תוספות יום טוב על תרומות ד

<< · תוספות יום טוב · על תרומות · ד · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

משנה א

רבי מאיר אומר אף מוציא הוא למקום אחר. כן הגירסא בס"א. וגירסת הספר ממקום אחר. ולפ"ז גם בדברי ת"ק גרסי' אבל לא ממקום אחר ונראה שזאת היא גירסת הרמב"ם שמפרש המפריש מקצת תרומה וכו' אינו תרומה והוא טבל אבל צריך שיוציא התרומה שעל זה שהפריש מיניה וביה. ולא יפריש עליו ממקום אחר. וכ"כ בפ' ג' מה' תרומות ופ"א מה' מעשר והראב"ד השיג עליו לפי שהוא גורס למקום אחר. ועוד הקשה שהל"ל עליה. שהתרומה ל' נקבה ומפרש למתני' כפירוש הר"ב וכ"פ הר"ש:

משנה ב

שמנה סאין. פי' הר"ב וכ"כ הר"ש ומעט יותר. וז"ל הרמב"ם ואמרם סאה לעני הוא בקירוב החשבון אבל בדיוק החשבון אינו טעון לתת לעני אלא תשע עשיריות מהסאה ויפריש ג"כ אותן ח' סאין ועשירית סאה וזה מבואר. ע"כ:

[*וחכ"א אינו מפריש אלא לפי חשבון. פי' הר"ב בפי' השני לפי חשבון הקיימים וכלומר ואינו יכול לסמוך שכולם בחזקת קיימים אלא צריך שיתברר לו כמה קיימים ולפי מה שנתברר לו שקיימים כך יפריש עליהם ול"ד לדתנן בספ"ג דגיטין המניח פירות להיות מפריש עליהם כו' מפריש עליהם בחזקת שהן קיימים דהתם הפירות אצלו נשארים ואין כאן חשש שנאכלו אלא שמא נאבדו ולהא לא חיישינן דלא שכיח אבל הכא שנתנום לאחרים ללוי ולעני יש לחוש שמא נאכלו. וכן פי' הרמב"ם שמא אין קיימים קצתם או נאכל קצתם ואגב דחיישינן לנאכל דשכיח דלכך ניתן להם. נקט נמי שמא אינן קיימים. וז"ל הרמב"ם בפ"ז מה' מעשר אא"כ יודע שב' סאין של מעשרות קיימים אבל אם אכלו מהן הלוי והעני כו' עכ"ל. וצ"ל שהטעם הוא דכיון שעדיין לא הפריש החולין בכדי אלו המעשרות אין נתינת הלוי והעני פוטרתן הואיל ועדיין מעורבין בטבלן דאין בריר' בדאוריי' כדפסק הר"ב בפ"ז דדמאי מ"ד]:

משנה ג

עין יפה אחת מארבעים. פי' הר"ש בשם ירושלמי דכתיב (יחזקאל מה) זאת התרומה אשר תרימו ששית האיפה מחמר החטים וששיתם האיפה מחמר שעורים וחומר שלשים סאים ואיפה שלשה סאים נמצא ששית האיפה חצי סאה. וששיתם היינו תרי ששית תן תרי ששית על חד ששית. הוו סאה ומחצה לשני חומרים לחומר חטים ולחומר שעורים הוי אחד מארבעים:

ב"ש אומרים משלשים. דרשי ב' ששיות מחומר דהיינו סאה משלשים סאין:

והבינונית מחמשים. דכתיב (במדבר לא) וממחצית בני ישראל תקח אחד אחוז מן החמשים כל מה שאתה אוחז הרי הוא כזה מה זה מחמשים אף [מה] שתאחז במקום אחר מחמשים והיינו מדה בינונית שהיא ברוב בני אדם ולכך ראוי לומר על מדה זו כל מה וכו'. ולב"ש דבינונית אחד ממ' מדרשא דלעיל תן ששית *) על ששית והך דקרא דהכא לעין רעה וכל מה וכו' לומר שלא תפחות פחות מזה השיעור:

והרעה מששים. דדרשינן נמי ששית האיפה מחומר חטים לחודיה וששית האיפה חצי סאה. והוא חלק ששים מחומר שהוא ל' סאין:

[*במדה כו'. פי' הר"ב דלא אמרו לתרום מאומד. היינו בפרק קמא משנה ז]:

מוקף. ר"ל מה שהוא תוך היקף מקום אחד. הרמב"ם. ועיין מ"ש במשנה ה פ"ד דביצה:

משנה ד

אפילו אחת אין תרומתו תרומה. דאיכא פסידא לבעל הבית דאי תימא דכשיעור הוי תרומה. וא"כ נמצאו קולין שהוסיף הם מדומעים עם התרומה כך כתב הר"ש. וכתב עוד דכן אם פיחת נמי אין תרומתו תרומה לפי שאם תאמר דכשיעור הוי תרומה נמצא שמקצת מתוקן ומקצת טבל מדומעין זה בזה. ועיין בריש פרק בתרא דמעילה:

משנה ה

יעשנה תרומת מעשר. פי' הר"ב ויתנהו ללוי וכו'. ועוד י"ל כדפי' הר"ב במשנה ג פרק ה דדמאי דמתניתין כאבא אלעזר בן גומל דסבר דישראל רשאי לתרום תרומת מעשר ע"ש ופסק כן הרמב"ם בפ"ג מה' תרומות סי' י"ב [*ופי' יעשנה לא כולה אלא אותו המותר. וכן פירש הר"ש והרמב"ם]:

[*רבי ישמעאל אומר (כו') מחלה חולין כו'. פי' הר"ב ראשית דגנך דיו לראשית וכו'. ירושלמי והא דקאמר דיו נ"ל דכלפי ר' טרפון ור"ע אומר דיו]:

משנה ו

בשלשה פרקים בשנה משערים וכו'. לאשמעינן דלא יפריש במדה בזמן אחד. על זמן אחר היפה ממנו. משום דמעשר מן הרע על היפה:

[*משערין כו'. מ"ש הר"ב אבל תרומה גדולה כו' כדתנן לעיל. הוא בפרק קמא משנה ז]:

המונה משובח. פירש הר"ב מן המוציא באומד. עיין מ"ש במשנה ט"ו פ"ק דמסכת אבות:

והשוקל משובח משלשתן. פי' מן המודד והמונה והאומד. והרמב"ם בפ"ג מה' תרומות ופ"א מהלכות מעשרות כתב דאין מפרישין מאומד לתרומ' מעשר ולמעשר לכך כתב שם משובח משניהם [*ע"כ וראיתי בירושלמי מאי הוא משובח. משובח מן התורם מן האומד אמר ר' חנינא בריה דרבי הלל. מתניתין אמרה כן והשוקל משובח משלשתן. אמר רבי חנינא תפתר בשלשתן ולית את שמע מינה כלום ע"כ. כלומר דמשלשתן יהי' פירושו המשובח מאלו השלשה]. וע' מ"ש במ"ה פ"ח דפאה [*ועוד עיין מ"ש במשנה ט"ז בפ"ק דמס' אבות]:

משנה ז

עולה בא' וק'. אפילו כשעדיין ביד הישראל כדתנן בריש פ"ה דתמכר חוץ מדמי אותה סאה [*וכדפירש הר"ב כאן בד"ה קב למאה כו'] ש"מ שעדיין לא הגיע ליד כהן וא"כ פשיטא דאי בעי מצי מתשל עלה כשאר נדרים וכ"כ הר"ב ברפ"ג דערובין והואיל ומצי מתשל ליהוי כדבר שיל"מ דאפי' באלף לא בטיל כמ"ש [*לקמן פ"ט מ"ו] ובסוף פ"ג דחלה. הא מלתא מיתרצה בגמ' נדרים סוף פ"ז [נט.] דכיון דליכא מצוה שישאל על ההפרשה לא אתי לאתשולי עלה ולהכי לא הוי כדבר שיש לו מתירין:

באחד ומאה. פירש הר"ב דכתיב מקדשו ממנו כו'. עיין בסוף פרק קמא דחלה שכתבתי דאסמכתא בעלמא הוא:

ועוד קב למאה שתות למדומע. כתב הרמב"ם ומ"ש שתות למדמע כדי לסלק הספק ויבאר לך כי הקב הנוסף צריך שיהיה כולו חולין כדי שיהיה שתות סאה של תרומה. ואילו אמר קב למאה בלבד. היינו אומרים כי הקב יש בו חלק סאה [צ"ל מאה] של תרומה וכשנפל סאה של תרומה וחלק ממאה מן הקב בצ"ט סאה וקב פחות חלק ממאה מן קב מן החולין שהכל מאה סאה וקב אחד כי התרומה תעלה בזה השיעור כיון שיש שם קב יותר על המאה קמ"ל דלא. אלא צריך שיהי' זה הקב שתות למדומע. וקב פחות חלק ממאה. אינו שתות סאה וחלק ממאה מקב ע"כ:

משנה ח

[*רבי יהושע אומר תאנים שחורות מעלות את הלבנות כו'. פירש הר"ב שאם היה רוצה היה דורס ומערבן הכל ביחד וכו'. וקשיא לי דבפ' דלקמן סוף מ"ט דאם במזיד הוסיף בהיתר על האיסור אסור ופי' הר"ב הטעם משום דאין מבטלין איסור לכתחלה ומצאתי בפי' שהזכרתי וז"ל ואף כי אין מבטלין איסור לכתחלה ה"מ להרבות בהיתר כדי לבטל האיסור אבל בכה"ג שאינו מרבה בהיתר אלא משנה האיסור מכמות שהי' ומפרידן כאשר היה מקדם כדי לעכבם [צ"ל לערבם] יחד בכה"ג נ"ל דשרי לבטל לכתחלה ור"א אוסר עכ"ל]:

משנה ט

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

משנה י

ובזו רבי אליעזר מיקל ורבי יהושע מחמיר. לשון הר"ש וצריך טעם בין לרבי אליעזר בין לרבי יהושע מ"ש לבנות ושחורות גדולות וקטנות מתחתונות לעליונות [*עכ"ל ובתו' פ' כל הזבחים ד' ע"ג ע"א כתבו דלא דמו דהשחורות אינן ראויות להיות בספק דמוע שלעולם השחורות ניכרות מתוך לבנות. ובפירוש שהזכרתי כתוב וז"ל ונ"ל דבירושלמי מקשה מ"ש הכא שר"א מחמיר ור"י מיקל ויהיה להפך בבבא הסמוכה ומשני תרי תנאי אינון ר"מ ור' יהודה ואליבא דר' מאיר ר' אליעזר מיקל בתרוייהו עכ"ל]:

[*והתחתונות מעלות את העליונות. אע"פ שאינן בספק דמוע הקילו בתרומת פירות דרבנן. תוספות שם]:

משנה יא

וקפאה. פי' הר"ב הסיר מה שלמעלה תרגום ויצף וקפא. וכ"כ הר"ש. ואין פירוש ויצף המתורגם וקפא והסיר שהרי אחריו כתוב לאמור ויאמר הרם לך וישלח ידו ויקחהו אלא פירושו ששט למעלה על פני המים. וחכמים השאילו מלה ארמית זאת למסיר מה שלמעלה וכיוצא בזה פי' הרמב"ם שהמלה עברי' מגזרת קפאו תהומות (שמות טו) והמנהג שהעליון הוא קופא תחלה ונשתמשו בזו המלה ואמרוה במי שרוצה להסיר מה שיעלה למעלה על דבר מעובה או מקובץ:

אם יש בקפוי מאה סאה. בס"א ל"ג מאה סאה ועל פיה פי' הר"ב מה שפי'. ופירוש הרמב"ם כגירסת הספרים ושאין התחתונות מעלות את העליונות וז"ש בירושלמי מיחלפיה שיטתיה דרבי אליעזר. ומיהו גם גירסת הספרים אפשר לתקן ע"פ פירוש הר"ב ודה"ק אם יש בקפוי עם מה שתחתיו מאה סאה:

או לאין נפלה. פירש הר"ב להיכן נפלה. וז"ל הר"ש באיזה מקום במגורה:

משנה יב

בשתי עיירות. בעל כף נחת כתב עיירות קופות גדולות הרבה עשויות למדה והיא מלה בל' ערב ע"כ. [*אבל לפירוש הר"ב אין נראה כן אלא כפשוטו לשון עיר דלפי שהן רחוקות אין מתערבין וכן נראה מהפירוש שהזכרתי]:

משנה יג

אלא שהיו שם מאה ושני חציים. לא שצריך מאה ושנים שהרי באחד ומאה עולה להמחמיר שבמשנה ז. אלא דבאגודה שחציה תרומה הנופלת בחמשים היה המעשה:

משנה תרומות, פרק ד':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב