משנה בכורות א ה
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת בכורות · פרק א · משנה ה | >>
אין פודים לא בעגל, ולא בחיה, ולא בשחוטה, ולא בטריפה, ולא בכלאים, ולא בכויכד.
רבי אלעזר מתיר בכלאים מפני שהוא שה, ואוסר בכוי מפני שהוא ספק.
נתנו לכהן, אין הכהן רשאי לקיימו עד שיפריש שה תחתיו.
אֵין פּוֹדִים
- לֹא בְּעֵגֶל,
- וְלֹא בְּחַיָּה,
- וְלֹא בִּשְׁחוּטָה,
- וְלֹא בִּטְרֵפָה,
- וְלֹא בְּכִלְאַיִם,
- וְלֹא בְּכוֹי.
- רַבִּי אֶלְעָזָר מַתִּיר בְּכִלְאַיִם,
- מִפְּנֵי שֶׁהוּא שֶׂה;
- וְאוֹסֵר בְּכוֹי,
- מִפְּנֵי שֶׁהוּא סָפֵק.
- נְתָנוֹ לַכֹּהֵן,
- אֵין הַכֹּהֵן רַשַּׁאי לְקַיְּמוֹ,
- עַד שֶׁיַּפְרִישׁ שֶׂה תַּחְתָּיו:
אין פודין -
- לא בעגל, ולא בחיה,
- ולא בשחוטה, ולא בטריפה,
- ולא בכלאים, ולא בכוי.
- רבי אלעזר -
- מתיר בכלאים - מפני שהוא שה,
- ואוסר בכוי - מפני שהוא ספק.
- נתנו לכוהן -
- אין הכוהן רשאי לקיימו - עד שיפריש שה תחתיו.
נתנו לכהן - רוצה לומר נתנו לכהן פטר חמור עצמו יתחייב הכהן לפדות אותו בשה לעצמו, ויאכל אותו השה ואז ישתמש בחמור כשאר החמורים.
והכהנים חשודים על עניין זה לפי שלפעמים אינו מפריש עליו שה, לפיכך אינו מותר לישראל לתת פטר חמור לכהן אלא אם פדה אותו הכהן בפניו.
ואין הלכה כרבי אליעזר:
ולא בחיה - צבי ואיל כה:
ולא בשחוטה - בשה שחוט:
ולא בטריפה - כגון שנחתכו רגליה כו מן הארכובה ולמעלה:
כלאים - תיש הבא על רחל:
מפני שהוא שה - דבין רחל בין עז קרויין שה. ואין הלכה כרבי אליעזר:
כוי - בריה בפני עצמה היא, ספק חיה ספק בהמה כז:
נתנו לכהן - הפטר חמור עצמו:
עד שיפריש שה תחתיו - והוא לעצמו. ואח"כ ישתמש בפטר חמור. ולפי שהכהנים חשודים לענין זה שלא להפריש שה תחתיו כח, הלכך ישראל הנותן פטר חמור לכהן אינו זז משם עד שיפדנו הכהן בפניו:
אין פודין לא בעגל כו'. נאמר כאן שה. ונאמר להלן [בפסח] שה. מה להלן פרט לכל השמות הללו. אף כאן פרט לכל השמות הללו. גמרא:
ולא בחיה. לשון הר"ב צבי ואיל. בקמץ יו"ד איל שכן הוא בכתוב כצבי וכאיל. וכן איל וצבי ויחמור קמוץ. אבל איל שהוא מין בהמה כולם היו"ד חרוקה [*אם לא באתנח. או בסוף פסוק:
ולא בטרפה. פירש הר"ב כגון שנחתכו כו'. וכפירש"י. ופשיטא לי מלתא דנקטו הכי לפי שהוא טריפות הנראה וניכר. אבל ודאי אי הוה טריפות אחרת נמי הפדייה שפדה בו אינו כלום. והטור השמיט. ולא ידעתי למה. שהרי גם הוא כן בגי' הרא"ש אביו ז"ל]:
כוי. לשון הר"ב בריה בפני עצמה היא ספר חיה ספק בהמה כלומר ולא הכריעו בו חכמים אם הוא חיה או בהמה. כמ"ש הר"ב [*במ"ח פ"ב דבכורים] ועי' ספ"ה דנזיר ומ"ש שם בס"ד מסוגיא דרפ"ה דכריתות]:
עד שיפריש שה תחתיו. כתב הר"ב ולפי שהכהנים חשודים כו' דמורה בה התירא. דקסבר כיון דשה שאפריש תחתיו יהא שלי. למה לי לפדותו:
(כד) (על המשנה) לא בעגל כו'. נאמר כאן שה ונאמר להלן בפסח שה, מה להלן פרט לכל השמות הללו, אף כאן כו'. גמרא:
(כה) (על הברטנורא) היו"ד קמוצה. והוא חיה. וכן הוא בכתוב כצבי וכאיל:
(כו) (על הברטנורא) נקט הכי, לפי שהיא טריפות הנראה וניכר. אבל ודאי אי הוה טריפות אחרת נמי הפדייה שפדה בו אינה כלום:
(כז) (על הברטנורא) כלומר, ולא הכריעו בו חכמים אם הוא חיה או בהמה:
(כח) (על הברטנורא) דמורה בה התירא, דקסבר כיון דשה שאפריש תחתיו יהא שלי למה לי לפדותו:
אין פודין לא בעגל וכו': ביד שם פי"ב סי' ח'. ואיתה בפ' הוציאו לו (יומא ד' מ"ט) ובפ' מרובה (בבא קמא ד' ע"ח.) ובתוס' ר"פ אותו ואת בנו. כתוב בתוי"ט ולא בחיה לשון הר"ב ז"ל צבי ואיל בקמץ היו"ד וכו' ואיני יודע מה מלמדנו. ובגמרא מתני' בן בג בג דדריש שה שה נאמר כאן שה ונאמר להלן בפסח שה מה להלן פרט לכל השמות הללו השנויות במשנתנו אף כאן פרט לכל השמות הללו:
כוי: פירש הרגמ"ה ז"ל הבא מן התיש ומן הצביה:
ר' אלעזר מתיר: עיין במרובה שם בתוס' דמשמע דגרסינן ר' אלעזר בלתי יו"ד וכן כתבו ג"כ בפירקין דר' אלעזר גרסינן ולא ר' אליעזר דכן מוכח במרובה דאמרינן ולר' אלעזר דמתיר בכלאים מפני שהוא שה למאי הלכתא אמר רבא זה בנה אב כל מקום שנאמר שה אינו אלא להוציא את הכלאים ומשני לטמא שנולד מן הטהור ועיבורו מן הטמא ודלא כר' יהושע דנפקא ליה משה כשבים ושה עזים וכ"ש דהוי דלא כר' אליעזר דשרי לעיל בפירקין אלמא דר' אלעזר פליג על ר' אליעזר בר פלוגתיה דר' יהושע ע"כ. וכל הנך דקתני מתני' דאין פודין בהן שלא בשוויין קאמרינן דאי בשוויין אפילו נותן עשבים שלוקים שווי דמי החמור שרי:
ואוסר בכוי: כצ"ל:
אין הכהן רשאי לקיימו: שלא יערפנו עד שיפריש הכהן שה תחתיו והוא שלו מפני גזרת הכתוב ואם לא תפדה וערפתו הרגמ"ה ז"ל. ובגמרא מפרש רש"י ז"ל לקיימו אפילו שעה אחת ע"כ ותנינא במתני' להא דת"ר ישראל שהיה לו פטר חמור בתוך ביתו ואמר לו הכהן תנהו לי ואני אפדהו ה"ז לא יתננו לו אלא א"כ פדאו בפניו דאי לאו הכי מורי ביה התרא כיון דשה שאפריש תחתיו יהא שלי למה לי לפדותו:
יכין
ולא בחיה: צבי וכדומה:
ולא בשחוטה: שה שחוט:
ולא בטריפה: טריפה מחיים:
ולא בכלאים: תיש הבא על הרחל:
ולא בכוי: בריה בפני עצמו הוא ספק חיה או בהמה. מיהו כל זה בפודה גוף בגוף דיכול לפדות חמור שוה י' בשה שוה פרוטה. אז צריך שלא יהיה הפדיון א' מאלו. אבל בפודהו בשוייו. אז פודה בכל דבר. ואפילו בתבשיל [שכ"א]:
ואסר בכוי מפני שהוא ספק: לא מיירי בכוי ביפעל. דא"כ מה זה דקאמר מפני שהוא ספק. והיינו ספק בהמה. והרי גם אם יהיה בהמה וודאי אסור לפדות רק בשה. רק מיירי בוולד הבא מתייש וצבייה ועי' חולין [דע"ט ב']:
נתנו לכהן: את הפטר חמור עצמו:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת