ויאמר ישראל למה הרעותם לי. מעולם לא אמר אבינו יעקב דבר של בטלה. אלא כך אמר הקב"ה: אני עסוק להמליך את בנו במצרים, והוא אומר: למה הרעותם לי? הוא דהוא אמר: "נסתרה דרכי מה' ומאלהי משפטי יעבור".
אמר רב נחמן: מנין לערב דמשתעבד? שנאמר: אנכי אערבנו מידי תבקשנו. מתקיף לה רב חסדא: הא קבלן הוה, דכתיב: "תנה אותו על ידי" (בראשית מב, לז). אלא אמר רב יצחק, מהכא: "לקח בגדו כי ערב זר", וכתיב: "בני אם ערבת לרעך התרפס ורהב"; אם יש לך ממון, התר לו פיסת היד, ואם לאו הרבה עליו רעים.
אמר רב יהודה אמר רב: נידוי אפילו על תנאי צריך הפרה. מנלן? מיהודה, דכתיב: אם לא הביאותיו אליך והצגתיו לפניך וחטאתי לך כל הימים, וכתיב: "יחי ראובן ואל ימות וזאת ליהודה". כל אותן מ' שנה שהיו ישראל במדבר היו עצמותיו של יהודה מגולגלין בארון, עד שעמד משה וביקש עליו רחמים. אמר לפניו: רבש"ע, מי גרם לראובן שהודה? יהודה, "וזאת ליהודה", מיד "שמע ה' קול יהודה". עאל אבריה לשפא ולא הוו קא עיילי ליה למתיבתא דרקיעא, "ואל עמו תביאנו". לא הוה סלקא ליה שמעתא אליבא דהלכתא, "ועזר מצריו תהיה":
אמר להם: הרי הדורון והרי הכסף והרי אחיכם; צריכיתון מילא אחרי? אמרין ליה: צלותך אנו בעין. אמר לון: ואי צלותי אתון בעין, ואל שדי יתן לכם רחמים לפני האיש.
ואל שדי יתן לכם רחמים. "אשרי הגבר אשר תיסרנו יה", אשר תיסרנו ה' אין כתיב כאן אלא יה. כזה שהוא נדון לפני הדיין והוא אומר יה. כך אבינו יעקב אומר, מי שעתיד לומר ליסורין די יאמר לצרותי די, ואל שדי יתן לכם רחמים. "על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא", לעת מיצוי חשבון. משראה עקב אבינו שנתמצה בחשבון, התחיל שופך תחנונים, ואל שדי יתן לכם רחמים. ר' יהושע פתח קריא בגלות, ואל שדי יתן לכם רחמים, "ויתן אותם לרחמים". לפני האיש, זה הקב"ה, שנאמר: "ה' איש מלחמה". ושלח לכם את אחיכם, אלו עשרת השבטים. אחר, שבט יהודה, ובנימין. ואני כאשר שכלתי בחרבן ראשון, שכלתי בחרבן שני, לא אשכל עוד. דבר אחר: ואל שדי יתן לכם רחמים לפני האיש, זה השלטון. ושלח לכם את אחיכם, זה יוסף. אחר זה (בנימין) שמעון. [בנימין] כמשמעו. ואני כאשר שכלתי מיוסף שכלתי משמעון ולא אשכל עוד.
ויאמר השלום אביכם הזקן וכו'. ר' חייא רבה חמא חד בבלאי, אמר ליה: מה עבד אבא? אמר ליה: אמך שייל בך. אמר ליה: אנא אמרי לך כדין ואת אמרת לי כדין? אמר ליה: שואלין על החיים ואין שואלין על המתים. כך השלום אביכם זה יעקב, הזקן אשר אמרתם זה יצחק, ויאמרו שלום לעבדך לאבינו עודנו חי.
ויאמר אלהים יחנך בני. לפי ששמענו חנינה בשאר שבטים, ובבנימין לא שמענו, שעדיין לא נולד; והיכן שמענו בו חנינה? כאן: ויאמר אלהים יחנך בני. אמר ר' שמואל בר נחמן: כיון שראה אותו יוסף, מיד נתקררה דעתו וברכו.
באותה שעה אמר להם: קרבוהו אצלי, והיה שואל לו עד שהגיע לענין אחיו. אמר לו: בני, כלום יש לך אח? אמר: היה לי ואיני יודע היכן הוא. יש לך אשה? אמר ליה: הן, יש לי אשה ועשרה בנים. אמר ליה: ומה שמותן? אמר ליה: בלע ובכר ואשבל. אמר ליה: למה קראת להם שמות הללו? אמר ליה: על צרות אחי. בלע,' שנבלע בין האומות ואיני יודע היכן הוא. בכר, שהיה בכור לי ולאמי. אשבל, שנשבה מאביו והלך לו. גרא, שהוא גר באכסניות ונעשה גר בארץ אחרת. נעמן, שהיה נעים. מופים וחופים, שהיה ראשו חפוי בין עובדי עבודה זרה. וארד, שירד ממדינה למדינה. דבר אחר: בלע, שנבלע ממני. אחי וראש, שהיה אחי וראשי. מופים, שהיה יפה מאד. חופים, שהוא לא ראה בחופתי ואני לא ראיתי בחופתו. וארד, שהיה כורד של שושנים. דבר אחר: מופים וחופים, מיום שגלה ממני לא חפפתי ולא שרקתי ועשיתי עצמי כאבל. באותה שעה נכמרו רחמיו של יוסף, שנאמר: וימהר יוסף כי נכמרו רחמיו אל אחיו וגו'.
וישבו לפניו הבכור כבכורתו. נטל הגביע ועשה עצמו כאלו מריח, אמר: יהודה שהוא מלך ישב בראש. ראובן שהוא בכור ישב אצלו. ראובן שמעון לוי ויהודה יששכר וזבולון בני אם אחת, היכן הם? הביאום והסבום זה אצל זה. גד ואשר בני אם אחת, היכן הם? הביאום והסבום זה אצל זה. דן ונפתלי בני אם אחת, היכן הם? הביאום והסבום זה אצל זה. אנא לית לי אימא והדין טליא לית ליה אימא, אלא בלדתה מתה, בגין כך ייתי רישיה לרישא דידי. לפיכך ויתמהו האנשים מאד.
וישא משאת וגו' חמש ידות. יוסף נתן לו חלקו, וחלק אסנת, וחלק מנשה, וחלק אפרים, וחלק עם אחיו. הדא הוא דכתיב: ותרב משאת בנימן וכו'.
וישתו וישכרו עמו. עמו שתו אבל חוץ ממנו לא שתו, מיום שפרש יוסף מאחיו לא שתו יין אלא נזרו כולם מן היין. ואף יוסף לא שתה יין עד אותו היום, שנאמר "ולקדקד נזיר אחיו". רבי יוסי בר חנינא אמר: אף הן לא שתו, שנאמר: וישתו וישכרו עמו. ואידך, עמו הוא דלא הוה, שתיין מיהא הוה.
