מדרש משלי (בובר) ה

עריכה (משלי ה א): "בני, לחכמתי הקשיבה" - הקשב לדברי תורה בשעה שאתה לומדן;

"לתבונתי הט אזנך" - בשעה שאתה שומען.

(משלי ה ב): "לשמור מזימות, ודעת שפתיך ינצורו" - אם למדת על מנת לשמור, ואם שמעת על מנת לנצור.

עריכה (משלי ה ג): "כי נופת תטופנה שפתי זרה" - בני, היזהר מאישה זונה שלא תטעה אותך בדברי שפתיה.

"וחלק משמן חכה" - שלא תשטה אותך אחר קולה.

(משלי ה ד): "ואחריתה מרה כלענה, חדה כחרב פיות" - רבי אליעזר שאל את רבי יהושע 'הלשון הזה "כחרב פיות" מהו?' אמר לו 'בני, מה החרב אוכלת משני צדדין, כך זונה מאבדת חייו של אדם מחיי העולם הזה ומחיי העולם הבא, מה כתיב אחריו:

(משלי ה ה): "רגליה יורדות מוות" - שהיא מורידה את האדם בעולם הזה לעומקה של מוות, ואיזהו עומקה של מוות - אלו ייסורין רעים.

"שאול צעדיה יתמוכו" - שאע"פ שהוא נדון בייסורים בעולם הזה, אינו ניצול מדינה של גיהנם לעתיד לבוא.

(משלי ה ו): "אורח חיים פן תפלס" - בני, אל תניח אורח חיים, פן תיכשל אחר דרכיה של זונה, למה? -

"נעו מעגלותיה לא תדע". אבל אם שמעת לדברי תורה ולאמרי פי, אין אתה נכשל לעולם.

עריכה (משלי ה ז): "ועתה בנים שמעו לי" - מה היא השמיעה - (משלי ה ח): "הרחק מעליה דרכך". ולמה -

(משלי ה ט): "פן תתן לאחרים הודך" - שהיא גורמת שיינטל ממך הודך והוד שכינה.

"ושנותיך לאכזרי" - שאתה נמסר למלאך אכזרי.

(משלי ה י): "פן ישבעו זרים כוחך" - שעתידין מלאכים אכזרים להשביע ממך בגיהנם.

"ועצביך בבית נכרי" - שאתה נחשב להם כאדם נכרי, ולא עוד אלא שאתה עתיד לנהום באחריתך ממה שעשית, שנאמר:

(משלי ה יא): "ונהמת באחריתך", ומה תהיה אומר -

(משלי ה יב): "ואמרת איך שנאת מוסר" וגו', (משלי ה יג): "ולא שמעתי בקול מוריי", (משלי ה יד): "כמעט הייתי בכל רע בתוך קהל ועדה", מי גרם לך? תרבות רעה שגדלת בה.

עריכה (משלי ה טו): "שתה מים מבורך, ונוזלים מתוך בארך" - כיצד? אם רוצה אדם ללמוד תורה, אל יאמר 'אלמד מן הרחוק ואחר-כך אלמד מן הקרוב', אלא ילמוד מן הקרוב ואחר-כך מן הרחוק.

עריכה (משלי ה טז): "יפוצו מעינותיך חוצה, ברחובות פלגי מים" - אמר רבי אלעזר: אם ראית דור שחביבין עליו דברי תורה, "יפוצו מעינותיך חוצה"; ואם לאו -

(משלי ה יז): "יהיו לך לבדך, ואין לזרים אתך".

הלל הזקן אומר: בשעת המכנסין - פזר, ובשעת המפזרין - כנס; בשעה שאתה רואה שהתורה חביבה על ישראל, והכל שמחים בה - את הוי מפזר, הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב (משלי יא כד): "יש מפזר ונוסף עוד", ובשעה שאתה רואה שהתורה שכוחה מישראל, ואין הכל משגיחין בה, את הוי מכניס בה, שנאמר (תהלים קיט קכו): "עת לעשות לה' - הפרו תורתך". רבי מאיר אומר: הפרו תורתך - עת לעשות לה'.

עריכה (משלי ה יח): "יהי מקורך ברוך" - מכאן אמרו: אשרי אדם שאשתו מעירו, תורתו מעירו, פרנסתו מעירו, ועליו הכתוב אומר "יהי מקורך ברוך, ושמח מאשת נעוריך".

אמר ר' שמואל בר נחמני: אשרי אדם שקנה חכמה, שקנה לו דברי תורה מנעוריו, הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב "ושמח מאשת נעוריך". ומניין שהלשון הזה לשון תורה - ממה שכתוב:

(משלי ה יט): "איילת אהבים ויעלת חן [דדיה ירווך בכל עת, באהבתה תשגה תמיד]".

(משלי ה כ): "ולמה תשגה בני בזרה ותחבק חק נכריה" - מוטב לך לחבק דדיה של תורה, שמביאה אותך לידי זכות, מלחבק חיק נכריה, שהיא מביאה אותך לידי חובה.

עריכה (משלי ה כא): "כי נוכח עיני ה' דרכי איש" - אל יאמר אדם 'אלך ואעבור עבירה, שאין הקב"ה רואה אותי', למה - שהוא בשמים ואתה בארץ, אלא אף-על-פי-כן דע, "נוכח עיני ה' דרכי איש".

ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "כי נוכח עיני ה' דרכי איש" - אם הולך אדם לדבר מצוה, מחשבין לו אותה את ההליכה בדרך מצוה, ואם הולך לדבר עבירה, מחשבין לו אותה עבירה.

"וכל מעגלותיו מפלס" - מכאן אמרו חכמים (משנה אבות ב א): "דע מה למעלה ממך: עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים".

עריכה (משלי ה כב): "עוונותיו ילכדונו את הרשע" - מה אדם פורש מצודה ולוכד דגים מן הים, כך עוונותיו פורש מצודה לחוטא ללכדו, לכך נאמר "עוונותיו ילכדנו את הרשע".

"ובחבלי חטאתו ייתמך" - מה האישה הזאת, אין נזכרים עוונותיה אלא בשעת חבליה, כך אין עוונותיו של אדם נזכרים אלא בשעה הוא בא לחבלי שאול, לכך נאמר "ובחבלי חטאתו ייתמך".

(משלי ה כג): "הוא ימות באין מוסר" - הוא ימות בעוונו, שלא שמע דברי מוסר.

"וברב אולתו ישגה" - לא רצה לשגות בדברי תורה כמו שכתוב בפסוק יט: באהבתה תשגה תמיד, עכשיו ברוב איוולתו ישגה.

<< · מדרש משלי (בובר) · ה · >>