משנה בכורות ו ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת בכורות · פרק ו · משנה ג | >>

משנה זו במהדורה המבוארתדפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו

[עריכה]

חורוד והמים הקבועים.

איזהו חורוד הקבוע, כל ששהה שמונים יום.

רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר, בודקין אותו שלשה פעמים בתוך שמונים יום.

ואלו הם מים הקבועים, אכל לח ויבש של גשמים, לח ויבש של שלחים.

אכל היבש ואחר כך אכל הלח, אינו מום, עד שיאכל היבש אחר הלח.

נוסח הרמב"ם

חוורוור והמים הקבועים איזה הוא חוורוור הקבוע כל ששהה שמונים יום רבי חנינה בן אנטיגנוס אומר בודקין אותו שלשה פעמים בתוך שמונים יום ואלו הן המים הקבועים אכל לח ויבש של גשמים ולח ויבש של שלהים או שאכל יבש ואחר כך אכל את הלח אינו מום עד שיאכל יבש אחר הלח.

פירוש הרמב"ם

חורור והמים הקבועים איזה חורור הקבוע כל כו': חורור הוא שיעור שיטרד הראות מהעצבים האלו וידוע זה כשאירע פתאום: והמים הם המים היורדים בעין המפורסם אצל בני אדם ומה שאמר הקבועים הוא שב אל המים והחורור לפעמים יתמסמס הסתום ויסורו המים ויתפזרו ולא יעמדו ולפעמים תהיה הראיה נעדרת מחמת סיבות אחרות ויבריא אחרי כן ולפיכך אמר שצריך לדעת שהחורור קבוע כשיתקיים שמונים יום שלא יראה וא"ר חנינא שצריך לבדוק אותה בכל ששה ועשרים יום ושלשים יום משעה שאנו מרגישים בו נמצא שהוא רואה וחזר שאינו רואה ממחרת יום הבדיקה דרך משל מונין לו פ' יום אחריו משעת העדר הראיה ובודקין אותו בכל שלישית מהזמן הזה ג"כ ויודע שהמים קבועים ג"כ אם עמדו זמן אחר כן הודיע הזמן ההוא והודיע שהוא הזמן ידוע מפרקי השנה ואינו כמו השמונים יום שזכרנו שהוא מנין זמן באיזו פרק מפרקי השנה שיהיה ולפיכך אמר אם אכל העשב הלח והיבש בזמן הקור ולא הבריא או אכל העשב הלח והיבש שצומח בארצות הציה ולא הבריא או אכל העשב היבש שבזמן הקיץ ואח"כ אכל העשב הלח שצומח אח"כ בתחלת החום ולא הבריא הרי הוא לא יהא בעל מום עם כל זה לפי שלא נקבע המום עדיין ואפשר שיבריא ואם אכל עשב לח החם עד אדר וניסן ועמד בענין זה שלא ראה ואכל אחר כן יתר העשב שיבש בארץ בזמן החורף אלול וחצי תשרי ולא הבריא הרי אלו מים קבועים וישחט על המום הזה ולפחות שמאכילים אותו מהן כגרוגרות וכל שמוסיפין ה"ז משובח מפני שיש להן תועלת ר"ל לעשבים האלו הלחים והיבשים בחולי זה וצריך להאכילו מן העשבים האלו בזמן הזה כגרוגרת או יותר בכל סעודה וסעודה וקודם סעודה ואחר שתיה יהיה מותר ר"ל שלא יהא כפות בשעה שיאכל הגרוגרת הזאת ויהיה עם חבירו ויהיה בשדה ולא בעיר וכשעושין כן כל הזמן הנזכר ולא הבריא הרי הן מים קבועים והלכה כר' חנינא בן אנטיגנוס:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

חורוד - כמין טיפין לבנות בעין. תרגום לבן, חיור:

והמים - היורדים אל העין ומונעים הראות:

הקבועים - אתרווייהו קאי, אחורוד והמים:

בודקין אותו שלשה פעמים בתוך שמונים יום - בכל כ"ז יום שהוא שליש הזמן של שמונים יום בקירוב בודקים אותו אם הלך החורוד. ואם הלך, אע"פ שחזר, מונין לו שמונים יום מיום שחזר. ואין החורוד קבוע עד שיעמוד שמונים יום. ואי לא בדקוהו בתוך שמונים יום, אע"פ שנמצא החורוד שם ביום שמונים לא הוי מום, דשמא בינתיים הלך וחזר. והלכה כר' חנניה בן אנטיגנוס:

אלו הן המים הקבועים - כלומר במאי ידעינן אי קבועים או עוברים:

אכל לח ויבש של גשמים - אם האכילוהו לרפואה תבן וחציר שקורין פיינ"ו בלע"ז:

לח - הגדל באדר וחצי ניסן:

ויבש - הגדל באלול וחצי תשרי:

של גשמים - היינו שגדל בשדה בית הבעל ט. ומתניתין חסורי מחסרא והכי קתני, אכל לח ויבש של גשמים הרי זה מום, של בית השלחין אינו מום. ודגשמים נמי, אכל יבש ואח"כ אכל לח אינו מום, עד שיאכל יבש אחר הלח:

של בית השלחין - ארץ הצריכה להשקות לא הוי רפואה, ולא בדקינן ביה:

אכל יבש ואחר כך לח - לרפואה, אין זו רפואתו ואע"פ שלא נתרפא בכך אינו מום. עד שיאכל יבש אחר הלח. זו היא דרך רפואתו, תבן וחציר הגדל באדר וחצי ניסן מאכילין אותו באדר וחצי ניסן, ותבן וחציר הגדל באלול וחצי תשרי מאכילין אותו באלול וחצי תשרי. דלא שחטינן ליה עד שיעברו עליו כל ימי הקיץ ויבדוק בשניהם, ואם לא נתרפא הוי מום. וצריך שיאכל מהם לא פחות מכגרוגרת בכל סעודה וסעודה כל שלשה חדשים בתחלת הסעודה ולאחר ששתה, ולא יהיה כפות בשעה שאוכל העשבים הללו לרפואה, ולא יהיה יחידי אלא עם חבריו, בשדה ולא בתוך העיר. ואם שלמו כל התנאים הללו ולא נתרפא הוי מום ושוחטין עליו:

פירוש תוספות יום טוב

חוורד והמים הקבועים. ת"ר עור בין סומא בב' עיניו בין סומא בעינו אחת. חיורד והמים הקבועים מנין ת"ל איש עור. פ"ז ד' (מ"ג) [מ"ד]: ר' חנינא בן אנטיגנוס אומר. כתב הר"ב דהלכה כמותו. וכ"כ הרמב"ם. וטעמא נ"ל מדמפרש בגמ' ובלבד שיהיו משולשים:

של גשמים. פי' הר"ב היינו שגדל בשדה בית הבעל. ומסיים רש"י דסגי לי' בגשמים ע"כ. ודקרי בית הבעל פירשתי במשנה ט' פרק ב' דשביעית:

של שלחים. פי' הר"ב ארץ הצריכה להשקות כו'. ועיין בפירושו לריש מועד קטן:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ט) (על הברטנורא) דסגי ליה בגשמים. רש"י:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

חֲוַורְוַר:    כצ"ל. ופי' הרגמ"ה ז"ל חוורור סנורים אם יש בשחור לבן ויש מפרשים קרום ע"כ:

איזהו חוורור הקבוע כל ששהה שמנים יום:    גמרא מתני' ר' יהודה היא ור"מ פליג עליה בברייתא וס"ל דחוורור קבוע מ' יום ומים קבועים שמנים יום. ואיתה למילתיה דר' חנינא בן אנטיגנוס בפ' הערל (יבמות ד' פ'.) ועיין בהר"ן ז"ל פ' בני העיר ד' שס"ד:

ואלו הן המים הקבועים:    כך צ"ל:

אכל לח ויבש של גשמים:    בטעם אתנחתא צריך לגורסו וכדפי' כבר רעז"ל. ופי' רש"י ז"ל של גשמים שדה בית הבעל דסגי לה בגשמים:

לח ויבש של שלחים או אכל היבש וכו':    כצ"ל:

תפארת ישראל

יכין

חורוד:    טפות לבנות שבעין:

והמים:    שעיניו נוטפות וזולגות מים תמיד:

הקבועים:    אחורד ומים קאי:

בודקין אותו שלשה פעמים בתוך שמונים יום:    בסוף כל יום כ"ז. שהוא שליש של פ' יום בקירוב. אז בודקין אותו. אם הלך החורד והמים. שאם הלך אף שחזר אח"כ. אז איננו מום קבוע עדיין. ולכן חוזרין ובודקין אותו כבתחלה פ' יום. דהיינו מכ"ז לכ"ז יום. דאינו מום קבוע עד שיעמוד פ' יום בלי הפסק. ובלא בדקוהו תוך הפ' יום וכנ"ל. אף שנמצא בסוף. אינו מום קבוע. דאמרינן הלך וחזר והלכה כדבריו:

ואלו הם מים הקבועים:    כלומר במה ידעינן שהוא מום קבוע ולא יתרפא:

אכל לח ויבש של גשמים:    ר"ל אם האכילוהו לרפואתו באדר וחצי ניסן העשב שגדל אז. הנקרא עשב לח. ואח"כ האכילוהו בכל חודש אלול וחצי תשרי העשב שגדל אז. הנקרא עשב יבש. וב' מיני העשב הלח והיבש. היו של גשמים. ר"ל שגדלו בשדה הבעל שמסתפקת במי גשמים. ואם אכלה ב' מיני עשב הנ"ל ולא נתרפאת. אז הוה מום קבוע ולא תתרפא עוד לעולם:

לח ויבש של שלחים:    ר"ל אבל באכלה לח ויבש הנ"ל. והיו של בית השלחין. דהיינו משדה שאינה מסתפקת בגשמים. וצריך להשקות השדה:

אכל היבש ואחר כך אכל הלח:    ר"ל או שאכלה ב' מיני העשבים הנ"ל של גשמים. אבל אכלה תחלה יבש ואח"כ הלח. ולא נתרפאת:

אינו מום:    ר"ל אין זה סימן שהוא מום קבוע:

עד שיאכל היבש אחר הלח:    ושיהיו שניהן של גשמים. וצריך עוד תנאים. שתאכל מהעשבים הנ"ל בכל החדשים הנ"ל. בכל יום בכל סעודה כגרוגרת. ורק לאחר ששתתה תאכל את הסעודה הנ"ל בשדה ולא ברפת בעיר. ושתהיה בשעת אכילה עם חברותיה ולא יחידית. ולא תהיה כפותה בשעה שאוכלת. ואם שלמו כל התנאים הללו. ולא נתרפאת מהטפת מים מעיניה. הו"ל מום קבוע:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים