משנה תרומות ד ו
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת תרומות · פרק ד · משנה ו | >>
בשלושה פרקים משערים יא את הכלכלה, בבכורות, ובסייפות, ובאמצע הקיץ.
המונה, משובח.
והמודד, משובח ממנו.
והשוקל, משובח משלשתןיב.
בִּשְׁלֹשָׁה פְּרָקִים מְשַׁעֲרִים אֶת הַכַּלְכָּלָה:
- בַּבַּכּוּרוֹת, וּבַסְּיָפוֹת, וּבְאֶמְצַע הַקַּיִץ.
- הַמּוֹנֶה, מְשֻׁבָּח.
- וְהַמּוֹדֵד, מְשֻׁבָּח מִמֶּנּוּ.
- וְהַשּׁוֹקֵל, מְשֻׁבָּח מִשְּׁלָשְׁתָּן.
בשלשה פרקים, משערים את הכלכלה -
- בבכורות, ובסייפות, ובאמצע הקיץ.
- המונה - משובח.
- והמודד - משובח ממנו.
- והשוקל - משובח משלשתן.
- והמודד - משובח ממנו.
כלכלה - הוא הסל שבו מודדין להוציא התרומה.
ופירוש משערין - ידוע.
ואמר בכאן, שהוא חייב לשער את הכלכלה, ולידע מניין מה שהיא מכילה בתחילת הפירות, ובסופן, ובאמצען, רוצה לומר באמצע הזמן שיש בין תחילתן לסופן, לפי שהפירות בתחילת הקיץ הם קשות והם במלואן, ובסוף הקיץ הם צנומות יבשות כמו צמוקין, ובאמצע בינונית. ואם הכלכלה בדרך הדמיון מכילה מן התאנים הבכורים מאה גרגרים, בלי ספק שתכיל כשהן מבושלין מאה ועשר, וכשהן מתחילין ליבש ולהצטמק מאה וחמשים. וכשידע האדם כמה מכילה הכלכלה בכל הזמנים, ימוד בה ויוציא מה שראוי בה להוציא מאותו המניין.
ואמר המונה משובח - עניינו שהוא משובח מהמוציא באומד, והמודד משובח ממנו, והשוקל משובח משלשתן. ודע כי זה הדין בתרומת מעשר, אבל בתרומה גדולה כבר קדם לך הדין שאין מותר להוציאה אלא באומד. וכן באר התלמוד, כי בתרומת מעשר צריך אדם לדקדק כדי שידע השיעור בדיוק. וכמו כן המעשרות, שנמנעו להוציאם באומד, ואמרו "אל תרבה לעשר אומדות":
משערין את הכלכלה. משערין את המדה כדי שלא יקח לעצמו בגדולה ויתן לכהן בקטנה אי נמי לענין דינא דבאלו שלשה זמנים רשאי לשנות ולא יותר אי נמי לענין התאנים הנלקטות דאלו שלשה זמנים אלו יפות מאלו שלא יתרום מן הרע על היפה:
הבכורות. הן אביבות (הממהרות להתבשל):
סיפות. סופי תאנים האפילות:
המונה משובח. פירשתי לעיל בפרק קמא (מ"ז):
הכלכלה - הסל שמודדים בו להפריש המעשרות ותרומת מעשר, שאין מפרישים אותן אלא במדה ובמנין ובמשקל, כדתנן ואל תרבה לעשר אומדות. אבל תרומה גדולה אין מפרישים אותה אלא מאומד כדתנן לעיל:
משערין את הכלכלה - לידע מה שיכנסו בה מן הפירות:
בבכורות - בזמן שהפירות בבכוריהן הן במלואן והכלכלה מכילה מהן פחות ממה שהיא מכילה מהן בסוף הקיץ, שכבר התחילו להצטמק והן צנומות דקות:
ובאמצע הקיץ - שהן מבושלות ואינם מצומקות, הכלכלה מחזקת מן הפירות יותר ממה שמחזקת מהן כשהן מבוכרות במלואן, ופחות ממה שהיא מחזקת מהן בסוף הקיץ כשכבר נצטמקו. הלכך משערין בג' זמנים הללו:
ובסייפות - פירות שבסוף הקיץ:
המונה משובח - מן המוציא באומד:
והמודד משובח וכו' - ודוקא במעשרות ובתרומת מעשר, אבל לא בתרומה גדולה כדפרישית:
בשלשה פרקים בשנה משערים וכו'. לאשמעינן דלא יפריש במדה בזמן אחד. על זמן אחר היפה ממנו. משום דמעשר מן הרע על היפה:
[*משערין כו'. מ"ש הר"ב אבל תרומה גדולה כו' כדתנן לעיל. הוא בפרק קמא משנה ז]:
המונה משובח. פירש הר"ב מן המוציא באומד. עיין מ"ש במשנה ט"ו פ"ק דמסכת אבות:
והשוקל משובח משלשתן. פי' מן המודד והמונה והאומד. והרמב"ם בפ"ג מה' תרומות ופ"א מהלכות מעשרות כתב דאין מפרישין מאומד לתרומ' מעשר ולמעשר לכך כתב שם משובח משניהם [*ע"כ וראיתי בירושלמי מאי הוא משובח. משובח מן התורם מן האומד אמר ר' חנינא בריה דרבי הלל. מתניתין אמרה כן והשוקל משובח משלשתן. אמר רבי חנינא תפתר בשלשתן ולית את שמע מינה כלום ע"כ. כלומר דמשלשתן יהי' פירושו המשובח מאלו השלשה]. וע' מ"ש במ"ה פ"ח דפאה [*ועוד עיין מ"ש במשנה ט"ז בפ"ק דמס' אבות]:
(יא) (על המשנה) משערים. לאשמעינן דלא יפריש במדה בזמן אחד על זמן אחר היפה ממנו משום דמעשר מן הרע על היפה (סיום דבריו הם אחד לפירוש הר"ש ולא לפירוש הר"ב. ב"ד):
(יב) (על המשנה) משלשתן. פירוש מן המודד והמונה והאומד והר"ם כתב דאין מפרישין מאומד לתרומת מעשר ולמעשר לכך כתב שם משובח משניהם וסובר כשיטת הירושלמי (ופירוש משלשתן כמו בשלשתן):
בשלשה פרקים משערין את הכלכלה: פי' ה"ר שמשון ז"ל משערין את המדה כדי שלא יקח לעצמו בגדולה ויתן לכהן בקטנה א"נ לענין דינא דבשלשה זמנים אלו רשאי לשנות ולא יותר. א"נ לענין התאנים הנלקטות דבג' זמנים אלו הפירות יפות אלו מאלו שלא יתרום מן הרע על היפה ע"כ ור"ע ז"ל תפס פי' הרמב"ם ז"ל לעיקר. וה"ר יהוסף ז"ל כתב על הפי' שהעתיק ר"ע ז"ל פי' זה קשה מאוד דאין כאן מקומו כי כאן אינו מדבר אלא בתרומה על כן נראה דודאי בתרומה קמיירי ומודדין את הכלכלה כדי שיוכל לכוין וליתן באומד כמות שהוא למוד א' מחמשים או א' מארבעים או א' מששים כי כשמדד את הטבל ויודע כמה מדות הוא צריך להפריש הוא לוקח כלי שאינו של מדה דלא שיוכל לשער בו מדה אחת או שתי מדות בקירוב ומפריש בו תרומה כשיעור וכבר תנן לעיל אבל תורם הוא את המדוד אך זה אינו קושיא כל כך מה עניינו לכאן כי כיון שכבר סיים כל דיני הפרשת תרומה בא לומר דיני תרומת מעשר וכן יש בירושלמי אך מה שפי' שמשערין את הכלכלה ר"ל הכלכלה שמודדין בה זה אינו נראה דמה צריך לשער הרי האחת כמו חברתה ויעשה את העשירית קדש אלא נראה לפרש שמשערין את הכלכלה שרוצה לתרום ממנה שלא יאמר כבר שיערתי אותה שאינה מקבלת אלא ק' תאנים וא"כ אין צריך ליתן אלא עשרה לתרומת מעשר שאע"פ ששיערה בזמן הבכורות בזמן הסיפות היא מקבלת יותר וצריך ליתן יותר וע"כ צריך לשער עכ"ל ז"ל. וכתב הרש"ש ז"ל פי' לפירושו של הרמב"ם ז"ל דאם אירע שמנה מה שמחזיק בסוף הקיץ והיו בה מאה לא יאמר בשנה הבאה בזמן הבכורות כך מדתה ומעשרה כלכלות שמלקט יתן למעשר מאה בכורות דמעשרותיו מקולקלות הן דל"ד מה שמחזיק בה עתה למה שמחזיק בה בסוף הקיץ וכן אילו ידע כמה היתה מחזקת באמצע. הקיץ והיו ק' כשילקוט י' כלכלות בסוף הקיץ לא יתן מאה תאנים למעשר אלא צריך לשערה עכשיו דאינו שוה מה שמחזקת עכשיו בסוף הקיץ למה שהיתה באמצע הקיץ מחזקת ומ"ט משום דבעי לתרום תרומ"ע ומעשר בצמצום ע"כ:
בבכורות: הבי"ת בחירק כדכתיב בס' הושע ט' כבכורה בתאנה ויותר נכון לגרוס הבי"ת בפתח וכדכתיב בס' ירמי' כ"ד כִתְאֵנֵי הבַכוֹרוֹת הבי"ת בפתח והכ"ף בשורק והרי"ש בפת':
ובסיפות: היו"ד בקמץ נקד ה"ר יהוסף ז"ל:
והשוקל משובח משלשתן: ע' תי"ט מ"ש בשם הירושלמי ועיין מה שכתבתי בפרק ה' דדמאי סי' ב':
יכין
בשלשה פרקים משערים את הכלכלה: הסל שמודדים בו לעשר ישערו כמה פירות מחזיק. ונקט לשון משערין לא מדקאי רק אתרומה שניתן רק באומד אלא משום דשייך אכולהו ג' מדה משקל מניין נ"ל:
בבכורות: כשהפירות בכירות הן מלאי' וגסין:
ובסיפות: בסוף הקיץ כבר נתיבשו וצמקו:
ובאמצע הקיץ: ונ"ל כרלח"ש דכולהו לעניין ת"ג איירי שנטלת באומד ובתאנים מיירי שרגילין להצטמק. ולפיכך מדהיו רגילים לתרום תאנים בכלכלה והוא סל לפיכך כשרצה לתרום כרי תאנים היה צריך לשער המניין או המדות או המשקל שיש בתאנים שבכרי וכמה מהם תחזיק הכלכלה באופן שבתחלת הקיץ שהתאנים גסי' ורטובים יהיה מניין התאנים שבכרי או מדתן מועט ופחות ממה שיהיה מהן שם בסוף הקיץ. אבל כשיתרום במשקל יהיה משקלם בתחילת הקיץ יותר ממה שיהיה ממנו בהכרי ובהכלכלה בסוף הקיץ. דלמשל בתחלת הקיץ שהתאנים גמורים וגסי' וישער שצבור התאנים הוא ק' סאה וישער שהכלכלה מחזקת סאה א'. א"כ לפי אומד זה צריך להפריש מצבור התאנים ב' כלכלות דהיינו א' מנ'. ובסוף הקיץ שנתיבשו התאנים ויחזיק הסל ב' סאין. אם ישער שיש בהצבור ק' סאה א"צ להפריש רק סל א'. וה"ה במשער במניין הפירות יחזיק הסל בתחלת הקיץ פחות מהמניין שיחזיק בסוף הקיץ. ולהכי כך קצבו חכמים ג"פ לשער הכלכלה ג' פעמים בקיץ. ואע"ג דגם ביני ביני מצטמקין הפירות. כל שיעורי חכמים כך הוא ולא ניתנה תורה למלאכי השרת ובפרט משום דכל השיעורים הללו מדרבנן דמדאו' חטה א' פוטרת כל הכרי בהרמ' תרומה:
המונה משובח: מן המפריש באומד אף דגם במונה יש גדולים וקטנים. עכ"פ א"א שיטעה רק במשהו ומדשעורו רק מדרבנן דמדאו' חטה א' פוטרת כל הכרי לא גזרו בה כ"כ:
והשוקל משובח משלשתן: מיהו ת"ג ניתן רק באומד כמה במדות או כמה במניין או כמה במשקל יש בכרי שרוצה לתרום. וכן צריך לאמוד ג"כ באומד זה התרומה עצמה שיתרום. והא דקאמר בירושלמי דמונה משובח מן התורם מאומד. ר"ל שהוא משובח מן התורם מאומד שתהי' התרומה חלק נ' מהכרי בלי אומד מניין או מדות או משקל של הכרי והתרומה. אלא צריך שיאמיד כמה במניין או כמה במשקל או כמה מדות יש כאן. והיינו דקאמר הכא המונה וכו' לא שבאמת מונה רק ישער המניין. א"נ מה דקאמר המונה קאי רק אהסל דאותו לבד רשאי למדוד או וכו' ולא הכרי שמפריש ממנו התרומה:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת