ילקוט שמעוני על בראשית מג
<< · ילקוט שמעוני על בראשית · מג · >>
פסוק ה
פסוק ו
פסוק ז
פסוק ח
פסוק ט
אנכי אערבנו. כל הימים. זה העולם הבא שכולו יום.
אמר רב נחמן: מנין לערב דמשתעבד? שנאמר: אנכי אערבנו מידי תבקשנו. מתקיף לה רב חסדא: הא קבלן הוה, דכתיב: "תנה אותו על ידי" (בראשית מב, לז). אלא אמר רב יצחק, מהכא: "לקח בגדו כי ערב זר", וכתיב: "בני אם ערבת לרעך התרפס ורהב"; אם יש לך ממון, התר לו פיסת היד, ואם לאו הרבה עליו רעים.
אמר רב יהודה אמר רב: נידוי אפילו על תנאי צריך הפרה. מנלן? מיהודה, דכתיב: אם לא הביאותיו אליך והצגתיו לפניך וחטאתי לך כל הימים, וכתיב: "יחי ראובן ואל ימות וזאת ליהודה". כל אותן מ' שנה שהיו ישראל במדבר היו עצמותיו של יהודה מגולגלין בארון, עד שעמד משה וביקש עליו רחמים. אמר לפניו: רבש"ע, מי גרם לראובן שהודה? יהודה, "וזאת ליהודה", מיד "שמע ה' קול יהודה". עאל אבריה לשפא ולא הוו קא עיילי ליה למתיבתא דרקיעא, "ואל עמו תביאנו". לא הוה סלקא ליה שמעתא אליבא דהלכתא, "ועזר מצריו תהיה":פסוק יא
ויאמר אליהם ישראל אביהם אם כן אפוא. תאמר אותה חרדה שהחרדתי לאבא, "ויאמר מי אפוא", הוא שנזדעזע עלי כאן.
קחו מזמרת הארץ. דברים שהן מזמרין בעולם: חלזון, חמר, קטף, ומורי אגרי. מעט צרי, בלסם קטף. ומעט דבש, דבש בריא כאבן. [נכאת, שעוה. ולוט, מצטוכא]. בטנים ושקדים, משח דבטנים ומשח דשקדים ומשח דלוזים.פסוק יב
פסוק יד
אמר להם: הרי הדורון והרי הכסף והרי אחיכם; צריכיתון מילא אחרי? אמרין ליה: צלותך אנו בעין. אמר לון: ואי צלותי אתון בעין, ואל שדי יתן לכם רחמים לפני האיש.
ואל שדי יתן לכם רחמים. "אשרי הגבר אשר תיסרנו יה", אשר תיסרנו ה' אין כתיב כאן אלא יה. כזה שהוא נדון לפני הדיין והוא אומר יה. כך אבינו יעקב אומר, מי שעתיד לומר ליסורין די יאמר לצרותי די, ואל שדי יתן לכם רחמים. "על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא", לעת מיצוי חשבון. משראה עקב אבינו שנתמצה בחשבון, התחיל שופך תחנונים, ואל שדי יתן לכם רחמים. ר' יהושע פתח קריא בגלות, ואל שדי יתן לכם רחמים, "ויתן אותם לרחמים". לפני האיש, זה הקב"ה, שנאמר: "ה' איש מלחמה". ושלח לכם את אחיכם, אלו עשרת השבטים. אחר, שבט יהודה, ובנימין. ואני כאשר שכלתי בחרבן ראשון, שכלתי בחרבן שני, לא אשכל עוד. דבר אחר: ואל שדי יתן לכם רחמים לפני האיש, זה השלטון. ושלח לכם את אחיכם, זה יוסף. אחר זה (בנימין) שמעון. [בנימין] כמשמעו. ואני כאשר שכלתי מיוסף שכלתי משמעון ולא אשכל עוד.פסוק טו
פסוק טז
אמר ר' יוסי בר חנינא, מאי דכתיב: וטבוח טבח והכן? טבוח טבח, פרע להן בית השחיטה; והכן, טול גיד הנשה בפניהם. כמאן דאמר גיד הנשה נאסר לבני נח:
אין והכן אלא שבת, שנאמר: "והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו"; הדא אמרין ששמר יוסף את השבת עד שלא תנתן.פסוק יט
פסוק כ
פסוק כג
ויאמר שלום לכם אל תיראו. בין בזכותכם בין בזכות אבותיכם, מכל מקום כספכם בא אלי.
ויוצא להם את שמעון. הוה עביד כהדין צרצורא:
<< · ילקוט שמעוני על בראשית · מג · >>