מדרש זוטא (בובר)/מגילת רות/פרשה ד

<< · מדרש זוטא (בובר) · מגילת רות · פרשה ד

פרשה ד

[א] ובועז עלה השער וגו' (רות ד, א). אין שער אלא בית המדרש, הדא הוא דכתיב ועלתה יבמתו השערה אל הזקנים (דברים כה, ז), וכן הוא אומר פתחו שערים וגו' (ישעיהו כו, ב). קרא לטוב אחיו, ויאמר סורה שבה פה פלוני אלמני וגו':

[ב] ויקח עשרה אנשים וגו' (רות ד, ב). (א) מכאן אמרו ברכת חתנים בעשרה: מזקני העיר. אין זקן אלא זה שקנה חכמה, וכן הוא אומר ה' קנני ראשית דרכו וגו' (משלי ח, כב), וכל כך למה לדרוש לו אם היא מותרת לו, או אם אסורה לו, שהרי אמרה תורה לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה' (דברים כג, ד), (ב) ודרשו עמוני ולא עמונית, מואבי ולא מואבית:

[ג] ויאמר לגואל חלקת השדה וגו' (רות ד, ג). לימדך תורה דרך ארץ שאדם צריך ליתן לה בשעה שהוא משיא אותה:

[ד] ואני אמרתי אגלה אזנך לאמר וגו' (רות ד, ד). בתחלה הזכיר לו את החלקה, ואחר כך הזכיר לו את האשה, ואמר לו אם אתה מבקש את החלקה קנה את האשה היבמה, הדא הוא דכתיב ויאמר בועז ביום קנותך (את) השדה וגו':

[ה] ויאמר בועז ביום קנותך וגו' (רות ד, ה). וזרע עבדיו ינחלוה (תהלים סט, לו), (ג) מכאן אמרו כל הקונה ארבע אמות בארץ ישראל מובטח לו שהוא בן עולם הבא:

[ו] ויאמר הגואל (רות ד, ו). לבועז, (ד) בתחלה היו קונין בשליפת הנעל, דכתיב וזאת לפנים בישראל (רות ד, ז). מי נתן למי, רב ושמואל, חד אמר הקונה נתן למקנה, וחד אמר המקנה נתן לקונה, (ה) חזרו להיות קונין בקציצה, כיצד, הרי שהיה אחד מהם מוכר שדה אחוזתו היו מקריבין חביות מלאה אגוזים וקליות ושוברים אותם לפני התינוקות, והתינוקות מלקטים ואומרים נקצץ פלוני מאחוזתו, ובשעה שהיה מחזירה לו היו עושין כן, ואומרים איש פלוני חזר לאחוזתו, ואמר רבי יוסי בר אבין (ו) אף מי שהיה נושא אשה שאינה הוגנת לו, היו עושין לו כן, ואמרו נקצץ זה ממשפחתו, וכשהיה מגרשה עושין כמו כן ואומרים חזר פלוני למשפחתו. לפיכך אמר טוב איני נוטלה, פן אשחית את נחלתי, חזרו להיות קונים בכסף ובשטר [ובחזקה]:

[ט] ויאמר בועז לזקנים וגו' (רות ד, ט). בתחלה מייחס את הטובים, וכשהוא קונה מיחס את הרעים שבמשפחתה, בתחלה ושם שני בניו מחלון וכליון (רות א, ב), אבל כאן את כל אשר לכליון ומחלון, מכאן שאדם צריך להזהר מן הרעים שבמשפחה שלא תבא ערפה אשתו של כליון ותהיה תובעת מה שהיה לכליון בעלה שתביא בו ותאמר אל כליון הוא:

[יא] ויאמרו כל העם אשר בשער וגו' (רות ד, יא). (ז) אמר ר' אחא כל הנושא אשה כשרה כאלו קיים כל התורה כולה מראש ועד סוף, ועליו הוא אומר אשתך כגפן פוריה וגו' (תהלים קכח, ג), ולפיכך נכתבה אשת חיל מאל"ף ועד תי"ו, ואין הדורות נגאלים אלא בזכות נשים צדקניות שבדור, שנאמר זכר חסדו ואמותנו לבית ישראל (תהלים צה, ט), לבני ישראל לא נאמר אלא לבית ישראל. (ח) מעשה באדר שירד מנכסיו, והיתה לו אשה כשרה, לסוף נעשה שכיר, פעם אחת היה חורש בשדה, נזדמן לו אליהו ז"ל בדמות ערבי אחד, (ט) א"ל יש לך שבע שנים טובות, אימתי אתה מבקש אותם, עכשיו או בסוף ימיך, א"ל קוסם אתה אין לי מה ליתן לך, אלא הפטר מעלי לשלום, וחזר אצלו עד שלשה פעמים, פעם שלישית אמר לו אלך ואמלך באשתי, מה עשה הלך לו אצל אשתו ואמר לה בא אחד אלי והטריח עלי עד שלשה פעמים, ואמר לי יש לך שבע שנים טובות אימתי אתה מבקש אותם עכשיו או בסוף ימיך, אמרה לו אמור לו הבא אותן היום, והיה מתחבא מבניו, וחזר אצלו ואמר לו הבא אותם עכשיו, א"ל לך לביתך ואינך מגיע לשער חצירך עד שתראה ברכה פרוסה בבית, והיו יושבין בניו לחפש בידם בעפר, ומצאו מטמון שיזונו שבע שנים, ובאו וקראו לאמן, ולא הגיעו לשער עד שיצאה אשתו לקראתו ובישרה לו, מיד הודה להקב"ה ונחה דעתו עליו, מה שעשתה אשתו הכשירה, אמרה לו אנו בכל מקום מושך עלינו הקב"ה חוט של חסד ונתן לנו לשבע שנים אלא בוא נעסוק בגמילות חסדים בשבע שנים הללו, שמא מוכיף לנו הקב"ה טובה מאצלו וכן עשתה וכל מה שעשתה אמרה לבנה קטן כתוב כל מה שאנו נותנין, וכן עשה, לסוף שבע שנים בא לו אליהו ז"ל, ואמר לו כבר הגיע שעה ליטול מה שנתתי לך, אמר לו כשנטלתי לא נטלתי אלא מדעת אשתי, אף כשאני מחזיר לא אחזיר אלא בדעת אשתי, הלך אצלה ואמר לה כבר בא הזקן ליטול את שלו, אמרה לו לך אמור לו אם מצאת בני אדם נאמנים ממנו אתן לך פקדונך, וראה הקב"ה דבריהם ובגמילות חסדים שעשו, והוסיף להם טובה, וקיים מה שנאמר והיה הצדקה שלום (ישעיהו לב, יז)}:

[יב] ויהי ביתך כבית פרץ (רות ד, יב). (י) אמר לפניו רבונו של עולם כל בנים שאתה עתיד ליתן לי יהיו מן הצדקת הזאת, ורבקה אמרה כן יהיו מן הצדיק הזה: מן הזרע אשר יתן (לך ה') [ה' לך] מן הנערה הזאת (יא) א"ר תנחומא משום רבי יוסי בן פזי ונחיה מאבינו זרע (בראשית יט, לב), אותו זרע שהוא בא ממקום אחר, אז מלך המשיח.

[יג] ויקח בועז את רות (רות ד, יג). לעולם אל ימנע אדם עצמו מלילך אחר זקן. אמר רב הושעיא שניהם לא נפקדו אלא מברכתן של נשים, שנאמר ויאמרו כל העם אשר בשער וגו' כרחל וכלאה (פסוק יא), (יב) אמר רבי יצחק רחל היתה עקרת של בית, לפיכך הוא עושה את רחל עיקר:

ד"א ויהי ביתך כבית פרץ (רות ד, יב). (יג) נאמרו דברים הללו אלא כנגד אלישבע בת עמינדב, שראתה ארבע שמחות ביום אחד, בעלה ובניה כהנים גדולים, יבמה מלך ואחיה נשיא:

ויקח בועז את רות (רות ד, יג). (יד) אמרו אותו הלילה שבא עליה מת: ויתן ה' לה הריון, כל הנשים יולדת למנין ה'ר'י'ו'ן' בגימטריא מאתים ושבעים ויום אחד:

[יד] ותאמרנה הנשים אל נעמי וגו' (רות ד, יד). הואיל ויש לה הריון כאלו גואל הוא:

[טו] והיה לך למשיב נפש וגו' משבעה בנים (רות ד, טו). משבעה בנים שנולדו מיהודה ועד בועז, שנאמר אלה תולדות פרץ וגו':

ד"א (טו) [רבי יהודה אומר] משבעה (בנים) [ראשי אבות] המפורשים (כאן) [להלן] אוצם הששי דוד השביעי (דברי הימים א ב, טו). (טז) רבי נחמיה אומר מעשרה בנים המפורשים (להלן) [כאן]. פרץ, חצרון, רם, עמינדב, נחשון, שלמון, בועז, עובד, ישי, דוד:

סליק מדרש מגילת רות.

הערות ותקונים

העריכה בעיצומה

שימו לב! דף זה (או קטע זה) עדיין לא גמור והוא לא מציג את היצירה בשלמותה. דף זה (או קטע זה) נמצא כעת בשלבי הקלדה. אם יש באפשרותכם להמשיך את ההקלדה - אתם מוזמנים.