משנה בכורות ו
בכורות פרק ו', ב: משנה • תוספתא • בבלי
<< · משנה · סדר קדשים · מסכת בכורות · פרק שישי ("על אלו") · >>
פרקי מסכת בכורות: א ב ג ד ה ו ז ח ט
משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·משנה ח ·משנה ט ·משנה י ·משנה יא ·משנה יב ·
נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
משנה א
על אלו מומין שוחטין את הבכור, נפגמה אזנו מן הסחוס, אבל לא מן העור, נסדקה אף על פי שלא חסרה, נקבה מלא כרשינה, או שיבשה.
איזו היא יבשה, כל שתנקב ואינה מוציאה טפת דם.
רבי יוסי בן משלם אומר, יבשה, שתהא נפרכת.
משנה ב
ריס של עין שנקב, שנפגם, שנסדק, הרי בעיניו דק, תבלול, חלזון נחש, וענב.
ואיזהו תבלול, לבן הפוסק בסירא ונכנס בשחור.
בשחור ונכנס בלבן, אינו מום, שאין מומים בלבן.
משנה ג
חורוד והמים הקבועים.
איזהו חורוד הקבוע, כל ששהה שמונים יום.
רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר, בודקין אותו שלשה פעמים בתוך שמונים יום.
ואלו הם מים הקבועים, אכל לח ויבש של גשמים, לח ויבש של שלחים.
אכל היבש ואחר כך אכל הלח, אינו מום, עד שיאכל היבש אחר הלח.
משנה ד
חטמו שנקב, שנפגם, שנסדק, שפתו שנקבה, שנפגמה, שנסדקה, חטיו החיצונות שנפגמו או שנגממו, והפנימיות שנעקרו.
רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר, אין בודקין מן המתאימות ולפנים, אף לא את המתאימות.
משנה ה
נפגם הזובן, או עריה של נקבה במוקדשים, נפגם הזנב מן העצם, אבל לא מן הפרק, או שהיה ראש הזנב מפציל עצם, או שיש [ בשר ] בין חוליא לחוליא מלא אצבע.
משנה ו
אין לו ביצים, [ או ] אין לו אלא ביצה אחת.
רבי ישמעאל אומר, אם יש לו שני כיסין, יש לו שתי ביצים.
אין לו אלא כיס אחד, אין לו אלא ביצה אחת.
רבי עקיבא אומר, מושיבו על עכוזו וממעך, אם יש שם ביצה, סופה לצאת.
מעשה שמיעך ולא יצאת, ונשחט ונמצאת דבוקה בכסלים, והתיר רבי עקיבא ואסר רבי יוחנן בן נורי.
משנה ז
בעל חמש רגלים, או שאין לו אלא שלש, ושרגליו קלוטות כשל חמור, והשחול, והכסול.
איזהו שחול, שנשמטה ירכו.
וכסול, שאחת מירכותיו גבוהה.
משנה ח
נשבר עצם ידו, ועצם רגלו, אף על פי שאינו ניכר.
מומין אלו מנה אילא ביבנה, והודו לו חכמים.
ועוד שלשה הוסיף.
אמרו לו, לא שמענו את אלו.
את שגלגל עינו עגול כשל אדם, ופיו דומה לשל חזיר, ושניטל רוב המדבר של לשונו.
ובית דין של אחריהן אמרו, הרי אלו מומין.
משנה ט
מעשה שהלחי התחתון עודף על העליון, ושלח רבן שמעון בן גמליאל לחכמים ואמרו, הרי זה מום.
אזן הגדי שהיתה כפולה, אמרו חכמים, בזמן שהיא עצם אחד, מום.
ואם אינה עצם אחד, אינה מום.
רבי חנניא בן גמליאל אומר, זנב הגדי שהיא דומה לשל חזיר, ושאין בה שלש חוליות, הרי זה מום.
משנה י
רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר, את שיבלת בעינו, ושנפגם עצם ידו, ועצם רגלו, ושנפסק עצמו שבפיו.
עינו אחת גדולה ואחת קטנה, אזנו אחת גדולה ואחת קטנה, במראה אבל לא במדה.
רבי יהודה אומר, אחת מביציו גדולה כשתים בחברתה, ולא הודו לו חכמים.
משנה יא
זנב העגל שאינה מגעת לערקוב, אמרו חכמים, כל מרבית העגלים כן, כל זמן שהן מגדילין הם נמתחות.
לאיזה ערקוב אמרו, רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר, לערקוב שבאמצע הירך.
על אלו מומין שוחטין את הבכור, ופסולי המוקדשין נפדין עליהן.
משנה יב
אלו שאין שוחטין עליהן לא במקדש ולא במדינה, חורוד והמים שאינם קבועין, וחטיו הפנימיות שנפגמו, [ אבל לא ] שנעקרו, ובעל גרב, ובעל יבלת, ובעל חזזית, וזקן, וחולה, ומזוהם, ושנעבדה בו עבירה, ושהמית את האדם [ על פי עד אחד או על פי הבעלים ], וטומטום, ואנדרוגינוס, לא במקדש ולא במדינה.
רבי ישמעאל אומר, אין מום גדול מזה.
וחכמים אומרים, אינו בכור, אלא נגזז ונעבד.
- נִפְגְּמָה אָזְנוֹ מִן הַסְּחוּס,
- אֲבָל לֹא מִן הָעוֹר.
- נִסְדְּקָה, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא חָסְרָה.
- נִקְּבָה מְלֹא כַּרְשִׁינָה,
- אוֹ שֶׁיָּבְשָׁה.
- נִפְגְּמָה אָזְנוֹ מִן הַסְּחוּס,
- אֵיזוֹ הִיא יְבֵשָׁה?
- כֹּל שֶׁתִּנָּקֵב,
- וְאֵינָהּ מוֹצִיאָה טִפַּת דָּם;
- רַבִּי יוֹסֵי בֶּן מְשֻׁלָּם אוֹמֵר:
- יְבֵשָׁה,
- שֶׁתְּהֵא נִפְרֶכֶת:
- כֹּל שֶׁתִּנָּקֵב,
- הֲרֵי בְּעֵינָיו דַּק, תְּבַלּוּל,
- חִלָּזוֹן נָחָשׁ, וְעֵנָב.
- הֲרֵי בְּעֵינָיו דַּק, תְּבַלּוּל,
- וְאֵיזֶהוּ תְּבַלּוּל?
- לָבָן הַפּוֹסֵק בַּסִּירָא וְנִכְנָס בַּשָּׁחוֹר.
- בַּשָּׁחוֹר וְנִכְנָס בַּלָּבָן,
- אֵינוֹ מוּם,
- שֶׁאֵין מוּמִים בַּלָּבָן:
- אֵיזֶהוּ חֲוַרְוָד הַקָּבוּעַ?
- כֹּל שֶׁשָּׁהָה שְׁמוֹנִים יוֹם.
- רַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס אוֹמֵר:
- בּוֹדְקִין אוֹתוֹ שְׁלֹשָׁה פְּעָמִים
- בְּתוֹךְ שְׁמוֹנִים יוֹם.
- בּוֹדְקִין אוֹתוֹ שְׁלֹשָׁה פְּעָמִים
- וְאֵלּוּ הֵם מַיִם הַקְּבוּעִים?
- אָכַל לַח וְיָבֵשׁ שֶׁל גְּשָׁמִים,
- לַח וְיָבֵשׁ שֶׁל שְׁלָחִים;
- אָכַל הַיָּבֵשׁ וְאַחַר כָּךְ אָכַל הַלַּח –
- אֵינוֹ מוּם,
- עַד שֶׁיֹּאכַל הַיָּבֵשׁ אַחַר הַלַּח:
- אָכַל לַח וְיָבֵשׁ שֶׁל גְּשָׁמִים,
- שְׂפָתוֹ שֶׁנִּקְּבָה, שֶׁנִּפְגְּמָה, שֶׁנִּסְדְּקָה,
- חַטָּיו הַחִיצוֹנוֹת שֶׁנִּפְגְּמוּ אוֹ שֶׁנִּגְמְמוּ,
- וְהַפְּנִימִיּוֹת שֶׁנֶּעֶקְרוּ.
- רַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס אוֹמֵר:
- אֵין בּוֹדְקִין מִן הַמַּתְאִימוֹת וְלִפְנִים,
- אַף לֹא אֶת הַמַּתְאִימוֹת:
- אוֹ עֶרְיָה שֶׁל נְקֵבָה בַּמֻּקְדָּשִׁים,
- נִפְגַּם הַזָּנָב מִן הָעֶצֶם,
- אֲבָל לֹא מִן הַפֶּרֶק,
- אוֹ שֶׁהָיָה רֹאשׁ הַזָּנָב מַפְצִיל עֶצֶם,
- אוֹ שֶׁיֵּשׁ בָּשָׂר בֵּין חֻלְיָא לְחֻלְיָא מְלֹא אֶצְבַּע:
- אוֹ אֵין לוֹ אֶלָּא בֵּיצָה אַחַת.
- רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר:
- אִם יֵשׁ לוֹ שְׁנֵי כִּיסִין,
- יֵשׁ לוֹ שְׁתֵּי בֵּיצִים;
- אֵין לוֹ אֶלָּא כִּיס אֶחָד,
- אֵין לוֹ אֶלָּא בֵּיצָה אַחַת.
- אִם יֵשׁ לוֹ שְׁנֵי כִּיסִין,
- רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר:
- מוֹשִׁיבוֹ עַל עַכּוּזוֹ וּמְמַעֵךְ;
- אִם יֵשׁ שָׁם בֵּיצָה,
- סוֹפָהּ לָצֵאת.
- מַעֲשֶׂה שֶׁמִּעֵךְ וְלֹא יָצָאת,
- וְנִשְׁחַט,
- וְנִמְצֵאת דְּבוּקָה בַּכְּסָלִים,
- וְהִתִּיר רַבִּי עֲקִיבָא,
- וְאָסַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי:
- אוֹ שֶׁאֵין לוֹ אֶלָּא שָׁלֹשׁ,
- וְשֶׁרַגְלָיו קְלוּטוֹת כְּשֶׁל חֲמוֹר,
- וְהַשָּׁחוּל,
- וְהַכָּסוּל.
- אֵיזֶהוּ שָׁחוּל?
- שֶׁנִּשְׁמְטָה יְרֵכוֹ;
- וְכָסוּל,
- שֶׁאַחַת מִיַּרְכוֹתָיו גְּבוֹהָה:
- אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ נִכָּר.
- מוּמִין אֵלּוּ מָנָה אִילָא בְּיַבְנֶה,
- וְהוֹדוּ לוֹ חֲכָמִים.
- וְעוֹד שְׁלֹשָׁה הוֹסִיף;
- אָמְרוּ לוֹ:
- לֹא שָׁמַעְנוּ אֶת אֵלּוּ.
- אֶת שֶׁגַּלְגַּל עֵינוֹ עָגֹל כְּשֶׁל אָדָם,
- וּפִיו דּוֹמֶה לְשֶׁל חֲזִיר,
- וְשֶׁנִּטַּל רֹב הַמְּדַבֵּר שֶׁל לְשׁוֹנוֹ.
- וּבֵית דִּין שֶׁל אַחֲרֵיהֶן אָמְרוּ,
- הֲרֵי אֵלּוּ מוּמִין:
- וְשָׁלַח רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל לַחֲכָמִים,
- וְאָמְרוּ:
- הֲרֵי זֶה מוּם.
- אֹזֶן הַגְּדִי שֶׁהָיְתָה כְּפוּלָה,
- אָמְרוּ חֲכָמִים:
- בִּזְמַן שֶׁהִיא עֶצֶם אֶחָד, מוּם;
- וְאִם אֵינָהּ עֶצֶם אֶחָד, אֵינָהּ מוּם.
- אָמְרוּ חֲכָמִים:
- רַבִּי חֲנַנְיָא בֶן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר:
- זְנַב הַגְּדִי שֶׁהִיא דּוֹמָה לְשֶׁל חֲזִיר,
- וְשֶׁאֵין בָּהּ שָׁלֹשׁ חֻלְיוֹת,
- הֲרֵי זֶה מוּם:
- אֵת שֶׁיַּבֶּלֶת בְּעֵינוֹ,
- וְשֶׁנִּפְגַּם עֶצֶם יָדוֹ, וְעֶצֶם רַגְלוֹ,
- וְשֶׁנִּפְסַק עַצְמוֹ שֶׁבְּפִיו.
- עֵינוֹ אַחַת גְּדוֹלָה וְאַחַת קְטַנָּה,
- אָזְנוֹ אַחַת גְּדוֹלָה וְאַחַת קְטַנָּה,
- בְּמַרְאֶה, אֲבָל לֹא בְּמִדָּה.
- אָזְנוֹ אַחַת גְּדוֹלָה וְאַחַת קְטַנָּה,
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- אַחַת מִבֵּיצָיו גְּדוֹלָה כִּשְׁתַּיִם בַּחֲבֶרְתָּהּ;
- וְלֹא הוֹדוּ לוֹ חֲכָמִים:
- אָמְרוּ חֲכָמִים:
- כָּל מַרְבִּית הָעֲגָלִים כֵּן,
- כָּל זְמַן שֶׁהֵן מַגְדִּילִין הֵם נִמְתָּחוֹת.
- לְאֵיזֶה עַרְקוֹב אָמְרוּ?
- רַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס אוֹמֵר:
- לָעַרְקוֹב שֶׁבְּאֶמְצַע הַיָּרֵךְ.
- עַל אֵלּוּ מוּמִין שׁוֹחֲטִין אֶת הַבְּכוֹר,
- וּפְסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין נִפְדִּין עֲלֵיהֶן:
- לֹא בַּמִּקְדָּשׁ וְלֹא בַּמְּדִינָה.
- חֲוַרְוָד וְהַמַּיִם שֶׁאֵינָם קְבוּעִין,
- וְחַטָּיו הַפְּנִימִיּוֹת שֶׁנִּפְגְּמוּ,
- (אֲבָל לֹא שֶׁנֶּעֶקְרוּ) [ס"א: וְשֶׁנִּגְמְמוּ],
- וְחַטָּיו הַפְּנִימִיּוֹת שֶׁנִּפְגְּמוּ,
- וּבַעַל גָּרָב, וּבַעַל יַבֶּלֶת, וּבַעַל חֲזָזִית,
- וְזָקֵן, וְחוֹלֶה, וּמְזוֹהָם,
- וְשֶׁנֶּעֶבְדָה בּוֹ עֲבֵרָה
- וְשֶׁהֵמִית אֶת הָאָדָם
- (עַל פִּי עֵד אֶחָד אוֹ עַל פִּי הַבְּעָלִים) [ס"א ל"ג, ועתוי"ט];
- וְטֻמְטוּם, וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס;
- לֹא בַּמִּקְדָּשׁ וְלֹא בַּמְּדִינָה.
- רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר:
- אֵין מוּם גָּדוֹל מִזֶּה;
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
- אֵינוֹ בְּכוֹר,
- אֶלָּא נִגְזָז וְנֶעֱבָד:
נוסח הרמב"ם
(א) על אלו מומין שוחטין את הבכור? -
- נפגמה אוזנו מן הסחוס - אבל לא מן העור,
- נסדקה - אף על פי שלא חסרה,
- ניקבה מלוא כרשינה, או שיבשה.
- איזו היא יבשה?
- כל שתינקב - ואינה מוציאה טיפת דם.
- רבי יוסי בן משולם אומר: יבשה - שתהא נפרכת.
(ב) ריס של עין - שניקב, שנסדק, שנפגם.
- היה בעינו - דק, או תבלול, חילזון, נחש, עינב.
- איזה הוא תבלול? -
- לבן הפוסק בסירה, ונכנס בשחור.
- בשחור, ונכנס בלבן - אינו מום, שאין מומין בלבן.
(ג) חורור, והמים הקבועים.
- איזה הוא חורור? - כל ששהה שמונים יום.
- רבי חנינה בן אנטיגנוס אומר:
- בודקין אותו שלשה פעמים, בתוך שמונים יום.
- רבי חנינה בן אנטיגנוס אומר:
- ואלו הן המים הקבועים? -
- אכל לח ויבש של גשמים,
- ולח ויבש של שלהים,
- או שאכל יבש, ואחר כך אכל את הלח -
- אינו מום - עד שיאכל יבש אחר הלח.
(ד) חוטמו - שניקב, שנפגם, שנסדק.
- שפתו - שנקבה, שנפגמה, שנסדקה.
- חיטיו החיצונות - שניקבו, או שנפגמו, ושנגממו.
- חיטיו הפנימיות - שנעקרו.
- רבי חנניה בן אנטיגנוס אומר:
- אין בודקין מן המתאימות ולפנים - אף לא המתאימות.
- רבי חנניה בן אנטיגנוס אומר:
(ה) נפגם הזובן, והעריה של נקבה במוקדשין.
- נפגמה הזנב מן העצם - אבל לא מן הפרק,
- או שהיה ראש הזנב מפצל עצם,
- או שיש בשר בין חוליה לחוליה - מלוא אצבע.
(ו) אין לו ביצים
- אין לו אלא ביצה אחת.
- רבי ישמעאל אומר:
- אם יש לו שני כיסין - יש לו שתי ביצים,
- אין לו אלא כיס אחד - אין לו אלא ביצה אחת.
- רבי עקיבה אומר:
- מושיבו על חורגוזו וממעך,
- אם יש שם ביצה - סופה לצאת.
- מעשה שמיעך - ולא יצאת,
- ונשחט - ונמצאת דבוקה בכסלים,
- והתיר רבי עקיבה - ואסר רבי יוחנן בן נורי.
(ז) בעל חמש רגלים,
- או שאין לו אלא שלש
- או שרגליו קלוטות כשל חמור,
- והשחול, והכסול.
- איזה הוא שחול? - שנשמטה ירכו.
- וכסול - כל שאחת מירכיו גבוהה.
(ח) נשבר עצם ידו, ועצם רגלו - אף על פי שאינו ניכר.
- מומין אלו מנה אילה ביבנה - והודו לו חכמים.
- ועוד שלשה הוסיף.
- אמרו לו: לא שמענו, אלא אלו -
- שגלגל עיניו עגול כשל אדם,
- פיו דומה לשל חזיר,
- ושניטל רוב המדבר של לשונו.
- בית דין של אחריהם אמרו: הרי אלו מומין.
(ט) מעשה, שהלחי התחתון עודף על העליון -
- ושאל רבן שמעון בן גמליאל לחכמים,
- ואמרו: הרי זה מום.
- אוזן הגדי שהיתה כפולה -
- אמרו חכמים: בזמן שהוא עצם אחד - אינו מום.
- רבי חנניה בן גמליאל אומר:
- זנב הגדי -
- שהיא דומה לשל חזיר,
- ושאין בה שלש חוליות - הרי זה מום.
- זנב הגדי -
(י) רבי חנניה בן אנטיגנוס אומר: את שיבולת בעינו.
- שנפגם עצם ידו, ועצם רגלו,
- או שנפגם עצם שבפיו.
- עינו אחת גדולה, ואחת קטנה.
- אוזניו אחת גדולה, ואחת קטנה -
- במראה - אבל לא במידה.
- רבי יהודה אומר:
- אחת מביציו גדולה - כשתים בחברתה.
- ולא הודו לו חכמים.
(יא) זנב העגל - שאינה מגעת לערקוב.
- אמרו חכמים: כל מרבית העגלים כן,
- כל זמן שהן מגדילין - הן נמתחות.
- אמרו חכמים: כל מרבית העגלים כן,
- באיזה ערקוב אמרו? -
- רבי חנניה בן אנטיגנוס אומר: בערקוב שבאמצע הירך .
- על אלו מומין -
- שוחטין את הבכור,
- ופסולי המוקדשין - נפדין עליהן.
(יב) ואלו שאין שוחטין עליהן, לא במקדש, ולא במדינה -
- חורור, והמים שאינן קבועין,
- וחיטיו הפנימיות שנפגמו ושנגממו,
- ובעל גרב, ובעל יבולת, ובעל חזזית,
- וזקן, וחולה, ומזוהם,
- ושנעברה בו עבירה, או שהמית את האדם,
- וטומטום, ואנדרוגינוס, לא במקדש ולא במדינה.
- רבי ישמעאל אומר: אין מום גדול מזה.
- וחכמים אומרין: אינו בכור - אלא נגזז, ונעבד.
פירושים
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- מפרשי המשנה
משנה בכורות, פרק ו':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב