ברכות ג א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
קשיא דר' מאיר אדר"מ תרי תנאי אליבא דר"מ קשיא דר' אליעזר אדר' אליעזר תרי תנאי אליבא דר' אליעזר ואב"א רישא לאו ר' אליעזר היא:
עד סוף האשמורה: מאי קסבר ר' אליעזר אי קסבר שלש משמרות הוי הלילה לימא עד ארבע שעות ואי קסבר ארבע משמרות הוי הלילה לימא עד שלש שעות לעולם קסבר שלש משמרות הוי הלילה והא קמ"ל דאיכא משמרות ברקיע ואיכא משמרות בארעא דתניא ר' אליעזר אומר שלש משמרות הוי הלילה ועל כל משמר ומשמר יושב הקב"ה ושואג כארי שנאמר (ירמיהו כה, ל) ה' ממרום ישאג וממעון קדשו יתן קולו שאוג ישאג על נוהו וסימן לדבר משמרה ראשונה חמור נוער שניה כלבים צועקים שלישית תינוק יונק משדי אמו ואשה מספרת עם בעלה. מאי קא חשיב ר' אליעזר אי תחלת משמרות קא חשיב תחלת משמרה ראשונה סימנא למה לי אורתא הוא אי סוף משמרות קא חשיב סוף משמרה אחרונה למה לי סימנא יממא הוא אלא חשיב סוף משמרה ראשונה ותחלת משמרה אחרונה ואמצעית דאמצעיתא ואב"א כולהו סוף משמרות קא חשיב וכי תימא אחרונה לא צריך למאי נפקא מינה למיקרי ק"ש למאן דגני בבית אפל ולא ידע זמן ק"ש אימת כיון דאשה מספרת עם בעלה ותינוק יונק משדי אמו ליקום וליקרי. אמר רב יצחק בר שמואל משמי' דרב ג' משמרות הוי הלילה אועל כל משמר ומשמר יושב הקב"ה ושואג כארי ואומר אוי לבנים שבעונותיהם החרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגליתים לבין אומות העולם:
תניא א"ר יוסי פעם אחת הייתי מהלך בדרך ונכנסתי לחורבה אחת מחורבות ירושלים להתפלל בא אליהו זכור לטוב ושמר לי על הפתח (והמתין לי) עד שסיימתי תפלתי לאחר שסיימתי תפלתי אמר לי שלום עליך רבי ואמרתי לו שלום עליך רבי ומורי ואמר לי בני מפני מה נכנסת לחורבה זו אמרתי לו להתפלל ואמר לי היה לך להתפלל בדרך ואמרתי לו מתיירא הייתי שמא יפסיקו בי עוברי דרכים ואמר לי היה לך להתפלל תפלה קצרה באותה שעה למדתי ממנו שלשה דברים למדתי שאין נכנסין לחורבה ולמדתי שמתפללין בדרך ולמדתי שהמתפלל בדרך מתפלל תפלה קצרה ואמר לי בני מה קול שמעת בחורבה זו ואמרתי לו שמעתי בת קול שמנהמת כיונה ואומרת אוי לבנים שבעונותיהם החרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגליתים לבין האומות ואמר לי חייך וחיי ראשך לא שעה זו בלבד אומרת כך אלא בכל יום ויום שלש פעמים אומרת כך ולא זו בלבד אלא בבשעה שישראל נכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ועונין יהא שמיה הגדול מבורך הקב"ה מנענע ראשו ואומר אשרי המלך שמקלסין אותו בביתו כך מה לו לאב שהגלה את בניו ואוי להם לבנים שגלו מעל שולחן אביהם:
ת"ר גמפני שלשה דברים אין נכנסין לחורבה מפני חשד מפני המפולת ומפני המזיקין. מפני חשד ותיפוק ליה משום מפולת
רש"י
[עריכה]קשיא דרבי מאיר אדרבי מאיר – לעיל אמר: משעה שבני אדם נכנסין לאכול פיתן בערבי שבתות, והוא שיעור מאוחר משל כהן; והכא אמר: משעת טבילה, שהיא קודם בין השמשות:
קשיא דרבי אליעזר – דברייתא, אדרבי אליעזר דמתניתין:
ואיבעית אימא רישא – דמתניתין: לאו רבי אליעזר היא – והא דקתני "דברי רבי אליעזר", אסוף הזמן קאי, דקאמר "עד סוף האשמורה הראשונה", ופליגי רבנן עליה, ואמרי "עד חצות". דרבי אליעזר דריש "בשכבך", זמן התחלת שכיבה, שבני אדם הולכים לשכב, זה קודם וזה מאוחר, ורבנן דרשי כל זמן שכיבה, דהיינו כל הלילה, אלא שעשו סייג לדבר ואמרו עד חצות, ורבן גמליאל לית ליה ההוא סייג:
מאי קסבר כו' – הוה ליה לומר זמן הַנִכָּר:
אי קסבר – דפליגי תנאי לקמן בהא מילתא, איכא מאן דאמר: שלוש משמרות הוי הלילה, במשמרות עבודת המלאכים ושיר שלהם נחלק לשלוש חלקים; ראשונה לכת אחת, שניה לכת אחרת, שלישית לכת שלישית. ואיכא מאן דאמר: ארבע משמרות הוי הלילה:
והא קא משמע לן – כשנתן לך סימן זמן הקריאה בסוף האשמורה, ולא פירש לך סימן מפורש, לימדך שיש היכר לכל אדם בדבר, כי היכי דאיכא ברקיע:
ישאג, שאוג, ישאג – הרי שלשה:
ואשה מספרת עם בעלה – כבר הגיע קרוב ליום, ובני אדם מתעוררים משינתן, והשוכבים יחד מספרים זה עם זה:
מאי קא חשיב – סימנים הללו שנתן למשמרות הארץ, היכן ניתנו? בתחילת האשמורות או בסופן? אורתא הוא צאת הכוכבים:
ושמר – והמתין, כמו: "לא יאמר אדם לחברו: שמור לי בצד עבודה זרה פלוני" (סנהדרין סג ב); ובבא קמא בפרק החובל (דף צ' ב'), שמרה עומדת על פתח חצרה; וכן "ואביו שמר את הדבר" (בראשית לז); "שומר אמונים" (ישעיהו כו):
תפילה קצרה – [הביננו], ולקמן מפרש לה בפרק תפילת השחר (דף כ"ט א'):
אשרי המלך שמקלסין אותו בביתו כך – אשרי כל זמן שהיה קילוס זה בתוך בית המקדש:
מפני חשד – שלא יאמרו: זונה מוכנת לו שם:
ומפני המפולת – שחומת החורבה רעועה, ומסוכן הוא, פן תיפול החומה עליו:
תיפוק ליה – כלומר: למה לנו שלושה טעמים לדבר אחד? הרי די באחת מהן, אם לא בא ללמדך שיש שעות שאין הטעם הזה, וצריך להניח בשביל זה:
תוספות
[עריכה]קשיא דר' מאיר אדר' מאיר - דלא מצי למימר דבשעה שבני אדם נכנסין וכהן חד שיעורא הוא, דאם כן רבי מאיר היינו רבי אחאי לפירוש רש"י שפירש שרוב בני אדם נכנסין להסב דהיינו בע"ש. וגם כן לא מסתברא למימר דבני אדם ממהרין כל כך בערבי שבתות כמו בזמן שהכהנים טובלין, דהיינו מבעוד יום קודם הערב שמש :
קשיא דרבי אליעזר אדר' אליעזר - דלא מצי למימר משקדש היום וכהנים נכנסין לאכול בתרומתן חד שעורא הוא, דא"כ ר' אליעזר היינו ר' יהושע :
למאן דגני בבית אפל - וא"ת והלא רבי אליעזר בעי (לקמן ד' ע:) עד שיכיר בין תכלת לכרתי בק"ש של שחרית. וי"ל מ"מ כיוון שידע מתי יעלה עמוד השחר, קודם שיקום ויזמן עצמו כבר הגיע אותו עת :
היה לך להתפלל תפילה קצרה - לכאורה משמע שאין זה הביננו. דהא קא בעי לקמן (ד' ל.) 'מאי איכא בין הביננו לתפילה קצרה' - א"כ לפי הקונטרס שפי' בכאן דהיינו הביננו קשה. אלא ע"כ היינו תפילה אחרינא כדמפרש לקמן 'צרכי עמך מרובים' וכו'. וגם על זה קשה דלקמן אמירנן שאין לומר תפלת של צרכי עמך אלא במקום סכנה, ורבי יוסי לא הוה במקום סכנה פי' במקום לסטים- מדהשיב לו שמא יפסיקו בי עוברי דרכים ולא השיב לו שמא יהרגוני לסטים. ונראה לי כפ"ה תפילה קצרה דהכא היינו הביננו. ואע"ג דלייט עלה אביי אמאן דמתפלל הביננו- היינו דווקא בעיר אבל בשדה מותר. והא דאמרינן לקמן מאי איכא בין הביננו לתפילה קצרה- הכי קאמר, בין תפילה קצרה דאמר בפ' תפילת השחר (דף כט:) כגון צרכי עמך וכו'. אבל וודאי תיפלה קצרה דהכא צ"ל הביננו :
ועונין יהא שמיה הגדול מבורך - מכאן יש לסתור מה שפי' במחזור ויטרי יהא שמיה רבא שזו תפילה שאנו מתפללין שימלא שמו, כדכתיב (שמות יז) 'כי יד על כס יה' שלא יהא שמו וכסאו שלם עד שימחה זרעו של עמלק. ופירושו כך: יהא שמי"ה שם יה רבא, כלומר שאנו מתפללין שיהא שמו גדול ושלם, ומבורך לעולם הוי תפילה אחרת כלומר מבורך לעולם הבא. וזה לא נראה, מדקאמר הכא יהא שמיה הגדול ומבורך משמע דתפילה אחת היא ואינו רוצה לומר שיהא שמו גדול ושלם אלא יהא שמו הגדול מבורך. וגם מה שאומרים העולם, לכך אומרים קדיש בלשון ארמית לפי שתפילה נאה ושבח גדול הוא על כן נתקן בלשון התרגום, שלא יבינו המלאכים ויהיו מתקנאין בנו - וזה אינו נראה שהרי כמה תפילות יפות שהם בלשון עברי, אלא נראה כדאמרינן בסוף סוטה (דף מט.) 'אין העולם מתקיים אלא סדרא דקדושתא ואיהא שמיה רבא דבתר אגדתא' שהיו רגילין לומר קדיש אחר הדרשה ושם היו עמי הארצות ולא היו מבינים כלום לשון הקודש לכך תקנוהו בלשון תרגום שהיו הכל מבינים שזה היה לשונם :
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]מתוך: עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק א (עריכה)
ז א טור ושו"ע או"ח סי' א' סעיף ב' וסעיף ג:
ט ג מיי' פ"ה מהל' תפילה הלכה ו', ומיי' פי"ב מהל' רוצח ושמירת נפש הלכה ו', (סמ"ג עשין י"ט ועשין ע"ט), טור ושו"ע או"ח סי' צ' סעיף ו':
גליון הש"ס
[עריכה]- גמ' מפני חשד - עיין שבת כג
ראשונים נוספים
כמה מעלות בתרומה א"ל ג'. וקאים מצלי כדי לעמוד להתפלל מתוך דבר תורה ומתוך דבר הלכה ברורה שאין בה ספק כדאמרינן (ברכות פרק אין עומדין (ברכות דף לא)) בעניינא דצלותא אין עומדין להתפלל אלא מתוך דבר הלכה פסוקה ואילו היה בחולין נמי שלישי לא היתה מעלה לתרומה בזה הענין והמעשר אין לו מעלה יתירה על החולין בזה הענין אלא שוה הוא לחולין כי השני מזה ומזה אין עושה שלישי אבל יש לתרומה מעלה יתירה שהשני מטמא שלישי בתרומה כדתנן (טהרות פ"ב משנה ד') הראשון והשני שבתרומה טמאין ומטמאין השלישי פסול ואינו מטמא וזה הדבר אין בו חלוקה כי ר' עקיבא לא חלק אלא בחולין בלבד אבל בתרומה מודה הוא לחכמים שאין בה אלא שלישי כמפורש בפרק אור לארבעה עשר (פסחים דף יט) והקודש יש לו מעלה יתירה והיא שהשלישי מטמא את הרביעי בקדש כדתנן (טהרות פ"ב משנה ה') הראשון והשני והשלישי שבקדש טמאין ומטמאין הרביעי פסול ואינו מטמא ובפרק חומר בקדש (חגיגה דף כ) נמי אמרי הרביעי בקדש פסול והשלישי בתרומה ועל זה הסדר ובזה התיקון נסדרו אותן הכתובים שהזכרנו לפי הפירוש שפירשום רז"ל לפי שיש לטמא ג' שמות טמא וטבול יום ומחוסר כיפורים ויש לטהרה ג' דברים שגורמין לה טבילה והערב שמש והבאת קרבן והטמא הוא שניטמא ועדיין לא טבל והרי הוא אסור ליגע בכל דבר שנקרא קדש כלל ואפילו במעשר וכ"ש במה שהוא למעלה הימנו ואם הוא עושה הראשון שגורם לטהרה שהיא הטבילה אם טבל כראוי וכהלכה הותר לוכל במעשר מיד ואע"פ שעדיין לא בא השמש כדכתב רחמנא (ויקרא כב ו) ולא יאכל מן הקדשים כי אם רחץ ויסור ממנו שם טמא וחוזר להקראות טבול יום ועדיין הוא אסור בתרומה וקדשים ואפי' אם נוגע בהן הוא מטמאן כדאמרינן בפרק יציאות השבת (שבת דף יד) טבול יום דאורייתא הוא דכתיב ובא השמש וטהר אבל לא יהו מטמאין כדתנא בתוספתא טהרות (פרק א') אבא שאול אומר טבול יום תחילה לקדש ר"מ אומר מטמא את הקדש ופוסל את התרומה וחכמים אומרים כשם שאינו פוסל אלא משקי תרומה ואוכלי תרומה כך אינו פוסל אלא משקי קדש ואוכלי קדש ואמרינן בגמ' (מעילה דף ח) לרבנן כיון דטבל קלשא ליה טומאתו פסולא משוי טמא לא משוי וכל מה שנגע בו טבול יום מתרומה ובקדשים הוא בעצמו פסול ואינו מטמא אחרים ואיתא בגמרא דמעילה (שם) בפרק חטאת העוף ובמס' פרה בפרק צלוחית (פרק י"א משנה ד') שנינו כל הטעון ביאת מים מדברי תורה מטמא את הקדש ואת התרומה ואת החולין ואת המעשר ואסור על ביאת המקדש לאחר ביאתו מטמא את הקדש ופוסל את התרומה דברי ר"מ וחכמים אומרים פוסל בקדש הרי נתברר לנו מדברי החכמים בברייתא ובזו המשנה כי טבול יום פוסל בקדש ואינו מטמא לפי שפירשו בטעמו של דבר כיון דטביל קלשא ליה טומאתו ואינו זז מזה הענין עד שיבא אליו השמש ויצאו הכוכבים אז יהא מותר לוכל בתרומה כדכתב רחמנא (ויקרא כב ז) ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים וזהו שלמדנוהו ממה שנאמר במשנה משעה שהכהנים נכנסין לוכל בתרומתן דביאת שמשו מעכבתו לוכל בתרומה ותניא בתורת כהנים [בפ' שמיני פרק ח' דין ט' ומייתי לה ביבמות עה וע"ש] וטמא עד הערב יכול לכל דבר ת"ל וטהר אי וטהר יכול לכל דבר ת"ל וטמא עד הערב הא כיצד טהור לחולין מבעוד יום ולתרומה משתחשך ולאחר שישלים יומו פורח ממנו שם טבול יום שהרי יומו כבר חלף ועבר אלא נשתייר עליו להקריב הקרבן שהוא נתחייב בו ולפיכך הוא נקרא מחוסר כיפורים ועדיין הוא אסור ליגע בכלום דבר מקדשי המזבח עד שיביא הכפרה שהוא מתחייב בה וכן אם נכנס למקדש משערי ניקנור ולפנים שהוא מחנה שכינה נתחייב כרת אם היה מזיד ואם היה שוגג בחטאת כדתנא בתוספ' (כלים פרק א') כל הטמאין שנכנסו משערי ניקנור ולפנים אפי' מחוסרי כפרה חייבין על זדונן כרת ועל שגגתן חטאת ובמשנה בתחלת טהרות (כלים פרק א' משנה ח') עזרת ישראל מקודשת ממנה שאין מחוסר כפורים נכנס לשם וחייבין עליה חטאת ובספרי (פרשת נשא) מפורש מפתח עזרה ולפנים מחנה שכינה דהיינו עזרת ישראל ותניא בספרי טמא יהיה לרבות את הטבול יום עוד טומאתו בו לרבות מחוסר כפרה ואיתא בנזירות בפרק ג' מינין (נזיר דף מה מכות דף ח) ולאחר שיביא כפרתו ויקריבנה הכהן כראוי וכהלכה ויכפר עליו כבר גמרה לה טהרתו והותר לו לוכל בקדשי מזבח ולהכנס למחנה שכינה והיינו מעזרת ישראל ולפנים וכדאמר הכתוב (ויקרא יב ח) וכפר עליה הכהן וטהרה וכבר אמרו חכמים כי הוא חייב טבילה לאחר שמקריב כפרתו ואז יהא מותר לוכל בקדשי מזבח כדתנן בפרק חומר בקודש (חגיגה דף כא) אונן ומחוסר כפורים צריכין טבילה לקודש אבל לא לתרומה ואמרינן בגמרא (שם דף כד) כיון דעד האידנא הוו אסירי למיכל בקודש אצרכונהו רבנן טבילה ואלו השמות שהן קרויין לטמא כמו שהזכרנו איתנהו מסודרין במשנה בתחלת טהרות (כלים פרק א' משנה ה') מחוסר כפורים אסור בקודש ומותר בתרומה ובמעשר חזר להיות טבול יום אסור בקודש ובתרומה ומותר במעשר חזר להיות בעל קרי אסור בשלשתן ובמשנת נגעים בפרק י"ד (משנה ג') כבס בגדיו וטבל טהר מלטמא כשרץ והרי הוא טבול יום אוכל במעשר העריב שמשו אוכל בתרומה הביא כפרתו אוכל בקדשים והיינו מתני' שהזכרנוה מקודם ובפסחים בפרק כל שעה (פסחים דף לה ע"ש) אמרינן העריב אין לא העריב לא אמאי הא טהור הוא אלא מעלה הרי נתברר לנו עכשיו מכל אלו הראיות כי התרומה מעלתה למעלה מן המעשר והיא למטה מן הקדשים וכי זה שאמר הכתוב ובא השמש וטהר על השמש הוא חוזר ולא על האדם הטמא כלומר שיתפנו פני הרקיע מאורו של יום ויראו הכוכבים אותה העת היא תחלת הלילה זהו עת שנתחייבנו בו בקריית שמע של ערבית וכל מי שקרא קריאת שמע קודם זה העת לא יצא ידי חובתו כדגרסי' בגמ' דבני מערבא (הלכה א') תני הקורא את שמע קודם לכן לא יצא ידי חובתו.
והא דאקשינן מדרבי מאיר אדרבי מאיר ופרקינן דתרי תנאי נינהו ואליבא דרבי מאיר, איכא למידק: לימא אידי ואידי חד שיעורא הוא!? וי"ל דכיון דאסיקנא דעני לחוד ודכהן לחוד, מסתמא הדרינן למאי דסלקא דעתך מעיקרא, דעני בחול ושאר בני אדם בערבי שבתות - חד שיעורא הוא; ואי איתא דשעה שהכהנים טובלין ובני אדם בערבי שבתות חד שיעורא נינהו, אם כן הוה ליה דעני ובני אדם בערבי שבתות וטבילת כהנים בחד שיעורא, והוה ליה רבי מאיר דהאי ברייתא כרבי חנינא. ועוד, דאי אפשר לומר כן דהא אסיקנא דעני מאוחר מדר' יהושע, ורבי מאיר הא קדים לרבי יהושע.
מאי קא חשיב? אי תחלת משמרות קא חשיב וכולי: אלא קא חשיב משמרה ראשונה בסופא ונפקא מינה שיש על ישראל במשמרות הלילה להפיל רנה ותחנונים על חרבן הבית כענין שנאמר "קומי רוני בלילה בראש אשמורות", כך פירש רבינו האיי גאון ז"ל. ומאי דקא חשיב משמרה אמצעית באמצעיתה- נפקא מינה לאכילת קדשים שהן נאכלין עד חצות.
ירושלמי: "כמה כוכבים יוצאים והוא לילה? רבי מנחם בשם רבי בא בר פפא, כוכב אחד ודאי יום, שנים ספק, ושלשה לילה. אלא מיעוט כוכבים שנים קדמי' לא מתחשב". וגרסינן תו התם: "הדא דתימא באילין דלא אורחיהן דמתחמיין ביממא, ברם אילין דאורחיהון דמתחמיין ביממא לא משערין בהון. אמר ר' יוסה בר ר' בון, ובלבד דיתחמיין תלתא כוכבין בר מן דא כוכבתא". ותו גרסינן התם "רבי חנניה חבריהון דרבנין בעי: כמה דתימר בערבי' נראו שלשה כוכבים אף על פי שהחמה נתונה באמצע הרקיע ויימר אף בשחרית כן. אמר רבי בא כתוב "והשמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה" וכתוב "ובא השמש וטהר"- הקיש יציאתו לביאתו; מה ביאתו שיתכסא מן הבריות, אף יציאתו לכשיתודע על הבריות. אמר רבי בא, כתיב "הבקר אור" - התורה קראו לאור "בקר". תני רבי ישמעאל "בבקר בבקר"- כדי ליתן תחום לבקרו של בקר. אמר רבי יוסה בר רבי בון, אם אמר את ליתן עוביו של רקיע ללילה, בין בערבית בין בשחרית - נמצאת אומר שאין היום והלילה שוין! אמר רבי חייא נילפינה מדרך הארץ, שרי מלכא נפק ואף על גב דלא נפק אמרון דנפק שרי מלכא עליל לא אמרין דעל עד שעתא דיעול. [?]
למאן דגני בבית אפל וכו': ולקרי בזמנה, אותו שקבע רבי אליעזר דהיינו שיכיר בין תכלת ללבן.
היה לך להתפלל תפלה קצרה: לאו תפלה קצרה ממש קאמר, דההיא לא שרינן לצלוייה אלא במקום גדודי חיה ולסטים דוקא, כדמשמע לקמן (כח:, כט) אלא הכא ל"הביננו" קרי "תפלה קצרה", שאף היא נתקנה להתפלל בדרך, וכדמשמע לקמן (ל א) דאמרינן התם "מאי איכא בין הביננו לתפלה קצרה? איכא, דאילו הביננו צריך לומר שלש ראשונות ושלש אחרונות וכי אתי לביתיה לא הדר ומצלי".
קשיא דר"מ אדר' מאיר: דלעיל אמר ר' מאיר משעה שבני אדם נכנסין לאכול פתן דהוא בשעה שקדש היום דהכי מסתבר' דכיון שקדש היום כל אחד נכנס לאכול והכ' אמר משעה שטובלין דהוא מאוחר דליכא למימר חד שיעור' הוא דשעות שבני אדם נכנסין לאכול פתן אינן מכוונות שיהיו כולן עם חשכה:
אי בעית אימא מדסיפא ר' אליעזר דהיינו עד סוף האשמורה ריש' דמאימתי לאו ר' אליעזר: וא"ת למאי דאוקימנא השתא דריש' דמתניתן לאו ר"א אלא רבנן אמאי לא עירב ותני סברות דרבנן בהדי הדדי ולימא הכי משעה שהכהנים נכנסין לאכול עד חצות. י"ל דתנינהו כסדר הלילה מתחלה סוף אשמורה הראשונ' ואח"כ חצות ואח"כ עמוד השחר. ואי בעית אימא תרי תנאי ואליבא דר' אליעזר:
ליתני עד ד' שעות: פירוש דאע"ג דלישנא דאשמורה דנקט לישנא דקרא. מ"מ טפי הוה עדיף ליה לפרושי במתניתין ולמנקט לשון מבואר:
לעולם קא סבר שלש משמרות הוי הלילה והא קמ"ל דכי היכי דאיכא משמרות ברקיעא איכא נמי משמרות בארע': שידועה לבריות כדאמרינן לקמן משמרה ראשונה בסופה חמור נוער משמרה שניה בסופה כלבים צועקים שלישית תינוק וכו', וקמ"ל למאן דגני בבית אפל דכי חזי הני סימנים לידע דהוא יום:
שאוג ישאג וכו': יש מפרשים שלש שאיגות כנגד שלש משמרות. אי נמי ישאג חד קולו תרי שאוג ישאג תלת דכפל לשון הוא:
ואומר אוי שהחרבתי: כלומר אוי להם לרשעים שבשביל עונותם שרפתי את היכלי והגליתי את בני אפילו כשרין שבהן וכו':
ת"ר מפני ג' דברים אין נכנסין לחורבה: קס"ד דכולהו הני טעמי איכ' בחורבה אחת. ומשום הכי מקשה למה לי תלתא טעמי ותיפוק ליה וכו', ואיכא דקשי' ליה מאי קא קשיא ליה ותיפוק ליה משום מפולת דילמ' להזהירו בא ולהחמיר עליו שאם יכנס לחורבה יפשע בעצמו מפני ג' דברים הללו. וי"ל דאי הוה אמר מפני חשד ומפולת ומזיקין כדקאמרת אבל השתא דאמר מפני הפסיק הענין ומשמע שכל אחת טענה בפני עצמה:
תרי תנאי אליבא דרבי מאיר. ואם תאמר, אמאי לא משני דאידי ואידי חד שיעורא הוא. ויש לומר, דלא מסתבר ליה למימר שימהרו בני אדם כל כך לאכול בערבי שבתות בזמן שהכהנים טובלים שהוא מבעוד יום. ועוד, דאסיקנא דעני ובני אדם חד שיעורא הוא, ואם כן הוי [אחר][1] צאת הכוכבים, דשיעור דעני מאוחר. וגם לאידך לישנא דרש"י שבני אדם נכנסין להסב בערבי שבתות, א"כ רבי מאיר היינו ר' אחאי.
ואגב אורחיה קמ"ל דאיכא משמרות ברקיעא כי היכ[י][2] דאיכא משמרות בארעא. דליכא למימר דעד סוף האשמורה הראשונה דקאמר היינו באשמורת דארעא, [3][ד]א"כ מאי קמ"ל, [לימא][4] עד שליש הלילה, דמאי נפקא מינה דאיכא משמרות בארעא. אבל משמרות דרקיע[א][5] ניחא כדמפרש בתר הכי, דהקב"ה יושב ושואג וראוי לו לאדם שיהא מיצר ודואג באותם שעות ולשפוך תחנה על חורבן ביהמ"ק, כמו שנאמר קומי רוני בלילה לראש אשמורות. ואכתי לא ידעינן פירושא דמתניתין אי הוי שליש הלילה או רביע. אלא אברייתא קא סמיך, דתניא ר' אליעזר אומר שלש משמרות הוי הלילה.
כי קא חשיב [משמרה][6] ראשונה בסופה. כתוב בספר ר' יהודא [בן][7] ברזילי, משום דתנ[ן][8] בפרק קמא דיומא {כ.} בכל יום היו תורמין המזבח בקריאת הגבר או סמוך לו בין לפניו בין לאחריו, וביום הכפורים מחצות, וברגלים מאשמורה [הראשונה][9]. וכשנזכר הקב"ה אותן עונות[10] שהיו משמשין לפניו במקדש, בסוף [משמרה][11] ראשונה ובחצי הלילה ובתחלת האחרונה, כביכול אין שמחה לפניו. ויהיב בהו תנא סימנא שיכיר בהן אדם כדמפרש לקמן.
לעולם סוף [משמרה][12] קחשיב. ואם תאמר, אמאי לא קאמר נמי תחלת [משמרה][13] קא חשיב, ונפקא מינה ליום המעונן דאין הכוכבים נראין. ויהיב תנא סימנא, דלא ליתי למקרא ק"ש ביממא. ויש לומר דלא אתי למיטעי, דדרך העולם להמתין זמן גדול עד שיצאו מיד ספק. ועוד, דמסתבר ליה למימר דלסוף משמרות יהיב ר' אליעזר סימנא, כדי לידע סוף אשמורה ראשונה דקאמר במתניתין.
כיון דחזי דתינוק יונק וכו' ידע דמטי זמן ק"ש וניקום. לא שיקרא מיד, דהא ר' אליעזר קאמר במתניתין דזמן ק"ש משיכיר בין תכלת לכרתי. אלא מתוך שיעמוד בעמוד השחר, יכוין לזמן ק"ש.
אוי [לי][14] שהחרבתי את ביתי. אית דלא גריס לי(ה)[15]. ולקמן נמי לא גריס אוי לאב[16]. ויש לומר [17][ד]הכי פירושו, הרבה יש [לי][18] להתאונן ולהצטער על זאת. אי נמי, אוי למחריבי ביהמ"ק שגרמו לי.
היה לך להתפלל תפילה קצרה. תימ[ה][19], הא אמרינן לקמן בפרק תפלת השחר {כט:} דתפלה קצרה אין מתפללין אלא במקום גדודי חיות, אבל לא בדרך שלא במקום סכנה[20]. ואי בהביננו מיירי, הא לא אשכחן לקמן {כ"ט.} דקרי לה תפלה קצרה, אלא קורא אותה מעין י"ח. ועוד, דאמרינן לקמן מאי איכא בין הביננו לתפלה קצרה, מכלל דהביננו לא מקרי תפלה קצרה. ועוד, [מנא לן דגבי דרך דמישתרי הביננו יותר][21], דלקמן אמרינן בכל יום מתפלל אדם הביננו, ואביי [22][ד]לייט עלה [23](ד)לא אשכחן דמפליג (אביי)[24] בין דרך לעלמא. וצריך לומר דתפלה קצרה דהכא היינו הביננו, ומודה אביי דבדרך מתפללין אותה. [והאי][25] דקאמר לקמן מאי איכא בין הביננו לתפלה קצרה, במקום תפלה קצרה קרי לה הביננו, אבל בסתמא קרי לה תפלה קצרה שפיר. וכן משמע לקמן דהביננו נתקן בדרך, דקאמר בפרק תפלת השחר מאי איכא בין הביננו לתפלה קצרה. איכא, דאילו הביננו צריך לומר שלש ראשונות ושלש אחרונות, וכי אתי [לביתיה][26] לא הדר מצלי.
ועונין יהא שמו הגדול מבורך. כך נמצא בכל הספרים ישנים. מכאן נראה דלא כמו שכתבו בפירוש קדיש {מחזור ויטרי (מהודרת גולדשימדט) הלכות שחרית, סימן מ"ח}, אמן יהא שמיה רבא, כלומר יהא שמו גדול, פירוש, שם י"ה שמשתמשין בו בגלות יהא גדול ושלם. דהכא משמע שאינו אלא תרגום של שמו הגדול. ומה [שאמר][27] {מחזור ויטרי שם, באמצעו}, שאומר אותו בלשון תרגום לפי שהוא שבח נאה ויקנאו מלאכי חבלה ויקטרגו אם יבינוהו, אבל בלשון ארמי אינם מכירין {שבת יב:}, [28](ו)לא נהירא האי טעמא. אלא נראה הטעם, לפי שהיו רגילין לומר אותו אחר הדרשה, והי[ו][29] שם עמי הארץ שלא היו מכירין אלא לשון ארמי, כדאיתא בשלהי סוטה {מט.} אמאי מיקיים עלמא, אסדרא דקדושא, ואיהא שמיה רבא דאגדתא.
מיד הקב"ה מנענע את ראשו. וזהו מה שאנו אומרים בקדיש תושבחתא ונחמתא, שצריך כביכול תנחומים על צער החורבן. וגם, על כן נהגו לומר זכור רחמיך י"י וחסדיך {תהילים כ"ה, ו'} כשמתחיל שליח ציבור קדיש, על שם מדת רחמים שזוכר באותה שעה.
- ^ ע"פ תוס' ר"י שירליאון.
- ^ ע"פ פסקי הרא"ש ונראה. ובברכה משלושת כתוב "היכא".
- ^ כצ"ל לענ"ד לפי לשון המשפט.
- ^ כך נראה להגיה לענ"ד לפי לשון המשפט.
- ^ כצ"ל לענ"ד, וכן הוא בתוס' ר"י שירליאון.
- ^ גרסת ברכה משלושת היא "משמורה", ותיקנתיו בהתאם לגרסת כת"י ישנים של הגמ'. וכן ע"פ כת"י השונים של תוס' ר"י שירליאון שדברי רבינו כאן סמוכים רבות על דבריו.
- ^ ע"פ לשון תוס' ר"י שירליאון כת"י.
- ^ ע"פ לשון תוס' ר"י שירליאון כת"י. אך בברכה משלושת כתוב "תנא".
- ^ כך הוא מוגה בברכה משולשת. ונמצאת שם המילה "אחרונה" מוקפת בסוגריים עגולות כיון שאינו נכון.
- ^ בלשון תוס' ר"י שירליאון כת"י כתוב כאן "עבודות", אך אפשר לקיים את הגרסא שבכאן.
- ^ כך נראה לענ"ד, ועיין בהערה על ההגהה שבלשון הדיבור המתחיל. ובברכה משולשת כתוב "משמורה".
- ^ כנ"ל בהערה קודמת.
- ^ כנ"ל בהערות הקודמות.
- ^ "המגיה הרב נ' זק"ש בשם אביו", והוא ע"פ לשון תוס' ר"י שירליאון. וכן מוכח מעצם הדברים שאמר רבינו בדיבור זה.
- ^ ע"פ הגהת הרב ניסן זק"ש על תוס' ר"י שירליאון, וכן כתב שיש לגרוס בתוס' הרא"ש. וכוונת רבינו שיש שאין גורסים: אוי "לי" שהחרבתי וכו', וטעם העניין מפני שאינו ראוי לומר כך כלפי מעלה. .
- ^ אלא גרסו "אוי שהגלה את בניו וכו' ואוי לבנים וכו'. ע"פ הערות הרב ניסן זק"ש על תוס' ר"י שירליאון.
- ^ בגרסת ברכה משולשת כתוב "והכי" ב-ו', והגהתיו דלענ"ד אינו שייך לפי לשון המשפט.
- ^ ע"פ לשון כת"י השונים של תוס' ר"י שירליאון. ורצונו לפרש איך מתיישבת הלשון "לי" בדברי הגמ'.
- ^ הגרסא בספר היא "תימא" ב-א', והחלפתיה ל-ה' שהוא לשון תמיהה. וכך נראה דצריך להגיה בכל מקום שכתוב ב-א' בדברי התוס'.
- ^ בתוס' ר"י שירליאון מובא כאן משפט נוסף "וכאן בדברי יוסי לא היית סכנה". והרב ניסן זק"ש (בספר תוס' ר"י שירליאון) טוען שכנראה מחמת כפילות המילים "סכנה, סכנה" שבסיום שני המשפטים, הושמט המשפט השני, ונראה.
- ^ ע"פ תוס' ר"י שירליאון כת"י עם הגהה חלקית, ובברכה משולשת חסר.
- ^ ע"פ תוס' ר"י שירליאון כת"י. אך בברכה משולשת הגרסא "ואביי לייט עלה, דלא אשכחן דמפליג אביי וכו'" וניכר השיבוש לעין הקורא.
- ^ עיין הערה קודמת.
- ^ נראה מיותר דהא כבר הזכיר קודם "אביי", ולא שייך שיאמר פעמיים "אביי, אביי". וכן אינו בלשון תוס' ר"י שירליאון.
- ^ כצ"ל. ובברכה משולשת כתוב "ודהאי" בשיבוש.
- ^ כצ"ל ע"פ לשון תוס' ר"י שירליאון כת"י. ובברכה משולשת כתוב כאן "לביתו" בלשון עברי. וכיון שכל המשפט בלשון ארמית נאמר, אינו מזדווג עם נכון.
- ^ כעין זה נמצא בלשון תוס' רבינו פרץ כת"י, ואינו בגרסת ברכה משולשת. וכפי הנראה הושמט בטעות מחמת דימוי המילים "שאמר, שאומר" הבאות אחת אחרי השניה. וכעין זה אמר המגיה הרב נ' זק"ש, ומסתבר הדבר.
- ^ נראה יותר נכון להשמיט את ה-ו' בהתאם למבנה המשפט, וכן נראה מלשון תוס' ר"י שירליאון. ובברכה משולשת כתוב "ול"נ", ופתחתיו ל-"ולא נהירא" בהתאם ללשון תוס' ר"י שירליאון כת"י.
- ^ ע"פ לשון תוס' ר"י שירליאון כת"י. ובברכה משולשת כתוב "והיה" בשיבוש.
מתוך: מאירי על הש"ס/ברכות/פרק א (עריכה)
בלשון מקרא מצינו שהלילה נחלק לאשמורות וכמו שאמר באשמרת הבקר, קדמו עיני אשמורות, ורבותינו חלקו משמרות אלו לג' משמרות ואמרו ג' משמרות הוי הלילה ומעתה מי שנדר לקרות או לשנות עד סוף האשמורה הראשונה או שהשכיר עצמו עד כאן זמנו עד שלישית הלילה, וכן לכל כיוצא בזה:
ממדות החכמים ומטכסיסיהם שלא ליכנס בחורבה ולא בשום מקום שיהא פתחון פה לרואים לחשדו מחמת כניסתו באותן המקומות ואפילו היה צריך ליכנס לשם כדי להתפלל בייחוד, נוח לו להתפלל בדרך וכשהוא מתפלל יתפלל קצרה אם הוא ירא שמא יפסיקוהו עוברי דרכים ולא יכנס לחורבה. תפלה קצרה זו לא קצרה ממש שהרי לא התירוה אלא במקום גדודי חיה ולסטים אלא הביננו או תחילת הברכות וסיומן כמו שיתבאר בפרק תפלת השחר (ברכות כט, ב):
אף במקום שאין שם חשש כגון שהיו שם שנים שהם כשרים ומדעים ביראת חטא צריך הוא להזהר שלא יכנס לחורבה מחשש מפולת וכן מחשש כל דבר שיש בו חשש סכנה מחמת מה שהוא נכנס לשם:
מתוך: שיטה מקובצת על הש"ס/ברכות/פרק א (עריכה)
קשיא דר' מאיר אדר' מאיר - דלעיל אמר ר' מאיר משעה שבני אדם נכנסין לאכול פתן דהוא בשעה שקדש היום דהכי מסתברא דכיון שקדש היום כל אחד נכנס לאכול. והכא אמר משעה שטובלין דהוא מאוחר דליכא למימר חד שיעורא הוא דשעות שבני אדם נכנסין לאכול פתן אינן מכוונות שיהיו כולן עם חשכה:
אי בעית אימא מדסיפא ר' אליעזר דהיינו עד סוף האשמורה רישא דמאימתי לאו ר' אליעזר - ואם תאמר למאי דאוקימנא השתא דרישא דמתניתין לאו ר' אליעזר אלא רבנן אמאי לא עירב ותני סברות דרבנן בהדי הדדי ולימא הכי משעה שהכהנים נכנסין לאכול עד חצות. יש לומר דתנינהו כסדר הלילה מתחלה סוף אשמורה הראשונה ואחר כך חצות ואחר כך עמוד השחר. ואי בעית אימא תרי תנאי ואליבא דר' אליעזר:
ליתני עד ארבע שעות - פירוש דאף על גב דלישנא דאשמורה דנקט לישנא דקרא מכל מקום טפי הוה עדיף ליה לפרושי במתניתין ולמנקט לשון מבואר:
לעולם קא סבר שלש משמרות הוי הלילה והא קא משמע לן דכי היכי דאיכא משמרות ברקיעא איכא נמי משמרות בארעא - שידועה לבריות כדאמרינן לקמן משמרה ראשונה בסופה חמור נוער משמרה שניה בסופה כלבים צועקים שלשית תינוק וכו'. וקא משמע לן למאן דגני בבית אפל דכי חזי הני סימנים לידע דהוא יום:
שאוג ישאג וכו' - יש מפרשים שלש שאיגות כנגד שלש משמרות. אי נמי ישאג חד קולו תרי שאוג ישאג תלת דכפל לשון הוא:
ואומר אוי שהחרבתי - כלומר אוי להם לרשעים שבשביל עונותם שרפתי את היכלי והגליתי את בני אפילו כשרין שבהן וכו':
וכל שכן מילי דעלמא - מפני שיהו עסוקין בהספדו ויש מפרשים מפני שהמת יודע כל מה שאומרים לפניו עד שיסתם הגולל ומצטער כששומע שמדברים שלא מצרכיו וכתיב ועשית הישר והטוב ואין טוב כשמצטער המת:
תנו רבנן מפני שלושה דברים אין נכנסין לחורבה - קא סלקא דעתין דכולהו הני טעמי איכא בחורבה אחת ומשום הכי מקשה למה לי תלתא טעמי ותיפוק ליה וכו'. ואיכא דקשיא ליה מאי קא קשיא ליה ותיפוק ליה משום מפולת דילמא להזהירו בא ולהחמיר עליו שאם יכנס לחורבה יפשע בעצמו מפני שלושה דברים הללו. וי"ל דאי הוה אמר מפני חשד ומפולת ומזיקין כדקאמרת אבל השתא דאמר מפני הפסיק הענין ומשמע שכל אחת טענה בפני עצמה:
אמרו לו אין הקומץ משביע את הארי - דקומץ אחד ממאכל אינו משביעו. ויש אומרים דמשום הכי נקט ארי שדרכו של ארי כשהוא רעב מלחך את קומצו לצורך מאכל ואינו שבע אם אינו צד מאכל אחר. ענין אחר אין הקומץ לשון ארבה כלומר אם אוכל הארי ארבה אחד אינו שבע בכך. כחגבים, כקומצין:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה