קטגוריה:משלי ה כב

<< | ספר משלי • פרק ה' • פסוק כ"ב | >>

מהדורת הכתיב:

עוונתיו ילכדנו את הרשע ובחבלי חטאתו יתמך.

המהדורה המנוקדת:

עֲווֹנֹתָיו יִלְכְּדֻנוֹ אֶת הָרָשָׁע וּבְחַבְלֵי חַטָּאתוֹ יִתָּמֵךְ.

המהדורה המוטעמת:

עֲֽווֹנֹתָ֗יו יִלְכְּדֻנ֥וֹ אֶת־הָרָשָׁ֑ע
וּבְחַבְלֵ֥י חַ֝טָּאת֗וֹ יִתָּמֵֽךְ׃

הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה. לפרטים ראו ויקיטקסט:מקרא.

מהדורות נוספות

המהדורה הדקדוקית:

עַֽווֹנוֹתָ֗יו עַֽווֹנוֹתָ֗י - שם עצם, זכר ונקבה, רבים, נסמך
ו - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: 5771
מורפ': HNcbpc/Sp3ms יִלְכְּדֻנ֥וֹ יִלְכְּדֻ - פועל, קל, עתיד, גוף שלישי, זכר, רבים
נ֥וֹ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: 3920
מורפ': HVqi3mp/Sp3ms אֶת אֶת - מילית, מושא ישיר (את)

צורת יסוד: 853
מורפ': HTo־הָרָשָׁ֑ע הָ - מילית, ה' הידיעה
רָשָׁ֑ע - תואר, זכר, יחיד, נפרד

צורת יסוד: d/7563
מורפ': HTd/Aamsa וּבְחַבְלֵ֥י וּ - ו' החיבור
בְ - מילת יחס
חַבְלֵ֥י - שם עצם, זכר ונקבה, רבים, נסמך

צורת יסוד: c/b/2256 a
מורפ': HC/R/Ncbpc חַ֝טָּאת֗וֹ חַ֝טָּאת֗ - שם עצם, נקבה, יחיד, נסמך
וֹ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: 2403 b
מורפ': HNcfsc/Sp3ms יִתָּמֵֽךְ יִתָּמֵֽךְ - פועל, נפעל, עתיד, גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: 8551
מורפ': HVNi3ms׃

תרשים הפסוק ע"פ טעמי המקרא (מקור):

עַֽווֹנוֹתָ֗יו רביע גדול (משנה, דרגא 3)

יִלְכְּדֻנ֥וֹ מרכא (משרת, דרגא 5) אֶת־הָרָשָׁ֑ע אתנחתא (מלך, דרגא 2)

וּבְחַבְלֵ֥י מרכא (משרת, דרגא 5) חַ֝טָּאת֗וֹ גרש מוקדם, רביע גדול (משנה, דרגא 3)

יִתָּמֵֽךְ סוף פסוק\סילוק (קיסר, דרגא 1)

עריכה

פיסוק ופירוש מודרני:

עֲוֹונוֹתָיו יִלְכְּדֻנוֹ אֶת הָרָשָׁע יגרמו לאדם להילכד יחד עם הרשע

להרחבה, וּבְחַבְלֵי חַטָּאתוֹ יִתָּמֵךְ ולהיכבל ולהתמכר לחטאיו.

פרשנות מסורתית:

מקראות גדולות

רש"י

עריכה

• לפירוש "רש"י" על כל הפרק •

"עוונותיו ילכדנו" - כמו ילכדוהו "ובחבלי תטאתו יתמך" - יתלה שהתלוי נתמך בחבל שהוא תלוי בה

רלב"ג

עריכה

• לפירוש "רלב"ג" על כל הפרק •

"עוונותיו ילכדונו את הרשע". ברשתם ובחבלי חטאתו יתמך ויתחזק הלכד שילכד הרשע בו וזה מבואר בהרבה מהחטאים שהם בעצמם כלי להפלת הרשעים ברע:

ביאור המילות

"ילכדנו את הרשע". הם שתי הודעות כמו ותראהו את הילד:

מצודות

עריכה

• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •

מצודת דוד

"עונותיו" - עוונות הרשע הם ילכדו אותו, ולתוספות ביאור אמר את הרשע.

"ובחבלי" - בהחבלים הנעשים מחטאתו, בהם יהיה נשען כאשר יתלוהו בהם, ר"ל: העוון עצמו יקטרג עליו ויפרע ממנו.

מלבי"ם

עריכה

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •

"עונותיו ילכדנו את הרשע", לעומת מ"ש שהדרכים הטובים של האדם הם נוכח עיני ה' שה' מסייע לו להטהר וללכת בדרך הטוב, אומר שדרכי הרשע אינם מה' רק עונותיו ילכדונו, כמ"ש הבא לטהר מסייעין לו והבא לטמא פותחין לו, ויש הבדל בין עון ובין חטאת שהעון מציין עוות השכל והחטא מציין המעשה בפועל, העון הוא עוות המחשבה והחטא הוא החסרון במעשה, ור"ל שהרשע כשתסיתהו תאותו ותאלצהו לעבור עבירה והוא ירא מעונשי ה', ומצות התורה, אז יקרא אל העון שהוא עוות השכל לעזרו, שאז יעוה בשכלו להכחיש את המצוה ואת המצוה עליה, את ידיעתו והשגחתו, גמולו וענשו ודומיהם, ועונותיו ילכדנו לעבור על המצוה, ובכ"ז אין עקר סמיכה שלו על עות השכל, כי אם לא היה החטאת שהיא תאותו אל העבירה לא היה סומך על העון וטענת ההכחשה, רק "שבחבלי חטאתו יתמך", שע"י החבלים של חטאתו שהיא התאוה על זה יתמך, ועל ידי זה משתמש בהעון וכופר במצוה כדי למלאת יצר תאותו, ובכל זה על ידי ההרגל שמורגל בחטאים נמשך למינות ומחזיק בעון שהוא עוות השכל והכפירה. עד שלבסוף.

ביאור המילות

"עונותיו, חטאתו". מבואר בכ"מ שהחטא מציין המעשה ובא על השוגג או הנעשה ע"י התאוה, והעון מציין עוות השכל והכפירה, והוא המזיד כמ"ש ישעיה (א' ד') אילת השחר (כלל שס"ג), וכדברים שבכאן נאמרו בישעיה (ה), הוי מושכי העון בחבלי השוא, וכעבות העגלה חטאה, ר"ל שעקר הם חבלי חטאתו, ולכידת העון הם חבלי השוא כמ"ש בפירושי שם:

נחמיאש

עריכה

• לפירוש "נחמיאש" על כל הפרק •

כי עונותיו ילכדנו את הרשע ובחבלי חטאתו יתמך, ולא יפרד מהם, כי כעבות העגלה חטאה.

במדרש: מה אדם זה פורש מצודה ולוכד דגים מן הים, כך עוונותיו פורשים לחוטא מצודה ללכדו; לכך נאמר: עונותיו ילכדונו את הרשע. ומה אשה זו אין נזכרים עוונותיה אלא בשעת חבליה, כך אין נזכרים עוונותיו של אדם אלא בשעת חבליו; הדא הוא דכתיב: ובחבלי חטאתו יתמך, ע״כ: