משנה בכורות א
בכורות פרק א', ב: משנה • תוספתא • בבלי
<< • משנה • סדר קדשים • מסכת בכורות • פרק ראשון ("הלוקח עובר") • >>
פרקי מסכת בכורות: א ב ג ד ה ו ז ח ט
משנה א • משנה ב • משנה ג • משנה ד • משנה ה • משנה ו • משנה ז •
נוסח הרמב"ם • מנוקד • מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
הלוקח עובר חמורו של נכרי, והמוכר לו אף על פי שאינו רשאי, והמשתתף לו, והמקבל ממנו, והנותן לו בקבלה, פטור מן הבכורה, שנאמר (במדבר ג), בישראל, אבל לא באחרים.
כהנים ולוים פטורין מקל וחומר, אם פטרו של ישראל במדבר, דין הוא שיפטרו של עצמן.
(ב)פרה שילדה כמין חמור, וחמור שילדה כמין סוס, פטור מן הבכורה, שנאמר פטר חמור פטר חמור, שני פעמים, עד שיהא היולד חמור והנולד חמור.
ומה הם באכילה.
בהמה טהורה שילדה כמין בהמה טמאה, מותר באכילה.
וטמאה שילדה כמין בהמה טהורה, אסור באכילה, שהיוצא מהטמא, טמא.
והיוצא מן הטהור, טהור.
דג טמא שבלע דג טהור, מותר באכילה.
וטהור שבלע דג טמא, אסור באכילה, לפי שאינו גדוליו.
(ג)חמור שלא ביכרה, וילדה שני זכרים, נותן טלה אחד לכהן.
זכר ונקבה, מפריש טלה אחד לעצמו.
שתי חמורים שלא ביכרו, וילדו שני זכרים, נותן שני טליים לכהן.
זכר ונקבה, או שני זכרים ונקבה, נותן טלה אחד לכהן.
שתי נקבות וזכר או שני זכרים ושתי נקבות, אין כאן לכהן כלום.
(ד)אחת ביכרה ואחת שלא ביכרה וילדו שני זכרים, נותן טלה אחד לכהן.
זכר ונקבה, מפריש טלה אחד לעצמו, שנאמר (שמות לד), "ופטר חמור תפדה בשה", מן הכבשים ומן העזים, זכר ונקבה, גדול וקטן, תמים ובעל מום.
ופודה בו פעמים הרבה.
נכנס לדיר להתעשר.
ואם מת, נהנים בו.
(ה)אין פודים לא בעגל, ולא בחיה, ולא בשחוטה, ולא בטריפה, ולא בכלאים, ולא בכוי.
רבי אלעזר מתיר בכלאים מפני שהוא שה, ואוסר בכוי מפני שהוא ספק.
נתנו לכהן, אין הכהן רשאי לקיימו עד שיפריש שה תחתיו.
(ו)המפריש פדיון פטר חמור ומת, רבי אליעזר אומר, חייבין באחריותו, כחמש סלעים של בן.
וחכמים אומרים, אין חייבין באחריותו, כפדיון מעשר שני.
העיד רבי יהושע ורבי צדוק על פדיון פטר חמור שמת, שאין כאן לכהן כלום.
מת פטר חמור, רבי אליעזר אומר, יקבר, ומותר בהנאתו של טלה.
וחכמים אומרים, אינו צריך להקבר, והטלה לכהן.
(ז)לא רצה לפדותו, עורפו בקופיץ מאחריו וקוברו.
מצות פדיה קודמת למצות עריפה, שנאמר (שמות יג), "ואם לא תפדה וערפתו".
מצות יעידה קודמת למצות פדיה, שנאמר (שם כא), "אשר לא יעדה והפדה".
מצות יבום קודמת למצות חליצה, בראשונה, שהיו מתכונין לשם מצוה.
ועכשיו שאין מתכונין לשם מצוה, אמרו מצות חליצה קודמת למצות יבום.
מצות גאולה באדון. הוא קודם לכל אדם, שנאמר (ויקרא כז), "ואם לא יגאל ונמכר בערכך".
- וְהַמּוֹכֵר לוֹ,
- אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי,
- וְהַמִּשְׁתַּתֵּף לוֹ,
- וְהַמְּקַבֵּל מִמֶּנּוּ,
- וְהַנּוֹתֵן לוֹ בְּקַבָּלָה,
- פָּטוּר מִן הַבְּכוֹרָה;
- שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ג, יג): "בְּיִשְׂרָאֵל",
- אֲבָל לֹא בַּאֲחֵרִים.
- וְהַמּוֹכֵר לוֹ,
- כֹּהֲנִים וּלְוִיִּם פְּטוּרִין מִקַּל וָחֹמֶר:
- אִם פָּטְרוּ שֶׁל יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר,
- דִּין הוּא שֶׁיִּפְטְרוּ שֶׁל עַצְמָן:
- וַחֲמוֹר שֶׁיָּלְדָה כְּמִין סוּס,
- פָּטוּר מִן הַבְּכוֹרָה,
- שֶׁנֶּאֱמַר "פֶּטֶר חֲמוֹר... פֶּטֶר חֲמוֹר",
- שְׁנֵי פְּעָמִים;
- עַד שֶׁיְּהֵא הַיּוֹלֵד חֲמוֹר וְהַנּוֹלָד חֲמוֹר.
- וּמָה הֵם בַּאֲכִילָה?
- בְּהֵמָה טְהוֹרָה שֶׁיָּלְדָה כְּמִין בְּהֵמָה טְמֵאָה,
- מֻתָּר בַּאֲכִילָה,
- וּטְמֵאָה שֶׁיָּלְדָה כְּמִין בְּהֵמָה טְהוֹרָה,
- אָסוּר בַּאֲכִילָה;
- שֶׁהַיּוֹצֵא מֵהַטָּמֵא, טָמֵא,
- וְהַיּוֹצֵא מִן הַטָּהוֹר, טָהוֹר.
- דָּג טָמֵא שֶׁבָּלַע דָּג טָהוֹר,
- מֻתָּר בַּאֲכִילָה,
- וְטָהוֹר שֶׁבָּלַע דָּג טָמֵא,
- אָסוּר בַּאֲכִילָה,
- לְפִי שֶׁאֵינוֹ גִּדּוּלָיו:
- וְיָלְדָה שְׁנֵי זְכָרִים,
- נוֹתֵן טָלֶה אֶחָד לַכֹּהֵן.
- זָכָר וּנְקֵבָה,
- מַפְרִישׁ טָלֶה אֶחָד לְעַצְמוֹ.
- וְיָלְדָה שְׁנֵי זְכָרִים,
- שְׁתֵּי חֲמוֹרִים שֶׁלֹּא בִּכְּרוּ,
- וְיָלְדוּ שְׁנֵי זְכָרִים,
- נוֹתֵן שְׁנֵי טְלָיִים לַכֹּהֵן;
- זָכָר וּנְקֵבָה,
- אוֹ שְׁנֵי זְכָרִים וּנְקֵבָה,
- נוֹתֵן טָלֶה אֶחָד לַכֹּהֵן.
- וְיָלְדוּ שְׁנֵי זְכָרִים,
- שְׁתֵּי נְקֵבוֹת וְזָכָר,
- אוֹ שְׁנֵי זְכָרִים וּשְׁתֵּי נְקֵבוֹת,
- אֵין כָּאן לַכֹּהֵן כְּלוּם:
- אוֹ שְׁנֵי זְכָרִים וּשְׁתֵּי נְקֵבוֹת,
- וְיָלְדוּ שְׁנֵי זְכָרִים,
- נוֹתֵן טָלֶה אֶחָד לַכֹּהֵן.
- זָכָר וּנְקֵבָה,
- מַפְרִישׁ טָלֶה אֶחָד לְעַצְמוֹ.
- שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לד, כ):
- "וּפֶטֶר חֲמוֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה".
- וְיָלְדוּ שְׁנֵי זְכָרִים,
- מִן הַכְּבָשִׂים וּמִן הָעִזִּים,
- זָכָר וּנְקֵבָה,
- גָּדוֹל וְקָטָן,
- תָּמִים וּבַעַל מוּם.
- וּפוֹדֶה בּוֹ פְּעָמִים הַרְבֵּה.
- נִכְנָס לַדִּיר לְהִתְעַשֵּׂר;
- וְאִם מֵת, נֶהֱנִים בּוֹ:
- לֹא בְּעֵגֶל,
- וְלֹא בְּחַיָּה,
- וְלֹא בִּשְׁחוּטָה,
- וְלֹא בִּטְרֵפָה,
- וְלֹא בְּכִלְאַיִם,
- וְלֹא בְּכוֹי.
- רַבִּי אֶלְעָזָר מַתִּיר בְּכִלְאַיִם,
- מִפְּנֵי שֶׁהוּא שֶׂה;
- וְאוֹסֵר בְּכוֹי,
- מִפְּנֵי שֶׁהוּא סָפֵק.
- נְתָנוֹ לַכֹּהֵן,
- אֵין הַכֹּהֵן רַשַּׁאי לְקַיְּמוֹ,
- עַד שֶׁיַּפְרִישׁ שֶׂה תַּחְתָּיו:
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:
- חַיָּבִין בְּאַחֲרָיוּתוֹ,
- כַּחֲמֵשׁ סְלָעִים שֶׁל בֵּן;
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
- אֵין חַיָּבִין בְּאַחֲרָיוּתוֹ,
- כְּפִדְיוֹן מַעֲשֵׂר שֵׁנִי.
- הֵעִיד רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבִּי צָדוֹק
- עַל פִּדְיוֹן פֶּטֶר חֲמוֹר שֶׁמֵּת,
- שֶׁאֵין כָּאן לַכֹּהֵן כְּלוּם.
- עַל פִּדְיוֹן פֶּטֶר חֲמוֹר שֶׁמֵּת,
- מֵת פֶּטֶר חֲמוֹר,
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:
- יִקָּבֵר,
- וּמֻתָּר בּהֲנָאָתוֹ שֶׁל טָלֶה;
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
- אֵינוֹ צָרִיךְ לְהִקָּבֵר,
- וְהַטָּלֶה לַכֹּהֵן:
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:
- עוֹרְפוֹ בְּקוֹפִיץ מֵאַחֲרָיו וְקוֹבְרוֹ.
- מִצְוַת פְּדִיָּה קוֹדֶמֶת לְמִצְוַת עֲרִיפָה,
- שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יג, יג):
- "וְאִם לֹא תִפְדֶּה – וַעֲרַפְתּוֹ".
- שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יג, יג):
- מִצְוַת יְעִידָה קוֹדֶמֶת לְמִצְוַת פְּדִיָּה,
- שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כא, ח): "אֲשֶׁר לֹא יְעָדָהּ – וְהֶפְדָּהּ".
- מִצְוַת יִבּוּם קוֹדֶמֶת לְמִצְוַת חֲלִיצָה,
- בָּרִאשׁוֹנָה,
- שֶׁהָיוּ מִתְכַּוְּנִין לְשֵׁם מִצְוָה;
- וְעַכְשָׁיו,
- שֶׁאֵין מִתְכַּוְּנִין לְשֵׁם מִצְוָה,
- אָמְרוּ:
- מִצְוַת חֲלִיצָה קוֹדֶמֶת לְמִצְוַת יִבּוּם.
- מִצְוַת גְּאֻלָּה בָּאָדוֹן.
- הוּא קוֹדֵם לְכָל אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כז, כז):
- וְאִם לֹא יִגָּאֵל, וְנִמְכַּר בְּעֶרְכֶּךָ:
- הוּא קוֹדֵם לְכָל אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כז, כז):
נוסח הרמב"ם
(א) הלוקח עובר חמורו של נוכרי,
- והמוכר לו - אף על פי שאינו רשאי,
- והמשתתף עימו, והמקבל ממנו,
- והנותן לו בקבלה - פטור מן הבכורה
- שנאמר: "בישראל" (במדבר ג יג) - אבל לא באחרים.
- הכהנים והלויים פטורין, מקל וחומר -
- אם פטרו את של ישראל במדבר,
- דין הוא - שפיטרו את עצמן.
(ב) פרה שילדה כמין חמור,
- וחמור שילדה כמין סוס - פטור מן הבכורה,
- שנאמר: "ופטר חמור" (שמות לד כ), "ופטר חמור" (שמות יג יג) - שני פעמים,
- עד שיהא היולד חמור - והנולד חמור.
- ומה הן באכילה?
- בהמה טהורה, שילדה כמין בהמה טמאה - מותר באכילה,
- וטמאה, שילדה כמין בהמה טהורה - אסור באכילה,
- שהיוצא מן הטמא - טמא,
- והיוצא מן הטהור - טהור.
- דג טמא, שבלע דג טהור - מותר באכילה,
- ודג טהור, שבלע דג טמא - אסור באכילה, לפי שאינו גידוליו.
(ג) חמורו שלא ביכרה -
- וילדה שני זכרים - נותן טלה לכוהן.
- זכר ונקבה - מפריש טלה אחד לעצמו.
- שתי חמוריו שלא ביכרו -
- וילדו שני זכרים - נותן שני טלאים לכוהן.
- זכר ונקבה,
- או שני זכרים ונקבה - נותן טלה אחד לכוהן.
- שתי נקבות וזכר,
- או שני זכרים ושתי נקבות - אין כאן לכוהן כלום.
(ד) אחת ביכרה, ואחת שלא ביכרה -
- וילדו שני זכרים - נותן טלה אחד לכוהן.
- זכר ונקבה - מפריש טלה אחד לעצמו.
- פטר חמור נפדה בשה -
- מן הכבשים, ומן העיזים,
- זכר ונקבה, גדול וקטן,
- תמים ובעל מום - פודה בו.
- ופעמים הרבה נכנס לדיר להתעשר.
- ואם מת - נהנין בו.
(ה) אין פודין -
- לא בעגל, ולא בחיה,
- ולא בשחוטה, ולא בטריפה,
- ולא בכלאים, ולא בכוי.
- רבי אלעזר -
- מתיר בכלאים - מפני שהוא שה,
- ואוסר בכוי - מפני שהוא ספק.
- נתנו לכוהן -
- אין הכוהן רשאי לקיימו - עד שיפריש שה תחתיו.
(ו) המפריש פדיון פטר חמור, ומת -
- רבי אליעזר אומר: חייב באחריותו כחמש סלעים של בן.
- וחכמים אומרין: אין חייב באחריותו - כפדיון מעשר שני.
- העיד רבי יהושע ורבי צדוק,
- על פדיון פטר חמור שמת - שאין כאן לכוהן כלום.
- מת פטר חמור -
- רבי אליעזר אומר: יקבר, ומותר בהניתו של טלה.
- וחכמים אומרין: אינו צריך להיקבר, והטלה לכוהן.
(ז) לא רצה לפדותו - עורפו בקופיס מאחוריו, וקוברו.
- מצות פדייה - קודמת למצות עריפה,
- שנאמר: "אם לא תפדה וערפתו" (שמות יג יג שמות לד כ).
- מצות יעידה - קודמת למצות פדייה,
- שנאמר: "אשר לו יעדה, והפדה" (שמות כא ח).
- מצות ייבום -
- קודמת למצות חליצה - בראשונה, שהיו מתכוונין לשם מצוה,
- ועכשיו שאין מתכוונין לשם מצוה, אמרו -
- מצות חליצה - קודמת למצות ייבום.
- מצות גאולה באדון - הוא קודם לכל אדם,
- שנאמר: "אם לא יגאל, ונמכר בערכך" (ויקרא כז כז).
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- ביאור הרב שטיינזלץ על המשנה
משנה בכורות, פרק א':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב