוֹ מְטַהֲרַתּוּ.
- רַבִּי שִׁמְעוֹן שְׁזוֹרִי אוֹמֵר:
- אֲפִלּוּ בֶּן שְׁמוֹנֶה שָׁנִים וְחוֹרֵשׁ בַּשָּׂדֶה,
- שְׁחִיטַת אִמּוֹ מְטַהֲרַתּוּ.
- אֲפִלּוּ בֶּן שְׁמוֹנֶה שָׁנִים וְחוֹרֵשׁ בַּשָּׂדֶה,
- קְרָעָהּ וּמָצָא בָּהּ בֶּן תִּשְׁעָה חַי,
- טָעוּן שְׁחִיטָה,
- לְפִי שֶׁלֹּא נִשְׁחֲטָה אִמּוֹ:
- טָעוּן שְׁחִיטָה,
- מִן הָאַרְכּוּבָה וּלְמַטָּה,
- כְּשֵׁרָה;
- מִן הָאַרְכּוּבָה וּלְמַעְלָה,
- פְּסוּלָה.
- מִן הָאַרְכּוּבָה וּלְמַטָּה,
- וְכֵן שֶׁנִּטַּל צֹמֶת הַגִּידִין.
- נִשְׁבַּר הָעֶצֶם,
- אִם רֹב הַבָּשָׂר קַיָּם,
- שְׁחִיטָתוֹ מְטַהֲרַתּוּ;
- וְאִם לָאו,
- אֵין שְׁחִיטָתוֹ מְטַהֲרַתּוּ:
- אִם רֹב הַבָּשָׂר קַיָּם,
- וּמָצָא בָּהּ שִׁלְיָא,
- נֶפֶשׁ הַיָּפָה תֹּאכְלֶנָּה;
- וְאֵינָהּ מְטַמְּאָה,
- לֹא טֻמְאַת אֳכָלִין,
- וְלֹא טֻמְאַת נְבֵלוֹת.
- חִשֵּׁב עָלֶיהָ,
- מְטַמְּאָה טֻמְאַת אֳכָלִין,
- אֲבָל לֹא טֻמְאַת נְבֵלוֹת.
- שִׁלְיָא שֶׁיָּצְתָה מִקְצָתָהּ,
- אֲסוּרָה בַּאֲכִילָה.
- סִימַן וָלָד בָּאִשָּׁה,
- וְסִימַן וָלָד בַּבְּהֵמָה.
- הַמְּבַכֶּרֶת שֶׁהִפִּילָה שִׁלְיָא,
- יַשְׁלִיכֶנָּה לִכְלָבִים;
- וּבְמֻקְדָשִׁין,
- תִּקָּבֵר.
- וְאֵין קוֹבְרִין אוֹתָהּ בְּפָרָשַׁת דְּרָכִים,
- וְאֵין תּוֹלִין אוֹתָהּ בָּאִילָן,
- מִפְּנֵי דַּרְכֵי הָאֱמוֹרִי:
נוסח הרמב"ם
(א) בהמה שהיא מקשה לילד,
- והוציא העובר את ידו, והחזירה - מותר.
- הוציא את ראשו, אף על פי שהחזירו - הרי זה כילוד.
- חותך מן העובר במעיה - מותר באכילה.
- מן הטחול, ומן הכליות - אסור באכילה.
- זה הכלל -
- דבר שהוא גופה - אסור,
- ודבר שאינו גופה - מותר.
(ב) מבכרת שהיא מקשה לילד -
- מחתך אבר, אבר - ומשליך לכלבים.
- יצא רובו - הרי זה יקבר, ונפטרה מן הבכורה.
(ג) בהמה שמת עוברה בתוך מעיה -
- והושיט הרועה את ידו, ונגע בו -
- בין בבהמה טמאה, ובין בבהמה טהורה - טהור.
- רבי יוסי הגלילי אומר: בטמאה טמא, ובטהורה טהור.
- והושיט הרועה את ידו, ונגע בו -
- וכן האשה שמת ולדה בתוך מעיה -
- והושיטה החיה את ידה, ונגעה בו -
- החיה - טמאה טומאת שבעה,
- והאשה - טהורה, עד שיצא הוולד.
- והושיטה החיה את ידה, ונגעה בו -
(ד) בהמה המקשה לילד -
- והוציא העובר את ידו, וחתכה -
- ואחר כך שחט את אימו - הבשר טהור.
- שחט את אימו, ואחר כך חתכה -
- הבשר מגע נבילה - דברי רבי מאיר.
- וחכמים אומרין: מגע טריפה שחוטה -
- מה מצינו בטריפה - ששחיטתה מטהרתה,
- אף שחיטת בהמה - תטהר את העובר.
- אמר להם רבי מאיר: לא,
- אם טיהרה שחיטת טריפה אותה - בדבר שהוא גופה,
- תטהר את העובר - בדבר שאינו גופה?
- ומנין לטריפה ששחיטתה מטהרתה?
- בהמה טמאה אסורה באכילה, וטריפה אסורה באכילה,
- מה בהמה טמאה - אין שחיטתה מטהרתה,
- אף טריפה - לא תטהרנה שחיטתה.
- אמרו לו: לא,
- אם אמרת בבהמה טמאה - שלא היתה לה שעת הכושר,
- תאמר בטריפה - שהיתה לה שעת הכושר?
- טול לך מה שהבאת,
- הרי שנולדה טריפה מן הבטן מנין?
- לא, אם אמרת בבהמה טמאה - שאין למינה שחיטה,
- תאמר בטריפה - שיש למינה שחיטה?
- והוציא העובר את ידו, וחתכה -
- בן שמונה חי - אין שחיטתה מטהרתו,
- לפי שאין למינו שחיטה.
(ה) השוחט את הבהמה -
- ומצא בה בן שמונה חי, או מת,
- או בן תשעה מת - קורעו, ומוציא את דמו.
- מצא בה בן תשעה חי -
- טעון שחיטה, וחייב משום "אותו ואת בנו" (ויקרא כב כח) - דברי רבי מאיר.
- וחכמים אומרין: שחיטת אימו מטהרתו.
- ורבי שמעון שזורי אומר:
- אפילו הוא בן חמש שנים, והוא חורש בשדה - שחיטת אימו מטהרתו.
- קרעה, ומצא בה בן תשעה חי -
- טעון שחיטה - לפי שלא נשחטה אימו.
(ו) בהמה שנחתכו רגליה -
- מן הארכובה ולמטן - כשרה,
- מן הארכובה ולמעלן - פסולה.
- וכן, שניטל צומת הגידים.
- נשבר העצם -
- אם רוב הבשר קיים - שחיטתה מטהרתו,
- ואם אין רוב הבשר קיים - אין שחיטתה מטהרתו.
(ז) השוחט את הבהמה -
- ומצא בה שליה - הנפש היפה תאכל,
- ואינה מיטמאה טומאת אוכלין, אף לא טומאת נבילות.
- חשב עליה - מיטמאה טומאת אוכלים, אבל לא טומאת נבילות.
- ומצא בה שליה - הנפש היפה תאכל,
- שליה שיצאת מקצתה - אסורה באכילה,
- כסימן הוולד באשה - כך סימן הוולד בבהמה.
- מבכרת שהפילה שליה - ישליכנה לכלבים.
- ובמוקדשין - תיקבר,
- אין קוברין אותה בפרשת דרכים,
- ואין תולין אותה באילן - מפני דרכי האמורי.
- ובמוקדשין - תיקבר,
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- ביאור הרב שטיינזלץ על המשנה
משנה חולין, פרק ד':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב