משנה בכורות ו רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) על אלו מומין שוחטין את הבכור? -

נפגמה אוזנו מן הסחוס - אבל לא מן העור,

נסדקה - אף על פי שלא חסרה,

ניקבה מלוא כרשינה, או שיבשה.

איזו היא יבשה?

כל שתינקב - ואינה מוציאה טיפת דם.

רבי יוסי בן משולם אומר: יבשה - שתהא נפרכת.

(ב) ריס של עין - שניקב, שנסדק, שנפגם.

היה בעינו - דק, או תבלול, חילזון, נחש, עינב.

איזה הוא תבלול? -

לבן הפוסק בסירה, ונכנס בשחור.

בשחור, ונכנס בלבן - אינו מום, שאין מומין בלבן.

(ג) חורור, והמים הקבועים.

איזה הוא חורור? - כל ששהה שמונים יום.

רבי חנינה בן אנטיגנוס אומר:

בודקין אותו שלשה פעמים, בתוך שמונים יום.

ואלו הן המים הקבועים? -

אכל לח ויבש של גשמים,

ולח ויבש של שלהים,

או שאכל יבש, ואחר כך אכל את הלח -

אינו מום - עד שיאכל יבש אחר הלח.

(ד) חוטמו - שניקב, שנפגם, שנסדק.

שפתו - שנקבה, שנפגמה, שנסדקה.

חיטיו החיצונות - שניקבו, או שנפגמו, ושנגממו.

חיטיו הפנימיות - שנעקרו.

רבי חנניה בן אנטיגנוס אומר:

אין בודקין מן המתאימות ולפנים - אף לא המתאימות.

(ה) נפגם הזובן, והעריה של נקבה במוקדשין.

נפגמה הזנב מן העצם - אבל לא מן הפרק,

או שהיה ראש הזנב מפצל עצם,

או שיש בשר בין חוליה לחוליה - מלוא אצבע.

(ו) אין לו ביצים

אין לו אלא ביצה אחת.

רבי ישמעאל אומר:

אם יש לו שני כיסין - יש לו שתי ביצים,

אין לו אלא כיס אחד - אין לו אלא ביצה אחת.

רבי עקיבה אומר:

מושיבו על חורגוזו וממעך,

אם יש שם ביצה - סופה לצאת.

מעשה שמיעך - ולא יצאת,

ונשחט - ונמצאת דבוקה בכסלים,

והתיר רבי עקיבה - ואסר רבי יוחנן בן נורי.

(ז) בעל חמש רגלים,

או שאין לו אלא שלש

או שרגליו קלוטות כשל חמור,

והשחול, והכסול.

איזה הוא שחול? - שנשמטה ירכו.

וכסול - כל שאחת מירכיו גבוהה.

(ח) נשבר עצם ידו, ועצם רגלו - אף על פי שאינו ניכר.

מומין אלו מנה אילה ביבנה - והודו לו חכמים.

ועוד שלשה הוסיף.

אמרו לו: לא שמענו, אלא אלו -

שגלגל עיניו עגול כשל אדם,

פיו דומה לשל חזיר,

ושניטל רוב המדבר של לשונו.

בית דין של אחריהם אמרו: הרי אלו מומין.

(ט) מעשה, שהלחי התחתון עודף על העליון -

ושאל רבן שמעון בן גמליאל לחכמים,

ואמרו: הרי זה מום.

אוזן הגדי שהיתה כפולה -

אמרו חכמים: בזמן שהוא עצם אחד - אינו מום.

רבי חנניה בן גמליאל אומר:

זנב הגדי -

שהיא דומה לשל חזיר,

ושאין בה שלש חוליות - הרי זה מום.

(י) רבי חנניה בן אנטיגנוס אומר: את שיבולת בעינו.

שנפגם עצם ידו, ועצם רגלו,

או שנפגם עצם שבפיו.

עינו אחת גדולה, ואחת קטנה.

אוזניו אחת גדולה, ואחת קטנה -

במראה - אבל לא במידה.

רבי יהודה אומר:

אחת מביציו גדולה - כשתים בחברתה.

ולא הודו לו חכמים.

(יא) זנב העגל - שאינה מגעת לערקוב.

אמרו חכמים: כל מרבית העגלים כן,

כל זמן שהן מגדילין - הן נמתחות.

באיזה ערקוב אמרו? -

רבי חנניה בן אנטיגנוס אומר: בערקוב שבאמצע הירך .

על אלו מומין -

שוחטין את הבכור,

ופסולי המוקדשין - נפדין עליהן.

(יב) ואלו שאין שוחטין עליהן, לא במקדש, ולא במדינה -

חורור, והמים שאינן קבועין,

וחיטיו הפנימיות שנפגמו ושנגממו,

ובעל גרב, ובעל יבולת, ובעל חזזית,

וזקן, וחולה, ומזוהם,

ושנעברה בו עבירה, או שהמית את האדם,

וטומטום, ואנדרוגינוס, לא במקדש ולא במדינה.

רבי ישמעאל אומר: אין מום גדול מזה.

וחכמים אומרין: אינו בכור - אלא נגזז, ונעבד.

הדף הראשי של משנה בכורות ו

משנה בכורות, פרק ו':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב