משנה בבא מציעא ח ח
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת בבא מציעא · פרק ח · משנה ח | >>
המשכיר בית לחברו לשנה, נתעברה השנה, נתעברה לשוכר.
השכיר לו לחדשיםל, נתעברה השנה, נתעברה למשכיר.
מעשה בצפורי באחד ששכר מרחץ מחבירו בשנים עשר זהב לשנה, מדינר זהב לחדש, ובא מעשה לפני רבן שמעון בן גמליאל ולפני רבי יוסי, ואמרו יחלוקו את חדש העבור.
הַמַּשְׂכִּיר בַּיִת לַחֲבֵרוֹ לְשָׁנָה,
- נִתְעַבְּרָה הַשָּׁנָה,
- נִתְעַבְּרָה לַשּׂוֹכֵר.
- נִתְעַבְּרָה הַשָּׁנָה,
- הִשְׂכִּיר לוֹ לָחֳדָשִׁים,
- נִתְעַבְּרָה הַשָּׁנָה,
- נִתְעַבְּרָה לַמַּשְׂכִּיר.
- נִתְעַבְּרָה הַשָּׁנָה,
- מַעֲשֶׂה בְּצִפּוֹרִי,
- בְּאֶחָד שֶׁשָּׂכַר מֶרְחָץ מֵחֲבֵרוֹ
- בִּשְׁנֵים עָשָׂר זָהָב לְשָׁנָה,
- מִדִּינַר זָהָב לְחֹדֶשׁ,
- וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַמְלִיאֵל וְלִפְנֵי רַבִּי יוֹסֵי,
- וְאָמְרוּ: יַחְלְקוּ אֶת חֹדֶשׁ הָעִבּוּר:
המשכיר בית לחברו - לשנה,
- נתעברה השנה - נתעברה לשוכר.
- השכיר לו - לחודשים,
- ונתעברה השנה - נתעברה למשכיר.
- מעשה בציפורין,
- באחד ששכר מרחץ לחברו,
- בשנים עשר זהב - לשנה,
- בדינר זהב - לחודש,
- ובא מעשה, לפני רבן שמעון בן גמליאל, ולפני רבי יוסי,
- ואמרו: יחלקו - את חודש העיבור.
אין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל, ולא כרבי יוסי.
אלא כל זמן שאמר דינר לחדש ואפילו אמר כך וכך לשנה כולו למשכיר, לפי שעיקר אצלנו הכל הולך אחר הפחות שבלשונות וקרקע בחזקת בעליה קיימת, לפיכך אמרו כולו למשכיר על איזה עניין שיהיה:
נתעברה לשוכר - לא ירבה לו שכר חודש, שהעיבור בכלל שנה:
מעשה בצפורי - בגמרא פריך, מעשה לסתור, דהא רישא תנא או כולה דשוכר או כולה דמשכיר, ומייתי מעשה דיחלוקו. ומשני, חסורי מחסרא והכי קתני, ואם אמר לו בי"ב זהובים לשנה מדינר זהב לחודש, יחלוקו, דלא ידעינן אי תפוס לשון ראשון או לשון אחרון לא, ומעשה נמי וכו'. ואין הלכה כרשב"ג ור' יוסי. אלא הלך אחר פחות שבלשונות. דקרקע בחזקת מרה קיימא. לפיכך כולו למשכיר, בין שהיה לשון ראשון פחות בין שהיה לשון אחרון פחות לב:
לשנה. עיין לקמן:
השכיר לו לחדשים. לשון נ"י הך בבא פשיטא אלא דמתניתין דיני דיני קתני. ע"כ. ולי נראה למאי דכתב נ"י על דברי הריטב"א דס"ל דרישא דמשכיר לשנה. דוקא באומר שנה זו או שנה פלונית. אבל באומר שנה סתם. אין לו אלא י"ב חדש. והקשה הוא עליו דא"כ מתניתין הוה ליה לאשמועינן הכי. ולא הוה ליה למימר לחדשים. ע"כ. דהשתא טובא אשמועינן מתניתין במאי דתנן השכיר לו לחדשים לגלויי דרישא אפילו בהשכיר לשנה סתם. ומהר"ר ואלק בש"ע סימן שי"ב [ס"ק כ"ד] כתב השכיר לחדשים פשיטא. ומשום סיפא נקטה. אי נמי ללמדנו בא דלא תימא מאחר שחדש העיבור אינו אלא למלאות חדשי הלבנה. ה"ה שישלם לו בעד כל י"ב חדש מהשנה הוה אמינא גם חדש העבור הבא למלאותן. ולהשוותן. יהיה בכללו. קמ"ל. ע"כ. והוא ז"ל מסכים עם הריטב"א בעומד בראש השנה ואומר שנה סתם. דמדלא אמר שנה זו שמע מינה דרצה לומר שנה סתם. ולא לזו שהיא מעוברת [או שאפשר שתתעבר כפי זמן המשנה שעיברו ע"פ ב"ד] ומסתייע מדקדוק לשון הטור דהכא ודטור יו"ד סימן ר"כ ע"ש. אבל הר"ן לא חילק בכך כמ"ש הוא ז"ל. וגם הרא"ש לא חילק כמו שכתבתי במשנה ה' פרק ח' דנדרים. ע"ש. [ומהר"ר ואלק כ ה ן ז"ל הוכיח כל זה מהטור. וא"כ דעת הטור דלא כאביו ז"ל. והוא דוחק]:
מעשה וכו' ולפני רבי יוסי ואמרו יחלוקו. כתב הר"ב דלא ידעינן אי תפוס לשון ראשון. הקשו התוספות מדרפ"ה דפסחים [דף ס'] דס"ל לר' יוסי אף בגמר דבריו אדם נתפס [כמ"ש שם [במשנה ב'] בס"ד] וכן בפ"ק [צ"ל בפ"ב] דזבחים [דף ל' ע"ב]. ופ"ק [צ"ל בתרא] דמנחות [דף ק"ג ע"ב]. ועוד דבפרק ה דתמורה [דף כ"ה ע"ב] ס"ל תפוס לשון שניהם. ותירצו דהכא מסתפקא ליה שאי אפשר לומר דעת שניהם. שהרי סותרים זה את זה. אבל בתמורה דאינם סותרים סבר ליה תפוס לשון שניהם. ובפסחים דמפרש דבריו. קאמר דבגמר דבריו אדם נתפס. והכי נמי קאמר בנזיר פ"ב [דף ט']. האומר הריני נזיר מן הגרוגרות. והרי עלי מנחה מן השעורים. דמפרש דבריו. קאמר דבגמר דבריו [אדם] נתפס. ע"כ. ומ"ש הר"ב ואין הלכה וכו' אלא הלך אחר פחות שבלשונות דקרקע וכו'. וכך כתב במ"ג פ"ז דבבא בתרא. כתב נ"י בשם הריטב"א ברם צריך את למידע דעל כרחך לא איירי אלא [בב'] לשונות הסמוכים זה לזה. אבל אינם סמוכים זה לזה כולי עלמא אחרון עיקר. כדתנן [במ"ב פ' בתרא דבבא בתרא] כתוב בו מלמעלה מנה ומלמטה מאתים הכל הולך אחר התחתון. ע"כ. ובפ"ז דב"ב כתב נ"י וז"ל וקשיא לי היאך אפשר לומר בשתי לשונות סמוכין שלא יהא חזרה. וי"ל דחיישינן כיון דאמר הלשון האחרון ולא בירר יותר כי חזר וניחם על הלשון האחרון. ורוצה בלשון הראשון. הריטב"א ז"ל. ע"כ:
(ל) (על המשנה) לחדשים. הך בבא פשיטא. אלא דמתניתין דיני דיני קתני. ב"י. ועתוי"ט:
(לא) (על הברטנורא) הקשו התוספ' דהא [בפסחים דף ס'] ס"ל ר' יוסי אף בגמר דבריו אדם נתפס. ועוד דבפ"ה דתמורה ס"ל ר"י תפוס לשון שניהם. ותירצו, דהכא מספקא ליה שאי אפשר לומר דעת שניהם שהרי סותרים זה את זה. אבל בתמורה דאינם סותרים ס"ל תפוס לשון שניהם. ובפסחים ובנזיר פרק ב' דמפרש דבריו, קאמר דבגמר דבריו נתפס:
(לב) (על הברטנורא) לא איירי אלא בלשונות הסמוכים זה לזה (דחיישינן דלמא חזר וניחם ורוצה בלשון הראשון). אבל אינם סמוכים זה לזה, כולי עלמא אחרון עיקה. נ"י בשם הריטב"א:
נתעברה לשוכר: לא ירבה לו שכר חדש העבור שהעבור בכלל. וכתב הריטב"א ז"ל דהיינו דוקא כשאמר שנה זו או שנה פלונית אבל באומר שנה סתם אין לו אלא י"ב חדש כדאיתא בגמרא בפ"ק דר"ה והרשב"א ז"ל ג"כ כתב בתשובותיו סימן תתקס"ד ובחדושיו הכי דלעולם אין לו לשוכר י"ג חדש אלא בעומד בר"ה ואמר שנה זו אבל באומר שנה אחת לעולם אין לו אלא י"ב חדש כרוב שנים שאינם מעוברות וכתב שיש לו בזה כמה ראיות בפ' קונם יין והקשה עליהם נמוקי יוסף דא"כ ה"ל לתנא לאשמיעינן ולא ה"ל למיתני חדשים וגם הרמב"ם ז"ל בפ"ז מהל' שכירות לא הזכיר אלא חדשים כלשון משנתנו ע"כ ועיין על זה בפי' הר"ן ז"ל בס"פ קונם יין:
השכיר לו לחדשים: הך בבא פשיטא אלא דמתני' דיני דיני קתני נמוקי יוסף נלע"ד שר"ל דינים זו מוחלפת מזו חדא למשכיר וחדא לשוכר וחדא לשניהם:
מעשה בצפורי: תוס' פ' חזקת (בבא בתרא דף ל"ה.) ובגמרא פ' בית כור (בבא בתרא דף ק"ה) והרא"ש פ' המוכר את הבית דף כ'. וגם שם ברב אלפס דף רי"א וכתב שם נמוקי יוסף ז"ל שהטעם ג"כ שאמרו הכא רבנן גבי משכיר בית לשנה בי"ב זהובים מדינר זהב לחדש דס"ל לרבנן דאוקי ממונא בחזקת מאריה כמו שנכתוב בסמוך שהטעם הוא משום שנא' שכל מה שאומר לתועלתו הוא אומר שמה שאמר דינר לחדש כלומר אם מעובר וי"ב זהובים לשנה אם אינו מעובר אי נמי שלא תטעון אין שכירות משתלמת אלא לבסוף לכך הוצרך לומר דינר לחודש לומר תפרעני לפי חשבון ע"כ:
בשנים עשר זהובים לשנה מדינר זהב לחדש: יש גורסין כאן ונמצאת השנה מעוברת ובא מעשה וכו' יחלוקו. לרב נחמן דקיימא לן כותיה וכדפי' רעז"ל מתני' לדידיה סומכוס היא והוא סובר כרבנן דאמרי אוקי ממונא בחזקת מארי' ואפילו לא בא המשכיר לתובעו אלא בסוף החדש כולו למשכיר שהספק לא עכשיו נולד כדי שתאמר העמד ממון על חזקתו אלא מתחלת החדש והעמד קרקע על חזקתו וה"מ במילתא דלא עבידא לאיגלויי כדאיתא לקמן בפ' המקבל וביד פ"ז דהלכות שכירות סימן ב'. ועיין בתוספת יום טוב:
יכין
השכיר לו לחדשים נתעברה השנה נתעברה למשכיר: הך בבא פשיטא, אלא אתא לאשמעינן דרישא אפילו בשנה סתם מיירי ולא בשנה זו:
ואמרו יחלוקו את חדש העבור: דכל שאמר ב' לשונות שאינן סותרין זא"ז, אמרינן תפוס שניהן [כתמורה ד"ל], אבל בסותרים זא"ז, יש חילוק, דבאינן סמוכין אמרינן דחזר בו [כח"מ מ"ב ה'], אבל בסותרין וסמוכי' יחד, יש ספק שמא מדלא בירר שחזר בו, שמא פירוש שרוצה ג"כ בלשון ראשון, או שמא חזר בו. לכן בכה"ג יחלוקו. מיהו אנן קיי"ל דקרקע בחזקת בעליה עומדת אפילו בבא בסוף חודש [שי"ב]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת