מהרש"ל על הש"ס/בבא בתרא/פרק ט

על ש"ס: מהרש"ל | ראשונים | אחרונים

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

דף קמ עמוד א

ר"ש בד"ה עד שיבגרו וכו' כדאמר בכתובות הס"ד:

תוס' בד"ה אמר רבן גמליאל כו' רואה אני כו' נ"ב ובמקום אחר פי' שראה דברי אדמון ומה שיש לתמוה על ככה עי' בסמ"ג:

תוס' בד"ה מי אמרי' וכו' שלא רצו לעקור דין ירושה וכו' נ"ב פי' אלא שניהם נזונים יחד וכ"כ הטור להדיא אבן העזר סי' קי"ב:

דף קמ עמוד ב

גמ' אלמנתו ובת איזה מהן קודמת נ"ב לפי' התוס' נראה קצת דלא גרסינן אלמנתו ובת כו' ודו"ק:

שם האומר אם ילדה אשתי זכר יטול מנה כצ"ל ונ"ב נ"ל להגיה ילדה כדמוכח לקמן בסוגיא דעובר לא קנה:

ר"ש בד"ה בת אשתו כו' אי ממעטא אי מייתי כצ"ל:

בד"ה ה"ג כו' לא יטלו כלום הבן כו' כצ"ל:

בד"ה זכר נוטל מנה אם יולד זכר נקבה כו' הד"א וכצ"ל:

בד"ה ה"ז יטול הטומטום ואם כו' אותו הטומטום הס"ד והד"א:

תוס' בד"ה מי אמרינן כו' כ"כ בתוספות כצ"ל ונ"ב הגה"ה היא עד אלא עד שיבגרו הבנות. ונ"ב עוד כ"כ פי' בגליון כך כתב בעל הגה"ה שמצא כך בתוספות ישנים כך הפירוש ואח"כ כתב ולכאורה היה נראה כו' והוא מן הג"ה הראשונה:

בהג"ה לית לה מזוני השתא נמי לית לה כו' כצ"ל:

בא"ד לא תטול האלמנה כלום יותר ואומר ר"י נמחק ואומר ר"י וכצ"ל. ונ"ב זהו על כרחך טעות ואדרבה הרמב"ם כתב שהבת נדחת מפניה רק שר"י בכתובות פרק נערה והכא ודעת הרא"ש סוברים כעין הירושלמי ששוין הן כשאין כאן בן על כן נראה להגיה כלום יותר מהבת נ"ל:

בא"ד ולכאורה היה נראה כו' כצ"ל ונ"ב הג"ה היא עד כתבתי בפנים:

בהג"ה כיון שאין שם עודף על מזונות אלמנה ובנות עד שיבגרו הבנות כו' אבל בתוספות כתוב כאשר כתבתי בפנים ואומר ר"י שכן משמע בירושלמי כו' כצ"ל ונ"ב פירוש הראשון הוא נוטה לפרשב"ם דבת עדיפא מאלמנה אפילו כשיש שס בן ולא כדעת ר"י בעל התוספות ודו"ק:

דף קמא עמוד א

גמ' במאי אמר רב אשי אמריתא לשמעתא כו' נ"ב ס"א היכא משכחת לה:

תוס' בד"ה אלא לאביי כו' וטעמא משום דסבר שלא נתכוין וכו' כצ"ל ונ"ב פי' רשב"ג:

בא"ד ועוד איכא למימר כו' נ"ב חוזר אקושיא דלעיל וק"ל:

בד"ה וליטעמיך כו' וי"ל דלישנא דיורש כו' ונ"ב דלישנא דיורש אינו משמע יורש בעל כרחו ודו"ק:

בד"ה ובת היה לו וכו' וי"ל דשמא קטנה היתה וכו' נ"ב וסוברים במדרש דשלשה שנותיהן שוות רבקה קהת כו' ודו"ק היטב. עיין ביבמות דף ס"א ע"ב בתוספות:

דף קמא עמוד ב

גמ' ולימא ליה ר"מ היא כו' נ"ב יש מקשין א"כ ליקשי רב הונא אנפשיה דהא התם פסק להדיא כר"מ ומאי זה ולימא ר' מאיר היא דקאמר ונראה לי דבודאי ידע המקשה שפיר דיש לחלק בין לדבר שישנו בעולם כו' וא"כ פריך שפיר ולימא מתניתין ר"מ היא דסבר אפילו לדבר שלא בא לעולם מקני דהא לאחר שאתגייר דבר שלא בא לעולם הוא ורב הונא לא פסק כוותיה אלא גבי לדבר שישנו בעולם כגון פירות דקל ומשני ר"מ גופיה נמי לא ס"ל אלא לדבר שישנו בעולם וכדפירש רשב"ם ודו"ק:

ר"ש בד"ה המבשריני כו' אלא מנה ופרכינן כו' יטול מנה למעוטי נפל כו' הד"א:

בד"ה אימר דשמעת ליה לר"מ בדבר שישנו כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה ולימא ליה כו' והוא לא הזכיר לשון מתנה כו' נ"ב פירוש אלא אמר יטול מנה א"כ בעל כרחו בתורת ירושה קאמר ואפ"ה דבריו קיימים א"כ לא נוכל לאוקמי מתניתין כרבנן דפליגי על ר' יוחנן בן ברוקה ואין להקשות אם כן רב הונא כמאן אתי דהא רבנן נמי ס"ל דמזכה לעובר דהא בלשון מתנה קנה וי"ל דאתי כרבנן דר' יוסי וק"ל:

דף קמב עמוד א

ר"ש בד"ה ת"ש כו' אלו האתין ומשנינן כו' הד"א:

תוס' בד"ה בן יום א' כו' עובר נמי פוסל צ"ל קמ"ל כו' כצ"ל בכל הדבור פוסל עובר כ':

בא"ד דהא בפרק אלמנה אמרינן הוי מיעוטא משום מיעוטא דמפילות כו' כצ"ל ונ"ב פי' ואינו פוסל העובר עבדי אביו מלאכול בתרומה דשמא נקבה יהא ואת"ל זכר שמא יהא נפל אלמא כשיהיה נפל לבסוף למפרע חשבינן ליה בנפל וכאילו לא היה וק"ל:

דף קמב עמוד ב

ר"ש בד"ה במקום בנייא כו' אביהן אית חולק עמהם כו' כצ"ל והד"א:

בד"ה לית חולק כו' שיהיו לי וכי היכי שנתלית מתנתו במתנת הבנים כצ"ל והד"א:

תוס' בד"ה בכור שנולד כו' דריש ליה נמי גבי בכור נ"ב פירש מוילדו לחוד מפיק ומלו ילפינן היכא דנולד לאחר מיתה וק"ל:

בא"ד דמפיק מוילדו לו בנים דטומטום כו' כצ"ל:

דף קמג עמוד א

גמ' אילו אמר ליה קני כחמור מי קני דאתמר קני כחמור לא קנה כצ"ל:

שם אמאי את וחמור הוא נ"ב ותימה סוף סוף איך מוכח מהכא דקנה כולה דלמא לא קנה אלא מחצה דמר אינו מתקן את המתוק ונשאר המ"ט מתוק כנגדו טבל אם לא שמוסיף עליו ממקום אחר כביצה ונ"ל דס"ל מה שאמר כשהוא תורם מוסיף כו' היינו מדרבנן כדמשמע לישנא כשהוא תורם מוסיף על החיצון ותורם דהיינו ב' תרומות כעין תרומה ויחזור ויתרום שהביאו התוספות דהיינו מדרבנן אבל מדאורייתא א"צ להוסיף והמתוק שנשאר בקישות מתקן הכל אע"פ שלא יהיה א' מחמשים ממש אלא פחות ודעתו היה לתרום מסתמא בבינוני אחד מחמשים שהרי אחד ממ"ט התרים אפ"ה אמרינן מאתר שאותו מעט מר שנוסף בזה הקישות אינו מתקן המתוק שכנגדו א"כ חל הכל על המתוק דומיא זו התם שחמור אינו קונה והשני קונה אף חלקו ודו"ק:

שם וליקט אחד בכלכלה של תאנים כו' כצ"ל:

שם הא נכריות מקודשות ואמאי את וחמור כו' נ"ב נראה בעיני לפרשב"ם דדייק מהא דקנה הכל צ"ל דדייק מהכלכלה שאמר כולכם מקודשות ואפילו הכי דוקא אחיות הוא דאין מתקדשות הא הנכריות מתקדשות באותה כלכלה ויחלקו הכלכלה לג' חלקים ולא אמרינן דנחלק לה' חלקים וג' נכריות יקנו חלקים דהיינו ג' חלקים אלא ש"מ דקנה הכל ודו"ק. השתא מאי דקא כתבי אאבולי כו' כצ"ל:

ר"ש בד"ה מתיב רב זירא לרב יוסף הס"ד. בסוף העמוד בשני כלים מביא ששים הד"א:

תוס' בד"ה אין לך כו' דרבי יוסי פליג אמתניתין נ"ב פי' וקאי עלה א"נ איירי בנמצא מרה דומיא דמתניתין וק"ל:

דף קמג עמוד ב

גמ' ולסלוקי לברתא מעישור קאתי נמחק ונ"ב זה אינו מן הגמרא אלא תירוץ בעלמא הוא דא"כ למה הוצרך לומר לבני הא בלאו הכי ירש אותה אלא דלסלוקי מעישור נכסים והתוספות מפרשים בענין אחר:

ר"ש בד"ה ובר בראי כו' ובני פלוא אליאב הס"ד כצ"ל:

בד"ה לא שנו דהשביתו לאמצע הס"ד:

תוס' בד"ה שהיו לו בנים וכו' כדדריש אשר שם שמות כו' נ"ב בפ"ק דברכות דף ז':

בד"ה ואם אמר כו' שכר טרחו עם היציאה או שותף דהוי כיורד ברשות ונוטל כאריס היינו משום שיכולים להרויח כצ"ל ונ"ב כן הוא באשר"י:

ד"ה בתוספתא גרסינן צ"ל בתוספות ונ"ב פי' בתוספות ישנים והוא מפירוש רבינו חננאל:

בא"ד אם אמרו יתומים בפני ב"ד ראו מה שהניח וכו' ולא ידע ר"י אמאי נקט גבי בנים בפני כו' כצ"ל:

בד"ה השביחו כו' ביחד ואין יכולין כו' כצ"ל:

דף קמד עמוד א

ר"ש ד"ה אלמנה שאמרה כו' צ"ל ואלמנה כו' הלכך אשה שמת בעלה כו' נ"ב חוזר למעלה וקאי אהיכא שאין ניזונית וכן איתא להדיא באשר"י:

בא"ד אפילו השביחה אלף ככר כו' וכצ"ל השביחה:

בד"ה קנאו הבן לאותו הבית דתקנת חכמים הוא כצ"ל והד"א:

בד"ה במעמד כו' מקבל מתנה הס"ד:

תוס' בד"ה כהלכתא בלא טעמא כו' דמפרש בכמה מקומות כצ"ל והס"ד ואח"כ מה"ד חדש הניח בנים כו':

דף קמד עמוד ב

גמ' לימא תנו לי שושביני צ"ל נימא:

ר"ש בד"ה ה"ג כו' לאומנות אומנות המלך כו' כצ"ל:

בד"ה נשתלחה לאביו כו' וחוזרת לאמצע כצ"ל דמתניתין כו' הבן לבדו כברייתא כצ"ל והס"ד:

תוס' בד"ה האתין שעשו כו' מן האמצע שהיה על האב לפרוע כצ"ל:

דף קמה עמוד א

גמ' ה"נ נימא תנו לי שושביני כו' כצ"ל:

ר"ש בד"ה והני תנאי דלקמן כי הני תנאי וכו' פירוש דקשה ליה והלא תנאי דאייתי לא מוכחי דפליגי בקדושין לטבועין נתנו אם לא דאמרינן דכ"ע סברי דלימא תנו לי בעלי כו' וא"כ איך אמר כהני תנאי והני תנאי גופא לא מוכחי אלא כלומר ה"ק והני תנאי נמי דאייתינא אוקי לך כהני תנאי קמאי דדחינא דלא פליגי בתנו לי אלא בקדושין נתנו לטבועין ה"נ אוקי הני תנאי בתרייתי ודו"ק:

בד"ה רבי יהודה ומחזרת השאר לאורסה ר' יוסי כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה ור' יהודה סבר באמת אמרו כו' וא"ל דלמא ר' יהודה סבר היא יכולה לומר כו' כצ"ל:

דף קמה עמוד ב

גמ' איבעיא ליה למיתא שמע קול טבלא נ"ב פי' שהיה קרוב לעיר:

שם זוזי אייתי בכפיה אכליה בכרסיה כצ"ל ונ"ב ס"א אייתי בכיסיה אכלי בכריסיה ולפי זה הוא לשון כיס ממש וק"ל:

תוס' בד"ה ואין השביעית משמטת כו' ומגיה זמן עשר כסף כי ילונו כצ"ל ונ"ב פירוש לאו שהגיה לתקן את דברי ר' אליה דהא ס"ל כלישנא קמא דמכות אלא כלומר הגיה עליו ולא במשפט כלישנא דקרא ור' אליה לא דק וק"ל עיין באשר"י דמכות:

דף קמו עמוד א

ר"ש בד"ה שינוי וסת כמו עני כו' כצ"ל:

בד"ה ה"ג חולי מעיים כצ"ל:

בד"ה אורחא דמילתא כו' זוזא אכליה בכרסיה כצ"ל:

בד"ה תא שמע כו' ומיהו הוה מצי לתרוצי כשעשויה ליבלות כו' כצ"ל ונמחק כשאין עשוי ליבלות ונ"ב נ"ל טעות גמור חדא דאי אינה עשויה ליבלות אמאי אין נגבין וא"ת משום דנתן לה בפירוש כדי שתשתמש בהן בבית אביה א"כ חסר התירוץ מן הספר ועוד דאם אתה רוצה לחלק משום כדי שתשתמש בבית אביה א"כ מאי מקשה ממתניתין דהא בודאי כדי שתשתמש בבית אביה שאני כמו שפירש רשב"ם במתניתין שהכל תלוי במה שפירש אלא צריך אתה לומר דהכי מקשה דעל כרחך מתניתין איירי בעשויה ליבלות ומשום הכי מהני ברישא אכל עמהן אבל אין עשוין ליבלות עבין כמו שפרשב"ם א"כ הוא הדין סיפא דתולה דוקא במה שפירש איירי בעשוין ליבלות הא אין עשוין אפילו כדי שתשתמש בבית אביה נגבין אם כן שפיר פשיט דקתני סתמא מועטין אין נגבין אפילו לא בלו אלמא דלא בלו לא מהני וחשבינן כשאר עשוין ליבלות ולא חשבינן בכלל שאינה עשוייה ליבלות דנגבין אלמא דדוקא בעשוייה ליבלות איירי ועוד נראה דהתוס' שהזכירו פירוש רשב"ם לא הזכירו הא וגם ר"י שרוצה ליישב בענין אחר אינו מיישב אלא מה שלא מוקי בבלו על כן נראה טעות הוא נ"ל ודו"ק:

דף קמו עמוד ב

גמ' ובין שמת הוא והדר הוא כו' כצ"ל:

שם במתניתין לא כתב בה שכיב מרע עד סוף המשנה היא נמחק ונ"ב מפני שאין כאן מקום המשנה וצריכה להיות בדף קנ"ג ע"א קודם ההיא מתנתא כו':

ר"ש בד"ה אמרה ליה דרך שחוק הס"ד:

