משנה בבא מציעא ו ו
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת בבא מציעא · פרק ו · משנה ו | >>
כל האומנין שומרי שכר הן.
וכולן שאמרו טול את שלך והבא מעות, שומר חנם.
שמור לי ואשמור לך, שומר שכר.
שמור לי, ואמר לו הנח לפני, שומר חנםכה.
כָּל הָאֻמָּנִין שׁוֹמְרֵי שָׂכָר הֵן;
- וְכֻלָּן שֶׁאָמְרוּ: טֹל אֶת שֶׁלְּךָ וְהָבֵא מָעוֹת,
- שׁוֹמֵר חִנָּם.
- וְכֻלָּן שֶׁאָמְרוּ: טֹל אֶת שֶׁלְּךָ וְהָבֵא מָעוֹת,
- שְׁמֹר לִי וְאֶשְׁמֹר לְךָ,
- שׁוֹמֵר שָׂכָר;
- שְׁמֹר לִי,
- וְאָמַר לוֹ: הַנַּח לְפָנַי,
- שׁוֹמֵר חִנָּם:
כל האומנין - שומרי שכר.
- וכולן שאמרו:
- טול את שלך, והבא מעות - שומרי חינם.
- שמור לי, ואשמור לך - שומר שכר.
- שמור לי, ואמר לו הנח לפני - שומר חינם.
אם אמר הבא מעות וטול את שלך, שומר שכר. וכשאמר הנח לפניך או הנח סתם, אינו חייב כלום ואפילו השבועה המחויבת לשומר חנם, לפי שלא קבל עליו לשמירה בשום פנים ואפילו שמירה בחנם.
ואמר שמור לי ואשמור לך בזמן אחד, זו היא שמירה בבעלים ואינו חייב לשלם, ועוד יתבאר לך. ואמנם יהיה שומר שכר, כשיאמר לו שמור לי היום ואשמור לך למחר:
כל האומנין - קבלנים שמקבלים עליהם לעשות מלאכה בבתיהם:
שומרי שכר - להתחייב בגנבה ואבידה. דבההיא הנאה דתפס ליה אאגרא הוי עליה שומר שכר:
וכולן שאמרו טול את שלך - שכבר גמרתיו ואיני מעכבו לתפסו על שכרי ומאחר שתוליכנו תביא מעות כג, הרי הוא משם ואילך שומר חנם:
שמור לי ואשמור לך - שמור לי היום ואשמור לך למחר. אבל שמור, לי אתה זה, ואני שומר לך זה האחר במקומו והכל בזמן אחד, זו שמירה בבעלים היא כד ופטור:
הנח לפני שומר חנם - אבל הנח לפניך, או הנח סתם, אפילו שומר חנם לא הוי. דלא קביל עליה נטירותא בלל:
וכולן שאמרו טול את שלך והבא מעות. כתב הר"ב שכבר גמרתיו ואיני מעכבו לתפסו וכו'. כלומר דהכי משמע כשאמר טול את שלך והבא מעות. ולא אמר הבא מעות וטול את שלך. דהוי משמע שעדיין תופסו. וזהו שכתב הרמב"ם בפירושו אם אמר הבא מעות וטול את שלך. שומר שכר. והא איצטריך לאשמועינן בטול את שלך והבא מעות דלא תימא דרוצה לעכבו בשביל המעות. אבל כשאומר בהדיא גמרתיו לא איצטריך למתני. דפשיטא דשומר חנם הוא דכיון דאודעיה שכלתה מלאכתו הוי כשואל שכלתה ימי שאלתו דפטור מאונסים כדפירש הר"ב במ"ג פ"ח והתם לא בעי לאודעיה דהא ידע שלכך וכך ימים השאילה לו. גמרא:
שמור לי ואשמור לך. כתב הר"ב שמור לי היום וכו' אבל שמור לי אתה זה כו' זו שמירה בבעלים היא. גמרא. ופירש"י בעליו של חפץ זה שנגנב במלאכתו של שומר היה שאף הוא משמר היה לו. וכתיב (שמות כב) אם בעליו עמו לא ישלם ודרשינן לקמן עמו במלאכתו. ואע"ג דבשואל כתיב לקמן דרשינן ליה נמי אכולהו שומרין פרק השואל [דף צ"ה]:
הנח לפני שומר חנם. ובפרק דלקמן מ"י כתב הר"ב דשומר לא נחית בשמירה עד דמשיך. מיירי הכח דמונח במקום שקונה. נ"י בשם הראב"ד:
(כג) (על הברטנורא) כלומר דהכי משמע כשאומר טול את שלך והבא מעות. ולא אמר הבא מעות וטול שלך. דהוי משמע שעדיין תופסו כו'. אבל כשאומר גמרתיו פשיטא דש"ח הוא כיון דידעו הבעלים שכלתה מלאכתו הוי כשואל שכלתה ימי שאלתו שפטור מאונסים וכמ"ש הר"ב פ"ח מ"ג. גמרא:
(כד) (על הברטנורא) ופירש"י בעליו של חפץ זה שנגנב במלאכתו של שומר היה שאף הוא משמר היה לו. וכתיב אם בעליו עמו לא ישלם ודרשינן עמו במלאכתו. ואע"ג דבשואל כתיב. לקמן (דף צ"ה) דרשינן ליה אכולהו שומרין:
(כה) (על המשנה) הנח כו'. מיירי דמונח במקום שקונה. נ"י:
שומרי שכר הן: להתחייב בגניבה ואבירה דבההיא הנאה דתפיס לי' אאגרא הי עלי' שומר שכר עכ"ל רעז"ל. אמר המלקט ולפי זה אתיא אפילו כר"מ דאמר שוכר בהמה כשומר חנם מודה דאומן דהיינו בקבלנות הוי כש"ש דדוקא בשוכר הוי כשומר חנם דקא יהיב אגר מלאכתו ואינו נוטל שכר על שמירתו אבל אומן בההיא הנאה דתפיס לי' אאגרי' ולא בעי למיעל ולמיפק אזוזי הוי ש"ש. ואפילו נימא דאומן דמי לשוכר שלהנאת שכר אומנותו היה אצלו אבל לא שכר שמירה הוא נוטל אלא שכר פעולה מתני' ר"מ ותני בברייתא ר"מ אומר שוכר כש"ש ור' יהודה אומר כש"ח כדמחליף לה רבה בר אבוה ופי' רש"י ז"ל דמהדר לאוקומה כר"מ משום דסתם משנה ר"מ עד כאן:
וכולן שאמרו טול את שלך והבא מעות ש"ח: ה"ה גמרתיו נמי דהוי ש"ח וטול את שלך איצטריכא לי' דלא תימא אפילו ש"ח נמי לא הוי דאינו שומרו לו עוד קאמר לי' קמ"ל. ושמעינן מינה דאי אמר בהדיא דלא בעינא לאיחויובי בשמירתן ש"ח נמי לא הוי ופטור הלכך בפקדון ממש אפילו כי לא אמר לו אלא טול את שלך היינו לא בעינא לאיחיובי בשמירתן ופטור. ועיין בנ"י פ' הזהב דף פ"ט ע"כ. וביד פ' שני דהלכות שכירות סי' ח' ובפ' עשירי סי' ג'. ובטור ח"מ סי' רצ"א וסי' ש"ה וסי' ש"ו וסי' שמ"ו. וכתוב בבית יוסף והא דאמרינן דהנח לפני ש"ח מסקינן בגמרא דאפילו דאמר הכי בשוקא וא"ת ובמה נשתעבד לו לשמור דודאי שומר לא מיחייב בדבור בעלמא עד דמשיך וכדאמרי' לעיל כדרך שתקנו משיכה בלקוחות כך תקנו משיכה בשומרים וי"ל דמשכחת לה כגון שהניחו בד' אמותיו בסימטא שהן קונות א"נ הכא מיירי בבהמה וא"ל הכישה במקל והיא תבוא וכדאמרי' לקמן בפ' השואל הכישה במקל כיון שיצאת מרשות המשאיל ומתה חייב. הראב"ד והרשב"א ז"ל ע"כ:
יכין
כל האומנין: קבלן שעושה מלאכה בבית האומן:
שומרי שכר הן: מדנהנה לתפסו אשכרו, הוה ש"ש, וחייב בגניבה ואבידה כש"ש:
וכולן שאמרו טול את שלך והבא מעות: שהתכוון להודיעו שגמרה, ואינו תופסו אשכרו:
שומר חנם: וכ"ש באמר בהדיא גמרתיו, שהודיעו שכלתה שמירתו. אבל בא"ל הבא מעות וטול את שלך, דינו כש"ש, רק בא"ל בפירוש איני שומרו עוד, אינו אפילו ש"ח [ש"ו]:
שמור לי: היום:
ואשמור לך: מחר, וה"ה ביום א' ושעות מחולקות. וה"ה בהשאלה:
שומר שכר: אבל בהתנו שיהיה שמירתן זל"ז בזמן א', הו"ל שמירה בבעלים, דפטור אפילו בפשיעה [ש"ה ושמ"ו]. וי"א דבהיה א' מהן או שניהן. בשאלה, אפילו בזמן א' לא הוה שמירה בבעלי', מדאין הבעלים של החפץ אז במלאכתו של שומר [ועי' ש"ך ש"ה סק"ו]:
שמור לי ואמר לו הנח לפני שומר חנם: אבל הנח לפניך, או הנח סתם, או הרי הבית לפניך, אז אפילו מקבל שכר, פטור לגמרי, רק בא"ל כן במקום הפקר או בדרך, והמפקיד הלך לו, י"א דהוה ש"ח [רצ"א ב']:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת