לדלג לתוכן

ברכות ג א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

תלמוד בבלי

<< · ברכות · ג א · >>

תלמוד בבלי - גמרא | רש"י | תוספות | עין משפטשלימות: 75% | ראשונים נוספים
על הש"ס: ראשונים | אחרונים

קשיא דר' מאיר אדר"מ תרי תנאי אליבא דר"מ קשיא דר' אליעזר אדר' אליעזר תרי תנאי אליבא דר' אליעזר ואב"א רישא לאו ר' אליעזר היא:

עד סוף האשמורה: מאי קסבר ר' אליעזר אי קסבר שלש משמרות הוי הלילה לימא עד ארבע שעות ואי קסבר ארבע משמרות הוי הלילה לימא עד שלש שעות לעולם קסבר שלש משמרות הוי הלילה והא קמ"ל דאיכא משמרות ברקיע ואיכא משמרות בארעא דתניא ר' אליעזר אומר שלש משמרות הוי הלילה ועל כל משמר ומשמר יושב הקב"ה ושואג כארי שנאמר (ירמיהו כה, ל) ה' ממרום ישאג וממעון קדשו יתן קולו שאוג ישאג על נוהו וסימן לדבר משמרה ראשונה חמור נוער שניה כלבים צועקים שלישית תינוק יונק משדי אמו ואשה מספרת עם בעלה. מאי קא חשיב ר' אליעזר אי תחלת משמרות קא חשיב תחלת משמרה ראשונה סימנא למה לי אורתא הוא אי סוף משמרות קא חשיב סוף משמרה אחרונה למה לי סימנא יממא הוא אלא חשיב סוף משמרה ראשונה ותחלת משמרה אחרונה ואמצעית דאמצעיתא ואב"א כולהו סוף משמרות קא חשיב וכי תימא אחרונה לא צריך למאי נפקא מינה למיקרי ק"ש למאן דגני בבית אפל ולא ידע זמן ק"ש אימת כיון דאשה מספרת עם בעלה ותינוק יונק משדי אמו ליקום וליקרי. אמר רב יצחק בר שמואל משמי' דרב ג' משמרות הוי הלילה אועל כל משמר ומשמר יושב הקב"ה ושואג כארי ואומר אוי לבנים שבעונותיהם החרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגליתים לבין אומות העולם:

תניא א"ר יוסי פעם אחת הייתי מהלך בדרך ונכנסתי לחורבה אחת מחורבות ירושלים להתפלל בא אליהו זכור לטוב ושמר לי על הפתח (והמתין לי) עד שסיימתי תפלתי לאחר שסיימתי תפלתי אמר לי שלום עליך רבי ואמרתי לו שלום עליך רבי ומורי ואמר לי בני מפני מה נכנסת לחורבה זו אמרתי לו להתפלל ואמר לי היה לך להתפלל בדרך ואמרתי לו מתיירא הייתי שמא יפסיקו בי עוברי דרכים ואמר לי היה לך להתפלל תפלה קצרה באותה שעה למדתי ממנו שלשה דברים למדתי שאין נכנסין לחורבה ולמדתי שמתפללין בדרך ולמדתי שהמתפלל בדרך מתפלל תפלה קצרה ואמר לי בני מה קול שמעת בחורבה זו ואמרתי לו שמעתי בת קול שמנהמת כיונה ואומרת אוי לבנים שבעונותיהם החרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגליתים לבין האומות ואמר לי חייך וחיי ראשך לא שעה זו בלבד אומרת כך אלא בכל יום ויום שלש פעמים אומרת כך ולא זו בלבד אלא בבשעה שישראל נכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ועונין יהא שמיה הגדול מבורך הקב"ה מנענע ראשו ואומר אשרי המלך שמקלסין אותו בביתו כך מה לו לאב שהגלה את בניו ואוי להם לבנים שגלו מעל שולחן אביהם:

ת"ר גמפני שלשה דברים אין נכנסין לחורבה מפני חשד מפני המפולת ומפני המזיקין. מפני חשד ותיפוק ליה משום מפולת


רש"י

[עריכה]

קשיא דרבי מאיר אדרבי מאיר – לעיל אמר: משעה שבני אדם נכנסין לאכול פיתן בערבי שבתות, והוא שיעור מאוחר משל כהן; והכא אמר: משעת טבילה, שהיא קודם בין השמשות:

קשיא דרבי אליעזר – דברייתא, אדרבי אליעזר דמתניתין:

ואיבעית אימא רישא – דמתניתין: לאו רבי אליעזר היא – והא דקתני "דברי רבי אליעזר", אסוף הזמן קאי, דקאמר "עד סוף האשמורה הראשונה", ופליגי רבנן עליה, ואמרי "עד חצות". דרבי אליעזר דריש "בשכבך", זמן התחלת שכיבה, שבני אדם הולכים לשכב, זה קודם וזה מאוחר, ורבנן דרשי כל זמן שכיבה, דהיינו כל הלילה, אלא שעשו סייג לדבר ואמרו עד חצות, ורבן גמליאל לית ליה ההוא סייג:

מאי קסבר כו' – הוה ליה לומר זמן הַנִכָּר:

אי קסבר – דפליגי תנאי לקמן בהא מילתא, איכא מאן דאמר: שלוש משמרות הוי הלילה, במשמרות עבודת המלאכים ושיר שלהם נחלק לשלוש חלקים; ראשונה לכת אחת, שניה לכת אחרת, שלישית לכת שלישית. ואיכא מאן דאמר: ארבע משמרות הוי הלילה:

והא קא משמע לן – כשנתן לך סימן זמן הקריאה בסוף האשמורה, ולא פירש לך סימן מפורש, לימדך שיש היכר לכל אדם בדבר, כי היכי דאיכא ברקיע:

ישאג, שאוג, ישאג – הרי שלשה:

ואשה מספרת עם בעלה – כבר הגיע קרוב ליום, ובני אדם מתעוררים משינתן, והשוכבים יחד מספרים זה עם זה:

מאי קא חשיב – סימנים הללו שנתן למשמרות הארץ, היכן ניתנו? בתחילת האשמורות או בסופן? אורתא הוא צאת הכוכבים:

ושמר – והמתין, כמו: "לא יאמר אדם לחברו: שמור לי בצד עבודה זרה פלוני" (סנהדרין סג ב); ובבא קמא בפרק החובל (דף צ' ב'), שמרה עומדת על פתח חצרה; וכן "ואביו שמר את הדבר" (בראשית לז); "שומר אמונים" (ישעיהו כו):

תפילה קצרה – [הביננו], ולקמן מפרש לה בפרק תפילת השחר (דף כ"ט א'):

אשרי המלך שמקלסין אותו בביתו כך – אשרי כל זמן שהיה קילוס זה בתוך בית המקדש:

מפני חשד – שלא יאמרו: זונה מוכנת לו שם:

ומפני המפולת – שחומת החורבה רעועה, ומסוכן הוא, פן תיפול החומה עליו:

תיפוק ליה – כלומר: למה לנו שלושה טעמים לדבר אחד? הרי די באחת מהן, אם לא בא ללמדך שיש שעות שאין הטעם הזה, וצריך להניח בשביל זה:


תוספות

[עריכה]

קשיא דר' מאיר אדר' מאיר - דלא מצי למימר דבשעה שבני אדם נכנסין וכהן חד שיעורא הוא, דאם כן רבי מאיר היינו רבי אחאי לפירוש רש"י שפירש שרוב בני אדם נכנסין להסב דהיינו בע"ש. וגם כן לא מסתברא למימר דבני אדם ממהרין כל כך בערבי שבתות כמו בזמן שהכהנים טובלין, דהיינו מבעוד יום קודם הערב שמש :

קשיא דרבי אליעזר אדר' אליעזר - דלא מצי למימר משקדש היום וכהנים נכנסין לאכול בתרומתן חד שעורא הוא, דא"כ ר' אליעזר היינו ר' יהושע :

למאן דגני בבית אפל - וא"ת והלא רבי אליעזר בעי (לקמן ד' ע:) עד שיכיר בין תכלת לכרתי בק"ש של שחרית. וי"ל מ"מ כיוון שידע מתי יעלה עמוד השחר, קודם שיקום ויזמן עצמו כבר הגיע אותו עת :

היה לך להתפלל תפילה קצרה - לכאורה משמע שאין זה הביננו. דהא קא בעי לקמן (ד' ל.) 'מאי איכא בין הביננו לתפילה קצרה' - א"כ לפי הקונטרס שפי' בכאן דהיינו הביננו קשה. אלא ע"כ היינו תפילה אחרינא כדמפרש לקמן 'צרכי עמך מרובים' וכו'. וגם על זה קשה דלקמן אמירנן שאין לומר תפלת של צרכי עמך אלא במקום סכנה, ורבי יוסי לא הוה במקום סכנה פי' במקום לסטים- מדהשיב לו שמא יפסיקו בי עוברי דרכים ולא השיב לו שמא יהרגוני לסטים. ונראה לי כפ"ה תפילה קצרה דהכא היינו הביננו. ואע"ג דלייט עלה אביי אמאן דמתפלל הביננו- היינו דווקא בעיר אבל בשדה מותר. והא דאמרינן לקמן מאי איכא בין הביננו לתפילה קצרה- הכי קאמר, בין תפילה קצרה דאמר בפ' תפילת השחר (דף כט:) כגון צרכי עמך וכו'. אבל וודאי תיפלה קצרה דהכא צ"ל הביננו :

ועונין יהא שמיה הגדול מבורך - מכאן יש לסתור מה שפי' במחזור ויטרי יהא שמיה רבא שזו תפילה שאנו מתפללין שימלא שמו, כדכתיב (שמות יז) 'כי יד על כס יה' שלא יהא שמו וכסאו שלם עד שימחה זרעו של עמלק. ופירושו כך: יהא שמי"ה שם יה רבא, כלומר שאנו מתפללין שיהא שמו גדול ושלם, ומבורך לעולם הוי תפילה אחרת כלומר מבורך לעולם הבא. וזה לא נראה, מדקאמר הכא יהא שמיה הגדול ומבורך משמע דתפילה אחת היא ואינו רוצה לומר שיהא שמו גדול ושלם אלא יהא שמו הגדול מבורך. וגם מה שאומרים העולם, לכך אומרים קדיש בלשון ארמית לפי שתפילה נאה ושבח גדול הוא על כן נתקן בלשון התרגום, שלא יבינו המלאכים ויהיו מתקנאין בנו - וזה אינו נראה שהרי כמה תפילות יפות שהם בלשון עברי, אלא נראה כדאמרינן בסוף סוטה (דף מט.) 'אין העולם מתקיים אלא סדרא דקדושתא ואיהא שמיה רבא דבתר אגדתא' שהיו רגילין לומר קדיש אחר הדרשה ושם היו עמי הארצות ולא היו מבינים כלום לשון הקודש לכך תקנוהו בלשון תרגום שהיו הכל מבינים שזה היה לשונם :

עין משפט ונר מצוה

[עריכה]

ז א טור ושו"ע או"ח סי' א' סעיף ב' וסעיף ג:

ח ב טור או"ח סי' נ"ו:

ט ג מיי' פ"ה מהל' תפילה הלכה ו', ומיי' פי"ב מהל' רוצח ושמירת נפש הלכה ו', (סמ"ג עשין י"ט ועשין ע"ט), טור ושו"ע או"ח סי' צ' סעיף ו':


גליון הש"ס

[עריכה]
  • גמ' מפני חשד - עיין שבת כג

ראשונים נוספים

 

         

קישורים חיצוניים