בד"ה שכ"מ וכו' באמן של בני רוכל שמתה וקיימו חכמים את דבריה וכגון כו' כצ"ל ונ"ב קאי על הסיפא דלא שייר כלום ודו"ק:

בד"ה מתנתו מתנה וכו' ואע"ג דעמד חוזר כו' כצ"ל:

בד"ה לא שייר קרקע כו' ודוקא שכיב מרע שכתב כו' נ"ב פירוש מחלקים בין כולו למקצת אבל במצוה מחמת מיתה אפילו במקצת דינו ככולו וק"ל:

תוס' בד"ה נכנס אחריה כו' ונכנסה עמו יורשה דחצר דידיה לנשואין ולפירושו זו לא היתה תותרנית וכו' כצ"ל ונ"ב אבל לפירוש רשב"ם אינו מוכח דשמא תותרנית היתה והרגישה בשכל ולא בחוש ודו"ק:

בא"ד מיהו קשיא דלא הוה ליה למימר הואיל ולא נכנס אחריה וכו' נ"ב פירוש ובכל הספרים לא גרסינן כן וק"ל:

בא"ד דהא איכא נמי בין ר' שמעון ורבנן פירי משעת כתיבה כו' כצ"ל ונ"ב פי' התם מפרש דמשעת כתיבה נמי קאמר ריש לקיש היינו משעת חתימה א"כ אין ראיה כלל לדברי רשב"ם דאף אם תמצא לומר דמשעת כתיבה הוה כמו שנתן דעתו לגרשה סוף סוף הא איהו גופיה ס"ל משעת חתימה ודו"ק:

בא"ד משעת כתיבה נ"ב פירוש ורבנן סברי משעת חתימה ומשום הכי מוקי ריש לקיש כרבנן ודו"ק:

דף קמז עמוד א

גמ' ואמר רב יוסף כו' כצ"ל:

ר"ש בד"ה ונתתם את נחלתו כו' ואם אין לו בת נחלתו לאחיו ובן כולן כצ"ל והד"א:

תוס' בד"ה מנין למתנת כו' גבי ציון שהיא מדרבנן כצ"ל ונ"ב פירוש שעושין על הקברות:

דף קמז עמוד ב

גמ' והאמר רב נחמן אמר שמואל המוכר כו' כצ"ל:

ר"ש בד"ה ומודה שמואל כו' במקצת הוא כדפסקינן לקמן כצ"ל והס"ד:

תוס' בד"ה המוכר כו' שנתנו בה ומכל מקום וכו' ואתי למטרף לקוחות כו' נ"ב פירוש לאו דוקא שיטרוף אלא כלומר שיחזיק הבעל בקרקע המיוחד לכתובתה שלא כדין וכן פרש"י שם:

בא"ד ומכל מקום יטרף לקוחות שלא כדין כו' אין לחוש אין כאן טריפה וכו' כצ"ל:

דף קמח עמוד א

גמ' לעצמו מהו אמר רבא אמר רב נחמן כצ"ל ונ"ב גירסת רשב"ם את"ל לאחר לא הוי שיור חוץ מפירותיו מהו אמר רבא אמר רב נחמן אם תמצא לומר דקל לאחר ופירותיו לאחר לא שייר מקום פירי חון מפירותיו שייר מקום פירי ואליבא דרב זביד דאמר שאם רצה להוציא בה זיזין מוציא אלמא כיון דדיוטא שייר מקום זיזין נמי שייר הכא נמי כיון דאמר חוץ מפירותיו מקום פירות שייר עד כאן נ"ל:

ר"ש בד"ה אמר רב נחמן כו' לעצמו בא הס"ד:

תוס' בד"ה שכיב מרע שאמר הלואתו לפלוני כו' אי גרסינן מסיק מדרב פפא כו' נ"ב פי' שהלוה ממנו ואפילו הכי הקנה אגב קרקע ומבואר לעיל דף ע"ג ע"ב:

בא"ד כדפרישית ותימה לי כו' כעין שהוא בשכיב מרע בלשון מתנה וקנייה והא דקאמר כו' כצ"ל:

בד"ה איבעיא להו כו' הוו הפירות דבר שלא בא לעולם כו' ואפילו לעצמו וכן תניא כו' כצ"ל:

דף קמח עמוד ב

גמ' ניהוי כמחלק ולחד מינייהו כו' כצ"ל:

שם הפקיר כל נכסיו מהו מי אינו מגירסת רשב"ם ונמחק הלישנא אחרינא:

אמרינן כו' חילק כל נכסיו לעניים מהו מי כו' כצ"ל ונ"ב מן הקדיש כל נכסיו ועמד כו' עד ומקנו תיקו :

דף קמט עמוד ב

תוס' בד"ה דקא מגמר כו' איכא דמוקי לה התם בבריא ובמעמד שלשתן נ"ב פירוש וס"ל לרב דאין מעמד שלשתן אלא בפקדון משום הכי בעי צבורין ומאן דמוקי ליה בשכיב מרע סבר דס"ל לרב דאין מועיל מתנת שכיב מרע אלא בתנו מנה זה ולא תנו סתם ומשום הכי בעי צבורין וכו':

בא"ד ומשום מצוה לקיים דברי המת נ"ב פירוש ואפילו בלא צבורין כו' וק"ל:

בא"ד כדאיתא התם ולהכי מודה נמי איהו כצ"ל ונ"ב פי' שמואל:

בא"ד ואע"ג דפריך התם עלה דרב והא קי"ל כו' במתנה מצוה לקיים דברי המת כו' וכן פירש ר"ח כצ"ל והס"ד ואח"כ מתחיל הדיבור שייר קרקע כל שהוא וכו':

בא"ד ובמסקנא מפרש משום דלאו כרות גיטא כו' נ"ב ולפי זה אפילו לא שייר סתם אלא אמר חוץ משדה זו אפילו הכי לא יצא לחורין משום דלאו כרות גיטא הוא וק"ל:

בא"ד מתחלה היה סבור כו' ושם פירש ר"ח כו' כצ"ל ונ"ב פירוש קודם שמסיק שם טעמא דתנא קמא משום כרות גיטא וק"ל:

בא"ד לשון ר"ח ור"י פי' דאף מתחלה סבר דת"ק לא איירי דוקא בשייר סתם דשמא שייר בגוף העבד אלא אפילו שייר דבר מבורר ופירש מה ששייר אפ"ה פליג ת"ק וכן מוכח מהתוס' ר' שמעון אומר כל נכסי נתונים לפלוני עבדי חוץ מא' מריבוא שבהן לא אמר כלום חוץ מעיר פלוני משדה פלוני אע"פ שאין שם אלא אותה שדה ואותה העיר זכה העבד זה בנכסים וקנה עצמו בן חורין כו' זכה בנכסים אם יש לו שאר נכסים וקנה עצמו לחורין בכל ענין כן פירש רבינו שמשון בפרק ג' דפאה ומדאמר ר' שמעון בחוץ מעיר פלונית או חוץ משדה פלונית דיצא בו לחירות מכלל דשמעי לרבנן דאף בכה"ג לא יצא לחירות ובהכי פליגי דר' שמעון סבר כו' כצ"ל והשאר הוא הג"ה עד אין נראה לשבש התוספתא:

בהג"ה בשיבוש מתניא דמאי בא ר"ש להשמיע לן דאפילו היכא שאומר חוץ מעיר פלוני כו' וכי בשביל כו' אין נראה לשבש התוספתא אלא כמו שפירש בפנים כצ"ל והס"ד ואח"כ יתחיל דבור חדש כל דליתא בירושה ליתא במתנת וכו' כצ"ל נ"ב זה הדבור שייך לעיל:

בא"ד דאע"ג דהמקבל גר וליתא בירושה כו' וראיה לדבר בפרק נושאין על האנוסה שיש מוכר את אביו דמוקי ר' יוחנן בשכיב מרע וכן מי שכתב כל נכסיו כו' בעבד ואם מת ולא חזר קנה העבד הכל כדאיתא בפ"ק דגיטין ועבד ליתא בירושה אפילו הזכיר בהדיא מה שמוציא מן השחרור כו':

בד"ה שייר כו' ומדמהדר בנכסים כו' ובפ"ק דגיטין גבי ר"מ אומר עכו כארץ ישראל כו' מייתא לה נמי בהא דפלגינן דיבורא אליבא דר"ש ולא כפרש"י דהתם אלא כמו שפירש ואליבא דתוספתא דלא שייר כלל מן העבד אלא מן הנכסים ובהא פליגי רבנן עליה כדפי' אבל אין להקשות על פירוש רבינו שמואל שפירש כו' כצ"ל והד"א:

דף קנ עמוד א

ד"ש בד"ה אמר ליה רב יוסף כו' שדך כתיב כו' ולכתוב עליה פרוזבול כו' ולקנות עמהן נכסים שאין להם כו' כצ"ל:

בסוף העמוד כדפרישית טעמא דאנן כו' הד"א:

תוס' בד"ה קרקע כל שהוא כו' פירשתי לה הס"ד. מתחיל דבור חדש מנה ופרס כו' מנא להו כצ"ל והס"ד ואח"כ מתחיל דבור חדש ואיידי דקאמר כו' איכא נמי למימר כו' כצ"ל:

דף קנ עמוד ב

ר"ש בד"ה מברחת כו' לאחרינא מיתיבי כו' לא קנה לוקח כצ"ל והס"ד והד"א ואח"כ מתחיל הדיבור ובכולהו הני חמשה כצ"ל והס"ד:

בד"ה דתנן בקדושין הס"ד:

בד"ה ושאין להם אחריות כו' דמיתני נכסים שאין להם אחריות הס"ד:

בד"ה כי הא דרב פפא כו' אחריות אהני קנין כו' בקנין סודר כצ"ל והס"ד:

בד"ה אם קדם כו' יכול לעשות כן הס"ד:

תוס' בד"ה א"ל אנן משום כרות גיטא כו' כצ"ל:

תד"ה ואלו הן שכ"מ כו' כצ"ל:

בד"ה ואלו הן שכיב מרע כו' דניחא לה דתיפוק קלא עליה דכתבין ניהלה לכולהו נכסי כו' כצ"ל:

בא"ד איכא פלוגתא בכתובתה נ"ב פירוש וא"כ מה שאמר מברחת עד שתכתוב כל נכסים בלא שיור פליג רשב"ג ואמר מקצת ככולהו ומ"מ אינה פלוגתא ממש מאחר דלא פליגי בכל גוונא אלא בחד עניינא ודו"ק:

דף קנא עמוד א

גמ' איבעיא להו ספר תורה מהו תיקו כצ"ל והשאר נמחק:

ר"ש בד"ה כותבין שטר כו' לו השטר הס"ד:

בד"ה יינות כו' במסכת שקלים הס"ד:

בד"ה משום דקא בעיא כו' דגליא דעתה משום כו' כצ"ל:

בד"ה ה"מ כו' רצה משחק בה כצ"ל:

בד"ה והא מתה כו' והכי ס"ל כצ"ל והד"א:

תוס' בד"ה איבעיא להו כו' דקנין במשיכה כו' בנכסים כו' קנייה הוי בנכסים כו' כצ"ל:

דף קנא עמוד ב

גמ' אתמר מתנת שכיב מרע במקצת אמר רבא אמר רב נחמן הרי היא כמתנת בריא ובעי קנין אמרוה רבנן כו' כצ"ל:

רשב"ם בד"ה אמרה כששלחה כו' הד"א:

תוס' בד"ה מתה וקיימו כו' דהא שמעינן ליה לרב נחמן כו' נ"ב והא בודאי איירי סתמא כל היכא דקונה שכיב מרע במקצת אינו יכול לחזור והיינו אף בלא קנין ודו"ק:

בד"ה תנו גט לאשתי וכו' והא דקתני תן גט זה אשמועי' חידוש שאע"פ כו' הוה מתוקמא מתני' בשכיב מרע לא הל"ל כתבו ואין נראה לומר דדייק מדהוה ליה למיתני כתבו גט לאשתי ותנו שטר שחרור זה לעבדי דהוה שמעינן כו' רבנן מודו אלא אם כן אנו קיימים כו' כצ"ל:

דף קנב עמוד א

תוס' בד"ה תנו מנה לפלוני כו' לא שייך מעמד שלשתן כו' כצ"ל:

בא"ד ועוד י"ל דמצי לאוקמי רישא כו' נ"ב זו היא הג"ה ותולקת על הא דלעיל בפנים דאין נראה לומר כו' ודו"ק:

בהג"ה דאיכא דמוקי לה במעמד ג' ואיכא דמוקי לה בכתבו ותנו כו' כצ"ל ונ"ב פירוש ולא מהני מעמד שלשתן כשטר ומר דמוקי לה בשכיב מרע ולא במעמד ג' סבר מעמד ג' נמי מהני כשטר ודו"ק:

דף קנב עמוד ב

רשב"ם בד"ה אבל בהך בתרייתא כו' יפוי כח בקנין ואימא מודה לשמואל ולא הורעת כח כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה מתנת שכיב מרע שכתוב בה קנין כו' היה לו לחושבו לשמואל כו' נ"ב פירוש דוקא שטר עם קנין אבל קנין לבד פשיטא דקנה אם מת דלא שייך למימר אין קנין לאחר מיתה אלא דוקא בשטר כך דעת התוס' ודו"ק:

בא"ד דקנין בשטר כו' ממה שסבור למעלה ק"ו לשמואל דלא גרע אבל דוחק הוא לומר כו' להעמידה בטוב מתנת שכיב מרע כו' וקנינא מיניה מוסיף על מתנות דא והא דכתב וזיכה לזה וכתב וזיכה לזה כו' ומוקי לה למתניתין דשכיב מרע יהבינן ניהליה דקאמר הא אמר תנו נותנין לית ליה פסידא דבתרייתא זכי כו' כצ"ל:

בא"ד ופריך והא אפליגו בה חדא זימנא שהרי הזכוי בתוך השטר במקום הקנין עומד כצ"ל ונ"ב חוזר לסוגיא דלעיל וק"ל:

בא"ד דהא לרב גרידא הוא דצריך לאקשויי הכי שלחו ליה מבי רב כו' אפילו לעצמו נמי אינו יכול כו' כצ"ל והד"א:

דף קנג עמוד א

גמ' אמר רבא ואי כתב בה מחיים כו' עד מחיים מודה רב קא משמע לן נ"ב כל זה שייך קודם עובדא דרב נחמן לעיל וכאן נמחק:

דף קנג עמוד ב

ר"ש בד"ה חולים דרוב כו' שהוא קיים לא כל שכן כו' כנ"ל:

בד"ה והם אין מוציאין כו' מביאים ראיה בעדים כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה ר' נתן כו' איזו ראיה מייתי מר' נתן לרבה כו' כצ"ל:

בד"ה אמר רבא כו' אלא למ"ד בפ"ק דשבת נ"ב ותימה לי דבודאי ר"ש פי' משנגדרה למ"ד שיש לה מחיצות וממילא למ"ד דלא בעיא מחיצות ממילא יש לפרש משעה שנעשית בקעה דהיינו שדה וק"ל:

בא"ד זו ימות הגשמים ואז כו' טומאה זו ימות הגשמים אפילו כו' כצ"ל:

בא"ד ובא לישאל בימות החמה נ"ב נ"ל לאו דוקא ולפום ריהטא קאמר לרווחא דמילתא מאחר דנכנס בימות החמה אפילו בא לישאל בימות הגשמים מה מועלת וק"ל:

בא"ד גם על פירוש זה תמיה גדולה היא כו' דמייתי הך משנה ויש לומר דהא נמי לא קשיא היא כו' ונראה לפרש דחולק בענין זה כו' ושמא כדברי ר' יוחנן רוצה לומר כדאיתא בירושלמי כו' מחלוקת ר' מאיר וחכמים בא לישאל בימות החמה נשאלין לו בימות החמה בימות הגשמים נשאלים בימות הגשמים אמר ר' יוחנן ובלבד ימים הסמוכים לגשמים וכן נראה לר"י לפרש כו' כצ"ל:

בא"ד ובלבד ימים הסמוכים וכו' נ"ב נ"ל פירושו כמו מלבד ודו"ק:

דף קנד עמוד א

ר"ש בד"ה אין נאמנין כו' דברי ר"מ ופליג אמתניתין דלא כו' כצ"ל:

בד"ה בבני ברק מקום הס"ד:

בד"ה ועמדו עליו בני משפחה וקא סלקא דעתך כו' כצ"ל:

דף קנד עמוד ב

גמ' אתו ואמרו ליה מהו לבדקו כו' כצ"ל:

שם תא שמע שאל ר' שמעון בן לקיש את ר' יוחנן כו' נ"ב נ"ל סתם התלמוד אומר תא שמע עד סוף הסוגיא שמהפך דברי ר' יוחנן לריש לקיש ודו"ק:

שם לקיימו ומאי דברי הכל דרבנן כו' כצ"ל:

ר"ש בד"ה והלא אמרו כו' לא מרעינן ליה והלא משמך כו' כצ"ל:

בד"ה תיובתא נמי צ"ל נמי תיובתא וכו' כצ"ל:

תוס' בד"ה ואם תאמר אינו התחלת הדבור ושייך לדבור דלעיל מיניה:

דף קנה עמוד א

תוס' בד"ה אלא לדידך כו' דיבואו היורשים עדים כו' נ"ב פירוש התוספות סבירא להו דמפכינן חכמים לדברי הכל ודו"ק:

בד"ה אתמר קטן כו' דאית ליה מדאסבריה ליה וסבר כו' ואילו בגיטין פרק התקבל גבי ג' מדות בקטן כו' קאמר רבא כו' כצ"ל:

בד"ה מוכר כו' במתנה יכול למכור כו' כצ"ל:

בד"ה מתיב כו' הא ליכא למימר דא"כ מאי קאמר אלא למ"ד כו' כצ"ל והד"א:

דף קנה עמוד ב

גמ' תני ר' חייא עד רוב שנותיו הני סימנים זימנין דאתו מחמת כחישותא וזימנין דאתו מחמת בריותא כי אתו לקמיה דר' חייא איכחש אמר להו ליברי ואי אברי כו' אמר להו ליכחוש איבעיא להו כו' כצ"ל:

שם מכללא אתמר דההוא תוך זמן כו' אתא לקמיה דרבא כו' כצ"ל:

שם מעשה שהיה כך היה ההוא פחות מבן עשרים דאזיל זבין בנכסי אבוה כגידל בר מנשיא אתא לקמיה דרבא כו' סבר וכיון דמסברי ליה סבר מידע ידעי כו' כצ"ל:

ר"ש בד"ה והוא הסריס כו' לא אייתי שערות כצ"ל והד"א:

בד"ה אית דגרסי כו' בת עשרים ומהכא שמעינן כו' כצ"ל:

בד"ה ה"ג וממכרה ממכר ולישלח ליה בתינוק כו' הס"ד והד"א:

בד"ה כי כתבה ליה שטרא כו' כצ"ל:

בד"ה ועמדו שני האנשים כו' במסכת שבועות ובעינן אנשים ולא קטנים כצ"ל:

דף קנו עמוד א

תוס' בד"ה לאפוקי מדר' יהודה כו' וא"ת מנא ליה לאפוקי כו' איירי וי"ל כו' כצ"ל:

בד"ה ר' אליעזר כו' דשמע מינה בבא אחריתי כו' כצ"ל:

דף קנו עמוד ב

גמ' ור' אליעזר לטעמיה כו' כצ"ל:

ר"ש בד"ה שהיתה חולה ואמרה תינתן כו' אם מתנת שכיב מרע בלא שיור היתה כו' נ"ב ותימה בעיני איך יתכן דבלא שיור איירי הא כבינתי לחוד קאמרה ועוד הא פריך לעיל תלמודא מינה דמתנה במקצת לא בעי קנין אלמא קים ליה דבשיור איירי ודו"ק:

תוס' בד"ה ר' אלעזר כו' לימא להו דשבת הוה עד כו' בכסף ובשטר ובחזקה ר' אלעזר אומר נכסים שיש להן אחריות נקנין בכסף ובשטר ובחזקה ושאין להם אחריות כו' אמר ר' אלעזר מעשה במרוני אחד כו' דרישא דר"א דתוספתא אלא אמלתא דרבנן קאמר דאמרי דלא בעי קנין כו' כצ"ל ונ"ב פירוש בא ר' אלעזר לחלוק ולומר הא דלא בעי קנין בד"א בחול כו' וק"ל:

בא"ד והכי פירושא דאם עשה עשוי ולא אמרינן כו' נ"ב פירוש הא דר' יהודה שאמר בד"א בשבת כו' אבל דברי ת"ק שאמר בד"א בחול כו' אין צריך לפרש מידי דקמ"ל דקנין מהני בשבת אף שאסור לקנות בשבת ודו"ק:

בא"ד לאחר מיתה דכיון שאין יכול כו' כצ"ל:

בא"ד וה"ק לא יעשה בלא קנין כו' כצ"ל ונ"ב גם זו פירוש לר' יהודה דוקא וק"ל:

בד"ה כבינתי לבתי וכו' ולמה אסור לצאת בו בשבת כו':

והסגיס והרדיד כו' ופי' בערוך כו' ותתעלף ומתרגם בתרגום ירושלמי גרידא כצ"ל:

דף קנז עמוד א

תוס' מתחיל דבור חדש דאיקני קנה ומכר מאי אליבא דר' מאיר דקאמר אדם מקנה כו' לא קמיבעיא ליה כדפירש כו' כצ"ל:

בד"ה מצוה על היתומים כו' כי ההיא דגבי קטינא דארעא דהתם כו' כצ"ל ונ"ב פרק מי שהיה נשוי:

דף קנז עמוד ב

ר"ש בד"ה פסולין כו' לקמן בגט פשוט המוקדמין כו' כצ"ל:

בד"ה ואת"ל כו' בעיא באפי נפשה היא הס"ד:

בד"ה ומשני כו' מהא שמעינן כו' דאיקני קנה נ"ב פירוש אף לרבנן:

תוס' בסוף ד"ה מצוה על היתומים כו' והיכא דאמר לא ניחא ליה למעבד מצוה אמרי' בכתובות דמכין אותו עד כו' כגון עשה סוכה ועשה לולב כצ"ל והס"ד:

בד"ה המוקדמים פסולים כו' אך י"ל דשאני התם דמשעת כתיבה הוא דעביד ליה שומא אבל הכא לא עבד ליה שומא כצ"ל ונ"ב פירוש מי יימר דמגבי ליה מזמן ראשון:

בד"ה גובה את הקרן כו' ואפילו דאיקני קנה ומכר משתעבד משתעבד כבר לוקח לבעל חוב ונ"ב הכי פריך אע"פ דאיקני כו' משתעבד ואם כן למה המלוה אינו גובה מהנכסים משועבדים שיטרוף הלוקח שהרי הניח לו מקום כו' היינו משום דהתחיל שעבודו כבר על לוקח ראשון דבע"כ איירי שלא היה למוכר באותו העת נכסים יותר כי אם אותה שדה שמכר ללוקח ראשון דאם לא כן יאמר הלוקח ראשון הנחתי לך מקום כו' וא"כ חל כבר השעבוד הכל על הלוקח ראשון אבל בתוספות דפ"ק דמציעא משמע דלעולם יכול הלוקח ראשון לסלקו בשאר משועבדים אי לאו דעשאו אפותיקי ע"ש:

דף קנח עמוד א

גמ' נכסים בחזקתן וכתובה בחזקת יורשי כו' כצ"ל:

שם נפל הבית עליו ועל אמו כו' אלו ואלו מודים שיחלוקו כו' כצ"ל ונ"ב משנה זו שייכת לעמוד שני:

תוס' בד"ה נפל הבית עליו כו' שיש לה בנים אחרים כו' אלא יורשי האם היינו אחיה שאם מתה האם אחיה אין להם כלום כו' כדקאמר לקמן גבי נפל כו' לאו יורשי האב כו' ופירש רבינו שמואל יורשי האב אחי הבן כו' שאין לנו לומר כן כו' ישבע שאין לו פחות מרביעי ויטלנו וזה ישבע שאין לו פחות מג' רביעים ויטלנו אמאי לא הוי כו' כצ"ל:

דף קנח עמוד ב

גמ' קם רבה בשיטתיה דר' זירא נ"ב לרשב"ם לא גרס אבל ברי"ף ורא"ש גריס שפיר:

ר"ש בד"ה בחזקת מי כו' דקאמרי ב"ה הס"ד:

בד"ה מ"ט כו' באותו שבט של אם כצ"ל:

בד"ה אלא אי אתמר כו' ומוקי למתניתין יורש אחוה דההיא קשיא וכו' והתלמוד מפרש דלא תסייעיה ממתניתין ולעולם קשה בדיני ממונות כו' כצ"ל והד"א:

דף קנט עמוד א

גמ' ונימרו ליה אבוך מזבן ואת מפיק כו' אבל אחרים יכולים לקיים כתב ידו השתא איהו לא מהימן כו' ומאי קושיא אחריני מהימני כו' כצ"ל:

ר"ש ד"ה ולימרו ליה צ"ל ולימרו ליה לקוחות אביך מזבין כו':

בד"ה אבל אחרים כו' בדיני ממונות דאיהו לא מהימן כו' והד"א:

בד"ה דגזירת הכתוב כו' זייף וכתב כדאמרן כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה ולימרו ליה כו' וסבירא להו לשלחו מתם כו' כצ"ל:

דף קנט עמוד ב

גמ' מאי לאו יורשי האב בני מורישיו כו' לא יורשי האב אחיו כו' כצ"ל:

רשב"ם בד"ה הכי גרסינן כו' בני מורישיו אחי כו' אבוה דאב ומשני כו' ואחרי כן מת יעקב כו' כצ"ל והד"א: