משנה בכורות ו דפוסים
משנה בכורות, פרק ו':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
משנה א[עריכה]
על אלו מומין שוחטין את הבכור, נפגמה אזנו מן הסחוס, אבל לא מן העור, נסדקה אף על פי שלא חסרה, נקבה מלא כרשינה, או שיבשה.
איזו היא יבשה, כל שתנקב ואינה מוציאה טפת דם.
רבי יוסי בן משלם אומר, יבשה, שתהא נפרכת.
משנה ב[עריכה]
ריס של עין שנקב, שנפגם, שנסדק, הרי בעיניו דק, תבלול, חלזון נחש, וענב.
ואיזהו תבלול, לבן הפוסק בסירא ונכנס בשחור.
בשחור ונכנס בלבן, אינו מום, שאין מומים בלבן.
משנה ג[עריכה]
חורוד והמים הקבועים.
איזהו חורוד הקבוע, כל ששהה שמונים יום.
רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר, בודקין אותו שלשה פעמים בתוך שמונים יום.
ואלו הם מים הקבועים, אכל לח ויבש של גשמים, לח ויבש של שלחים.
אכל היבש ואחר כך אכל הלח, אינו מום, עד שיאכל היבש אחר הלח.
משנה ד[עריכה]
חטמו שנקב, שנפגם, שנסדק, שפתו שנקבה, שנפגמה, שנסדקה, חטיו החיצונות שנפגמו או שנגממו, והפנימיות שנעקרו.
רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר, אין בודקין מן המתאימות ולפנים, אף לא את המתאימות.
משנה ה[עריכה]
נפגם הזובן, או עריה של נקבה במוקדשים, נפגם הזנב מן העצם, אבל לא מן הפרק, או שהיה ראש הזנב מפציל עצם, או שיש [ בשר ] בין חוליא לחוליא מלא אצבע.
משנה ו[עריכה]
אין לו ביצים, [ או ] אין לו אלא ביצה אחת.
רבי ישמעאל אומר, אם יש לו שני כיסין, יש לו שתי ביצים.
אין לו אלא כיס אחד, אין לו אלא ביצה אחת.
רבי עקיבא אומר, מושיבו על עכוזו וממעך, אם יש שם ביצה, סופה לצאת.
מעשה שמיעך ולא יצאת, ונשחט ונמצאת דבוקה בכסלים, והתיר רבי עקיבא ואסר רבי יוחנן בן נורי.
משנה ז[עריכה]
בעל חמש רגלים, או שאין לו אלא שלש, ושרגליו קלוטות כשל חמור, והשחול, והכסול.
איזהו שחול, שנשמטה ירכו.
וכסול, שאחת מירכותיו גבוהה.
משנה ח[עריכה]
נשבר עצם ידו, ועצם רגלו, אף על פי שאינו ניכר.
מומין אלו מנה אילא ביבנה, והודו לו חכמים.
ועוד שלשה הוסיף.
אמרו לו, לא שמענו את אלו.
את שגלגל עינו עגול כשל אדם, ופיו דומה לשל חזיר, ושניטל רוב המדבר של לשונו.
ובית דין של אחריהן אמרו, הרי אלו מומין.
משנה ט[עריכה]
מעשה שהלחי התחתון עודף על העליון, ושלח רבן שמעון בן גמליאל לחכמים ואמרו, הרי זה מום.
אזן הגדי שהיתה כפולה, אמרו חכמים, בזמן שהיא עצם אחד, מום.
ואם אינה עצם אחד, אינה מום.
רבי חנניא בן גמליאל אומר, זנב הגדי שהיא דומה לשל חזיר, ושאין בה שלש חוליות, הרי זה מום.
משנה י[עריכה]
רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר, את שיבלת בעינו, ושנפגם עצם ידו, ועצם רגלו, ושנפסק עצמו שבפיו.
עינו אחת גדולה ואחת קטנה, אזנו אחת גדולה ואחת קטנה, במראה אבל לא במדה.
רבי יהודה אומר, אחת מביציו גדולה כשתים בחברתה, ולא הודו לו חכמים.
משנה יא[עריכה]
זנב העגל שאינה מגעת לערקוב, אמרו חכמים, כל מרבית העגלים כן, כל זמן שהן מגדילין הם נמתחות.
לאיזה ערקוב אמרו, רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר, לערקוב שבאמצע הירך.
על אלו מומין שוחטין את הבכור, ופסולי המוקדשין נפדין עליהן.
משנה יב[עריכה]
אלו שאין שוחטין עליהן לא במקדש ולא במדינה, חורוד והמים שאינם קבועין, וחטיו הפנימיות שנפגמו, [ אבל לא ] שנעקרו, ובעל גרב, ובעל יבלת, ובעל חזזית, וזקן, וחולה, ומזוהם, ושנעבדה בו עבירה, ושהמית את האדם [ על פי עד אחד או על פי הבעלים ], וטומטום, ואנדרוגינוס, לא במקדש ולא במדינה.
רבי ישמעאל אומר, אין מום גדול מזה.
וחכמים אומרים, אינו בכור, אלא נגזז ונעבד.
משנה בכורות, פרק ו':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב